ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- בין המצרים
- שיחות לשלשת השבועות
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
עוד לא מצאנו נחמה או אפילו תחושה של סגירת מעגל בכל הנוגע לטרגדיה הלאומית שלנו, השואה, הגם שחלפו יותר משישים שנה מאז שהתרחשה. אין זה אמור להפתיע אותנו, שכן העם היהודי, במידה רבה, עוד לא התנחם על חורבן הבית ועל הגלות שהתרחשו לפני אלפיים שנה כמעט.
בחיים היהודיים אין אדם או מוסד שאי אפשר בלעדיו, ובכל זאת, אין לו תחליף. החלל שנשאר בגלל עובדה זו הוא שמונע מאתנו לחוש נחמה אמתית. מסיבה זו חש העם היהודי חוסר מנוחה ופעמים רבים אפילו בלבול בגלות הארוכה שפקדה אותו.
העצבות של עשרת הימים הראשונים בחודש אב מחלחלת לתוכנו ומהדהדת בנו דווקא משום שאיננו מצליחים לחוש נחמה או להרגיש שסגרנו מעגל.
התלמוד אומר שיש הוראה משמים שגורמת לחיים לשכוח את האנשים שהלכו לעולמם. אך אם מושא היגון והאובדן לא באמת מת אלא רק נעדר, כמו הצער של יעקב אבינו על אובדן יוסף, במקרה כזה אין גם תחושת נחמה וסגירת מעגל. זאת הסיבה שהתורה מספרת לנו שיעקב לא מיאן להתנחם ולקבל דברי נחמה ממשפחתו. הואיל ויוסף לא מת, הצו השמימי לשכוח, ההוראה שמאפשרת לנו להתנחם, לא פעל במקרה שלו.
סבורני שבדרך אירונית ומוזרה העובדה שהעם היהודי עדיין מתייסר בכאב השואה, נובעת מהמאמצים העזים של הקהילה היהודית למנוע את שכחת השואה. מכחישי השואה הם אלה שמבקשים לנסוך בנו תחושת נחמה כוזבת, להכריז שזה חלף ולכן צריך לשכוח את זה, לתת לשואה להפוך לנחלת העבר.
התנ"ך מספר לנו שרחל אמנו ממאנת להינחם על גלות בניה מפני שהיא בטוחה שהם לא אבדו או גלו לעד. היא בטוחה שהם עוד ישובו. במובן זה יש צד חיובי בסירוב להינחם. הסירוב מאפשר חיבור לעתיד לא ידוע שיביא עמו לא רק נחמה אולי אלא אפילו תחליף למי או מה שאבד.
העצבות והקדרות בחלק הראשון של חודש אב מלוות אותנו גם מאות שנים אחרי חורבן בית-המקדש, מפני שבמעמקי לבו ונפשו של העם היהודי המקדש לא אבד, הוא רק נעדר. מפעל השבת מיליוני יהודים לארץ ישראל במאתיים השנים האחרונות והקמת מדינה יהודית במולדתנו העתיקה הם סימן לכך שבשביל היהודים ארץ ישראל ובית המקדש אינם דברים מתים.
קהילות ויהודים שהכריזו ש"ברלין היא ירושלים שלנו" ולכן ביקשו למצוא נחמה קבועה בהפיכתם לגרמנים "טובים", או לרוסים, לפולנים וכדומה, לא הסתדרו כל כך יפה בעולמו של הקב"ה. נחמה כוזבת מזיקה הרבה יותר מהיעדר נחמה. היהודים שלא שכחו שהם מציון ומירושלים היו אלה שנאלצו לקום ולסייע לעם היהודי לשרוד את המאה העקובה מדם והקשה ביותר בהיסטוריה הארוכה שלנו.
הנביא מזהיר אותנו "הוי השאננים בציון". אסור לנו להיות שאננים בציון. החיים בארץ-ישראל הם אמנם מעשה קדוש, מאתגר ומעורר השראה, אך אינם בהכרח חוויה נוחה. בחיים בארץ-ישראל אנחנו נעשים מודעים למה שהשגנו כנגד כל הסיכויים, אך גם מבינים שיש דברים שעדיין חסרים לנו. המודעות הזאת למה שחסר היא שמונעת מאתנו להרגיש נוח מדי, להיות שאננים בציון.
במובן זה חודש אב מסמל את כובד המשימה והאתגר שיש בחיים יהודיים: הכרת תודה על מה שיש בלי לאבד את תחושת אובדן על מה שעדיין חסר. מי ייתן והחודש הזה אכן יהיה "מנחם", ונזכה כולנו לימים טובים יותר ולנחמה שהבטיחו לנו הקב"ה ונביאיו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
