ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- ספריה
- בבא מציעא - פרק ראשון
- קניני מכר, מציאה וגניבה
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא מציעא
בברייתא בסוגיה בבבא מציעא דף י' ע"ב מובא שיש לימוד מיוחד שגם "חצירו" של הגנב - "קונה" עבורו את הגניבה:
"...והתניא: ' בְּיָדוֹ' - אין לי אלא ידו, גגו חצירו וקרפיפו מנין? תלמוד לומר 'המצא תמצא' - מכל מקום.
בסוגיה משמע שרבינא מסכים עם הברייתא, והוא הסביר ש"חצירו" של הגנב קונה לו מדין "שליחות". אולם בסוגיה בכתובות דף ל"א משמע שרבינא חולק לגמרי על הברייתא הזו; וזו לשון הסוגיה:
"ודאפקיה להיכא? אי דאפקיה לרשות-הרבים, איסור שבת איכא, איסור גניבה ליכא! אי דאפקיה לרשות היחיד, איסור גניבה איכא, איסור שבת ליכא! ... רבינא מתני: לעולם דאפקיה לרשות-הרבים, וברשות-הרבים נמי קנה . ותרוייהו בדיוקא דהא מתני' קמיפלגי, דתנן: 'היה מושכו ויוצא ..."
רבינא סבור שם שגנב שמשך והוציא את הגניבה לרשות-הרבים - התחייב בגניבתה. אולם רשות-הרבים אינה נחשבת ל"חצירו" של אדם, והוא אינו יכול לקנות שם חפץ מחבירו; ומשמע שרבינא חלוק על הברייתא שבסוגיה בבא מציעא דף י' ע"ב, וכך נראה משיטת הרי"ף.
הרי"ף פסק בהלכותיו למסכת בבא בתרא (דף לח עמוד ב מדפי הרי"ף) שבדיני מכירה , משיכה קונה רק בסימטא - שנחשבת ל"חצירו" של אדם. מאידך, הנמוק"י על הרי"ף בבבא-קמא (בדף כ"ט ע"ב) כתב, שהרי"ף פסק כדעת רבינא בכתובות דף ל"א - שמיד שהוציא הגנב את הגניבה לרשות-הרבים קנאה. נמצא שהרי"ף הכריע שקנייני גניבה שונים מקנייני מכירה.
לשיטה שקנייני הגנב שונים מקניינים רגילים יש השפעה על סוגיות נוספות, וכדלקמן.
הוציאוה ליסטים
במשנה בבבא קמא (דף נה, ב) נאמר:
"הכונס צאן לדיר ונעל בפניה כראוי, ויצאה והזיקה - פטור... הוציאוה לסטים - לסטים חייבין."
בסוגית התלמוד (דף נ"ו ע"ב) מבואר שאם הליסטים הוציאוה בידם ממש, פשוט הדבר שהם קנו את הצאן בקנייני גניבה - והם חייבים בנזקיה; ולפיכך הסוגיה מעמידה את המשנה בחידוש דין:
" הוציאוה לסטים - לסטים חייבין : פשיטא, כיון דאפקוה קיימא לה ברשותייהו לכל מילי ! ... אמר ליה אביי לרב יוסף: הכישה אמרת לן, ולסטים נמי דהכישוה".
סוגיה דומה נמצאת בהמשך בבבא קמא דף ע"ט ע"ב:
"ראוהו שהטמין בחורשין וטבח ומכר - משלם תשלומי ארבעה וחמשה. אמאי? הא לא משך ! אמר ר' חסדא: שהכישה במקל".
מפשטות הסוגיות האלו משמע שגנב קונה את הגניבה בקניינים רגילים. פעולת "הכשה" על הבהמה גורמת לבהמה לנוע קדימה, והיא סוג של קנין משיכה. וכשם שאדם רגיל קונה מחבירו בקנין כזה - גם גנב "קונה" ב"הכשה" כדי להתחייב בשמירתה ובאונסיה. וכן כתב שם הרא"ש בפסקיו (ו, ג): - "... כיון שעשה לה דבר הקונה במקח וממכר והיא עתה ברשותו חייב בשמירתה".
אולם הרי"ף השמיט את הסוגיות הנ"ל. לשיטתו, סוגיות אלו סבורות שקנייני גנב דומים לקנייני אדם רגיל. אך לשיטתו, הלכה כדעת רבינא בכתובות דף ל"א - שהכריע שקנייני הגנב הם שונים. לפיכך, גנב לא קונה ב"הכשה" למרות ש"הכשה" קונה במכירה.
צריך לברר כיצד מבין הרי"ף את קנייני הגנב.
'בְּיָדוֹ'
במשנה בסנהדרין דף פ"ה ע"ב מופיע הדין הבא:
"הגונב נפש מישראל אינו חייב עד שיכניסנו לרשותו ..."
בעלי התוספות הקשו שם, שבסוגיה בבבא-מציעא דף נ"ו לגבי מי שגנב רכוש רגיל - יש רבוי מיוחד שריבה גם את " רשותו "; ומהו הלימוד המחייב גונב נפש אע"פ שלא נמצא בידו אלא ברשותו ; וכתבו: - "דלמא כאן נמי יש שום ריבוי ".
אולם רש"י כתב:
"ותניא במכילתא ... אין ' בְּיָדוֹ' אלא ברשותו וכן הוא אומר 'וַיִּקַּח אֶת כָּל אַרְצוֹ מִיָּדוֹ' "
המילה 'יָדוֹ' שמופיעה בכתוב 'וַיִּקַּח אֶת כָּל אַרְצוֹ מִיָּדוֹ' " מופיעה במשמעות של "שליטתו"; ולשיטת המכילתא זו גם משמעות המילה 'יָדוֹ' שמופיעה בכתוב "וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ ...". רש"י פרש שהסוגיה סבורה כמכילתא, שכאשר התורה אמרה " בְּיָדוֹ " היא התכוונה מלכתחילה - לשליטתו ; וכאשר ה"איש הגנוב" נמצא ב" רשותו "(= שליטתו ) של זה שגנב אותו - הוא " בְּיָדוֹ "; 1 ואין צורך בריבוי.
הרי"ף נקט, שאע"פ שבבבא-מציעא דף נ"ו נדחתה דעת המכילתא; במסכת סנהדרין שהיא מאוחרת לבבא-מציעא - הוכרעה הלכה כמכילתא. לפי שיטת המכילתא גם המילה 'יָדוֹ' שמופיעה בכתוב "אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ הַגְּנֵבָה מִשּׁוֹר עַד חֲמוֹר..." - משמעותה " רשותו "(= שליטתו ) של הגנב; ואף על פי שהמקום אינו דומה לחצירו.
לשיטת הרי"ף, רבינא הכריע בסוגיה בכתובות דף ל"א - שהלכה כמכילתא, ודרשת - "אם המצא תמצא בידו הגניבה" - שראתה צורך לרבות את גגו וקרפיפו - אינה אלא אסמכתא. לפי הכרעת רבינא - הגנב קונה משום שהביא החפץ לשליטתו . לפי ההבנה הזו חצר-הגנב מסייעת לגנב לשלוט בגניבה מפני שהוא שולט שם ללא עזרה מבעליו הקודם של החפץ. אך הגנב חייב גם שהוא אוחז בבהמה והוציא אותה לרשות-הרבים; שהרי גם שם הגנב שולט בחפץ שליטה בלעדית - ללא עזרת הבעלים. 2 ויתכן שמשום כך השמיט הרי"ף בהלכותיו בבבא מציעא את דרשת חצר גנב מפני שהיא "אסמכתא".
ואמנם מדברי רב חסדא בסוגיה בב"ק דף ע"ט ע"ב - "שהכישה במקל", משמע שקניני גנב הם כקניני אדם רגיל; אולם הלכה כרבינא, ולפיכך הרי"ף השמיט את אותן סוגיות שבבבא-קמא.
שיטת הרמב"ם
מתחילה בפרוש המשניות הרמב"ם נקט כפשטות דברי רב חסדא - שגנב קונה בהכשה, ומכאן שקנייני הגנב דומים לקנייני מכירה; וכן משמע מדבריו בפרוש המשניות בפרק ז' בבבא-קמא ובפרק א' בקדושין. 3 הרמב"ם הסתייע לפסיקה הזו מדברי רבינו-חננאל בסוף מסכת שבועות שהביא ירושלמי שאמר - שאף לענין גזילה אין חייבין אלא דרך קנין.
אולם הרמב"ם חזר בו ב"יד החזקה"; ובהלכות גניבה פרק ג' הלכה ב' פסק כרבינא - שגנב קונה אם הוציא לרשות-הרבים; ונמצא שקניני אדם רגיל שונים מקניני גנב. וכשם שהרי"ף השמיט את דרשת "ידו" המרבה חצר לגנב, גם הרמב"ם השמיט דרשה זו מן ה"יד החזקה". וכן מבואר מדבריו בהלכות גזלה ואבדה פרק י"ז הלכה י'.
לפיכך, הרמב"ם הוסיף ב"יד החזקה" - אוקימתא לדברי רב חסדא; וזו לשון הרמב"ם בהלכות גניבה פרק ב' הלכה י"ז:
"היה העדר ביער כיון שהכיש את הבהמה - וטמנה בתוך האילנות והעצים - חייב בתשלומי כפל וכו'"
הרמב"ם מבאר כאן, שלמרות שהכשת בהמה באגם וביער 4 קונה - בקנייני מכירה של אדם מחבירו; גנב אינו קונה כך. הגנב צריך להכניס את הבהמה לשליטתו. ולכן הגנב צריך לטומנה באופן שלא תברח - וכעין "נאחז בסבך". ולכן אם הגנב הכישה וגרם לה לנוע, קניינו צריך להסתיים בשליטה - שהיא ההטמנה. והרמב"ם הוסיף את האוקימתא הזו לדברי רב חסדא, כדי שדבריו יתאימו לשיטת רבינא בכתובות.
^ 1.ונראה, שרש"י רמז לשיטה זו כבר בפרושו בב"מ דף י' ע"ב, וזו לשונו: - " משום ידה אתרבאי - דכתיב ונתן בידה, וידה רשותה משמע, כדכתיב 'ויקח את כל ארצו מידו'." ועיין גם במהדורא בתרא למהרש"א.
^ 2.וכן אם הגביה את החפץ בחצר הבעלים, נמצא ששולט בו באוויר ללא עזרת קרקע הבעלים, ולכן גם אז קנאו הגנב.
^ 3.וזו לשון הרמב"ם בפירוש המשניות בסוף פרק שביעי בבבא-קמא: - "לימד אותנו בזאת ההלכה שני עקרים האחד כי הגנב לא יקרא גנב עד שיביא אותו דבר הגנוב ברשותו, ויקנה אותו בדרך מדרכי קניות המטלטלין, וכבר קדם באורם בראשון מקדושין..."; ובפרוש המשניות שם בקידושין הרמב"ם באר, שמשיכה אינה קונה ברה"ר. ונראה שהרמב"ם קיבל אז את דרשת "אם המצא תמצא", שראתה צורך לרבות את גגו וקרפיפו.
^ 4.כמבואר בדברי הרמב"ם בפרוש המשניות במסכת קידושין, וברמב"ם בספר קנין.
^ 2.וכן אם הגביה את החפץ בחצר הבעלים, נמצא ששולט בו באוויר ללא עזרת קרקע הבעלים, ולכן גם אז קנאו הגנב.
^ 3.וזו לשון הרמב"ם בפירוש המשניות בסוף פרק שביעי בבבא-קמא: - "לימד אותנו בזאת ההלכה שני עקרים האחד כי הגנב לא יקרא גנב עד שיביא אותו דבר הגנוב ברשותו, ויקנה אותו בדרך מדרכי קניות המטלטלין, וכבר קדם באורם בראשון מקדושין..."; ובפרוש המשניות שם בקידושין הרמב"ם באר, שמשיכה אינה קונה ברה"ר. ונראה שהרמב"ם קיבל אז את דרשת "אם המצא תמצא", שראתה צורך לרבות את גגו וקרפיפו.
^ 4.כמבואר בדברי הרמב"ם בפרוש המשניות במסכת קידושין, וברמב"ם בספר קנין.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.








