ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- אמונה וחסידות
- הנהגת ה' את העולם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הנרצחים מאיתמר
התורה מתארת בפנינו, היאך שאברהם אבינו ע"ה ניגש לפני ריבונו של עולם ב"טענה", על אשר מבקש להפוך את סדום, ומסר את נפשו עליהם - הלוא ממש מלחמה הייתה זאת, וכמו שפירש רש"י: "מצינו הגשה למלחמה", שניגש למלחמה - כביכול - עם הקב"ה להציל את אנשי סדום! - וביקש פעם אחר פעם ודיבר לפניו "דברים קשים" ואמר: "חלילה לך מעשות כדבר הזה ...".
בודאי כי אין בכוחנו להעלות על דעתנו, מהו השכר העצום שזכה בזה אברהם אבינו, מהם האוצרות המונחים בתוך ה"ויכוח" וה"טענות" האלו, הלא זהו אחד מן הדברים שבהם מתואר אברהם אבינו לפנינו בתורה.
ואומנם בעיננו הדבר אינו מובן, לכאורה אין לו כל ביאור, הלא מוחנו אינו יכול לתפוס זאת, וכי כך מדברים? וכלשון ה"כרם הצבי": "והדבר פלא, איך אברהם אבינו ראש המאמינים יטיח דברים כלפי מעלה חס ושלום"?
וביאר ה"משכיל לדוד" (פוברסקי) כי אכן כל תמיהתנו-זו היא רק לפי המושגים שלנו, אשר האדם מרגיש את עצמו כ"רשות לעצמו", וכיון שכן, היאך הנך מעיז לגשת לפניו יתברך ב"טענה"! אבל כיון שהיה אברהם אבינו לגמרי נקי מלהיות בו "רשות לעצמו", לא היה בקירבו שום "מישהו אחר", מלבד הבורא יתברך, ממילא יכול הוא "לטעון" ו"לתבוע" בכאלה דיבורים, שהרי דבריו אינם באים מתוך שהוא מעמיד "עצמו" כנגד הבורא יתברך, שהרי אין בו את כל המושג של עצמו. אברהם אבינו, כשהוא מדבר, הרי כל דבריו הם כולם תורה, ללא כל תערובת אחרת, הוא יכול "לטעון" ו"לתבוע" בדיבורים כאלו.
וביאור הדברים, כי הייתה ה"מידה של הטבה" בנויה בעצם מציאותו, ומידה זו פשוט אינה יכולה לסבול זאת, ואשר על-כן "טען" שלא יתכן להיות זאת, אי אפשר לו לשאת דבר שכזה. זאת הייתה מהותם ומציאותם של האבות הקדושים.
וזהו גם כן הביאור במה שמצינו בחז"ל כי בשעה שאמר משה רבינו ע"ה: "למה הרעות לעם הזה ...", "ביקשה מידת הדין לפגוע במשה (כי איזה מין דיבורים אלו!) וכיון שראה הקב"ה שבשביל צערן של ישראל הוא אומר, לא פגעה בו מידת הדין". והיינו, שראה הקב"ה שטענתו של משה רבינו באה מתוך "צערן של ישראל", ולא מתוך מה שיש לו "רשות לעצמו", כי לא היה בו כל "רשות לעצמו", וממילא יכול הוא "לתבוע": "למה הרעות".
פורענות הבאה על הכלל,
אין לקבל באהבה ובתמימות,אלא חייב לפעול לטובת הכלל
הסבר נוסף ונפלא לענין נשגב זה מצינו ב"נפש ברכה" על פי חז"ל (מגילה טו:): "מה ראתה אסתר שזימנה את המן (למשתה)? ... אולי ירגיש המקום (הקב"ה) ויעשה לנו נס". ופירש רש"י (בפירושו הראשון): "אולי ירגיש הקב"ה שאף אני מקרבת שונאיהן של ישראל". והקשה על דבריו ה"בית יצחק" (מגילה שם): "איך יתכן לעשות טצדקי לפני ה' יתברך, אשר לפניו נגלו כל תעלומות והוא היודע מחשבות לב אסתר הצדקת, אשר משנאי ה' תשנא ובודאי תמסור נפשה וגופה להצלת ישראל וכאשר באמת עשתה כך, במה שנכנסה לביתו של אותו רשע שלא כדת"? (עד כאן הקושיה ולא תירץ שם על זה כלום).
המהרש"א כתב על דברי רש"י הנ"ל: "קצת קשה ... וכי משום זה תקרב הצרה ביותר להפיק מזימתו ומחשבתו, ויש לומר שהקב"ה ירגיש ויראה כי אפס עצור ועזוב". כלומר: שמא על-ידי כך יראה הקב"ה שאפסה כל תקוה, ואין לישראל שום עוזר לישועה בדרך הטבע, שאף אסתר המלכה אינה יכולה להשתדל בשבילם, וצריכה לקרב את המן הרשע, ומתוך כך יושיעם בדרך נס.
נסביר את דברי המהרש"א הללו ואגב כך נבין את כל הענין הנשגב הזה, שאליהו הנביא ז"ל אמר: "ענני ה' ענני וידעו העם הזה כי אתה ה' הא-לוהים ואתה הסיבות את ליבם אחורנית". וכתב שם רש"י בשם מדרש אגדה שכוונת אליהו הנביא הייתה לומר לקב"ה: "אם לא תענני, אף אני אהיה כופר ואומר: אתה הסיבות את ליבם, וכן אמר משה: 'אם כמות כל האדם ימותון אלה' - אף אני כופר ואומר: 'לא ה' שלחני' - לדבר את התורה והמצוות, וכך אמר מיכיהו: 'אם שוב תשוב בשלום לא דיבר ה' בי'". ולפי זה יש לומר שגם אסתר הצדקת ע"ה התכוונה לטובת ישראל לאמור אולי ירגיש הקב"ה שאף אני מקרבת שונאיהן של ישראל - כאשר אפס עצור ועזוב ומצבם של ישראל הוא כבר ללא נשוא, והיינו בעת צרה כזו איימה שלטובת הכלל היא תקרב באמת את השונא חס ושלום, ועל דרך מה שנאמר לגבי אליהו, משה ומיכיהו וכנזכר - ולכן ירחם ה' יתברך ויעשה נס.
ונאמר בפרשת "שמע": "ואהבת את ה' א-לוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". והקשה ה"שפתי גבריאל": "מדוע בפרשת 'והיה אם שמוע ...' לא נאמר אלא רק: 'בכל לבבכם ובכל נפשכם', ולא נזכר גם 'ובכל מאודכם'"?, ותירץ "ש'בכל מאודך' נדרש 'בכל מידה ומידה שהוא מודד לך', והיינו לקבל כל מה שעושה הקב"ה - באהבה, אבל זה נאמר רק בדבר הנוגע לו לעצמו אבל בצרות אחרים, בפרט בצרות רבים חס ושלום אין לומר כן, רק אדרבה צריך להצטער בצרת הרבים ולעורר רחמים לבטל את הגזירה הרעה ולא לקבלו באהבה, על כן ובגלל זה, בפרשה הראשונה בקריאת שמע שנאמרה בלשון יחיד, יפה נאמר 'בכל מאודך', אבל בפרשה השנייה שנאמרה בלשון רבים, שם לא שייך 'בכל מאודך', וכפי שאמרנו". ולפי כל זה מובן היטב ומוצדק מאוד הרעש הגדול שעשו משה הרועה הנאמן, אליהו מלאך הברית, מיכיהו הנביא ואסתר המלכה, בכדי להשיג ישועה כוללת לטובת הרבים, מאת אבינו אב הרחמן יתברך שמו ויתעלה.
ונאמר: "תמים תהיה עם ה' א-לוהיך". ופירש רש"י: "התהלך עימו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות". וכתב ה"שער יששכר" (על הגדה של פסח) שמה שכתב רש"י שיבוא עליך", רצונו לומר על יחיד, ואמר "עליך" דווקא, כי רק את זה "עליך" לקבל בתמימות, אבל פורענות הבאה על הכלל, אין לקבל באהבה ובתמימות אלא חייב לפעול לטובת הכלל.
ובספרי תלמידי הבעל שם טוב מסופר שפעם אחת יצאה גזירת המלכות על ישראל, והכריז אחד מן התלמידים לפני הבעש"ט: הלוא כן הוא בודאי מן השמיים ועלינו לקבל את הגזירה הרעה באהבה. ועל זה אמר לו הבעש"ט: נס הוא מן השמיים שלא היית בעולם בימי המן, כי גם אז בודאי היית אומר שגזירת המן להשמיד ולהרוג ולאבד את היהודים, היא מן השמיים, ולכן עלינו לקבלה באהבה ובתמימות, ואם כן ממילא מרדכי ואסתר לא היו נאלצים להרעיש עולמות כנגד גזירת המן ואחשורוש, והייתה יוצאת לפועל חס ושלום, ולפי האמת את הגזירות על הציבור אין לקבל בתמימות ובאהבה אלא חייבים לפעול ולבקש רחמים שאבינו מלכנו יתברך שמו יבטל מעלינו כל גזירות קשות ורעות.
ומצינו יסוד וראיה לכל זה במה שנאמר בספר שופטים (בשילוב פירש"י): "ויאמר אליו (אל מלאך ה') גדעון: בי אדני ו(אם)יש ה' עימנו ולמה מצאתנו כל זאת ואיה כל נפלאותיך אשר ספרו לנו אבותינו לאמור, הלא ממצרים העלנו ה' ועתה נטשנו ה' ויתננו בכף מדין, ויפן אליו ה' (הקב"ה בעצמו) ויאמר לו: לך בכוחך זה (בכוח הזכות הזה שלימדת סנגוריא על בני) והושעת את ישראל ...". ומעתה לפי זה מתורצת היטב קושיית ה"כרם צבי" (הנזכרת בפתח דברינו למעלה), כי אברהם אב הרחמן למד זכות וביקש רחמים בכל תוקף ועוז על יצירי כפיו של הבורא עולם יתברך שמו ויתעלה, ובהתאם לכל האמור בדברנו כאן.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
