ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- משפטים
- פרשת שבוע ותנ"ך
- ארבע פרשיות
- שקלים
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אשר ישעיהו בן רבקה
בסוף הפרשה מסופר על השלב השני של מעמד הר סיני (המתואר בפרשת יתרו),כיצד כרת הקב"ה ברית בינו ובין ישראל "ויקח משה את הדם ויזרוק על העם, ויאמר הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם על כל הדברים האלה" (שמות כד,ו), "ויקח את ספר הברית ויקרא באזני העם ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע" (שמות כד,ז).
חז"ל ממשילים את הברית הזאת למעין נישואין בין כנסת ישראל והקב"ה, ומבוסס על הפסוק בשיר השירים "צאנה וראנה בנות ציון במלך שלמה... ביום חתונתו וביום שמחת לבו", "ביום חתונתו - זה מתן תורה" (סוף תענית).
ומובא בספר התשב"ץ (קטן, סוף סי' תס"ז): "נקוט האי כללא בידך כל המנהגים של חתן וכלה אנו למדים ממתן תורה, ששם היה מראה עצמו כחתן נגד כלה לישראל".
מובא בפרקי דרבי אליעזר מ"א: "בחודש השלישי... ויצא משה למחנה ישראל והיה מעורר אותם משנתם. אמר להם: עמדו משינתכם כבר בא החתן ומבקש את הכלה להכניסה לחופה וממתין לה כדי ליתן להם את התורה. בא השושבין והוציא את הכלה כאדם שעושה שושבינות לחברו... והחתן יוצא לקראת הכלה ליתן להם את התורה" 1 .
עוד מבואר בחז"ל, שהלוחות היו כעין כתובה, או טבעת נישואין, ולכן בזמן שחטאו ישראל בחטא העגל שבר משה את הלוחות כדי שיחשבו כפנויה (שמות רבה מ"ב) 2 .
נראה ללמוד מדברה ראשונה "אנכי " על מהות הברית הזאת. רש"י (שמות פרק כ פסוק ב) כתב שלושה פרושים על"אנכי ה' אלקיך" :
"אשר הוצאתיך מארץ מצרים - כדאי היא ההוצאה שתהיו משועבדים לי.
דבר אחר: לפי שנגלה בים כגבור מלחמה, ונגלה כאן כזקן מלא רחמים, שנאמר (שמות כד י) ויראו את אלוהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר, זו היתה לפניו בשעת השעבוד, (שם) וכעצם השמים, משנגאלו, הואיל ואני משתנה במראות אל תאמרו שתי רשויות הן, אנכי הוא אשר הוצאתיך ממצרים ועל הים.
דבר אחר: לפי שהיו שומעין קולות הרבה, שנאמר, (להלן פסוק טו) את הקולות, קולות באין מארבע רוחות ומן השמים ומן הארץ, אל תאמרו רשויות הרבה הן. ולמה אמר לשון יחיד, אלהיך, ליתן פתחון פה למשה ללמד סניגוריא במעשה העגל, וזהו שאמר (שמות לב יא) למה ה' יחרה אפך בעמך, לא להם צוית, לא יהיה לכם אלהים אחרים, אלא לי לבדי".
דבר אחר: לפי שנגלה בים כגבור מלחמה, ונגלה כאן כזקן מלא רחמים, שנאמר (שמות כד י) ויראו את אלוהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר, זו היתה לפניו בשעת השעבוד, (שם) וכעצם השמים, משנגאלו, הואיל ואני משתנה במראות אל תאמרו שתי רשויות הן, אנכי הוא אשר הוצאתיך ממצרים ועל הים.
דבר אחר: לפי שהיו שומעין קולות הרבה, שנאמר, (להלן פסוק טו) את הקולות, קולות באין מארבע רוחות ומן השמים ומן הארץ, אל תאמרו רשויות הרבה הן. ולמה אמר לשון יחיד, אלהיך, ליתן פתחון פה למשה ללמד סניגוריא במעשה העגל, וזהו שאמר (שמות לב יא) למה ה' יחרה אפך בעמך, לא להם צוית, לא יהיה לכם אלהים אחרים, אלא לי לבדי".
ולכאורה פרושים אלו יש בהם רעיונות הפכים. לפי פירוש ראשון דבור זה מסמל את קבלת עבדותו יתברך באופן מוחלט, כפי שהיו עבדי פרעה כך ישראל עתה עבדי ה'. ולעומת זאת, לפי פרוש שני מתגלית כאן שיא אהבתו אליהם, כזקן מלא רחמים שזוכר את סבלם, וכביכול תמיד תחת רגליו "הלבנה" המזכירה את שעבודם במצרים. וכן לפי הפרוש השלישי ברש"י, מונח בדבור זה הלמוד זכות על ישראל שחטאו בעגל, וכפי שמשה טען כלפי הקב"ה, אותי ציוית ולא אותם. (לכאורה טענה שאינה מתאימה לעבד, שהיא כפריקת עול?!), וכל זה מראה על גודל האהבה של הקב"ה לישראל. וכפי שדרשו חז"ל את הדבור " אנכי" בנוטריקון א נא נ פשי כ תבית י הבית" (ילקוט יתרו), שכביכול נתן להם חלק מעצמיותו, בשעה שנתן להם את התורה.
אם נצרף את כל הפירושים כאחד, נמצא שהא בהא תליא, העבדות לקב"ה נובעת מגודל אהבתו אלינו, ונוצרה ברית של מחויבות הדדית בינינו אליו.
וכך גם ביחסי חתן וכלה, אמרו חז"ל"אשה כשרה עושה רצון בעלה" , אולם מובא בספרי חסידות שאישה כשרה עושה לבעלה רצון, שיעשה כל מה שהיא רוצה, כי יש כאן תהליך של אחדות, שהאישה מתקשרת לבעלה עושה לו כל רצונו עד שהוא עושה לה כל רצונה.
ואפשר על פי זה להסביר מה שהזכרנו לעיל מפרוש רש"י, שכביכול צווה " אנכי" בלשון יחיד למשה ולא לישראל, ולכאורה אינו מובן, בודאי שצווה זאת לישראל, אלא שהציווי הזה מורה על התקשרות כל כך עמוקה בין הקב"ה וישראל שיש בה סוד פנימי, שהוא נושא הפכים, יראה ואהבה, סוד העבדות מצד אחד, וסוד האהבה העליונה מצד שני, וסוד זה לא היה מושג לישראל די צורכו כפי שהיה מושג למשה, ועל זה טען משה כלפי הקב"ה בלמדו זכות עליהם "לא להם צוית, אלא לי לבדי".
ראש חודש אדר
מובא במדרש (שמות רבה לג, א):
"משל למלך שהיה לו בת יחידה בא אחד מן המלכים ונטלה ביקש לילך לו לארצו וליטול לאשתו אמר לו בתי שנתתי לך יחידית היא, לפרוש ממנה איני יכול, לומר לך אל תטלה איני יכול לפי שהיא אשתך אלא זו טובה עשה לי שכל מקום שאתה הולך קיטון אחד עשה לי שאדור אצלכם שאיני יכול להניח את בתי, כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל נתתי לכם את התורה לפרוש הימנה איני יכול, לומר לכם אל תטלוה איני יכול אלא בכל מקום שאתם הולכים בית אחד עשו לי שאדור בתוכו שנאמר ועשו לי מקדש".
ולכאורה קשה הנמשל, הרי אורייתא וקוב"ה חד הוא, ומה הטענה של הקב"ה"לפרוש ממנה (מהתורה) איני יכול" ? אלא שאת המסר הזה גופא הקב"ה בא לעורר אצלנו, שהתורה וקוב"ה חד הוא, והצורך לעורר אותנו על כך הוא מפני שהתורה ניתנה לישראל להגות בה לפי הבנתם, (לא בשמים היא), ואפשר חלילה לטעות ולחשוב שהדברים מנותקים מנותן התורה, ולכן אומר הקב"ה עשו לי קיטון אחד ואדור עמכם. היינו שאנו מצווים לבנות מקום דירה בלבנו לזכור שהתורה היא תורתו יתברך.
ואומר השפת אמת שחודש אדר הוא מלשון דירה "עשו לי קיטון ואדור עמכם", ונראה לפרש, משום שחודש אדר היו בו נסים בדרך הטבע, וכדי להבחין בהם להאמין שהשכינה שורה בתחתונים, ולראות איך הדברים נפעלים בהשגחה עליונה, והדבר תלוי בנו אם אנו מפנים לקב"ה מקום בלבנו, "קיטון" שיוכל לדור בו. "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" בתוך כל אחד ואחד.
נמצא, שחדש אדר הוא הזמן המסוגל להשרות שכינה בינינו.
מחצית השקל
אמרו חז"ל שמשה התקשה בענין מצות מחצית השקל עד שהראה לו הקב"ה מטבע של אש ואמר לו "זה יתנו", וצריך להבין במה יתקשה, תינח בעשית המנורה יש מה להתקשות בענין עשיתה מקשה אחת, אבל בענין המטבע מה קושי בדבר? ובודאי כוונתם ז"ל לענין המחשבתי הטמון במחצית השקל.
ידוע מה שאמר ר' שלמה אלקבץ (ואחריו כל ספרי הדרוש) ש"מחצית השקל" רומז לכך שכל אדם הוא רקבה מחצית, ובהצטרף אליו חברו, אפשר להגיע לשלמות, ולפי זה מובן הקושי שנתקשה משה בענין מחצית השקל, מפני שהוא מרמז על ענין האחדות שהוא דבר קשה לבצוע, כפי שאנו רואים היום, ועובדה שעדין לא נבנה הבית, שנחרב בגלל שנאת חנם, הרי לנו שעוד לא תקנו חטא זה. ויש אומרים ש"מחצית" רומז על כך שאנו רק מחצית בלא הקב"ה! ואפשר לחבר את שני הפרושים כאחד ולומר, שאי אפשר להגיע לאחדות בינינו בלא החבור אל הקב"ה שהוא אב אחד לכולנו, והאמונה בו מאחדת אותנו.
וכך אפשר להסביר את מדרש תנחומא פרשת כי תשא סימן ג:
"וכן משה למד תורה לישראל והדריכן למצות ונתן להם סדרי תורה ופרשיות שקוראים בהם בכל שבת ובכל חדש וחדש ובכל מועד והם מזכירים אותו בכל פרשה ופרשה, ובפרשת שקלים אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע משאני מת אין אני נזכר, א"ל הקב"ה חייך כשם שאתה עומד עכשיו ונותן להם פרשת שקלים ואתה זוקף את ראשן כך בכל שנה ושנה שקוראין אותה לפני כאלו את עומד שם באותה שעה וזוקף את ראשן, מנין ממה שקראו בענין וידבר ה' אל משה לאמר כי תשא את ראש שא את ראש לא נאמר אלא כי תשא".
וצריך להבין מדוע דווקא במצוה זו חשש משה שלא יהיה נזכר, והיה צריך הקב"ה להבטיחו שבכל שנה יהא נזכר? אלא שמשה הוא הרועה הנאמן שורש נשמות ישראל, שמאחד את כל ישראל כאחד. וכאשר הוא חי מציאותו משפיעה לאחדות העם, ומשה חשש שמא במותו יהיה נשכח ו"תפרד החבילה", והבטיחו הקב"ה שמצוה זו תזכיר אותו לפניהם, ובזכותו יגיעו לתקון זה הרמוז במחצית השקל, וזה ע"י שיחיו את דמותו בלבם ויראו אותו כאילו הוא עומד עליהם באותה שעה וזוקף את ראשן.
ולפי זה מובנים דברי חז"ל בגמרא (מגילה יג:) "אמר ריש לקיש: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליהן לשקליו". ולכאורה מה הקשר בין הדברים? אלא שהמן הוא ה"מפריד אלוף", הוא שאמר עליהם: "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים", והקדמת השקלים שלהם היא תקון לאותו קטרוג, שהם מביאים לאחדות העם.
נמצא, ששלושת הפרשיות שנקראות בשבת זו רעיון אחד טמון בהם והוא הברית המאחדת בין כנסת ישראל לקב"ה, וזה על ידי קבלת התורה למצותיה, והדברים מתממשים על ידי שישראל עושים לקב"ה "קיטון אחד", משכן בינינו. ויסוד המשכן בתרומת מחצית השקל, שבו אנו מביעים את הבנתנו שאנו רק מחצית בלא בעל בריתנו - הקב"ה, וגם זה היסוד המאחד אותו ככנסת ישראל, כנסיה לשם שמים.
^ 1 המגן אברהם מביא מכאן מקור לתקון ליל שבועות, לתקן את החטא שישראל ישנו והיה צריך לעוררן. אולם מזה שהמדרש מדמה את משה לשושבין שדרכו לבקש את הכלה להכניסה לחופה וממתין לה, משמע שכך היה צריך להיות כדרך הארץ, שהיוזמה היא של החתן לקרוא לכלה, כך ישראל מדרכי הענוה מחכים לקריאה של הקב"ה שיזמין לקבל את התורה.
^ 2 שמות רבה (וילנא) פרשה מג ד"ה א ויחל משה
"למה"ד לשר ששלח לקדש אשה עם הסרסור הלך וקלקלה עם אחר, הסרסור שהיה נקי מה עשה נטל את כתובתה מה שנתן לו השר לקדשה וקרעה אמר מוטב שתדון כפנויה ולא כאשת איש, כך עשה משה כיון שעשו ישראל אותו מעשה נטל את הלוחות ושברן".
^ 2 שמות רבה (וילנא) פרשה מג ד"ה א ויחל משה
"למה"ד לשר ששלח לקדש אשה עם הסרסור הלך וקלקלה עם אחר, הסרסור שהיה נקי מה עשה נטל את כתובתה מה שנתן לו השר לקדשה וקרעה אמר מוטב שתדון כפנויה ולא כאשת איש, כך עשה משה כיון שעשו ישראל אותו מעשה נטל את הלוחות ושברן".
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.










