אני מקפיד מאוד שלא לעזוב את ארץ ישראל אפילו לרגע אחד, לשום מטרה שהיא, ולשום ארץ אחרת שהיא, ואף עצם העלאת המחשבה שאני נמצא בחוץ לארץ מעוררת בי חלחלה על כך שכפות רגלי חלילה ידרכו על אדמה טמאה וינשמו אויר טמא. אלא שאף על פי כן, מידי פעם מתעוררות בי נקיפות מצפון אם הדרך בה בחרתי היא נכונה, שכן ליסוע לחוץ לארץ זה סיפור רציני- מטוס, אריזת מזודה, הזמנת מלון, ועוד, אולי הסיבה האמיתית שאיני רוצה לעזוב את גבולות הארץ היא עצלות, ואני "עוטף" את המידה הרעה הזו בעטיפה ובכסות אידיאולוגית. ברצוני לשאול כיצד עלי להתייחס למחשבות הללו שאולי הדרך שבה בחרתי ללכת בה נובעת מעצלות.

שלום וברכה! עצלנות בתחום זה לא תגונה. ככלל, אל תטריד אותך במחשבות מייסרות. תביט קדימה באופטימיות, בהתקדמות רוחנית ובעשיית מעשים טובים.