ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- תפילה
- תפילת העמידה
- הלכה מחשבה ומוסר
- תפילה ובית כנסת
- תפילת העמידה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקב בן בכורה
סדר השלמת תפילה שנשכחה
שכח או נאנס ולא להתפלל תפילה אחת, עליו להשלימה אחר התפילה הבאה. אם שכח להתפלל שחרית, ישלימנה אחר תפילת מנחה. תחילה יתפלל מנחה, ואחר הקדיש האחרון יתפלל שוב תפילת עמידה לתשלומי תפילת שחרית. ואם ירצה להתפלל את תפילת התשלומין יחד עם חזרת הש"ץ - רשאי, ויקפיד להפסיק בין התפילות לכל הפחות כשיעור זמן מהלך ארבע אמות. ואם שכח להתפלל מנחה, ישלימנה אחר תפילת ערבית. אחר הקדיש האחרון יתפלל שוב תפילת עמידה לתשלומי מנחה. ואם שכח להתפלל ערבית, ישלימנה אחר תפילת שחרית: או שיתפלל את תשלומי ערבית יחד עם חזרת הש"ץ, או שיתפלל אותה אחר הקדיש האחרון של תפילת שחרית 1 .
מי ששכח ולא התפלל את תפילת התשלומין אחר תפילת החובה, בדיעבד יכול להשלימה בכל משך זמן אותה תפילה. כלומר, אם לא התפלל את תשלומי מנחה מיד אחר מעריב, יכול בדיעבד להשלימה עד חצות הלילה, שהוא הזמן הראוי לכתחילה לתפילת ערבית. ויש אומרים שבדיעבד ישלימנה עד עמוד השחר. ואם לא התפלל את תשלומי ערבית מיד אחר שהתפלל שחרית, יכול בדיעבד להשלימה עד סוף ארבע שעות. ואם לא התפלל את תשלומי שחרית מיד אחר תפילת מנחה, יכול בדיעבד להשלימה עד בין השמשות (ע' מ"ב קח, טו; כה"ח יא). ולא ימתין עד סוף הזמן, אלא מיד כשיזכר שעדיין לא התפלל את תפילת התשלומין, יעמוד ויתפלל, כדי שלא להגדיל את ההפסק שבין תפילת החובה לתפילת התשלומין. ואפילו אם התחיל לאכול, מיד כשיזכר שעליו להתפלל תפילת תשלומין, יפסיק ויתפלל (מ"ב קח, י).
צריך להקפיד שתפילת ההשלמה תהיה אחר תפילת החובה, אבל אם התכוון להתפלל את התפילה הראשונה כתשלומין ואת השניה כתפילת החובה, לא יצא בתפילתו הראשונה לשם תשלומין, ועליו לחזור להתפלל בשלישית לשם תשלומין. למשל, אם שכח להתפלל מנחה של שבת, ובמוצאי שבת בתפילת ערבית הראשונה לא אמר את נוסח ההבדלה - "אתה חוננתנו", מפני שחשב שהיא לתשלומי מנחה, ובשניה אמר "אתה חוננתנו", עליו לחזור ולהתפלל שוב לתשלומי מנחה. אבל אם טעה ושכח לומר בראשונה "אתה חוננתנו" ונזכר בשניה ואמרה, כיוון שהתכוון בראשונה לשם ערבית ובשניה לשם תשלומין - יצא 2 .
אימתי אינו יכול להשלים
תקנו חכמים תשלומין לתפילה הסמוכה בלבד, ולכן מי שנאנס ולא התפלל שחרית ומנחה, יתפלל אחר תפילת ערבית את תשלומי מנחה בלבד. ואם ירצה, יוכל אח"כ להוסיף להתפלל בנדבה תפילה נוספת עבור תפילת שחרית (שו"ע קח, ד-ה). כיום אין נוהגים להתפלל תפילות נדבה 3 .
מי ששכח להתפלל מוסף, אינו יכול להשלים אותה, מפני שאין מקריבים את קרבנות המוספים אלא ביומם. וכן מי ששכח להתפלל שחרית ביום שמתפללים בו מוסף, אף שלמדנו שצריך להשלים את תפילתו בתפילה הסמוכה, אין מתחשבים בתפילת מוסף, וצריך להשלים את שחרית אחר תפילת מנחה. מי שבמזיד לא התפלל את אחת התפילות, אינו יכול להשלימה. וכתבו הראשונים שאם ירצה יוכל להתפלל אותה בנדבה (שו"ע קח, ז). וכבר למדנו שכיום אין נוהגים להתפלל תפילת נדבה, מפני שהמתפלל נדבה צריך לדעת בעצמו שהוא יכול לכוון בכל התפילה, מתחילתה ועד סופה (כה"ח קח, לא). אבל מי שלא התפלל מנחה או ערבית בעוד שהיה לו זמן להתפלל, מפני שהיה סבור שאחר שיגמור את הדבר שהתחיל בו ישאר לו זמן להתפלל, ולבסוף נגרר באותו עסק ועברה שעת התפילה, אינו נחשב למבטל את תפילתו במזיד, וישלימנה אחר התפילה הבאה. וכן מי שהתחיל לאכול לפני שהתפלל מתוך שחשב שיספיק אח"כ להתפלל, ולבסוף שכח ולא התפלל, למרות שהתחיל לאכול באיסור לפני שהתפלל, כיוון שלא ביטל את התפילה בשאט נפש, ישלימנה אחר התפילה הבאה (שו"ע קח, ח).
מי שעסק במשחק כדוגמת כדורגל, וקראו לו לבוא להתפלל, ומרוב תשוקתו להמשיך לשחק אמר "עוד רגע" והמשיך לשחק, ובינתיים עבר הזמן, אינו יכול להשלים את תפילתו, ולמרות שלולי המשחק היה שמח מאוד להתפלל, מכל מקום כיוון שידע בבירור שזמן התפילה עומד לעבור, הרי הוא נחשב כמי שביטל את התפילה בשאט נפש.
תשלומין השונה מהתפילה המקורית
מי ששכח ולא התפלל מנחה בערב שבת, יתפלל ערבית של שבת פעמיים, הראשונה לשם ערבית והשניה לתשלומי מנחה. ואף שתפילת מנחה היתה אמורה להיות של שמונה עשרה ברכות, מכל מקום כיוון ששעת ההשלמה היא בשבת, עליו להתפלל כנוסח תפילת השבת (שו"ע קח, ט). מי ששכח לומר "יעלה ויבוא" בתפילת מנחה של ראש חודש, לא יצא ידי חובתו, ואם היום הבא הוא יום שני של ראש חודש, ברור שעליו להתפלל אחר תפילת ערבית את תשלומי תפילת מנחה, ובשניהם יזכיר "יעלה ויבוא". אבל אם בערב הוא כבר יום רגיל, נתעורר בזה ספק. מצד אחד, הרי כל הבעייה היתה שלא הזכיר "יעלה ויבוא" במנחה, ואם כן מה יועיל שיתפלל אחר תפילת ערבית תפילה נוספת בלא "יעלה ויבוא". ומאידך, בתפילת מנחה לא יצא ידי חובתו מפני שהיה אז ראש חודש ולא הזכיר "יעלה ויבוא", אבל בתפילת התשלומין יצא ידי חובתו מפני שיתפלל כראוי לאותה שעה. למעשה נפסק שיתפלל ערבית פעמיים, ויתנה, שאם אינו חייב להשלים את תפילתו, הרי זו תפילת נדבה, ואינו צריך לחדש בה דבר.
כיוצא בזה, הטועה בשבת, ובמקום להתפלל מנחה של שבת התפלל בנוסח של חול בלא להזכיר את קדושת השבת, דינו שיתפלל במוצאי שבת שתי תפילות של חול, ויתנה, שאם אינו צריך להשלים את תפילתו, הרי זו תפילת נדבה (שו"ע קח, יא).
^ 1. נחלקו האחרונים אם אפשר לצאת ידי תפילת התשלומין בשמיעת חזרת הש"ץ. לדעת הפמ"ג ומ"ב קח, ה, כיוון שחובה עליו להתפלל תשלומין, אין הבקיא יכול לצאת בשמיעת הש"ץ. ולדעת החיד"א, אפשר לצאת ידי השלמת ערבית בשמיעת חזרת הש"ץ של שחרית, מפני שמעיקרה תפילת ערבית היא רשות. וכן פסק בכה"ח קח, ו, אלא שצריך לוודא שהחזן אכן מכוון להוציא את השומעים. וכ"כ בילקוט יוסף ח"א ע' רכו. וגם במ"ב היקל בדיעבד, שאם כיוון לצאת בחזרת הש"ץ של שחרית - יצא. ובערוה"ש קח, טז מיקל לגמרי, משמע גם בחזרת הש"ץ של מנחה. ולחזן עצמו, לכל הדעות חזרת הש"ץ מועילה כתפילת תשלומין (מ"ב קח, ד).
נראה שמה שכתב בשו"ע קח, ב, שיתפלל אחר שחרית הוא דווקא כשמתפלל ביחיד, אבל אם הוא מתפלל בציבור, עדיף שיתפלל את תפילת השלמתו יחד עם חזרת הש"ץ או אחר הקדיש האחרון, שאם לא כן נמצא מפסיד חלק מהקדישים וקדושה דסדרא. ובאש"י ל, ו, כתב כפשט השו"ע גם בציבור. ועיין בילקוט יוסף ח"א ע' רכב והלאה.
^ 2. דעת רוה"פ שהכל לפי הכוונה (מ"ב קח, כח, ושלא כט"ז). והמ"א והט"ז מפקפקים במקרה שהתכוון בראשונה לתשלומין ובשניה לחובה אבל לא היה דבר כ"אתה חוננתנו" שיראה זאת, שאולי אינו חוזר. ודעת השו"ע ורוה"פ שצריך לחזור, וכן הלכה. וטוב שיתנה שאם אינו חייב לחזור - תפילתו נדבה (מ"ב קח, ז, ילקו"י ח"א ע' ריד).
^ 3. לדעת הרמב"ם, הרא"ש, תר"י, רשב"ם ושו"ע, אפשר להשלים את התפילה האחרונה בלבד. וי"א שיכול להשלים את כל התפילות שהפסיד, וכ"כ הרשב"א, וי"א בתר"י. וכתב בשו"ע, שטוב להשלים את כל התפילות בתורת נדבה. אבל כיוון שכיום אין נוהגים להתפלל נדבה, נראה שרק מי שבטוח שיכוון כראוי, יתפלל בנדבה להשלמה.
נראה שמה שכתב בשו"ע קח, ב, שיתפלל אחר שחרית הוא דווקא כשמתפלל ביחיד, אבל אם הוא מתפלל בציבור, עדיף שיתפלל את תפילת השלמתו יחד עם חזרת הש"ץ או אחר הקדיש האחרון, שאם לא כן נמצא מפסיד חלק מהקדישים וקדושה דסדרא. ובאש"י ל, ו, כתב כפשט השו"ע גם בציבור. ועיין בילקוט יוסף ח"א ע' רכב והלאה.
^ 2. דעת רוה"פ שהכל לפי הכוונה (מ"ב קח, כח, ושלא כט"ז). והמ"א והט"ז מפקפקים במקרה שהתכוון בראשונה לתשלומין ובשניה לחובה אבל לא היה דבר כ"אתה חוננתנו" שיראה זאת, שאולי אינו חוזר. ודעת השו"ע ורוה"פ שצריך לחזור, וכן הלכה. וטוב שיתנה שאם אינו חייב לחזור - תפילתו נדבה (מ"ב קח, ז, ילקו"י ח"א ע' ריד).
^ 3. לדעת הרמב"ם, הרא"ש, תר"י, רשב"ם ושו"ע, אפשר להשלים את התפילה האחרונה בלבד. וי"א שיכול להשלים את כל התפילות שהפסיד, וכ"כ הרשב"א, וי"א בתר"י. וכתב בשו"ע, שטוב להשלים את כל התפילות בתורת נדבה. אבל כיוון שכיום אין נוהגים להתפלל נדבה, נראה שרק מי שבטוח שיכוון כראוי, יתפלל בנדבה להשלמה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
