ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- חולין
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן שמחה
(כז: 8 שורות מלמטה – כח: 13 שורות מלמטה)
הקדמה – שחיטת חיה מהתורה
הקש בין צבי לאיל:
1. דברים יב - כא - כי ירחק ממך המקום אשר יבחר ה' אלוקיך לשום שמו שם, וזבחת מבקרך ומצאנך... כאשר ציויתיך, ואכלת בשעריך... כב - אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל, הטמא והטהור יחדיו יאכלנו.
2. בפסולי המוקדשים - דברים טו – "וכי יהיה בו (בבכור) מום... לא תזבחנו לה' אלוקיך. בשעריך תאכלנו הטמא והטהור יחדיו, כצבי וכאיל. רק את דמו לא תאכל, על הארץ תשפכנו כמים".
חלק א – שחיטת עוף מהתורה
ר' יצחק בן פנחס – אין שחיטה לעוף מן התורה.
(רש"י – צריך חיתוך סימנים, אך מותר עקירה, דריסה וכו').
א. מקור וקושיא עליו:
ויקרא יז,יג – "ואיש... אשר יצוד ציד חיה או עוף אשר יאכל, ושפך את דמו וכיסהו בעפר" – מספיק לשפוך דמו גם ללא שחיטה כשרה.
קשה - למה לא בחיה?
הרי בשניהם יש הקש שצריך שחיטה:
בחיה – ראה הקדמה.
בעוף – (ת"ק שראינו אתמול) – "זאת תורת הבהמה והעוף" – עוף הוקש לבהמה.
ובשניהם יש את הלימוד של "ושפך את דמו" - שלא צריך!
תשובה – בויקרא יז – עוף צמוד לשפיכה ולכן רק בו לא צריך.
ב. קושיות מברייתות:
1-2. משנה וברייתא שבנחירה לא צריך כיסוי דם.
תשובה – לא מדובר בעוף, אלא בחיה או בהמה.
3. מלק בסכין – מטמאה כנבילה.
והרי מליקה בסכין אינה גרועה מנחירה, למה היא נבילה (ולא רק טריפה)?
אכן זאת מחלוקת תנאים, כדלקמן.
ג. מחלוקת התנאים -
ר"א הקפר – אין - יש היקש בין צבי ואיל (ראה הקדמה), אך לעוף לא.
רבי – יש - (דברים יב, כא) - כי ירחק ממך המקום אשר יבחר ה' אלוקיך לשום שמו שם, וזבחת מבקרך ומצאנך... כאשר ציויתיך, ואכלת בשעריך... – מכאן שזה הלמ"ס.
(וכן ת"ק שראינו אתמול - "זאת תורת הבהמה והעוף" – עוף הוקש לבהמה)
חלק ב – סימן אחד בעוף – דווקא וושט או מה שרוצה?
א. המחלוקת
רב אדא ב"א – וושט (אחד = הסימן המיוחד, שנקב קטן מטריף),
ר"נ – או קנה או וושט (אחד = איזה שרוצה).
ב. ראיות שדווקא וושט (רב אדא ב"א)
1. שחט את הוושט ואח"כ נשמטה הגרגרת וכו' (ראינו בדף י) – ואין שם מקרה הפוך של שחט את הגרגרת. תשובה – כי דרך הגרגרת להישמט ולא להפך.
2. "ר"י אומר בעוף עד שישחוט את הוושט ואת הורידין" (כמשנתנו). תשובה – פשוט יותר קל, כי הוושט ליד הורידים.
ג. ראיות שאו קנה או וושט (ר"נ)
1-2. ברייתות בהם הקנה כבר חתוך (כי חתך חצי או כי פגום) וגומר השחיטה וכשר. לכאורה מדובר בעוף, ומספיק הקנה. דחייה – מדובר בבהמה, והכוונה שחותך גם הוושט.
3. כיצד מולקים (כא.) - חתך שדרה ומפרקת וכו' עד שמגיע לוושט או לקנה.
דחייה – (בהתחלה אומרים תיובתא, אבל בכ"ז דוחים) - אולי דווקא במליקה כי שם כבר חתך המפרקת ומספיק דבר קטן כדי להורגה.
ד. למעשה – ראיה לר"נ מסיפור:
רבא הסתפק באווז שצווארו מדמם איך יבדקו הוושט – הרי צריך לבדוק אחרי השחיטה מתוך הוושט, אך יש חשש "שמא במקום נקב נקב". אמר לו רב יוסף בנו – יבדקו הקנה וישחטו הקנה ויבדקו את הוושט אח"כ.
(כח: 8+)
חלק ג – ר"י – עד שישחוט את הוורידים
א. וכן רב חסדא – זה לא חלק מהשחיטה, אלא כדי להוציא הדם – ודווקא בעוף (שצולהו כאחד ולא אבר אבר).
a. קושיות על רב חסדא מהמשנה ושתי ברייתות שהוורידים בשחיטה.
תשובה – הכוונה שמנקב בשעת השחיטה (אז הדם חם ונוח לצאת).
b. תניא כוותיה – ר"י דווקא בעוף.
ב. במקביל - בעי ר' ירמיה – האם יש בזה פסולי שחיטה (שהייה, דריסה)?
ר' אלעזר/רי"ח – לא, ויכול לנקב בקוץ (כי זה רק להוציא הדם).
שיעור דף יומי בקיצור באדיבות אתר סיני
רבנים בבית המדרש
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
