ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- חולין
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן שמחה
(כב. במשנה – כג: במשנה)
חלק א – תורים ובני יונה וגיל המעבר
(מובא אגב – "כשר בשחיטה פסול במליקה" ולהפך).
א. הדין
תורים – גדולים, בני יונה – קטנים, גיל המעבר (תחילת הציהוב) – פסול בשניהם.
ב. מקור
A. (רש"י-) לדין לכתחילה: תורים – גדולים, בני יונה קטנים. אך אולי זה רק לכתחילה (שהרי לכאורה ניתן לעשות קל וחומר מאחד לשני...).
B. בברייתא (ב) - שגם בדיעבד פוסל (רבא) – 1. בני יונה - מזה שהתורה אף פעם לא הפכה וכתבה בני תורים ויונים. 2. תורים – דומיא דבני יונה שזה לעיכובא.
(כב: באמצע)
C. הפסול בגיל המעבר –
a. בברייתא (ג) - "ואם מן העוף עולה קרבנו לה', והקריב מן התורים או מן בני היונה את קרבנו" (ויקרא א,יד, לגבי עולת נדבה).
b. בעי ר' זירא – האם תקופת המעבר אסורה מדין ספק או מדין ודאי (בריה), והנפק"מ – נדר להביא או בן יונה או תור, והביא את שניהם בגיל המעבר: אם מספק – אחד כשר, אם ודאי – שניהם פסולים.
תשובת רבא – מהברייתא הנ"ל – שזה מתורת ודאי (לא צריך פסוק למעט ספק).
[אלא מה בא "מן" למעט – נרבע (בנקבה) ונעבד (לע"ז), כי היתה הו"א שכיון שמום וערווה וע"ז נלמד מאותו פסוק (כי משחתם (ערווה וע"ז) בהם מום בם) אז אולי כיוון שאין פסול של מום גם אין פסול של ערווה וע"ז, קמ"ל שיש].
ג. גיל מינימלי (בבני יונה)
תני קרחה – משיעלעלו (יספג דמם באברים).
חלק ב – שאלות נוספות של ר' זירא במצבים גבוליים
א. כבש, פלגס ואיל
הקדמה – משנה (פרה א,ג) -
a. כבשים בני שנה, ואילים בני שתיים, כולם מיום ליום. בן שלושה עשר חודש, אינו כשר לא לאיל ולא לכבש. רבי טרפון קוראהו פלגס...
b. הקריבו, והביא עליו נסכי איל [אם נדר צאן סתם]
לא יעלה לו מזבחו [לא יוצא אם נדר איל או כבש].
c. בן שלושה עשר חודש ויום אחד, הרי זה איל.
האם הוא ברייה בפנ"ע?
| ספק | בריה | |
האם יוצא ב"צאן" | כן | כן | |
האם יוצא באיל/כבש | לא, מספק | לא, מודאי | |
נסכים | יביא כחמור, ויתנה על השאר | לכאורה לא, אא"כ יש לימוד מיוחד | |
| בר פדא – מביא ומתנה. | רי"ח – "או לאיל" | |
ור' זירא התלבט |
| ||
מתנה – או איל או כבש | מתנה – או איל או כבש או פלגס |
| |
אמר "או איל או כבש" | כן | לא | לא |
תיקו.
ב. מצה, שיאור וחמץ
A. הגדרות (פסחים ג,ה)
a. דינים -
חמץ גמור – כרת,
שיאור (חמץ נוקשה, שהחמיץ קצת וההחמצה רק מקלקלת) – ר"מ – מלקות (לימוד מיוחד), ר"י – אסור באכילה וחייב ביעור אך אין מלקות.[1]
b. מתי נחשב שיאור?
| מכסיפין פניה | כקרני חגבים | הסדקים מתערבבים זה בזה |
ר"מ | שיאור | חמץ | |
ר"י | מצה | שיאור | חמץ |
B. הספק של ר' זירא -
נדר להביא 10 לחמי תודה – או חמץ או מצה, והביא שיאור – האם יצא, תיקו.
C. הערות:
1. הספק רק לר"י ולפי שיטתו בהבנת שיאור – כי לר"מ זה חמץ ודאי (אלא שאין כרת בפסח), וכן לר"י – השיאור של ר"מ או מצה ודאי.
2. (כג: שליש עליון) מהו אותו מצב בו מביא רק 10 לחמי תודה? הרי אמור להביא 30+10.
תשובה – נדר להביא 10 בשביל חברו. ברור שזה לא יעזור לחבר, כי זה עדיין ספק. אך האם הנודר יצא ידי נדרו?
אם אמר שיפטור בזה את חברו – לא
אם לא אמר שיפטור – זה הספק, ונשאר בתיקו.
שיעור דף יומי בקיצור באדיבות אתר סיני
רבנים בבית המדרש
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
