ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- משפטים
- פרשת שבוע ותנ"ך
- ארבע פרשיות
- שקלים
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אשר ישעיהו בן רבקה
בסוף הפרשה מסופר על השלב השני של מעמד הר סיני (המתואר בפרשת יתרו),כיצד כרת הקב"ה ברית בינו ובין ישראל "ויקח משה את הדם ויזרוק על העם, ויאמר הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם על כל הדברים האלה" (שמות כד,ו), "ויקח את ספר הברית ויקרא באזני העם ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע" (שמות כד,ז).
חז"ל ממשילים את הברית הזאת למעין נישואין בין כנסת ישראל והקב"ה, ומבוסס על הפסוק בשיר השירים "צאנה וראנה בנות ציון במלך שלמה... ביום חתונתו וביום שמחת לבו", "ביום חתונתו - זה מתן תורה" (סוף תענית).
ומובא בספר התשב"ץ (קטן, סוף סי' תס"ז): "נקוט האי כללא בידך כל המנהגים של חתן וכלה אנו למדים ממתן תורה, ששם היה מראה עצמו כחתן נגד כלה לישראל".
מובא בפרקי דרבי אליעזר מ"א: "בחודש השלישי... ויצא משה למחנה ישראל והיה מעורר אותם משנתם. אמר להם: עמדו משינתכם כבר בא החתן ומבקש את הכלה להכניסה לחופה וממתין לה כדי ליתן להם את התורה. בא השושבין והוציא את הכלה כאדם שעושה שושבינות לחברו... והחתן יוצא לקראת הכלה ליתן להם את התורה" 1 .
עוד מבואר בחז"ל, שהלוחות היו כעין כתובה, או טבעת נישואין, ולכן בזמן שחטאו ישראל בחטא העגל שבר משה את הלוחות כדי שיחשבו כפנויה (שמות רבה מ"ב) 2 .
נראה ללמוד מדברה ראשונה "אנכי " על מהות הברית הזאת. רש"י (שמות פרק כ פסוק ב) כתב שלושה פרושים על"אנכי ה' אלקיך" :
"אשר הוצאתיך מארץ מצרים - כדאי היא ההוצאה שתהיו משועבדים לי.
דבר אחר: לפי שנגלה בים כגבור מלחמה, ונגלה כאן כזקן מלא רחמים, שנאמר (שמות כד י) ויראו את אלוהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר, זו היתה לפניו בשעת השעבוד, (שם) וכעצם השמים, משנגאלו, הואיל ואני משתנה במראות אל תאמרו שתי רשויות הן, אנכי הוא אשר הוצאתיך ממצרים ועל הים.
דבר אחר: לפי שהיו שומעין קולות הרבה, שנאמר, (להלן פסוק טו) את הקולות, קולות באין מארבע רוחות ומן השמים ומן הארץ, אל תאמרו רשויות הרבה הן. ולמה אמר לשון יחיד, אלהיך, ליתן פתחון פה למשה ללמד סניגוריא במעשה העגל, וזהו שאמר (שמות לב יא) למה ה' יחרה אפך בעמך, לא להם צוית, לא יהיה לכם אלהים אחרים, אלא לי לבדי".
דבר אחר: לפי שנגלה בים כגבור מלחמה, ונגלה כאן כזקן מלא רחמים, שנאמר (שמות כד י) ויראו את אלוהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר, זו היתה לפניו בשעת השעבוד, (שם) וכעצם השמים, משנגאלו, הואיל ואני משתנה במראות אל תאמרו שתי רשויות הן, אנכי הוא אשר הוצאתיך ממצרים ועל הים.
דבר אחר: לפי שהיו שומעין קולות הרבה, שנאמר, (להלן פסוק טו) את הקולות, קולות באין מארבע רוחות ומן השמים ומן הארץ, אל תאמרו רשויות הרבה הן. ולמה אמר לשון יחיד, אלהיך, ליתן פתחון פה למשה ללמד סניגוריא במעשה העגל, וזהו שאמר (שמות לב יא) למה ה' יחרה אפך בעמך, לא להם צוית, לא יהיה לכם אלהים אחרים, אלא לי לבדי".
ולכאורה פרושים אלו יש בהם רעיונות הפכים. לפי פירוש ראשון דבור זה מסמל את קבלת עבדותו יתברך באופן מוחלט, כפי שהיו עבדי פרעה כך ישראל עתה עבדי ה'. ולעומת זאת, לפי פרוש שני מתגלית כאן שיא אהבתו אליהם, כזקן מלא רחמים שזוכר את סבלם, וכביכול תמיד תחת רגליו "הלבנה" המזכירה את שעבודם במצרים. וכן לפי הפרוש השלישי ברש"י, מונח בדבור זה הלמוד זכות על ישראל שחטאו בעגל, וכפי שמשה טען כלפי הקב"ה, אותי ציוית ולא אותם. (לכאורה טענה שאינה מתאימה לעבד, שהיא כפריקת עול?!), וכל זה מראה על גודל האהבה של הקב"ה לישראל. וכפי שדרשו חז"ל את הדבור " אנכי" בנוטריקון א נא נ פשי כ תבית י הבית" (ילקוט יתרו), שכביכול נתן להם חלק מעצמיותו, בשעה שנתן להם את התורה.
אם נצרף את כל הפירושים כאחד, נמצא שהא בהא תליא, העבדות לקב"ה נובעת מגודל אהבתו אלינו, ונוצרה ברית של מחויבות הדדית בינינו אליו.
וכך גם ביחסי חתן וכלה, אמרו חז"ל"אשה כשרה עושה רצון בעלה" , אולם מובא בספרי חסידות שאישה כשרה עושה לבעלה רצון, שיעשה כל מה שהיא רוצה, כי יש כאן תהליך של אחדות, שהאישה מתקשרת לבעלה עושה לו כל רצונו עד שהוא עושה לה כל רצונה.
ואפשר על פי זה להסביר מה שהזכרנו לעיל מפרוש רש"י, שכביכול צווה " אנכי" בלשון יחיד למשה ולא לישראל, ולכאורה אינו מובן, בודאי שצווה זאת לישראל, אלא שהציווי הזה מורה על התקשרות כל כך עמוקה בין הקב"ה וישראל שיש בה סוד פנימי, שהוא נושא הפכים, יראה ואהבה, סוד העבדות מצד אחד, וסוד האהבה העליונה מצד שני, וסוד זה לא היה מושג לישראל די צורכו כפי שהיה מושג למשה, ועל זה טען משה כלפי הקב"ה בלמדו זכות עליהם "לא להם צוית, אלא לי לבדי".
ראש חודש אדר
מובא במדרש (שמות רבה לג, א):
"משל למלך שהיה לו בת יחידה בא אחד מן המלכים ונטלה ביקש לילך לו לארצו וליטול לאשתו אמר לו בתי שנתתי לך יחידית היא, לפרוש ממנה איני יכול, לומר לך אל תטלה איני יכול לפי שהיא אשתך אלא זו טובה עשה לי שכל מקום שאתה הולך קיטון אחד עשה לי שאדור אצלכם שאיני יכול להניח את בתי, כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל נתתי לכם את התורה לפרוש הימנה איני יכול, לומר לכם אל תטלוה איני יכול אלא בכל מקום שאתם הולכים בית אחד עשו לי שאדור בתוכו שנאמר ועשו לי מקדש".
ולכאורה קשה הנמשל, הרי אורייתא וקוב"ה חד הוא, ומה הטענה של הקב"ה"לפרוש ממנה (מהתורה) איני יכול" ? אלא שאת המסר הזה גופא הקב"ה בא לעורר אצלנו, שהתורה וקוב"ה חד הוא, והצורך לעורר אותנו על כך הוא מפני שהתורה ניתנה לישראל להגות בה לפי הבנתם, (לא בשמים היא), ואפשר חלילה לטעות ולחשוב שהדברים מנותקים מנותן התורה, ולכן אומר הקב"ה עשו לי קיטון אחד ואדור עמכם. היינו שאנו מצווים לבנות מקום דירה בלבנו לזכור שהתורה היא תורתו יתברך.
ואומר השפת אמת שחודש אדר הוא מלשון דירה "עשו לי קיטון ואדור עמכם", ונראה לפרש, משום שחודש אדר היו בו נסים בדרך הטבע, וכדי להבחין בהם להאמין שהשכינה שורה בתחתונים, ולראות איך הדברים נפעלים בהשגחה עליונה, והדבר תלוי בנו אם אנו מפנים לקב"ה מקום בלבנו, "קיטון" שיוכל לדור בו. "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" בתוך כל אחד ואחד.
נמצא, שחדש אדר הוא הזמן המסוגל להשרות שכינה בינינו.
מחצית השקל
אמרו חז"ל שמשה התקשה בענין מצות מחצית השקל עד שהראה לו הקב"ה מטבע של אש ואמר לו "זה יתנו", וצריך להבין במה יתקשה, תינח בעשית המנורה יש מה להתקשות בענין עשיתה מקשה אחת, אבל בענין המטבע מה קושי בדבר? ובודאי כוונתם ז"ל לענין המחשבתי הטמון במחצית השקל.
ידוע מה שאמר ר' שלמה אלקבץ (ואחריו כל ספרי הדרוש) ש"מחצית השקל" רומז לכך שכל אדם הוא רקבה מחצית, ובהצטרף אליו חברו, אפשר להגיע לשלמות, ולפי זה מובן הקושי שנתקשה משה בענין מחצית השקל, מפני שהוא מרמז על ענין האחדות שהוא דבר קשה לבצוע, כפי שאנו רואים היום, ועובדה שעדין לא נבנה הבית, שנחרב בגלל שנאת חנם, הרי לנו שעוד לא תקנו חטא זה. ויש אומרים ש"מחצית" רומז על כך שאנו רק מחצית בלא הקב"ה! ואפשר לחבר את שני הפרושים כאחד ולומר, שאי אפשר להגיע לאחדות בינינו בלא החבור אל הקב"ה שהוא אב אחד לכולנו, והאמונה בו מאחדת אותנו.
וכך אפשר להסביר את מדרש תנחומא פרשת כי תשא סימן ג:
"וכן משה למד תורה לישראל והדריכן למצות ונתן להם סדרי תורה ופרשיות שקוראים בהם בכל שבת ובכל חדש וחדש ובכל מועד והם מזכירים אותו בכל פרשה ופרשה, ובפרשת שקלים אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע משאני מת אין אני נזכר, א"ל הקב"ה חייך כשם שאתה עומד עכשיו ונותן להם פרשת שקלים ואתה זוקף את ראשן כך בכל שנה ושנה שקוראין אותה לפני כאלו את עומד שם באותה שעה וזוקף את ראשן, מנין ממה שקראו בענין וידבר ה' אל משה לאמר כי תשא את ראש שא את ראש לא נאמר אלא כי תשא".
וצריך להבין מדוע דווקא במצוה זו חשש משה שלא יהיה נזכר, והיה צריך הקב"ה להבטיחו שבכל שנה יהא נזכר? אלא שמשה הוא הרועה הנאמן שורש נשמות ישראל, שמאחד את כל ישראל כאחד. וכאשר הוא חי מציאותו משפיעה לאחדות העם, ומשה חשש שמא במותו יהיה נשכח ו"תפרד החבילה", והבטיחו הקב"ה שמצוה זו תזכיר אותו לפניהם, ובזכותו יגיעו לתקון זה הרמוז במחצית השקל, וזה ע"י שיחיו את דמותו בלבם ויראו אותו כאילו הוא עומד עליהם באותה שעה וזוקף את ראשן.
ולפי זה מובנים דברי חז"ל בגמרא (מגילה יג:) "אמר ריש לקיש: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליהן לשקליו". ולכאורה מה הקשר בין הדברים? אלא שהמן הוא ה"מפריד אלוף", הוא שאמר עליהם: "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים", והקדמת השקלים שלהם היא תקון לאותו קטרוג, שהם מביאים לאחדות העם.
נמצא, ששלושת הפרשיות שנקראות בשבת זו רעיון אחד טמון בהם והוא הברית המאחדת בין כנסת ישראל לקב"ה, וזה על ידי קבלת התורה למצותיה, והדברים מתממשים על ידי שישראל עושים לקב"ה "קיטון אחד", משכן בינינו. ויסוד המשכן בתרומת מחצית השקל, שבו אנו מביעים את הבנתנו שאנו רק מחצית בלא בעל בריתנו - הקב"ה, וגם זה היסוד המאחד אותו ככנסת ישראל, כנסיה לשם שמים.
^ 1 המגן אברהם מביא מכאן מקור לתקון ליל שבועות, לתקן את החטא שישראל ישנו והיה צריך לעוררן. אולם מזה שהמדרש מדמה את משה לשושבין שדרכו לבקש את הכלה להכניסה לחופה וממתין לה, משמע שכך היה צריך להיות כדרך הארץ, שהיוזמה היא של החתן לקרוא לכלה, כך ישראל מדרכי הענוה מחכים לקריאה של הקב"ה שיזמין לקבל את התורה.
^ 2 שמות רבה (וילנא) פרשה מג ד"ה א ויחל משה
"למה"ד לשר ששלח לקדש אשה עם הסרסור הלך וקלקלה עם אחר, הסרסור שהיה נקי מה עשה נטל את כתובתה מה שנתן לו השר לקדשה וקרעה אמר מוטב שתדון כפנויה ולא כאשת איש, כך עשה משה כיון שעשו ישראל אותו מעשה נטל את הלוחות ושברן".
^ 2 שמות רבה (וילנא) פרשה מג ד"ה א ויחל משה
"למה"ד לשר ששלח לקדש אשה עם הסרסור הלך וקלקלה עם אחר, הסרסור שהיה נקי מה עשה נטל את כתובתה מה שנתן לו השר לקדשה וקרעה אמר מוטב שתדון כפנויה ולא כאשת איש, כך עשה משה כיון שעשו ישראל אותו מעשה נטל את הלוחות ושברן".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
