בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • בית כנסת
קטגוריה משנית
  • ספריה
  • הלכות בית כנסת
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

ציפורה בת דוד

undefined
7 דק' קריאה
מיקומו של בית הכנסת
כיוון שבית הכנסת הוא מקדש מעט, ובו שורה השכינה, קבעו חז"ל שעלינו לקבוע את מקומו בגובהה של עיר. כלומר, יש לבנותו על המקום הגבוה ביותר שבאותו ישוב, כדי להמחיש לעיני כל שזהו הבניין המכובד והחשוב ביותר. אם בונים כמה בתי כנסיות, צריך לבנות כל בית כנסת על המקום הגבוה ביותר שבאזור הסמוך אליו, ואסור שיהיה בניין אחר גבוה מבית הכנסת, ואמרו חז"ל (שבת יא, א): "כל עיר שגגותיה גבוהים מבית הכנסת, לסוף חרבה, שנאמר: לרומם את בית אלהינו ולהעמיד את חרבותיו".

סוד נצחיותו של עם ישראל נעוץ בכך שידע תמיד שערכי הרוח והנצח קודמים לכל, לשם כך היו מוכנים בני עמנו לסבול יסורים קשים ולקדש את ה' ובלבד שלא לנטוש את אמונת הנצח ובזכות דבקותנו באמונה הנצחית, גם קיומנו נצחי וכל התהפוכות ההיסטוריות לא יכלו לנו. עמים רבים קמו ונעלמו, ועם ישראל חי וקיים. אמונה זו צריכה להתבטא גם במיקומו ובבניינו של בית הכנסת, שהוא צריך להיות הבניין הגבוה ביותר. הבתים שבהם אנו אוכלים, שותים וישנים, משמשים אותנו בעיקר לצורכי השעה והחומר, ואילו בבית הכנסת אנו נפגשים עם ערכי הנצח. ולכן אמרו חז"ל שעיר שגגותיה גבוהים מבית הכנסת לבסוף תחרב, שכן למקום שבו נותנים עדיפות לחומריות על פני הרוחניות, אין את הכוח הרוחני הנצחי, ועל כן סופו שיחרב.

כיום התעוררה בעיה קשה מאוד, עם השתכללות הטכנולוגיה והמדע, התרבתה מאוד אוכלוסיית בני האדם, ורבים מעדיפים להצטופף בערים. וכדי לשכן את כולם יש הכרח שהולך וגובר לבנות בניינים רבי קומות שבהכרח יהיו גבוהים יותר מבית הכנסת, והשאלה היא האם יש בדבר איסור? המאירי, שהיה אחד מגדולי הראשונים, כתב בפירושו למסכת מגילה, שכל האיסור לבנות בתים שיהיו גבוהים מבית הכנסת, הוא דווקא כאשר בתים אלו נבנו לשם פאר וכבוד, שאז ישנה פגיעה בכבודו של בית הכנסת, אבל אם הסיבה לבניין הבתים הגבוהים היא כדי לאפשר איכלוס משפחות רבות יותר, אין בזה שום פגיעה בכבוד בית הכנסת, והדבר מותר לכתחילה. נראה שגם הערוך והר"ן והרמב"ם הסכימו לעיקרון שבסברתו, וכן כמה אחרונים הזכירו את המאירי להלכה. לפיכך אין כיום איסור לבנות בית גבוה מבית הכנסת, אם מטרת בניינו היא לאפשר בניית דירות רבות או משרדים לצורך עבודה 1 .

כמובן שבמה שאפשר אנו מחויבים להמשיך ולכבד את בית הכנסת. ראשית יש לעשות כל מאמץ שבית הכנסת ייבנה על המקום הגבוה שבאותו איזור. שנית, יש לבנותו בצורה המכובדת והמפוארת ביותר, כדי להראות שהוא המקום החשוב ביותר עבורנו, יותר מבית העם או המועדון השכונתי וכן מפואר יותר מן הבתים שבנו לעצמם בני הקהילה.

שלא לסתור בית כנסת
הואיל וקיומו של בית הכנסת הוא דבר נחוץ ממדרגה ראשונה, אסרו חכמים לסתור בית כנסת לפני שבונים אחר במקומו. כלומר, גם כאשר ישנה תוכנית ברורה, להחריב את בית הכנסת על מנת לבנות אחר במקומו ובינתיים יש להם מקום זמני להתפלל בו, חששו חכמים שמא יארע להם אונס והם יאלצו להשתמש בכספים שנועדו לבניית בית הכנסת לצרכים אחרים ולבסוף יתרשלו מלבנות את בית הכנסת החדש. ולכן קבעו שרק לאחר שיגמרו לבנות את בית הכנסת החדש יוכלו לסתור את בית הכנסת הישן או למוכרו.

אבל אם חרבו יסודותיו של בית הכנסת ויש חשש שכתליו יתמוטטו, יסתרו אותו מיד, ויזדרזו לבנותו במהירות מירבית, בעבודה רצופה ביום ובלילה עד שיוכלו הקהל לשוב ולהתפלל בו. מסופר בתלמוד על רב אשי שהיה תלמיד חכם גדול ועשיר מופלג, שפעם ראה סדקים בכתלי בית הכנסת שבעירו, וציווה להחריב את בית הכנסת ומיד לבנותו וכדי שלא יתמהמהו בבנייתו, העביר את מיטתו לבית הכנסת, ולא חזר לישון בביתו עד אשר גמרו לבנות את בית הכנסת (ב"ב ג, ב; שו"ע או"ח קנב). גם כאשר צריכים להרחיב את בית הכנסת, יבנו תחילה את הכותל החדש, ורק לאחר מכן יפרקו את הכותל הישן. באופן כזה שלא יהיה רגע שבית הכנסת לא יהיה בנוי וסגור מארבע רוחותיו. ורק כאשר אין אפשרות לבצע את העבודה בדרך הזאת, מותר לפרק תחילה את הכותל הקיים ולבנות במהירות המירבית את הכותל החדש (באו"ה שם ד"ה 'דינא', עפ"י דעת הרא"ש והרמב"ם).

בחוץ לארץ, לעיתים תכופות קהילות שלימות נודדות ממקומם, ואזי בתי הכנסת נשארים שוממים ללא מתפללים. במצב כזה הורו הפוסקים שמותר למכור את בית הכנסת. על ידי מכירה זו יוצא הבניין לחולין ואילו הכסף שיקבלו תמורתו מקודש, וצריכים לקנות בו בית כנסת אחר, או שאר תשמישי קדושה, כארון קודש או ספרי קודש (מ"א קנג, יב, מ"ב קנג, יא, לג). ואף-על-פי שבית הכנסת יוצא לחולין ומותר להופכו למשרד וכדומה, מכל מקום יש להזהר שלא להשתמש בו לדברים מגונים, ולכן אסור להופכו לבית כסא או בית מרחץ, וכן אין לבצע בו עבודות מגונות כעיבוד עורות (שו"ע קנג, ט) 2 .

מהו בית הכנסת וכיצד מתנהגים בתוכו
כידוע בית הכנסת הוא מקום קדוש, וחז"ל קראו לו 'מקדש מעט'. לכן, יש להתנהג בתוכו ביראה, שכן נאמר לגבי בית המקדש: "ומקדשי תיראו" (ויקרא יט, ל), וקדושת בית הכנסת היא מעין קדושתו של בית המקדש. כל המשתמש בבית הכנסת לשימוש של חול, מבזה את קדושתו, שיעודו היחיד של בית הכנסת הוא לעניינים שבקדושה, לתורה, תפילה והתחזקות בשאר מצוות ולכן אין לשוחח בו בענייני מסחר וכלכלה, קל וחומר שאסור להתלוצץ ולשחוק בתוכו. אבל מותר לערוך בבית הכנסת אסיפות לצורך מצווה, כגון למען איסוף כסף לצדקה לעניים, או להתרמה לישיבות. יש לכבד את בית הכנסת ולנקותו תמיד, וצריך לנקות את הנעליים מן הבוץ לפני שנכנסים לתוכו, ואסור להיכנס לתוכו בראש מגולה (שו"ע קנא, ו-ט). וכמובן שאסור לירוק בתוכו, ואמנם היו זמנים שאנשים היו רגילים לירוק בביתם הפרטי ואז היה מותר גם לירוק בבית הכנסת, אבל כיום נזהרים מאוד מזה, ולכן ישנו איסור גמור לירוק בבית הכנסת (עפ"י הגמ' ברכות סג, א).

אין להיכנס לבית הכנסת שלא לצורך תורה או תפילה. ואפילו כשיורד בחוץ גשם, אסור להיכנס לתוכו כדי להינצל מהגשם. וכן בקיץ אסור להיכנס לתוכו כדי לשבת בצל כתליו. שכן בית הכנסת מקודש לתפילה ותורה ולא לשאר צרכי האדם. אדם שמוכרח להיכנס לבית הכנסת כדי לקרוא לחברו לצורך דחוף, רשאי להיכנס לשם, אבל לפני שיקרא לחברו ישב מעט ויאמר איזה פסוק, כדי שלא יראה כנכנס אך ורק לצרכיו האישיים (מגילה כח, שו"ע או"ח קנא, א). אלא שצריך לדעת שלא כל מקום שמתפללים בו נחשב בית כנסת. כדי שמקום מסוים יחשב בית כנסת צריכים להתקיים בו שני תנאים:
א. שדעת בעלי הבית לייעד את אותו הבית לבית כנסת.
ב. שיתחילו להתפלל בו.
לכן בעת שבונים את בית הכנסת עדיין לא חלים עליו דיני בית כנסת, ומותר לשחק ולאכול ולשתות בו. ורק מרגע שהחלו להתפלל בתוכו - חלים עליו כל דיני בית הכנסת (שו"ע או"ח קנג, ח).

עוד צריך לדעת, שקהילה שעדיין לא בנתה לעצמה בית כנסת, וחבריה נוהגים להתפלל בשבת באולם הספורט של בית הספר המקומי, אין על האולם דינים של בית כנסת, כיוון שלא יועד לכך. לכן מחוץ לשעות התפילות מותר לשחק ולהתעמל בתוכו. וכן אולם שנועד לפעילות של תנועת נוער, ובשבת נוהגים הנערים להתפלל בו כמה תפילות. כיוון שאותו אולם לא יועד לשם בית כנסת, מותר לקיים בו פעולות והצגות, ולצחוק בתוכו. אלא שחובה עליהם לפרוס ווילון שישמש מחיצה בין ארון הקודש לשאר האולם. ראשית כדי להדגיש שאכן האולם לא יועד לבית הכנסת, ושנית מפני שאסור לנהוג בקלות ראש מול ארון קודש (שו"ע יו"ד רפב, א; מ"ב או"ח קנא, יד, ושעה"צ יג).

בית מדרש
קדושת בית מדרש שנועד ללימוד תורה, מרובה מקדושת בית כנסת שנועד לתפילה, מפני שמצוות תלמוד תורה גדולה ממצוות התפילה. אף-על-פי-כן בכמה דברים ניתן להקל בבית המדרש יותר מאשר בבית הכנסת. למשל: בבית הכנסת אסור לאכול או לשתות מפני שיש בזה קלות ראש, אבל בבית המדרש התירו לתלמידי חכמים ותלמידיהם לאכול ולשתות. והטעם לכך, מפני ביטול תורה. שכן בבית המדרש שוהים הלומדים שעות ארוכות, ואם בכל פעם שיצטרכו לאכול או לשתות ייאלצו ללכת לביתם, יגרום הדבר לביטול תורה, ולכן התירו להם חכמים לאכול ולשתות בבית הכנסת כדי למנוע מעצמם ביטול תורה (שו"ע קנא, א; מ"א סק"ב) 3 .

אבל בישיבה, שחדר האוכל שלה סמוך לבית המדרש, אין לאכול בתוך בית המדרש, מפני שאין בדבר צורך. וכן כאשר ניתן לשתות מים מחוץ לבית המדרש, בלי שהדבר יגרום לביטול תורה, אין לשתות בתוך בית המדרש. תלמידים שרוצים להכין לעצמם כוס קפה או תה, ומעונינים לשתותו בתוך בית המדרש כדי שיוכלו תוך כדי שתייתו להמשיך בלימוד, מותר להם לשתות הכוס בתוך בית המדרש. כן התירו ללומדים לנמנם מעט בבית המדרש. ואף על פי שבבית כנסת אסור לישון או לנמנם, מכל מקום בבית המדרש התירו, שכיוון שהתלמידים נמצאים שם כל היום, אי אפשר שלא ינמנמו מעט. ועוד שאם בכל שעה שהם עייפים יאלצו לעזוב את בית המדרש, ייגרם להם ביטול תורה רב ועדיף שינמנמו מעט ואחר כך ימשיכו ללמוד ביתר צלילות.

עוד חשוב לציין שכשם שאסור לאכול ולשתות בבית כנסת כך גם אסור לעשן. ואמנם בבית המדרש, למי שהיה קשה ללמוד בלא לעשן, נהגו בעבר להתיר לעשן, כשם שהתירו ללומדי תורה לאכול בבית המדרש. אבל חובה לציין, שכיום לאחר שנתגלה שהעישון מזיק לבריאות ומסכן את הנפש ממש, אסור לעשן בכל מקום, קל וחומר בבית המדרש, במקום שהדבר עלול לגרום נזק לשכנים. וכן הורו כמה מגדולי הדור, שלא לעשן בבית המדרש, וביניהם מו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל ראש ישיבת מרכז הרב.


^ 1 נראה שהדבר תלוי בהסברת המושג "קשקושי ואברורי", שהגמ' בשבת יא, א, אמרה שאין בעיה שיהיו גבוהים מבית הכנסת. לדעת הערוך והר"ן, הם מגדלי שמירה לעיר, וכיוון שיש צורך לבנותם גבוהים, מותר להגביהם יותר מבית הכנסת. ולפי זה נראה שגם אם בונים רבי קומות לצורך דירות ומשרדים, ולא לצורך פאר וכבוד, אין בזה פגיעה בכבוד בית הכנסת. אמנם לדעת הרא"ש, הטור והשו"ע, "קשקושי ואברורי" הם כיפות וגגות משופעים שאין משתמשים בהם, ולכן אין איסור שיהיו גבוהים מביהכ"נ, אבל מקום שמשתמשים בו, כדירה או עלייה, אסור שיהיה גבוה מבית הכנסת. ולפי זה הבעיה במקומה עומדת, והדרך היחידה להתיר בניין רב קומות הוא מפני שאנו אנוסים, ואין ביכלתנו להגביה את בית כנסת יותר מכל בתי העיר. שכן אם רוצים שייכנסו לבית הכנסת ללא מעלית, צריכים שרצפתו תהיה קרובה לקרקע, ולא ניתן להגביה את גגו לגובה של שלושים מטר, הן מפני ההוצאות העצומות שבכך, והן מפני שאין שום יופי באולם גבוה כל כך, שיראה דומה יותר לבור או חללית, מאשר לבית כנסת. בנוסף לכך לא נוכל לדאוג כיאות לסיודו ולתיקונים השוטפים הנדרשים בכל בניין.
^ 2 ולדעת השו"ע קנג, ט, אם נמכר על ידי שבעת טובי העיר בהסכמת אנשי העיר, יש בכוחם להחליט שלאחר המכירה יוכל הקונה להשתמש בבית הכנסת אפילו לדברים מגונים. אבל לדעת הראב"ד, גם פרנסי העיר בהסכמת אנשי העיר אינם יכולים לבזות את בית הכנסת. ולכך נוטה דעת המשנה ברורה בבאור הלכה ד"ה 'ואם'.
ואם הוא בית כנסת של כרכים, היינו בית כנסת שבאים להתפלל בו אורחים מכל קצוות הארץ, כיוון שיועד להמוני בית ישראל, אין בכח הגבאים ופרנסי הקהל למוכרו. ורק אם נתמעטו מתפלליו עד שאין בו מניין מותר למוכרו כפי שכתב המ"ב קנג, לג, בשם מ"א והמבי"ט.
^ 3 כל מה שכתבתי בהלכה זו על פי דעת השולחן ערוך והמגן אברהם שסוברים שמעיקר הדין כל איסורי בית הכנסת חלים גם על תלמידי חכמים ותלמידיהם, ורק כדי למנוע מהם ביטול תורה הקלו להם לאכול ולשתות בבית הכנסת, אבל כשאין חשש ביטול תורה אין להקל, וזוהי השיטה המקובלת על רוב הפוסקים. אבל ישנה עוד שיטה, והיא דעת הר"ן שהובאה בדברי הרמ"א, שלתלמידי חכמים מותר מלכתחילה להקל בדיני בית המדרש, מפני שבית המדרש נחשב כביתם. בבית הכנסת הכל מודים שאין להקל אלא בשעת הדחק.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il