ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פסחים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן גרסיה
בגמ' 'מקום שנהגו לכפול וכו' מוסיף לכפול מאודך ולמטה'
בגמרא [קיט.] פירשו שסוף פסוקי ההלל הם הפסוקים שאמרו דוד ואחיו וישי ושמואל בשעה שנבחר דוד, ופירשו ש'אודך כי עניתני', אמר דוד, 'אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה', אמר ישי, [ופירש רשב"ם ש'אבן מאסו הבונים', היינו דוד, שהיה צעיר באחיו ורועה], 'מאת ה' היתה זאת', אמרו אחיו, [ש'נפלא בעינינו, היינו לשון רבים, רשב"ם שם], 'זה היום עשה ה'', אמר שמואל, [שהיה מתנבא שסופן לגיל ולשמוח בו שיושיעם מאויביהם, שם], 'אנא ה' הושיעה נא', אמרו אחיו, 'אנא ה' הצליחה נא', אמר דוד [שיצליח במלכותו, שם], 'ברוך הבא בשם ה'', אמר ישי, 'ברכנוכם מבית ה'', אמר שמואל, 'אל ה' ויאר לנו', אמרו כולן, 'אסרו חג בעבתים', אמר שמואל, [שאמר שיביאו זבחים ושלמים הרבה לשמוח, ומתן דמן למזבח, שם], 'אלי אתה ואודך', אמר דוד, 'אלוקי ארוממך', אמרו כולן.
ופירש רשב"ם [קיט: ד"ה מאודך] שטעם המקום שנהגו לכפול פסוקי ההלל, זהו משום כבוד ישי ושמואל ודוד ואחיו שאמרו פסוקים אלו, וכנ"ל. וכן כתבו הרא"ש [סוכה פ"ג סימן כח], בחידושים המיוחסים לריטב"א [סוכה לט.], והמרדכי [שם סימן תשנה]. ויש לציין דבזה ניחא היטב הא דהסמיכו בגמרא ב' המימרות אהדדי, ולאחר שפירשו הא דדוד וישי ושמואל, הביאו הברייתא דמקום שנהגו לכפול את ההלל, והא דהיו כופלים את ההלל מ'אודך' ולמטה.
(והוסיף המרדכי שלכן כופלים מ'אודך' ולמטה, שכיון שמשם והלאה אמרו ישי ובניו ולא דוד בעצמו, לכן כופלים כדי שיהיה הפסק ביניהם ולהבחין בכך, וכמו שכופלין בזמירות 'כל הנשמה תהלל י-ה', וכן 'ה' ימלוך לעולם ועד'. [ויש להעיר דבסוגיין אי' דפסוק 'אודך ה' כי עניתני' אמר דוד בעצמו]).
באבודרהם [סדר ר"ח, סוד"ה שחרית נכנסין] הביא טעם זה שכופלים משום שאמרוהו ישי ובניו, וסיים שמפני כבודם אנו כופלים פסוקים אלו, כדי להראות שאנו חושבין כל פסוק מהם בפני עצמו. [והו"ד באליה רבה סימן תכב ס"ק יד].
אמנם רש"י [במשנה בסוכה לח א, ובגמרא שם לט. ד"ה מאודך] כתב שטעם המנהג לכפול הוא משום שעד שם כל הפרשה כפולה, ('הודו' תחלה וסוף, 'יאמר נא' ג' פעמים, 'קראתי י-ה'-'ענני במרחב י-ה', 'ה' לי לא אירא'-'ה' לי בעוזרי', 'טוב לחסות'-'טוב לחסות', 'סבבוני'- 'סבוני', 'דחה-דחיתני', 'ויהי לי לישועה'-'קול רנה וישועה', 'ימין ה''-'ימין ה'', 'לא אמות'- 'ולמות לא נתנני', 'פתחו לי שערי'-'זה השער' וגו'), אבל מ'אודך' ולמטה אינו כפול, ולכן מוסיפים לכפול מ'אודך' ולמטה, עיי"ש. [ועי' בכפות תמרים שם דזו כוונת רשב"ם בסוגיין לדחות פירוש זה].
קעט. אכילת מצת 'אפיקומן' - זכר לפסח או זכר למצה הנאכלת עם הפסח
במתני' 'אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן'
עי' רש"י ורשב"ם [ד"ה אין מפטירין] שהמצה שאוכלים בגמר הסעודה היא זכר למצה הנאכלת עם הפסח בכריכה, ומברכים על אכילת מצה בראשונה אע"פ שאינה לשם חובה, עיי"ש. [ועי' תוס' להלן קכ. ד"ה באחרונה]. ועד"ז אי' ברש"י לעיל מ. [ד"ה באחרונה] שיוצאים ידי חובת מצה במצה שנאכלת על השובע.
וכתב הרא"ש [כאן סימן לד] שלדברי הרשב"ם שבמצה שנאכלת בסוף מקיים מצות אכילת מצה, א"כ צריך שיאכל מרור וחרוסת עם מצה זו, כיון שצריך לעשותה כמו בזמן המקדש, שהיו אוכלים הכל ביחד, [אמנם הרא"ש עצמו נחלק בזה, דא"כ למה עושים כריכה בתחילה, יספיק בכריכה אחרונה זכר למקדש, לכך כתב שאכילת אפיקומן אינה לשם חובה אלא זכר לפסח שהיה נאכל על השובע באחרונה], והו"ד בטור [בסימן תעז] שלפי שיטה זו צריך לכרוך מצת אפיקומן במרור ולטובלה בחרוסת. [וסיים הטור שאח"כ אוכל כזית מצה לבדו, ועי' בב"ח ובדרישה מה שכתבו בביאור דברי הטור]. וע"ע במה שהובא לעיל [אות קנו] שהרשב"ם לשיטתו לעיל קטו א, עיי"ש.
וכתב בשער הציון [שם בסימן תעז ס"ק ד] שלשיטה זו צריך לכוין בברכה לפטור גם האפיקומן, [ועי' בסמוך אות קפ], וממילא כתב דפשיטא דלשיטה זו אם לא אכל האפיקומן בהסיבה צריך לחזור ולאוכלו בהסיבה, עיי"ש. [אמנם לדינא העלה המשנ"ב שם שאם קשה עליו האכילה, אין צריך לחזור ולאכול בהסיבה, עיי"ש עוד, ואכמ"ל].
קפ. דיבור והפסק בין ברכת 'על אכילת מצה' שבתחילת הסעודה לבין אכילת האפיקומן
במשנה שם
כתב השל"ה [ריש מסכת פסחים, ד"ה ויחזור] שלא ישיח שום שיחה עד אחר אכילת אפיקומן, שבברכת המצה צריך לכוין גם על האפיקומן, עכת"ד, [והיינו ע"ד הא דאי' בשו"ע שם דלא ישיח בדבר שאינו מענין הסעודה עד שיאכל הכריכה]. והו"ד בפמ"ג [בסימן תפו במשבצו"ז], באליה רבה [שם ס"ק ד, ובא"ז ס"ק י] ובחק יעקב [בסימן תעה ס"ק יד] עיי"ש.
אולם החק יעקב כתב על זה שזוהי חומרא יתירה1 נגד משמעות הפוסקים, וזהו ממש דבר שא"א להיזהר כלל בכל הסעודה, ובודאי הברכה קאי על כל הסעודה ומה בכך שיפסיק, דהלא כל השנה מפסיקים בתוך הסעודה אע"ג דברכה ראשונה קאי עד גמר סעודתו. [וחזינן דהשוה ברכת הנהנין לברכת המצוות, וי"ל בזה, ואכמ"ל], וסיים שדוקא עד הכריכה אמרו שלא ישיח, משום דאיכא למאן דאמר דעיקר המצוה הוא הכריכה דוקא ועליה צריך לברך, עכת"ד, והו"ד בשו"ע הגר"ז [שם סעיף יח].
[ומשמע מזה דבאמת לדברי הרשב"ם (הנ"ל אות קעט) שיוצא ידי חובת אכילת מצה רק באכילת אפיקומן גם הוא מודה דלא ישיח עד אחר אפיקומן, ודו"ק].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא גדרי שבועת עד אחד וכופר בכל
השיעור בוחן את שאלות התוספות וקושיית רבי עקיבא איגר ביחס לפטור שבועה בכופר הכל ודין "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" בסוגיית נסכא דרבי אבא. דרך דברי הראשונים – הרשב"ם, הרשב"ץ והריב"ש – מתבאר ההבדל המהותי שבין שבועת עד אחד שנועדה להכחשה לבין שבועת מודה במקצת שנועדה לבירור האמת.
מאמר שלישי החסיד וסוד מאה הברכות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, המכוון את כל מעשיו לקדוש ברוך הוא ונעזר במצוות המקיפות את האדם – כגון תפילין, ציצית ומזוזה – לשמירת הדבקות והתודעה הרוחנית. בהמשך מתבארת חובת אמירת מאה ברכות בכל יום והמשמעות הפנימית שלהן על פי ספר "שערי אורה", כצינור להורדת שפע לנפש, לרוח ולנשמה וכנגד אדני המשכן המחזיקים את הקדושה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן השתלבות הפרט בתשובת הצדיקים והכלל
אורות התשובה פרק ח, ו' - ז'
השיעור עוסק באופן שבו תשובת הצדיקים מאירה את המציאות כולה, ובאפשרות של האדם הפרטי להיכלל בתשובתם הכללית כדי להתעלות מנפילותיו וממכאוביו. בנוסף, מוסבר כיצד החטא סותר ופוצע את ההרמוניה העולמית, בעוד תהליך התשובה מאחה את הקרעים ומשיב את השלמות והאור לכל סדרי ההוויה.
גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
