אחד ההסברים ששמעתי לפסול של בקורת המקרא הוא שהמבקרים בוחנים את המקרא על פי ראות עיניהם העכשווית או בוחנים את המניעים של אבותינו הקדושים בעין צרה שלהם ולא מבינים את העמקות ידע, מחשבה ותכנון של אבות האומה בכל צעד שלהם. אם כך, קשה לי להבין איך כן צריך לגשת ללימוד התורה, האם יש בכלל אפשרות לבוא ולבחון את מעשי אבותינו הקדושים, הייתכן שאנחנו נבין את מציאות העבר יותר טוב מהם?

השלילה של ביקורת המקרא מתחילה מהנחת היסוד של הביקורת, הסוברת כי התנ"ך הוא יצירה אנושית, העוסקת בסיפור קורותיהם של בני האדם ובחוכמתם של בני האדם. מאחר ולפי דעתם התנ"ך הוא יצירה אנושית הם בוחנים אותו באמות מידה אנושיות, וחוקרים אותו כפי שהם חוקרים כל טקסט עתיק. מכאן נובע נסיונם להתחקות אחר "מקורותיו של התנ"ך" ואחר דרך כתיבתו. כמובן שאנשי האמונה דוחים הנחה זו, שגם מבחינה מדעית אינה מבוססת כל צורכה, ורואים בתנ"ך את מה שהוא באמת: דבר ה' אל עמו ישראל. הלומד תנ"ך אינו שואל: מהם מקורותיו של התנ"ך, אלא מהו דבר ה' המתגלה אלי, הלומד כאן ועכשיו? דרך זו פותחת בפנינו פתח להבין כיצד אנו יכולים לגשת ללימוד מעשיהם של אבות האומה ושל גדוליה למרות המרחק שביננו לבינם. אנו לא באים לשפוט אותם אלא ללמוד מהם. ללמוד ממעשיהם ומדרך חייהם. אנו לא מורידים אותם לגובה שלנו אלא מנסים לטפס עד כמה שנוכל אל הגובה שממנו נוכל להשקיף עליהם. צדקת בדבריך שאין אנו מבינים את העבר יותר טוב מאותם אנשים שחיו בו. עם זאת אנו לומדים את המסופר עליהם לא כדי לדעת מה היה בעבר, אלא כדי להבין את ההווה, ואת מה שהקב"ה רוצה מאיתנו כאן ועכשיו. ואת זה אנחנו כן יכולים להבין, כמובן בעזרת רבותינו הראשונים והאחרונים שמסייעים לנו בזה. העיקר היא הגישה הנכונה אל התנ"ך ואל האבות, ומתוך גישה נכונה אל הקודש ואל אנשי הקודש יכול האדם להתרומם וללמוד מדרכיהם.