ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- אור חדש
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
יעל בת רבקה
א. החול הנשגב
ראשית ההתייחסות אל הגוף תעמוד בהתייחסות אל היֵש. כמובן שקשה לקבוע בדברים מסמרות, אולם נראה כי עדיין מותר ומתבקש הדבר בקווים גסים וכלליים, ובהכרח גם פשטניים. כאן נביא בסוגיה זו מדברי החכם הירושלמי, ר' יוסף אביב"י:
החסידות הסתכלה בעולם הנברא וראתה אותו כ'יש ונפרד' ושאפה ל'ביטול היש'. לכך מתנגד הראי"ה. הוא רואה את העולם כמוגבל, כמדוד וכחסר, והוא שואף למלא את גירעונו ולהשלים את חסרונו. אין הוא שואף לביטול היש אלא להשלמתו... הוא מבקש להשלים את היש – למלאו בשפע החיים הנובעים ממקורם הנאצל ולהופיע בו את הקודש ואת רוח הקודש. בשמונה קבצים (ב, קפד) מבחין הראי"ה בין שיטת חב"ד לבין שיטתו שלו – שיטת חב"ד הסוברת כי 'כולא קמיה כלא חשיבא', ואילו שיטת הראי"ה סוברת כי 'המחשבה האלוהית משלֵמת היא את העולם'... מורי החסידות מיצו את שיטתם באומרם כי 'מעשה שמים וארץ היה יש מאין, וצדיקים עושים מיש אין'. על כך חלק הראי"ה, ואם באנו למצות את שיטתו בתבנית המאמר הנ"ל, נאמר בלשוננו, כי 'מעשה שמים וארץ היה יש מאין, וצדיקים מוסיפים מאין על היש' 1 .
ודאי שיחס הראי"ה אל היש והרצון הנמשך להשלמתו והשתלמותו, ולא לביטולו, משפיע השפעה ישירה על היחס לחול ולגוף, בסיסֵי היש. הרצון לביטול המציאות יוצר יחס אמביוולנטי, ולא פעם אף מתנכר, לחול ולגוף, ואילו הרצון להשלמתם יוצר יחס מלא עניין כלפיהם. אולם אם אמרנו 'יחס מלא עניין' עדיין לא אמרנו מעבר לכך. אולם הראי"ה אמר הרבה מעֵבר לכך. המעֵבר לכך הוא שאצל הראי"ה קיבל הגוף פנים של גאולה. וכמובן שנדרשת השתהות לבירור מהו הגוף הזה, מה משמעותו, וכיצד יש לעבוד ולתקן אותו בכדי שיהווה מנסרה נכונה לגאולה. ועדיין, אמרנו גאולה.
הראי"ה גילה כי בתוך החול מצוי הקודש, שהוא האוצר ה"יותר נשגב וקדוש מהקודש שבקודש". כמובן שהדבר אינו גלוי ו"הוא מסתתר הרבה" 2 , ועל כן נדרשת בכך עבודת חישוף רבה, עמוקה
ונאזרת בקודש. כמובן שדברים אלו לא יכלו להותיר את השומעים אדישים אליהם, ורבים יצאו כנגדם. כך נמצא את דברי המקובל ר' שלמה אלישוב, מחבר הספר 'לשם שבו ואחלמה:
ואיסור גמור גדול הוא לכנות שם קדושה בכל דבר שלא קידשתו התורה ומכל שכן לומר ח"ו שיש איזה קדושה מלובש חס ושלום בדבר שטימאתו התורה. הנה הוא איסור גדול מאוד והוא מאביזרהא דעבודה זרה רחמנא ליצלן. ובפירוש אמרה תורה (ויקרא י, י): "ולהבדיל בין הקודש ובין החול ובין הטמא ובין הטהור", ושם (יא, מז): "להבדיל בין הטמא ובין הטהור", וביחזקאל (כב, כו): "כוהניה חמסו תורתי ויחללו קדשי. בין קודש לחול לא הבדילו ובין הטמא לטהור לא הודיעו". ובזהר הקדוש פרשת פקודי (רכז, א): "דכל חול לאו איהו בסטרא דקדושה כלל 3 .
הכהן הגדול, שגאל עבורנו את התורה, לא ראה את העיסוק בחול כחוליה עצמאית, אלא כחוליה המתקשרת לחוליות נוספות ורבות, היוצרות יחדיו את ענק הגאולה סביב צווארה של כנסת ישראל, ואת מהפכת האדירים ביחס לחיים אותה בישר לנו, הראי"ה, שלמחיָה שלחו לנו הקב"ה. לאחר חוליית היחס לחול מצויה חוליית היחס לגוף, ובה נעסוק בפרק הבא.
ב. יש לנו בשר קודש
אל מול העזובה וההזנחה הפיזית שהייתה מצויה כל ימי הגלות, אחר כל ההתמקדות היתרה בהכָּרוֹת הנשמתיות, קרא הראי"ה לשיבה אל הגוף. לפניו לא נשמעה קריאה מעין זו:
גדולה היא תביעתנו הגופנית. גוף בריא אנחנו צריכים. התעסקנו הרבה בנפשיות, שכחנו את קדושת הגוף, זנחנו את הבריאות והגבורה הגופנית, שכחנו שיש לנו בשר קודש, לא פחות ממה שיש לנו רוח הקודש... כל תשובתנו תעלה בידינו רק אם תהיה עם כל הוד רוחניותה, גם תשובה גשמית יוצרת דם בריא, בשר בריא, גופים חטובים ואיתנים, רוח לוהט זורח על שרירים חזקים. בגבורת הבשר תאיר הנשמה הנחלשת, תחיית המתים בגויות 4 .
יש כאן התרשמות מ'גופים חטובים ואיתנים', מדמות 'היהודי החדש' שניסו לעצב אנשי העליה השניה, דמות ששמה דגש רב על הגוף והתעצמותו. ניתן גם להניח כי המפגש עם דמות 'היהודי החדש' הניצב כמראָה בלתי מתפשרת לדמותו של ה'יהודי הישן', חידד את הערכתו של הרב לגוף המשתקם ואת סלידתו מהגוף העזוב. כך נראה כי הראי"ה מעביר את בני ה'ישוב הישן' בביקורת. זאת באיגרת בה הוא דן בקושי במינוי רבנים מן היישוב הישן כרבני מושבות של אנשי הישוב החדש, קושי המכריח הקמת ישיבה חדשה שתכשיר רבנים שיוכלו, בין השאר, לעמוד במשימה זו:
התנועה החיה של הישוב החדש, חדות החיים ואומץ הלב, הרחבת הדעת, וגאוות הלאום השורר בקרב הישוב החדש, לא יכולה לשאת את הגו הכפוף, את הפנים הצמוקות והעצובות המפיקות פחד ומורך לב, את העיניים התועות המראות ייאוש ושנאת החיים. ההלבשה הזרה המזרחית, כשהיא מצטרפת עוד עם איזה דכדוך של עניות היא מטלת אימה של בוז, על האיש המורגל בחיים אירופיים... 5 .
ועדיין, נותרה שאלתנו בידנו. מה מונח בתורף יחסו מלא ההתפעלות וההערצה של הראי"ה לגוף?
נראה כי החזרה לארץ חופנת בתוכה את בשורת העצמאות, אבל לא רק עצמאות לאומית-מדינית-רעיונית אלא עצמאות פיזית. זהו הגילוי כי הבשר עצמו קדוש. הגוף אינו רק 'קדוש' לעומת הנשמה שהיא 'קודש קודשים' - כפי המצוי כבר בדברי השל"ה 6 , אלא כמעט במהופך: הגוף קדוש לא פחות ממה שהרוח קדושה: "בארץ ישראל אפשר להשיג איך שהבשר של הגוף הישראלי הוא קדוש ממש כקדושת הנשמה" 7 . הראי"ה מדגיש ושב ומדגיש את השוויון הקדושתי שבין גוף לנשמה. סיום הגלות הוא, לדברי הראי"ה קוק, סיום היחס המתנכר לגוף וגילוי מחדש של "גופים חטובים ואיתנים, רוח לוהט זורח על שרירים חזקים".
אין כאן אמירה כי יש לגָלוֹת את העוצמות הכמוסות בגוף ולהעלותן, בדומה להעלאת המחשבות הזרות שגרסה החסידות, אלא הכרה כי עוצמות אלו קדושות הן בפני עצמן. גוף בריא אנו צריכים – לשם מה? לשם הגוף הבריא שאותו אנו צריכים, ובמבט רחב וכללי יותר: לשם גוף האומה הבריא אותו אנו צריכים. לכן, בשביל "להיות בניין אמיצי כוח לאומה", צריכים הצעירים לעשות התעמלות פיזית העוזרת לצדיקים לעסוק "בייחודם של השמות הקדושים להרבות הבלטת האור האלוקי בעולם" 8 .
ג. שמירה מדרכי השלילה
אמרנו שהגוף קדוש כשלעצמו. אולם הרי לפתחו רוב חטאות רובצות. ומה נענה אחריהם. ודאי שגוף כשלעצמו, ללא גילוי הקדושה שבו, ראשיתו וסופו חומר וגסות. והראי"ה הרי מודע לכך ותובע את שאיפת הגבורה הגופנית כשהיא משומרת מכל דרכי השלילה העשויים להיכרך בעקביה:
שאיפת הגבורה הגופנית אצל ישראל שהיא צריכה להיות מסוננת, מטוהרת ומשומרת מכל דרכי השלילה הנכרכים עמה. אנו צריכים להבחין ולדעת למדי, כי מעולם לא היינו מצטיינים בכה זרע נגד כל העמים וכי לא בכח זרע בשר קמנו ונתעודד עד כה. אמת הדבר וביותר מדי נחלשנו חולשה גופנית, שעזרה גם כן לגרום חולשה רוחנית, וצריכים אנחנו להגביר כוחותינו העזובים והנרדמים. אבל, דוקא באותה הרגע עצמה לא לשכח שעלינו החובה שלא לעשות את מעשנו רק על-פי דימויים וחיקויים קופיים 9 .
ועדיין, נותרה שאלתנו בידנו. מה מונח בתורף יחסו מלא ההתפעלות וההערצה של הראי"ה לגוף?
נראה כי החזרה לארץ חופנת בתוכה את בשורת העצמאות, אבל לא רק עצמאות לאומית-מדינית-רעיונית אלא עצמאות פיזית. זהו הגילוי כי הבשר עצמו קדוש. הגוף אינו רק 'קדוש' לעומת הנשמה שהיא 'קודש קודשים' - כפי המצוי כבר בדברי השל"ה 6 , אלא כמעט במהופך: הגוף קדוש לא פחות ממה שהרוח קדושה: "בארץ ישראל אפשר להשיג איך שהבשר של הגוף הישראלי הוא קדוש ממש כקדושת הנשמה" 7 . הראי"ה מדגיש ושב ומדגיש את השוויון הקדושתי שבין גוף לנשמה. סיום הגלות הוא, לדברי הראי"ה קוק, סיום היחס המתנכר לגוף וגילוי מחדש של "גופים חטובים ואיתנים, רוח לוהט זורח על שרירים חזקים".
אין כאן אמירה כי יש לגָלוֹת את העוצמות הכמוסות בגוף ולהעלותן, בדומה להעלאת המחשבות הזרות שגרסה החסידות, אלא הכרה כי עוצמות אלו קדושות הן בפני עצמן. גוף בריא אנו צריכים – לשם מה? לשם הגוף הבריא שאותו אנו צריכים, ובמבט רחב וכללי יותר: לשם גוף האומה הבריא אותו אנו צריכים. לכן, בשביל "להיות בניין אמיצי כוח לאומה", צריכים הצעירים לעשות התעמלות פיזית העוזרת לצדיקים לעסוק "בייחודם של השמות הקדושים להרבות הבלטת האור האלוקי בעולם" 8 .
ג. שמירה מדרכי השלילה
אמרנו שהגוף קדוש כשלעצמו. אולם הרי לפתחו רוב חטאות רובצות. ומה נענה אחריהם. ודאי שגוף כשלעצמו, ללא גילוי הקדושה שבו, ראשיתו וסופו חומר וגסות. והראי"ה הרי מודע לכך ותובע את שאיפת הגבורה הגופנית כשהיא משומרת מכל דרכי השלילה העשויים להיכרך בעקביה:
שאיפת הגבורה הגופנית אצל ישראל שהיא צריכה להיות מסוננת, מטוהרת ומשומרת מכל דרכי השלילה הנכרכים עמה. אנו צריכים להבחין ולדעת למדי, כי מעולם לא היינו מצטיינים בכה זרע נגד כל העמים וכי לא בכח זרע בשר קמנו ונתעודד עד כה. אמת הדבר וביותר מדי נחלשנו חולשה גופנית, שעזרה גם כן לגרום חולשה רוחנית, וצריכים אנחנו להגביר כוחותינו העזובים והנרדמים. אבל, דוקא באותה הרגע עצמה לא לשכח שעלינו החובה שלא לעשות את מעשנו רק על-פי דימויים וחיקויים קופיים 9 .
על האדם ללמוד כיצד לא ליפול מטה. להצליח לסנן, לטהר ולשמר את הגוף מכל משמר, אולם קדושתו העצמית עדיין נתונה בו. עלינו לראות כיצד לעזור לגוף המתוקן - ולא את זה "הבהמי ואת תאוותיו הגסות" - להאיר אורותיו ולאזרו בגבורה. לא לחוש ולהבדיל "בין החלק השפל של הגוויה לחלקה העליון" 10 .
ודאי הוא שאין עניין בפראיות הגוף, ואף לא בחלקה העליון, כל עוד גוף זה אינו יוצר תקשורת עם המעֵבר לו. לכן כל כך נדרשת אינטראקציה של הגוף והנשמה:
לגויות בריאות, טהורות ונקיות, הדורות במדתן גם בחיצוניותן, ולנשמות אציליות זכות, אמיצות ומלאות חן, לזה צריכים לשאוף להרבות בעולם... כל המחשבות שהן מפריעות את הקשר של המבוקש הכפול הזה, צריכים לדחות. וכל מטרת החיים צריכה להיות להוציא אל הפועל את המבוקש הקדוש הזה... 11 ".
אכן ישנה קדושה עצמית בקדושת הגוף הישראלי וזהו שמעדן ומזקק את האווירים העולמיים, אולם זהו גם שיוציא אל הפועל גילויים נשמתיים חדשים, חידושי תורה מופלאים, שרק על בסיס שיבת הגוף ניתן להעלותם:
כשעם הקודש יהיה בריא וחזק בגופו, תתגבר ותתחזק הקדושה בעולם. כשילדי ישראל יהיו חזקים, בריאים ומוצקים, יהיה אויר העולם קדוש וטהור... פיתוח אומץ הגופני שבישראל יוציא מן הכח אל הפועל אימוצי נשמה נפלאים, ואורה העליון של תורה ימצא את הבסיס האיתן הראוי לו, ויקומו לנו מאורי עולם, אנשי רוח אלהים, כבירי כח שרים עם אלהים ועם אנשים ויכולים להם 12 .
יחד עם ההזהרות וההישמרות ביחס לגוף, ודאי שאחרי שנות גלות ממושכות יש ללכת לצד הנעזב, לצד הגוף, וסכנות אדירות כרוכות בהטיה זו. הראי"ה מודע לחסרונות העצומים הללו, אבל יחד עם המודעות לסכנות הגוף הרבות, מלא הראי"ה בסובלנות עמוקה כלפי הגוף האישי והציבורי, המגלה את עצמו:
ואל ייפלא אם יש חסרונות במהלך החיים של העוסקים באִימוץ הגופני ובכל החיזוקים הארציים שבישראל, כי אפילו הופעת רוח הקודש צריכה ברור מתערובות צחצוחי טומאה שמתערבים בה, והיא הולכת ומטהרת, מתקדשת ומתבררת, פודה את עצמה מגלותה, עד שבאה לכלל דרך צדיקים ואור נגה הולך ואור עד נכון היום 13 .
ישנם חסרונות מוכרחים בגילוי הגוף. זו ההכאה בסנוורים של אדם היוצא מעיר סגורה אל מרחבי הטבע האדירים. פעמים זה הקושי של תלמיד הישיבה במפגשו עם הצבא או האוניברסיטה. כמובן, ניתן לוותר על הקושי הזה ולא לצאת. אבל זהו גם בהכרח וויתור על לימוד התורה העמוק של תלמיד הישיבה. הראי"ה בשום מחיר אינו מעוניין לוותר עליו.
ד. גאולת גוף המציאות העולמית
לא רק גאולה אישית רואה הראי"ה בגאולה הפרטית של הגוף ולא רק גאולה לאומית, אלא כאמור בראשית הפרק, אף גאולה אוניברסאלית של המציאות כולה: "יהיה אויר העולם קדוש וטהור". את הגאולה הזאת הוא מזהה עם 'זיהרא עילאה דאדם הראשון', שהיא, בניגוד לאספקלריה המאירה של משה רבנו שפרש מן האשה, עילוי של "הגופניות כולה" 14 . לא עוד פרישה מן האשה, על המשמעויות השונות המקופלות במושג זה, אלא שיבה אל הגוף, אל החיים, אל האשה. במילים אחרות: התביעה לשיבה אל הגוף, היא גם התביעה אל השיבה אל האשה, זו שנעדר ממנה קולה בעת הגלות והנה שב אליה קולה. או בלשון החב"דית והבהירה של האדמו"ר הזקן:
כי עתה בגלות נאמר נאלמתי דומיה שהיא בחינת שתיקה וכאילם לא יפתח פיו כו', ולכך החתן הוא אומר 'הרי את מקודשת לי' והכלה שותקת. אבל לעתיד, כשתתעלה מעלה מעלה, אז תהיה גם כן משפעת ונקרא 'קול כלה' 15 .
כאשר התביעה אל החיים אינה מקבלת מענה אלא נתקלת בחומה של התנגדות ובגזירת פרישות, כפי שנהג משה ופרש מאשתו, היא משחררת את התביעה החסומה בצורה של מרד. זו החוצפה, שהראי"ה עסק הרבה בזיהוי שורשה ובניסיון לתת לה מענה. לאחר עזיבת החיים הנמשכת "נוטל החול את חובו מהקודש והחוצפה מתגברת" 16 . התנועה הגאולית איננה רק ביכולת לכונן חיים נטולי חשש מאותה חוצפה, אלא ביכולת הכלה פנימית של תביעת הגופניות וגילוי עמוק כי דווקא בה מצויה הבקשה הבלתי מתפשרת לגילוי האלוהות בכל מרחבי החיים, אף אלו – ובמיוחד אלו - הנראים כנמוכים וכבלתי מסוגלים לגילוי זה 17 .
ראוי לציין כאן, כי חלק מהגאולה האוניברסאלית היא, בעיניו של הראי"ה, גאולת היחס לבעלי החיים. הוא אינו מורה לחיות חיים צמחוניים, שבהם הוא רואה בכך סוג של התחסדות מגונה: "כאילו כבר גמר כל חשבונותיו עם בני אדם הברואים בצלם אלהים... עד שאין לה לאותה החסידה האנושית במה להצטדק, כי אם לפנות להעמיד על נכון מוסקה, בדברי בעלי חיים" 18 . אולם הוא אכן רואה בהימנעות מאכילת בשר מדרגה גבוהה של התעלות עתידית, ומדבר על כך שלעתיד הקרבנות יהיו מנחות מן הצומח 19 .
ה. החולשה מקננת אצל תלמידי חכמים
קשה לסיים ללא התייחסות על העיסוק בגוף ושמירתו דווקא אצלי כלי הקודש העוסקים באורייתא תדירא. דווקא אצלם נדרשת בריאות הגוף, אישוש דברי דוד בתהילים כי הצדיק הוא כעץ חסון השתול על פלגי מים הנותן פריו בעיתו. הראי"ה מזהיר כי צרותינו החומריות והרוחניות נגרמות בשל עזיבתנו את "נשמת התורה". ויחד עם זאת נדרשת שימת לב לגוף: "אמצא לנכון להזכיר על דבר שימת-לב למצב-הבריאות של התלמידים, שזהו עיקר גדול מאד בדורנו, דור שירדה החולשה לעולם ומקננת דווקא בין תלמידי חכמים יראי-ה' וחושבי שמו, ואחת מעבודות-הקודש היותר עיקריות היא ההשתדלות, שתלמידי חכמים יהיו בריאי גוף ונפש" 20 . זהו הגילוי של הלב שבאומות, של ישראל בעולם – בריאות גוף ונפש; גילוי שישראל דווקא, על אף שאין הדבר ניכר בינתיים בשל ההימנעות האמורה למעלה מן הגוף, מגלים לעולם: "האורגניסמות, הקישור העצמי שיש להגוף עם הנשמה, הוא מיוחד בישראל יותר מבכל עם ולשון" 21 . דווקא הלב, אפוא, נדרש להיות האיבר הבריא והיצרני ביותר, אף יותר משאר האברים האחרים בגוף.
נסיים את הדברים בתביעתו הנחרצת של מורנו הראי"ה בדרכי החינוך, ונייחל שימצאו לנו בבקשתנו תלמידי חכמים בריאים בגופם ובכוחות נפשם:
כדי לנצח את ההפקרות והכפירה המהרסת, צריכים לחנך תלמידי חכמים בריאים בגופם וגם בכל כחות נפשם, מחונכים בטוב טעם ובכשרון הכרה של נועם הרגשות, שבאים מתוך הטיפול הנשגב שביופי, של שירה ומליצה, וגם של הדר הטבע, והיופי המובלט בכל מלאכת מחשבת. דירה נאה, אשה נאה וכלים נאים המרחיבים דעתו של אדםname="22a" href="#22b"> 22 .
^ 1.אביב"י ר' יוסף, מקור האורות, צהר, א, (סתו תש"ס), עמ' 109-108.
^ 2.אורות, ירושלים תשמ"ה, אורות התחיה, מו, עמ' פה.
^ 3.לשם שבו ואחלמה, דע"ה, פיעטרקוב תרע"ב, עמ' נד, ד.
^ 4.שמונה קבצים, ג, רעג. נדפס גם ב'אורות', עמ' פ, בשינוי משמעותי: "רוח לוהטת זורחת (- במקום שורה) על גבי שרירים חזקים").
^ 5.אגרות הראי"ה, ירושלים תשמ"ה, א, אגרת קמו, עמ' קפה.
^ 6.של"ה, ירושלים תשנ"ג, כרך ד, תורה שבכתב, פרשת נח, עמ' מה.
^ 7.אורות, אורות ישראל, ט, ח, עמ' קעא.
^ 8.אורות, אורות התחיה לג, עמ' פ.
^ 9.אדר היקר, ירושלים תשכ"ז, עמ' נב-נג.
^ 10.עולת ראי"ה, ירושלים תשכ"ב, א, עמ' עה.
^ 11.שמונה קבצים, א, תרעז. ראה: שם, ג, שב.
^ 12.אורות, אורות ישראל,ט, ה, עמ' קעא
^ 13.שם, א, תשיז.
^ 14.שם, ח, קע; שם, א, רעט.
^ 15.תורה אור, ניו יורק תשנ"ז, מה א-ב.
^ 16.אורות הקודש, א, עמ' קמה.
^ 17.שמונה קבצים ח, קנז.
^ 18.חזון הצמחונות והשלום, ירושלים תשמ"ג, עמ יד. וראה: אגרות הראיה, ג, אגרת תתב, עמ' פא.
^ 19.קבצים מכתב יד קדשו, ירושלים תשס"ח, ב, בויסק, א, ח, עמ' טו.
^ 20.אגרות הראי"ה, ב, אגרת תרכ, עמ' רמג-רמד.
^ 21.שמונה קבצים, ה, קנה.
^ 22.שמונה קבצים א, תקפג.
^ 2.אורות, ירושלים תשמ"ה, אורות התחיה, מו, עמ' פה.
^ 3.לשם שבו ואחלמה, דע"ה, פיעטרקוב תרע"ב, עמ' נד, ד.
^ 4.שמונה קבצים, ג, רעג. נדפס גם ב'אורות', עמ' פ, בשינוי משמעותי: "רוח לוהטת זורחת (- במקום שורה) על גבי שרירים חזקים").
^ 5.אגרות הראי"ה, ירושלים תשמ"ה, א, אגרת קמו, עמ' קפה.
^ 6.של"ה, ירושלים תשנ"ג, כרך ד, תורה שבכתב, פרשת נח, עמ' מה.
^ 7.אורות, אורות ישראל, ט, ח, עמ' קעא.
^ 8.אורות, אורות התחיה לג, עמ' פ.
^ 9.אדר היקר, ירושלים תשכ"ז, עמ' נב-נג.
^ 10.עולת ראי"ה, ירושלים תשכ"ב, א, עמ' עה.
^ 11.שמונה קבצים, א, תרעז. ראה: שם, ג, שב.
^ 12.אורות, אורות ישראל,ט, ה, עמ' קעא
^ 13.שם, א, תשיז.
^ 14.שם, ח, קע; שם, א, רעט.
^ 15.תורה אור, ניו יורק תשנ"ז, מה א-ב.
^ 16.אורות הקודש, א, עמ' קמה.
^ 17.שמונה קבצים ח, קנז.
^ 18.חזון הצמחונות והשלום, ירושלים תשמ"ג, עמ יד. וראה: אגרות הראיה, ג, אגרת תתב, עמ' פא.
^ 19.קבצים מכתב יד קדשו, ירושלים תשס"ח, ב, בויסק, א, ח, עמ' טו.
^ 20.אגרות הראי"ה, ב, אגרת תרכ, עמ' רמג-רמד.
^ 21.שמונה קבצים, ה, קנה.
^ 22.שמונה קבצים א, תקפג.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
