ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- קוממיות
- בימה תורנית
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
לפני כאלפיים שנה, שיסעה מחלוקת עזה את בית המדרש בישראל, המחלוקת בין בית שמאי לבית הלל. באותם ימים יצאה בת קול משמיים ואמרה: "אלו ואלו דברי אלוקים חיים, והלכה כבית הלל". אמירה מורכבת המחנכת את האדם לעמידה על דעותיו בצד ההכרה בלגיטימיות של דעות החולקים עליו. כיום, עת משסעת את בית המדרש המחלוקת בין הציונות הדתית והעולם החרדי, אנו שואלים - האם הכלל "אלו ואלו דברי אלוקים חיים" נאמר בכל מחלוקת, גם במחלוקת זו?
'אלו ואלו' גם בהשקפה?
הרב ישראל רוזן שליט"א ראש מכון צומת
כולנו מרבים להשתמש בביטוי "אלו ואלו דברי אלוקים חיים" להשקטת מחלוקות, להקטנת רף הפולמוס ולהרגעת הרוחות. במתווה זה נודעת לביטוי משמעות מליצית בלבד: 'לא באמת שכולם צודקים, אלא שאיננו רואים בפער בין הצדדים משהו המצדיק מלחמת בני-אור בבני-חושך'.
אם אכן זו הכוונה, והביטוי 'אלו ואלו' נועד להנמכת הלהבות ולא להימנע 'מלשאת נשים אלו מאלו' (עפ"י משנה יבמות א,ד ועדויות ד,ח) - אני בעד הצהרה כזו ושינונה גם במחלוקותינו עם ההשקפה החרדית. גם אם אנחנו בטוחים שכל האמת אתנו, וכי הצד השני שוגה בתכלית - עדיין אל לנו להדביק לבעלי ההשקפה האחרת תו של כפירה ו'עוקרי דת האמת', חלילה.
יתר על כן, אני סבור כי כיום שומה עלינו למצוא אפיקים לקירוב הדעות, להידברות, ובעיקר - לשיתוף פעולה בנושאי תורה ומדינה ובנושאים חברתיים וציבוריים אחרים שאין עליהם מחלוקת. הפערים ההשקפתיים בין המגזר המכונה 'חרדי' לזה המכונה 'דתי-לאומי' אינם עמוקים יותר מהפערים בתוך הציבור הדתי-לאומי עצמו (חרד"ליות מול אורתודוקסיה-מודרנית) או מה'תהומות' בין ה'חסידים' ל'ליטאים'. תמיד אפשר לחדד הבדלים, ולהפוך את הכי קרוב אלי למהופך בתכלית על רקע אידיאולוגי. לדוגמא: הייתכן, למשל, שצאצאי 'מרכז הרב' ילמדו בתלמוד תורה משותף עם ילידי 'הר המור'? אתמהה!
כאמור, אם באנו לצטט את הביטוי: "אלו ואלו וכו'" כדי להרגיע את החולקים ולאפשר דיון רציני - אני בעד! מאידך, עניינית ומהותית, אכן השוני בין השקפת העולם הציונית לזו החרדית הוא רחב וחובק תחומי עשייה והשקפה רבים, שאין כאן המקום לפרטם. לפיכך, מנקודת מבטה של האמת איננו מניפים את סיסמת ה'אלו ואלו', אלא - "אנחנו בשם ה' אלוקינו נדגול" (ותיסלח האסוציאציה).
בשאלות הלכתיות או מציאותיות (כמו במסכת גיטין ו,ב לעניין פילגש בגבעה - "מה מצא לה?") ניתן לקבל את הקביעה ש"אלו ואלו דברי אלוקים חיים" כפשוטה. אלו שתי אפשרויות אמיתיות, שכל אחת מהן תקפה בנסיבות שונות, ברמות שונות ומבחינות שונות. מאידך, אני מתקשה להכיל ביטוי זה בו-זמנית על שאלות השקפתיות מכריעות או מכוננות.
בויכוח בינינו לבין ההשקפה החרדית בדבר היחס להקמת המדינה, לקיבוץ גלויות ולבנין ירושלים כנדבכי גאולת ישראל, בשאלת המעורבות הממלכתית הפעילה, בקשר לחובת השירות הצבאי, ביחס להשכלה ולתרבות הכללית ועוד - בכל אלו עמדתנו היא שרק 'תורת חיים' כשלנו היא-היא "דברי אלוקים חיים".
מתחתנים זה עם זה?
הרב יהושע שמידט שליט"א ראש ישיבת שבי-שומרון ורב הישוב
פעמים רבות אנו נתקלים במחלוקות עמוקות בין אנשים, זרמים ותלמידי חכמים גדולים. לעיתים בין שתי הדעות פעורה תהום, וכל אחד מהצדדים מבסס את דעתו בראיות ועובדות מוצקות.
יתר על כן, לעיתים, ההשלכה המעשית של הליכה באחת השיטות היא עצומה, ובכל זאת - אפשר לומר על שתי השיטות: "אלו ואלו דברי אלוקים חיים", שהרי כך מצאנו בחז"ל (חגיגה ג,ב) - "מה נטיעה זו פרה ורבה אף דברי תורה פרים ורבים, בעלי אסופות אלו תלמידי חכמים שיושבים אסופות אסופות ועוסקים בתורה, הללו מטמאים והללו מטהרים הללו אוסרים והללו מכשירים. שמא יאמר אדם - היאך אני למד תורה מעתה? תלמוד לומר: כולם נתנו מרועה אחד, אל אחד נתנן, פרנס אחד אמרן מפי אדון כל המעשים". אם כן, זו דרכה של תורה להיות פרה ורבה, וכשם שפרצופיהם שונים אף דעותיהם שונות, אך כולם ממשה רבנו ניתנו.
וכך כותב הרמח"ל: "יש כמה פנים לתורה. וכבר קיבלו הקדמונים... שיש ס' ריבוא פירושים בכל התורה כולה מחולקים לס' ריבוא נפשות ישראל".
לעיתים, ריבוי הדעות נובע מאופי וכוחות נפש שונים, כפי שכותב הרב קוק זצ"ל באיגרת תקנ"ה שאלו שאינם יכולים לקרב רחוקים, זה מפני שנפשם מפחדת כל העת מהרע ויש חשש שאם יעסקו בקרוב רחוקים ירדו מבחינה רוחנית. לכן ה' נתן בלבבם רצון זה ומחשבה זו של שנאה ושל התרחקות מהרחוקים, כדי שלא יבולע להם.
לעניות דעתי, אחד המדדים לכך שאפשר לומר על שתי הדעות - "אלו ואלו דברי אלוקים חיים", הוא מה שמצינו במחלוקת שמאי והלל, שלא נמנעו בית שמאי לישא נשים מבית הלל ולא בית הלל מבית שמאי, ללמדך שהיו נוהגים זה בזה אהבה ורעות (יבמות יד,ב).
כלומר, אם ישנם מחלוקות בין הזרמים השונים, אך כל אחד מוכן לתת את ביתו לזרם שונה, הרי ישנה אהבה אמיתית ביניהם, וזו מחלוקת לשם שמיים.
אולם אם ציבור מסוים אינו מסוגל לתת את ביתו לציבור אחר, שמא יאמרו בנות הסמינר שרחלי מתחתנת עם הסדרניק צדיק, וכי יש הסדרניק צדיק, ירא שמיים ותלמיד חכם? ועוד חוששים, שמא יבואו בנות מציבור מסוים לחתונה ויראו שיש צדיקים ותלמידי חכמים גם בציבור השני, ואז ישבר להם משהו בחינוך אליו חונכו שהאמת נמצאת רק במקום מסוים. במצב כזה, אי אפשר לומר: "אלו ואלו דברי אלוקים חיים".
ומה נאמר על כך שרב מתמנה לדיינות רק בגלל שייכותו לציבור מסוים?!
אנו צריכים לנהוג כבוד כלפי כולם. כל ציבור צריך לכבד את בני הציבור השני, לא רק במקרה שבני הציבור השני תורמים לו כסף....
עלינו לבחור רבנים ראשיים ודיינים לפי גדולתם בתורה, תיקון מידותיהם והתאמתם לתפקיד. עלינו להתחתן אחד עם השני, לכבד ולא לזלזל אחד בשני, כדי שלא נגיע לטעותם של תלמידי רבי עקיבא.
להעריך ולהכריע
הרב חיים גרינשפן שליט"א ר"מ בישיבה הגבוהה מצפה-יריחו
ראשית - יש להתבונן בנקודות החיוביות שבגישה החרדית. אם משחרב בית המקדש אין לו לקדוש ברוך הוא אלא ד' אמות של הלכה, הרי הגישה החרדית ביצרה מאוד את אותן ד' אמות - בהעמקת ערך לימוד התורה, קיום המצוות, דקדוק ההלכה ובכלל בהעמדת הקודש במרכז הכל.
מתוך כך, עלינו להכיר טובה לציבור החרדי שנושא דגל זה, ומהווה בכך גם אחד הגורמים להתקדמותו של ציבורנו ביראת שמיים בדרך לשילוב נכון ומאוזן בין הקודש, הלאומיות והאנושיות (עפ"י אורות התחיה יח).
עלינו ללמוד ולאמץ בצורה מאוזנת גם חלק מאופי הביקורת החרדית כלפי החסרונות שבתהליכי התחייה הלאומית. הלא למדנו, שהקנאות הנצרכת היא מכלל ענפי אהבת ה' (מסילת ישרים יט), וכי - "האהבה הגדולה שאנחנו אוהבים את אומתנו לא תסמא את עינינו מלבקר את כל מומיה..." (אורות ישראל ד, ג).
לכן, מחד - על בסיס כל הנזכר לעיל ניתן למצוא מכנה משותף, שעל בסיסו ניתן לבנות שיתוף פעולה מסוים בין הציבורים. מאידך - על אף האמור לעיל אין לטשטש את נקודות המחלוקת.
כמדומה שאם באנו להעמיד את המחלוקות על אחת - הרי השורש לכל המחלוקות הוא ההבדל בין תורה גלותית לתורת ארץ ישראל. מנקודה שורשית זו מסתעפות גישות מנוגדות ביחס לשילוב בין קודש לחול, לגישה הנכונה לעולם שסביבנו ולעולם המעשה.
תורה גלותית עוסקת רק בפרט, לעומת תורת ארץ ישראל שמעמידה את הכלל במרכז, ומכאן נובעת שאלת הבנת עניין כלל ישראל, וממילא היחס ללאומיות ישראל ולתהליך התחייה הלאומי כמרכז מהלך הגאולה, היחס למדינה ומערכותיה ומרכזיותה של ארץ ישראל ויישובה בתרי"ג מצוות ובמהלך הגאולה.
גם בקודש פנימה - בלימוד התורה - ניכרים ההבדלים בנוגע ללימוד תנ"ך וכן לעיסוק באגדה ולימודי אמונה. תחומים אלו הצטמצמו מאוד בזמן הגלות, מחמת אותה ההתכנסות בד' אמות של הלכה, ואילו בתורת ארץ ישראל הם שבים ופורחים.
לפיכך, בבואנו להכריע בין הגישות השונות, שכן להימנע מהכרעה אי אפשר, המסקנה המתבקשת היא שתורת ארץ ישראל היא היא דרך המלך, ולמרות מורכבותה והסכנות הנעוצות בשילובים שבה - זוהי דרך האמת.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
