ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- פורים וחודש אדר
- הלכות פורים
- ספריה
- הלכות חגים
- פורים וחודש אדר
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אשר ישעיהו בן רבקה
א.
כשחל ט"ו באדר בשבת, נוהגים לעשות בירושלים "פורים משולש" - פורים שחל בשלושה ימים: בשישי שבת וראשון. ומכיוון שיש הרבה מנהגים ושיטות בדין זה, והרבה פוסקים ראשונים ואחרונים דנו בזה, הבאנו את המנהג המקובל למעשה. (הרוצה לעיין במנהגים אחרים, יפתח בספרים שנציין).
ב.
יש שישה דינים הנוהגים בכל פורים, ובפורים המשולש מחלקים אותם לשלושה חלקים, ובכל יום מקיימים שניים מהם. וזה סדרם: א) ביום שישי - י"ד באדר: קריאת המגילה בלילה ויום. ומתנות לאביונים ביום. ב) ביום שבת - ט"ו באדר: קריאה בתורה "ויבא עמלק". ו"על הנסים". ג) ביום ראשון - ט"ז באדר: סעודת פורים, ומשלוח מנות.
יום שישי - י"ד באדר קריאת המגילה לילה ויום. ומתנות לאביונים ביום.
ג.
אלה שנוהגים להתגלח ולהסתפר בכל ערב שבת לכבוד שבת קודש, יסתפרו ויתגלחו ביום חמישי - י"ג באדר ולא ביום שישי. ואם לא התגלח בחמישי - יש להתיר בדוחק להתגלח ביום שישי כדי שלא יכנס מנוול ליום שבת.
ד.
הנוהגים שלא לעשות מלאכה ביום פורים, לא יעשו מלאכה ביום שישי, ובשעת הדחק אפשר להקל. (עיין מהר"י אלגזי בספרו חוג הארץ סי' ט. כף החיים תרפח ס"ק מט. תרצו ס"ק יא. מנהג ירושלים לפי קונטרס היחיאלי עמ' לח. שער המפקד ח).
ה.
הספרדים אומרים מזמור של פורים לפני ערבית (תהלים כב). והאשכנזים לא נהגו בזה. (עיין פקודת אלעזר סי' תרפח)
ו.
בתפילות ערבית, שחרית ומנחה, ובברכת המזון של יום שישי אין אומרים "על הנסים", ואם אמרו בטעות - אינו חוזר שאינו הפסק, ואף על פי שאמרו ביום שישי - יחזור ויאמרנו גם בשבת. (ב"י תרפח ס"ק ו. עיין נהר פקוד ס"ק ב. מ"ב תרפח ס"ק יז).
ז.
אחר תפילת שמונה עשרה של ערבית, הספרדים אומרים חצי קדיש והאשכנזים אומרים קדיש "תתקבל". ומברכים לפני המגילה שלש ברכות: "על מקרא מגילה", "שעשה נסים" ו"שהחיינו". (כף החיים תרצב ס"ק ד. חוג הארץ יד. רמ"א תרצב סע' א. מ"ב שם ס"ק א. מ"ב תרצג ס"ק א).
ח.
מתפללים שחרית ולא אומרים "על הנסים", וגם לא אומרים "תחנון". הספרדים נוהגים שלאחר חזרת הש"ץ אומרים חצי קדיש, "אשרי", "ובא לציון" עד "ואתה קדוש" עוצרים שם ומברכים שתי ברכות בלי "שהחיינו". קוראים את המגילה מברכים אחריה ואחר כך ממשיכים "ואתה קדוש וכו'". האשכנזים אומרים אחר חזרת הש"ץ חצי קדיש, קוראין מיד המגילה, לפניה מברכים ג' ברכות (גם "שהחיינו"\, ויכוונו בברכה זו גם על הסעודה ומשלוח מנות. לאחר קריאת המגילה אומרים "שושנת יעקב" ולא אומרים "אשר הניא". וממשיכים "אשרי", "ובא לציון". קדיש "תתקבל" וכו'. (רמ"א תרצב סע' א. כף החיים תרצג ס"ק ג, כח. מ"ב שם ס"ק א)
ט.
ישתדלו לקרוא המגילה בליל שישי וביומו רק בעשרה, כי יש אומרים שזה כקריאה שלא בזמנה, ובכל קריאת מגילה שלא בזמנה צריך לקוראה בעשרה, ואם אין עשרה, יקרא בלא ברכה. (פרי חדש תרצ. חוג הארץ סי' ג. עולת ראיה א, עמ' תלח סע' יב). ויש אומרים שקריאה ביום שישי זה כקריאה בזמנה ויחיד יכול לקרוא ולברך ובדיעבד אפשר לסמוך עליהם. (עיין בני בנימין קד שכן נהגו בירושלים. עיין מעשה ניסים מערכת פורים שסובר כן. עיין חזון איש סי' קנה סע' ב. שמח נפש נב. והגר"ח זוננפלד אות ג).
י.
מתנות לעניים נותנים ביום שישי. כי עיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה. (שולחן ערוך תרפח סע' ו). יש אומרים שגם סעודת פורים יעשה ביום ו' בבוקר, ויש אומרים שגם משלוח מנות יעשה ביום ו' ולא נהגו כן. והמחמיר תבוא עליו ברכה (מאירי, מגילה ה א. כנה"ג סי' תרצה).
שבת - ט"ו באדר: קריאה בתורה "ויבא עמלק". ו"על הנסים".
יא.
בכל תפילות שבת, בערבית, שחרית, מוסף ומנחה בט"ו באדר אומרים "על הנסים" במקומה בברכת "מודים" לפני ועל כולם. (שולחן ערוך תרפח סע' ו).
יב.
בברכת המזון אומרים "על הנסים". האשכנזים אומרים אותה במקומה ב"נודה לך". (ארץ ישראל לגרי"מ טיקוצינסקי עמ' נב. אגרת הפורים עמ' נא סע' ט). והספרדים מחמת מחלוקת הפוסקים אומרים אותה ב"הרחמן" וכך יאמר: "הרחמן הוא יעשה לנו נסים ונפלאות כשם שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה בימי מרדכי ואסתר בשושן וכו'". (עיין כף החיים תרפח ס"ק מד. קונטרס היחיאלי עמ' לח. שמח נפש נב ב. חוג הארץ שם. מנהגי בית אל אות מו).
יג.
מוציאים בשבת שני ס"ת, בראשון קוראים שבעה עולים בפרשת השבוע. ובשני קוראים בפרשת "ויבא עמלק" ואף הספרדים שכופלים בכל שנה פסוק אחרון של "ויבא עמלק" כדי להשלים לעשרה פסוקים לא כופלים בשנה זו כיוון שקוראין גם בספר הראשון. ומפטירין "פקדתי" שהיא ההפטרה של שבת "זכור". האשכנזים - לא אומרים "אב הרחמים" ולא מזכירים נשמות. (שולחן ערוך תרפח סע' ו. מהרלב"ח סי' לב. מ"ב תרפח ס"ק טז. ארץ ישראל לגרי"מ טיקוצ'ינסקי עמ' נב. אגרת הפורים עמ' נא סע' ט).
יד.
יש סוברים שהסעודה ומשלוח מנות הם ביום שבת ולא ביום ראשון (מהרלב"ח סי' לב. מ"ב תרפח ס"ק חי). וטוב להחמיר ולהוסיף מאכל ומשקה ביום שבת לכבוד פורים, וכן לשלוח מנות רק לשכן אחד (עיין פר"ח שם ס"ק ו. מנהגי ירושלים א, שער המפקד. מנהגי בית אל אות מו). אמנם אם יש חשש של הוצאה בשבת - לא ישלח.
טו.
בשבת במנחה לא אומרים "צדקתך" ואומר בה "על הנסים".
טז.
שואלים ודורשים בהלכות פורים, ומדרשי המגילה ביום שבת לפרסם הנס. (כף החיים תרפח ס"ק מא. והוא דינא דגמרא מגילה ד א. מ"ב תרפח ס"ק טז).
יום ראשון - ט"ז באדר: סעודת פורים, ומשלוח מנות.
יז.
סועדים סעודת פורים ושולחים מנות ביום ראשון. ויש להשתדל לשלוח מנות דווקא לבן כרך דהיינו לירושלמי, שחייב בסעודה ביום ראשון. (שולחן ערוך תרפח סע' ו).
יח.
לפי סברת חכמי המקובלים עושים סעודת פורים ביום ראשון בבוקר. והנוהגים לעשות סעודת פורים אחר הצהרים ישתדלו שלא יעשו מלאכה בשעה זו כדי שיהיו פנויים לקיים סעודת פורים כהלכתה. (מנהג ירושלים מובא בקונטרס היחיאלי עמ' לח. שו"ת סבא קדישא להרה"ג מהרש"א סי' קס).
יט.
אין אומרים ביום ראשון "על הנסים" בתפילה ולא בברכת המזון, אבל אומרים "על הנסים" בברכת המזון בסעודת פורים בלבד - ב"הרחמן" וכך יאמר: "הרחמן יעשה עמנו נסים ונפלאות כשם שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה בימי מרדכי ואסתר וכו'".
כ.
אין אומרים "תַּחֲנוּן" ביום א', וכן אבל לא יתאבל. (חוג הארץ).
דיני הנוסע בפורים משולש ממקום למקום
כא.
בן כרך (ירושלמי) שנוסע לפרזים :
אם נוסע ביום ו': ודאי שאינו מתחייב כפרזי אך ספק אם נשאר חייב במוקף. ולכן: ביום ו': אינו חייב כלל בסעודה ומשלוח מנות ואינו אומר "על הנסים". כמובן שיקרא מגילה ויתן מתנות לאביונים. בשבת: אומר מספק "על הנסים" בתפילה ובברכת המזון, ולכן יאמרם בסוף התפילה ובסוף ברכת המזון ולא במקומם. יוסיף בסעודתו, וכן ישלח מנות לאיש אחד. את קריאת התורה של פורים הוא הפסיד. וביום א': לחומרא יסעד סעודת פורים וישלח מנות.
אם נוסע במוצש"ק: חייב בוודאי בסעודה ומשלוח מנות ביום א' ויאמר "על הנסים" בסוף ברכת המזון שבסעודת פורים. אי אפשר לשלוח מנות ביום א' לאיש פרזי שאינו חייב בסעודה ביום א', ולכן יתן בירושלים לפני נסיעתו מנות לחברו וימנהו שליח, כדי שיתן בשליחותו ביום א' את משלוח המנות לאיש ירושלמי.
אם יצא ביום ו' וחזר במוצש"ק דינו כפי שבארנו לעיל לנוסע ביום ו'.
כב.
פרזי שנוסע לכרך:
בא לכרך ביום ו': ביום שישי דינו דינו כפרזי ולכן חייב לסעוד סעודת פורים, לשלוח מנות וכמובן גם ליתן מתנות לאביונים. לגבי משלוח מנות יש ספק בפוסקים. יש אומרים שאינו יכול לתת לבן כרך, שהרי אינו חייב ביום ו' בסעודה, ויש אומרים שיכול לתת משום שבן הכרך יתחייב בסעודה ביום א'. ולכן ראוי שיתן משלוח מנות לפרזים ואם אי אפשר - יתן לבן כרך. כמו כן אומר "על הנסים" בתפילה וברכת המזון במקומה. ביום שבת הוא חייב לשמוע קריאת התורה. יאמר "על הנסים" במקומו הן בתפילה וכן בברכת המזון כדלעיל. (ספרדים בסוף ברכת המזון). וטוב להחמיר ולהוסיף בסעודת יום שבת ולשלוח מנות לאיש אחד. ביום ראשון הוא חייב בסעודה ובמשלוח מנות.
בא לכרך ביום ו' ונסע במוצש"ק: דינו כנ"ל.
בא לכרך במוצש"ק: אין לו שום חיובים של בן כרך.
כג.
מי שהולך ממוקף לשאינו מוקף או להיפך בליל שישי ישאל לפני כן שאלת חכם. (אחרונים. שולחן ערוך תרפח סע' ה. מ"ב שם ס"ק יב. כף החיים שם ס"ק כט, ל. עיין חזון איש או"ח סי' קנב).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
