ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- יום ירושלים
- שיחות ליום ירושלים
- משפחה חברה ומדינה
- ירושלים ובית המקדש
- הר הבית
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד
הרמב"ם בהלכות בית הבחירה פ"ו אומר: קדושת ירושלים ובית המקדש קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא, ולא בטלה בחורבן הבית. לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה, ושכינה אינה בטלה. והרי הוא אומר: והשימותי את מקדשיכם, ואמרו חכמים: אע"פ ששוממין - בקדושתן הן עומדים. הראב"ד חולק, וסובר שקדושת המקדש לא קדשה לעת"ל. ומסביר, לפי שהיה יודע עזרא שהמקדש וירושלים עתידים להשתנות, ולהתקדש קדוש אחר, עולמי, בכבוד ד' לעולם. כך נגלה לי מסוד ד' ליראיו. לפיכך הנכנס עתה שם אין בו כרת, אלו דברי הראב"ד.
אכן גם הראב"ד, שסובר שהנכנס להר הבית בזמן הזה - אינו חייב כרת, מסכים שמקום המקדש יש בו קדושה עליונה גם בזמן הזה, וזה שער השמים. וטרם שנתקדשה הארץ ע"י יהושע, כבר הקריבו שם אדם הראשון, נח, ושם נעקד יצחק, ושם חלם יעקב על הסולם, ואמר "אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים" אלו דברי החת"ס, יו"ד רל"ג-ד', ומוסיף החת"ס ובימי הגאונים היו עולים לירושלים ברגלים.
התשבץ ח"ג סי' ר"א, אומר, ויש סמך וראיה שקדושת המקדש והעיר קימת, שעדין הם עולים לרגל ממצרים ושאר ארצות. ויש בזה רמז במדרש שה"ש על הפסוק: "אני חומה" (ח, יא) "אם דלת נצור עליה לוח ארז - מה צורה זו אע"פ שמטשטשת מקומה ניכר, כך אע"פ שחרב הבית לא בטלו ישראל פעמי רגלים שלהם שלוש פעמים בשנה...". ואמרו כי עדין נשאר בירושלים מהניסים שהיו שם - שלא אמר אדם לחברו צר לי המקום, כי בבהכנ"ס בירושלים הם צריכים לאנשי המקום כל השנה, ומתמלאת פה אל פה בעת התקבץ שם בחג השבועות החוגגים, יותר משלוש מאות איש כולם נכנסים שם ויושבים רווחים, כי עדין בקדושתה, וזה סימן גאולה שלישית. עד כאן דברי התשב"ץ.
א"כ התשב"ץ סובר שקדושת ירושלים קדשה לעת"ל, כשיטת הרמב"ם, וגם היום ירושלים בקדושתה. החת"ס מוסיף עליו ואומר שקדושת ירושלים, קדושת בית המקדש, קדושה עצמית מימות עולם ולעולם, מלבד הקדושה שנתקדשה בעת בנין המקדש. והקדושה העצמית אינה תלויה בקדושה שקדש שלמה, ולא נתבטלה בחורבן הבית, וכפי שראה יעקב אבינו ואמר "זה שער השמים".
וכן בסדור ר' יעקב עמדין, בהקדמה עמוד י"א, יעקב ראה "זה שער השמים", ושנו בנביאים בתפלת שלמה "התפללו אליך דרך ארצם", ומשולש בכתובים בדניאל "וכיון פתיחן ליה בעליתיה נגד ירושלים" (וחלונות פתוחים לו בעליתו נגד ירושלים), והאומות מודות ומסכימות שאין התפילות עולות ומתקבלות אלא דרך שם. ועל כך אומר ר' יעקב עמדין, צפה דרך העיר אשר בחר ד' בה לשכנו שם, עם שוממתה עומדת בקדושתה, וחשוב כאלו אתה עומד בבית אלקים לפני ארון ד'. ומוסיף שלא מספיק הכוונה לכוון נגד ירושלים - אלא כל זמן שא"א לעלות לא"י, אבל כשאפשר לעלות צריך לעלות לא"י.
חלק ב
ובספר חסד לאברהם (עמוד 46) כתב חלון באמצע כיפת השמים ת"ק על ת"ק אמה כמו שיעור המקדש. כי המקדש כולו נתון תחת החלון. ובאמצע עוביו של חלון הכיפה, שיעור עיר הקודש ירושלים. ושיעור כמות החלון למטה ת' פרסה על ת' פרסה כשיעור כל א"י. ויורד השפע מלמעלה דרך ישרה עד חלון הכיפה ויורד על בה"מ ומשם מתפשט על כל א"י... ביום ט' באב נסגר כולו ונפסק השפע ונחרב הבית. ותיכף ומיד לאחר שנחרב פתח הקב"ה את החלון וצמצם וכו' [והשפע היורד לעולם נמשך במקום הצר שנשאר פתוח].
לפי דברי החסד לאברהם מקור השפע לעולם תמיד נמשך מהפתח בשמים שמעל המקדש, משם יורד אל מקום המקדש ומשם מתפשט לכל העולם. והדברים מתאימים לדברי חכמים שאמרו "אבן שתיה - שממנה הושתת העולם". וכפי שבאר הרמב"ן בהקדמתו לתורה שאבן זו היא מקום המקדש, היא השורש של העולם ומשם התרחב והתפשט העולם. והמשמעות אינה רעיונית בלבד שעיקרו של עולם הוא בית המקדש, ובית המקדש נותן לעולם את תוכן קיומו ובלעדיו אין קיום לעולם, אלא אף כפשוטם של דברים שמשם ממש נתפשט העולם באופן ממשי. ושלמה שידע סוד זה - ידע איזה גיד שהוא הולך לכוש, ונטע עליו פלפלין, ומיד היו עושין פרות. שכן הוא אומר: "ונטעתי בהם עץ כל פרי". "מציון מכלל יופי אלקים הופיע - מציון נשתכלל כל העולם כולו". כך מביא הרמב"ן ע"פ המדרש בקהלת (ב, ז).
ונמצאנו אומרים שמקום המקדש הוא לא רק המקור של הבריאה בראשיתה, שממנה הושתת העולם. אלא מאז ולעולם הוא מקור הקיום והשפע היורד מהשמים לקיים את העולם. ולכן דרך מקום זה אנו מתפללים - שהוא שער השמים.
וכך נאמר במדרש ילקוט שמעוני, מלכים (רמז קצה), "אמר רבי שמואל בר נחמני עד שלא חרב המקדש היתה השכינה נתונה בהיכל שנאמר ד' בהיכל קדשו. משחרב בית המקדש ד' בשמים כסאו - סלק שכינתו בשמים. א"ר אלעזר בן פדת בין חרב בין לא חרב אינו זז ממקומו, שנאמר: והיו עיני וליבי שם כל הימים. וכה"א קולי אל ד' אקרא ויענני מהר קדשו סלה - אע"פ שהוא הר בקדושתו. אמר רבי אחא לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי של בית המקדש, שנאמר הנה זה עומד אחר כותלינו".
חלק ג
מה אנו יכולים לעשות כדי לחזק את הקשר שלנו להר הבית, למקום המקדש. כמובן הדבר הראשון זה להתפלל על בנין בית המקדש. וכך אמרו חכמים בבראשית רבה על הפסוק: "וכל שיח השדה טרם יצמח". כל שיחתן של בריות אינה אלא על הארץ, מה עשתה הארץ. וכל תפילתם של ישראל אינה אלא על ביהמ"ק, מתי יבנה בית המקדש, מתי יבנה בית המקדש, וזה פרוש הפסוק "וכל שיח השדה" - כל שיחה של ישראל אינה אלא על השדה, שזה מרמז על בית המקדש שנאמר: "ציון שדה תחרש". (בראשית רבה יג, ד). אכן כאמור במדרש זו תפילתן של ישראל התמידית, וזו שאלתן מתי יבנה המקדש.
והתפילה צריכה להיות בשלמות על כל הגאולה, כמו שאומר המדרש בילקוט שמעוני, שמואל (רמז קו), "א"ר סימון בר מנסיא אין ישראל רואין סימן גאולה לעולם, עד שיחזרו ויבקשו שלושתן. הה"ד ואחר ישובו בני ישראל ובקשו את אלקיהם - זו מלכות שמים, ואת דוד מלכם - זו מלכות בית דוד, ופחדו אל ד' ואל טובו - זה בית המקדש". אלו דברי המדרש האומר שצריך לבקש על שלושתם יחד; על מלכות שמים ומלכות דוד ובית המקדש. כי כבוד שמים תלוי בכבודם של ישראל, בגאולתם ובבנין בית המקדש.
ומה אנו יכולים לעשות בנוסף לתפלה, איזה מעשה יכולים אנו לעשות שיבטא את תשוקתינו לבנין בית המקדש ולהופעת השכינה ולהרבות כבוד שמים. אנו צריכים לעשות מה שבידנו. לבוא לראות את מקום המקדש, לראיה יש ערך גדול. וכך אומר חסד לאברהם על ראיית א"י: "ראוי לדעת מהו מעלת הרואה את ארץ ישראל מרחוק אע"פ שלא נכנס בו, כי מצינו שאמר הכתוב אם יראה איש באנשים האלה את הארץ (כלומר לא רק שנגזר עליהם שלא יכנסו לארץ אלא שלא יראו אותה)", נראה כי הראיה היא המעלה. גם למשה רבינו ע"ה נאמר סמוך למיתתו שיראה את הארץ, כשהוא עלה אל הר העברים וראה את הארץ. וכתיב: "ויראהו את כל הארץ וגו'". וזש"ה "יראה כל זכורך את פני האדון ד'", וזש"ה "ולא יראה פני ריקם". וע"ש בחסד לאברהם שאומר שראיית העינים פועלת על הדמיון ומשפיעה השפעה גדולה, וכאשר רואים דבר שבקדושה הראיה גם פועלת על האדם לטובה, וכאשר רואים דבר שלילי, זה משפיע לרעה, ולכן נאמר: "ולא תתורו... אחרי עיניכם". ולטובה נאמר: "והיו עיניך רואות את מוריך". וחייב אדם להקביל פני רבו ברגל, וכדומה. ועל כן אם אין אנו יכולים להכנס למקום המקדש יכולים אנו לראותו, לצפות עליו. להעמיד מגדלים סביב הר הבית, לבנות תצפיות שמהם נוכל לראות את מקום מקדשינו, להקיף את הר הבית, לקיים מה שנאמר "סובו ציון והקיפוה", לבטא בזה שהר הבית הוא המקום הקדוש ביותר לנו, ולא כפי שטועים יהודים רחוקים ואחרים שחושבים שהכותל הוא המקום הקדוש. ועלינו לדרוש לסגור את הר הבית מפני כניסת זרים שלא יחללוהו. וכאשר נבוא לצפות על הר הבית בהמונים, ונקיף את הר הבית ונתפלל מסביבו מכל הצדדים, הקב"ה ישמע תפילתינו, ויהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
