ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- ענג שבת
מזמור צ"ב ("מזמור שיר ליום השבת") נאמר כידוע בקבלת שבת לאחר הפיוט "לכה דודי". כמו כן הוא נאמר כשיר של יום לשבת. הפסוק שחותם מזמור זה הוא "להגיד כי ישר ה', צורי ולא עולתה בו". כיצד לקרוא את חלקו השני של הפסוק ("צורי ולא עולתה בו")? ישנם הטועים ומחלקים אותו לשני חלקים שוים והתוצאה היא "צורי ולא, עולתה בו". אמנם לא רבים הם הטועים בכך, אבל עקב החומרה הרבה של צורת קריאה זו חובה להתריע בנושא. בצורת קריאה זו ישנם שני דברי כפירה חו"ח (כביכול ה' אינו צורי, וכביכול יש חו"ח עולה בה').
חובה עלינו להקפיד ולקרוא את המשפט הזה בצורה הנכונה "צורי, ולא עולתה בו", כי אחרת במקום לשבח את ה', אנחנו מחרפים ומגדפים חס וחלילה את ה'.
.
ענג שבת (309)
הרב בועז הוטרר
3 - דיני השבוע ומנהגיו- פרשות שלח קרח
4 - "מזמור שיר ליום השבת"
5 - החזק הוא הרפה
טען עוד
ונקיתי דמם?
בשבת לפני תפילת מוסף אומרים (בקהילות אשכנז) את תפילת אב הרחמים. תפילה זו חוברה בזמן הפרעות של מסעי הצלב, ותוכנה הוא בקשה מהקב"ה לנקום בגויים על הדם הרב שהם שפכו.
סיבה נוספת לכתיבת תפילה זו היא מפני שמשפחות שלמות קדשו יחד את ה' כשמאנו להגיד בפה שהם מאמינים באותו האיש, וזה היה לאות ופלא בכל הגויים מסביב. על זה כתב גם הרב זצ"ל שגבורתם מתחברת עם גבורת לוחמי בר כוכבא. (תודה לרב אלחנן בן-נון שהאיר את עיני בנקודה זו.)
בסוף התפילה מופיעים פסוקים מהתורה, מהנביאים ומהכתובים שבהם קריאה לנקמה בגויים (כנראה שאז עדיין לא ידעו שקריאה לנקמה בגויים איננה התנהגות יפה). והנה בין הפסוקים מופיע פסוק שלכאורה נראה בעל כיוון הפוך לחלוטין : "ונקיתי דמם". לכאורה אם ה' אומר שהוא ינקה על הדם, אז מדוע הקריאה לנקמה בגויים. כמובן שיש גם סתירה פנימית בתוך הפסוק, כי מיד מופיעים המילים "לא נקיתי". גם עיון בהקשר שבו נכתב הפסוק מעורר תמיהה, כי כל הפרק (יואל ד') עוסק במשפט שהקב"ה יעשה לעתיד לבוא (בקרוב בימינו) בגויים על הדם הרב ששפכו.
אלא, שהכל נובע מנטייה טבעית שלנו לחלוקה סימטרית של הפסוקים והמשפטים שבתפילה, לשני חלקים שוים באורכם. אם נעיין בטעמים נראה שחלוקת הפסוק הנכונה היא "ונקיתי, דמם לא נקיתי." וכפי שמסביר רש"י במקום שה' אומר לגויים, שגם אם הוא מוכן לנקות על יתר החטאים שלהם, אבל, על הדם שהם שפכו בעם ישראל הוא בשום אופן לא ינקה, ולכן הוא ינקם מהם.
אפשרות נוספת להסביר את הפסוק היא שהחלק הראשון של הפסוק הוא בעצם שאלה, וחלקו השני של הפסוק הוא התשובה. כלומר "ונקיתי? דמם לא נקיתי." (תודה לרב אלחנן בן-נון שהאיר את עיני לגבי אפשרות ההבנה הזו)
נקפיד אם כך על חלוקה נכונה של הפסוק, כדי שחס וחלילה לא נהפוך את תוכנו, ומי יתן, שבזכות שנקפיד על כך, נזכה לראות את הנקמה בגויים בקרוב בימינו. אמן
"הנאהבים והנעימים בחייהם"
בפיוט זה, 'אב הרחמים' מופיע המשפט "קהילות הקודש שמסרו נפשם על קדושת השם, הנאהבים והנעימים בחייהם, ובמותם לא נפרדו". משפט זה מבוסס על פסוק מקינת דוד על שאול ויהונתן, שנהרגו על ידי הפלשתים במהלך הקרב בהרי הגלבוע. בקינתו אומר דוד: "שאול ויהונתן, הנאהבים והנעימם בחייהם, ובמותם לא נפרדו" (שמואל ב' א', כ"ג). על פי פשט הפסוק, דוד משבח את שאול ויהונתן שהיו נאהבים בחייהם, וגם במותם לא נפרדו זה מזה ומתו יחדיו בקרב. הרד"ק מפרש אחרת את הפסוק: על אף ששאול ויהונתן ידעו בנבואה שהם עתידים למות בקרב, לא נפרדו מעם ה' ולא נסו מהמלחמה, אלא לחמו בגבורה. שני הפירושים מתאימים כמובן גם לקהילות שעל אף שידעו בוודאות שבסירובם להכיר באותו האיש הם גוזרים על עצמם מיתה, לא נפרדו מעם ה' וקידשו את שמו במיתתם. כמו כן, במותם המשותף לא נפרדו גם זה מזה.
כיצד יש לחלק את הפסוק ואת המשפט שבתפילה? יש הטועים ואומרים "הנאהבים והנעימים, בחייהם ובמותם לא נפרדו". לפי הטעמים של הפסוק ולפי הפירוש של הפסוק ברור שזו טעות, ויש לומר "הנאהבים והנעימים בחייהם, ובמותם לא נפרדו".
אגב, פסוק זה משמש אותנו לפעמים כאשר מדברים על שני חברים טובים שמתו ביחד, במיוחד כאשר מדובר על חברים שמתו יחד בקרב או בפיגוע. יש להקפיד על כתיבה ואמירה נכונה של הפסוק.
יהי רצון שנזכה לראות בקרוב את הנקמה בגויים על הדם הרב ששפכו בעם ישראל, ושנזכה לגאולה שלמה בקרוב ממש. אמן.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
