ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ט"ו בשבט
- הארץ ופירותיה
- מדורים
- קוממיות
- בימה תורנית
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
בגלויות, היה ט"ו בשבט יומה של ארץ-ישראל. חסידים ואנשי מעשה היו מסובים סביב שולחנות ערוכים בפירות הארץ, ומספרים בשבחה.
בדורות הראשונים של אתחלתא דגאולה, הוקדש היום לנטיעות ברחבי הארץ, בידי מבוגרים ותנועות הנוער. ובימינו? - במשמעותו של ראש השנה לאילנות בדורנו, תעסוק הקומה השבוע.
בדורות הראשונים של אתחלתא דגאולה, הוקדש היום לנטיעות ברחבי הארץ, בידי מבוגרים ותנועות הנוער. ובימינו? - במשמעותו של ראש השנה לאילנות בדורנו, תעסוק הקומה השבוע.
קידוש המעשה
הרב שמואל טל שליט"א - ראש ישיבת "תורת החיים"
ט"ו בשבט בימינו, החג שמחבר אותנו לארץ ולפירותיה, נותן לנו אפשרות לברר את יחסינו לעולם המעשה, למציאות, לאדמה ולחיים שמחוץ לבית המדרש. מה המשמעות והמשקל שלהם, ומה עניינם?
בתפיסות הקיימות ביהדות ישנן גישות שונות לשאלה. באופן כללי ניתן לאפיין שתי גישות - האחת: כולם צריכים ללמוד תורה כמה שיותר, במקסימום האפשרי, מהבוקר עד הלילה. כל עולם המעשה הוא דיעבד גמור, ויש לצאת אליו רק בלית ברירה. השניה: התורה היא המכוונת את כל המעשים, כולם צריכים ללמוד תורה ולינוק מהתורה, אבל לא כל אחד מיועד להיות "תורתו אומנותו", ויש לכל תחומי החיים גם ערך חשוב כשהם מחוברים ויונקים מהתורה.
באמת, לתפיסה הראשונה היה מקום בהיותנו בגלות. כי באמת מה היה בחוץ? ערבות אוקריאנה, רחובות איסטנבול ושווקי מרוקו, לא היה שום עניין שהשווקים יהיו מוצלחים ופורחים. לא היה שום ערך לעבד את אדמת רוסיה הטמאה, מלבד הצורך להתפרנס ממנה, ומשמעות בניית בית בפולין הייתה רק להשתרש עוד יותר בגלות. לכן שם היה צריך לעבוד רק בשביל ללמוד תורה, לקיים מצוות ולהעביר את התורה מדור לדור. לחיי המעשה לא היתה שום מטרה מצד עצמם.
אולם כאן, בארץ ישראל הגישה שלנו צריכה להיות אחרת לחלוטין. כלשון החתם-סופר (חידושים על סוכה ל"ו): "העבודה בקרקע גופה מצוה, משום ישוב ארץ ישראל ולהוציא פירותיה הקדושים. ועל זה ציותה התורה ואספת דגנך וכו'". החקלאי, הקבלן, המהנדס, הרצף, הטייח, הצבע, השרברב וכו', כולם שותפים בבניין ארץ ישראל, בהורשתה ובהפרחת שיממותיה. אפילו לטיול בארץ ישראל יש ערך וחשיבות, לראות ולהכיר את המקומות בהם גרו האבות, בהם פעלו החשמונאים, להכיר את הגבעות הקדושות שלה. מאידך, טיול בחו"ל הוא מעשה מיותר לגמרי, כמו ליהנות מיופיה של אשת איש ח"ו. לא לנו היא. וכך הוא לגבי כל העיסוקים המעשיים, שבהיותם בונים את החיים בארץ ישראל מתוך תורה, יש בהם ערך וחשיבות.
אמנם מוסדות המדינה כיום ברובם רחוקים מאוד מדרך הישר, ואנו מקווים שיתחלפו בקרוב וישתנו מן הקצה אל הקצה. אבל באידיאל ובחזון, מדינה מבוססת ועוצמתית, שמכילה את כל תחומי החיים, זו מטרה גדולה וחשובה מאוד. כשדוד המלך הצליח להפוך את מדינת ישראל בתקופתו לאימפריה עצומה, הרחיב את גבולה ובנה מעצמה כלכלית, איפשר לנו בזה לבנות את בית המקדש ויצר קידוש ה' עצום לעיני כל העמים. כל המדענים היו כאן, כולם באו לשמוע ולראות את חכמת שלמה ואת יופיה של ירושלים. ושם ה' התקדש בעולם, כיוון שמציון יצאה תורה ודבר ה' מירושלים.
כפי שנאמר לעיל, כל התחומים אמורים לינוק את כוחם והדרכתם מתוך התורה ומצוותיה. כל אחד צריך ללמוד, ותלמידי החכמים הם אלה שצריכים להדריך ולהנהיג את כל מקצועות החיים על פי דרכה של תורה. אבל גדלותה האמיתית של התורה ניכרת דווקא בהיותה מכוונת את מכלול החיים לכל פלגותיהם. וערכה מתעצם מאד דוקא מתוך שהיא קושרת אליה את כל מקצועות החיים.
במיוחד מתבטא הדבר ב"הוצאת פירותיה הקדושים" של "ארץ חמדה, טובה ורחבה". ביושבנו מסביב לשולחן עם פירות הארץ הקדושה בט"ו בשבט, באוכלנו מפריה ושובענו מטובה, עלינו לחוש את הזכות הגדולה בה זכינו, שהחיים עצמם, גם מחוץ לבית המדרש, יכולים להיות לנו חיים קדושים ואלוקיים.
לנטוע! - כדי למנוע חורבן
הרב אליאב מאיר שליט"א רב המושב גמזו
"בונה ירושלים... מצמיח קרן ישועה" - מתוך דיוק בנוסח ברכות אלו בתפילת העמידה, בונה המשגיח הרב שלמה וולבה זצ"ל, הבנה במערכת היצירה בעולם בכלל ובחינוך האדם בפרט, סביב שני צירים אלו:
בניין משמעותו הנחת יסודות והוספת נדבכים על-ידי האדם, בשילוב צמיחה התלויה יותר במעורבות הבורא על פי התהליכים שטבע בעולם הטבע. מהבנה זו ניתן לעמוד על משמעות נטיעת האילנות הנעשית על ידי האדם כפעולת "בניין" ושילובה ביצירה רוחנית של עולמנו - "זריעה".
בין ארבעת ראשי השנים מונה המשנה את חמישה עשר בשבט כראש השנה לאילנות. המשמעות ההלכתית היא קביעת החנטה להבדלה בין שנות תרומות ומעשרות. המקור לדין עורלה ורבעי הוא מהפסוק (ויקרא י"ט): "כי תבואו אל הארץ ונטעתם". מנוסח הפסוק שעיקרו, כאמור, מלמד על דין רבעי וערלה, לומדים על המשמעות הרוחנית של הנטיעה כדביקות במידותיו של הבורא יתברך: "'אחרי ה' אלוקיכם תלכו... ובו תדבקון'. מתחילת ברייתו של עולם לא נתעסק אלא במטע תחילה, הדא הוא דכתיב 'ויטע ה' אלוקים גן בעדן מקדם' - אף אתם כשתבואו אל הארץ לא תתעסקו אלא במטע תחילה" (ילקוט ירושלמי).
ובמדרש תנחומא: "אמר להם הקב"ה: אף על פי שתמצאו אותה מלאה כל טוב, לא תאמרו נשב ולא ניטע. כשם שנכנסתם ומצאתם נטיעות שנטעו אחרים אף אתם היו נוטעים לבניכם".
ואחרי המסרים הנפלאים הללו העולים מפעולת הנטיעה לחינוכו של האדם לפיתוחו של עולם, בא עיקרו של הפסוק ללמד דין עורלה ורבעי, מהמצוות התלויות בארץ, לחנכנו להמתנה, במשך שלוש שנים עד אפשרות ההנאה מהפירות ובשנה הרביעית - קודש הילולים לה', העלאת הפירות ואכילתם בירושלים בקדושה.
בדורנו, עם שיבת עם ישראל לארצו, זכינו בחסדי ה' לתנופת יצירה בהתיישבות, בבניין ובנטיעה, ומיד נדרשנו להשלים החסר בחלל שנוצר בגלות בלימוד וקיום המצוות התלויות בארץ. בניין וחורבן המעורבים בתוך תהליך הגאולה מלמדים אותנו שכדי לזכות ל"תביאמו ותיטעמו", נטיעה שאין בה נתישה (כלשון המכילתא), אנו זקוקים להעמקת לימודן וקיומן של המצוות התלויות בארץ מתוך הכרה שהן יסוד ושורש הקשר שבין עם ה' ל"ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה".
בתי המדרש העוסקים בבירור המצוות התלויות בארץ (ובראשם מצוות השמיטה, שהארץ תלויה בה) מחזקים ידי העוסקים במלאכת הנטיעה והזריעה לקיום מצוות הארץ וכלשון הראי"ה קוק זצ"ל (אורות התחיה ה'): "אלה הם הגרגרים הזעירים, כוח צמיחה גדול גנוז בהם. הם פועלים בחשאי על הנפש המקיימת אותם כהלכה, מלהיבים בהתמדה אש קודש לאהבת הארץ ביתרון האלוקי הדתי הלאומי והמוסרי הכלול בתוך כל המעשים הללו ומחנכים את העם בימי שפלותו לרוח גודלו".
וכלשונו בהקדמה ל"שבת הארץ": "המצוות התלויות בארץ מחיות הן את רוחנו... הגיעה השעה לתחיית התורה המכוונת לעומת תחיית הארץ... אור ה' שבכל אות ואות ובכל פרט ופרט מפרטיה של תורה, מופיע ומעורר חשק שמירתן בכל פרטיהן".
ומתוך יצירה מופלאה זו של לימוד וקיום, של זריעה ובניין, נזכה לקיום נבואת עמוס: "ושבתי את שבות עמי ישראל... ונטעתים על אדמתם ולא יינתשו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
