האם מותר לתבוע בבית דין רבני ניזקי גרמא מצד דינא דמלכותא דינא?

ראשית, אנו מבינים ששאלתך היא האם תביעת תשלומי גרמא מכוח "דינא דמלכותא דינא," קבילה בבית הדין. לגופו של עניין הנושא מחולק לשתי שאלות מרכזיות, כאשר אתייחס לכל אחת מהן בנפרד. השאלה הראשונה היא האם דינא דמלכותא יכול לחייב תשלום שהתורה פטרה. והשאלה השנייה היא האם בכלל ניתן להחיל על החוק במדינת ישראל, המחייב תשלומי גרם היזק, גדרי "דינא דמלכותא דינא." (להלן נשתמש בראשי התיבות – דמ"ד) א. בהקשר לשאלה הראשונה: הש"ך בסימן ע"ג בחושן המשפט מוכיח שדינא דמלכותא אינו יכול לחול כנגד דין התורה, שהרי לשם מה קבלנו את התורה אם החוקים האלוקיים לא חלים אלא החוקים האנושיים. ולפי דבריו לא נוכל לחייב גרמא מדין דמ"ד. מתוך פשטות דבריו בסימן שנ"ו נראה שאף אם דין המלכות יהיה על דבר שלפנים משורת הדין על האדם לשלם, עדיין לא נוכל להחיל על האדם חיוב ממוני מוחלט מטעם דמ"ד, שהרי התורה לא חייבה חיוב מוחלט. ומימוש חיוב כזה בכפיה יהיה בו משום גזל. ולכן גם בנידון של גרמא שיש בו חובת תשלום בכדי לצאת ידי שמים, לא נוכל לחייב מכוח דין המלכות. אומנם מדברי הגר"י הרצוג (חוקה לישראל ב' עמוד 72) נראה שיחול פה דינא דמלכותא מכיוון שדין זה תואם את רוח התורה. אומנם מדברי האבני-מילואים כ"ח ב' נראה כהבנה הראשונה בש"ך. ב. בהקשר לשאלה השנייה לא נדון באריכות, אלא רק נזכיר ראשי פרקים: השאלות המרכזיות בדבר תוקפו של דמ"ד באופן כללי במדינת ישראל, נוגעות בנקודות שלהלן: 1. האם יש לראות בצורה זו של מדינה מלכות, או רק ראשי קהל. 2. ישנה מחלוקת ראשונים האם קיים דמ"ד גם בארץ ישראל, או שדין זה קיים רק בחוץ לארץ ששם הארץ שייכת למלך, מה שאין כן בארץ ישראל השייכת לכלל ישראל. ואף אם נאמר שבאופן עקרוני אין את המגבלות האמורות בפיסקה הקודמת ביחס לחוקי המדינה, עדיין קיימות מספר שאלות בהקשר לתוקפם של חוקים במדינה הנוגעים לדיני הממון שבין אדם לחבירו: 1. האם בכלל דמ"ד יכול לפעול על חוקים שבין אדם לחבירו. 2. גם אם נחליט שחוקי המדינה אינם חלים מדין המלכות אלא מצד רצון הקהל לקבל עליהם הנהגה זו וכדברי החת"ס (חו"מ סי' מ"ד), עדיין לא ברור שחוקים שהמדינה קיבלה על עצמה מכח רצונה להמשיך את הקו המשפטי של הגויים ששלטו לפני הקמת המדינה בארץ, כלולים ברצון הקהל כולו. דבר זה נכון שכן הציבור הנאמן על ערכי המסורת של ישראל סבור שיש להחיל במדינה את חוקי התורה כרצון ה' יתברך. (ואין שייך להכריע על פי הרוב שאינם שומרי מסורת, שכן רוב זה לא נחשב בדיון הלכתי.) [עיין בעניין זה בספרו של הגר"י הרצוג שהוזכר לעיל, וכן בפרק האחרון של הלכות מדינה א', שחיבר הרב בעל ציץ אליעזר.] 3. גם אם נאמר שיש בעניינים אלו יכולת להפעיל את סמכות דמ"ד, עדיין ישנה מגבלה יסודית, שכן הרשב"א המובא בבית יוסף סימן כ"ו מבאר שרק דין המלך דינו דין ולא דין הדיינים הגויים, דהיינו מה שראו בתי המשפט של הגויים לפסוק מדעתם. כאמור המדינה לא ראתה צורך מיוחד לתקן חיוב על גרמא מצד צורך השעה וכדו' אלא רק קיבלה על עצמה את המשך מימוש משפטי הגויים, וא"כ אין כאן דמ"ד אלא "דינא דדייני" כפי הגדרתו של הרשב"א. לסיכום, נאמר שכפי המתבאר לעיל הספיקות שסביב הנידון שבפנינו רבים, ולא נראה שיהיה בית דין שיחייב על גרמא במצב הנוכחי. אומנם ראוי לציין שיש בתי דין שבכתב הבוררות מחתימים את הצדדים על התחייבותם לקבל על עצמם חיובי גרמא. הרב חננאל פאטשינו.