ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- לך לך
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
"וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" (בראשית ט"ו יג).
חז"ל ואחריהם הראשונים והאחרונים, ניסו להסביר את השימוש דווקא בביטוי זה וכן את פשר הכפילות.
המדרש מבקר את אברהם על שאלתו המופיעה כמה פסוקים קודם לכן:
"וַיֹּאמַר אֲדֹנָי יֱקֹוִק בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה"? (שם, ח).
וז"ל: "עם חסיד תתחסד ... ועם עקש ... ר' יהודה פתר קריא באברהם אבינו בשעה שבא בחסידות הקב"ה בא עמו בחסידות, ... בשעה שנתברר על עסקיו הקב"ה בירר לו את עסקיו... אימתי נתברר על עסקיו, בשעה שאמר במה אדע כי אירשנה ... מה כתיב תמן, ידע תדע כי גר יהיה זרעך".
בעקבות זה מפרש החזקוני: "ידע תדע באותו לשון שחטא לומר במה אדע, נקנס על זרעו גרות מדה כנגד מדה".
לא ברור במה בדיוק חטא אברהם. ניתן להסביר בפשטות שבקשת ההוכחה היא בעיה של אמונה. אבל לפי הסבר זה לא ברורה לשון המדרש ומדוע יש כאן בעיה של בירור "בשעה שנתברר על עסקיו" מול בעיה של תמימות? אולי צריך להסביר כי אברהם כבר שאל בתחילת הפרשה:
"וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר: וַיֹּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי" (שם, ב-ג). הקב"ה השיב לו "לֹא יִירָשְׁךָ זֶה כִּי אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ הוּא יִירָשֶׁךָ" (שם, ד).
לאחר מכן מבטיחו הקב"ה על הארץ:
"וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְקֹוָק אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ" (שם, ז).
אברהם, לפי דעה זו מנסה לנצל את ההזדמנות כדי לשאול שוב בעקיפין: "מי יהיה היורש? הוא משתמש בשרש "ידע" כדי לרמוז זאת, שהרי שורש זה משמש במקרא גם לתאור קשר אישות שתוצאותיו הולדה (בראשית ד' א, עיינו גם שם י"ט לג,לה ל"ח טז ל"ט ו, ח ואכמ"ל).
הקב"ה מוכיח את אברהם: "יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ". לא מספיק להאמין באופן כללי. הנסיון לקבל תשובה ברורה והבטחה מפורשת הכוללת פרטים מדויקים, גם היא בבחינת חוסר אמונה, קל וחמר אם הדרך לקבלת האינפורמציה איננה במישרין כי אם בעקיפין.
מצאנו גם כיוון אחר לעומת דעות אלה: אברהם לא חטא בשאלתו ותשובת הקב"ה איננה בבחינת עונש.
בעל "בית הלוי" מסביר את שאלתו של אברהם "בַּמָּה אֵדַע" בדרך הבאה. הרי יש חשש שבניו יחטאו וממילא יפסידו את זכותם על הארץ. ענה לו הקב"ה באותה לשון: "יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ". הקב"ה ינהג עם בניו של אברהם בדרך חדשה: "אמר לו הנהגה חדשה שיתנהג עם ישראל, שלא כמו שנוהג עם הכנענים, דמאריך שלוותם עד שתתמלא סאתם ואח"כ מאבדם, רק יענישם בגלות ושיעבוד על חטאם תיכף, כדי שלבסוף תתקיים ההבטחה". לפי הסבר זה יש בשורה חיובית בהודעה יָדֹעַ תֵּדַע.
נכדו, הגרי"ז סולוביציק, מפרש בחידושיו אף הוא בדרך חיובית ומוצא כדרכו רמז הלכתי משפטי בדברים אלה. וז"ל: "ונראה דבאמת היו ב' ענינים במה שנאמר לאברהם כי גר יהיה זרעך וכו', א' היתה זו נבואה שנאמר לו מה שיקרה עם זרעו, וב' היה זה תנאי בברית ובהבטחה שהבטיח לו הארץ דע"י שיהי הזרעו בארץ לא להם עי"ז גופא הוא שיזכו בארץ... .דגזירת "כי גר יהיה זרעך" הוא בגדר פירעון ותשלומים, תמורת המתנה שנתנה לו הארץ. וזהו ביאור הלשון "ידוע תדע" דכשאדם חותם על שטר צריך הוא לדעת מה שכתוב בו. ומשום כך נאמר בנבואה זו הלשון ידיעה משום שנוסף על הנבואה היה כאן בזה התחייבות והסכם בין ב' צדדים וצריכים ב' הצדדים לידע על מה הסכימו".
כלומר, יש כאן גם נבואה אבל גם הסכם בין הקב"ה ובין עם ישראל, שתמורת ירושת הארץ ישלם עם ישראל בגלות. כיון שהסכמים צריך לכבד, היציאה לגלות מבטיחה את ירושת הארץ.
הדגשה ידוע תדע מלמדת אותנו שני דברים: א. יש כאן גם נבואה וגם הסכם.
ב. אנו למדים כי החותמים על הסכם צריכים להבין אותו 'יָדֹעַ תֵּדַע'.
בין לשיטה זו ובין לשיטה זו, אנו מצפים להתקיימות שתי הנבואות המופיעות בפרשיה זו:
"הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ",
"לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת".
"לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
