ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- משפטים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן גרסיה
והנה, לאחר מספר דקות, הוא שב אל הרב ואומר לו – רבי, וודאי אם הרב פסק שאני חייב, הרי כך הדין ואשלם, אך מה המקור עליו הסתמך הרב בפסק הדין?
ענה הרב – למדתי זאת מהש"ך (אחד המפרשים המרכזיים על השולחן ערוך). אמר היהודי – אם הרב פסק כך והש"ך פסק כך וודאי אנהג כך, ויצא.
לאחר מספר דקות שב היהודי, ושוב שאל – מהיכן למד זאת הש"ך? ענה הרב – מהרמב"ם, והרמב"ם מהגמרא, והגמרא למדה זאת מתורתנו הקדושה שניתנה מפי הקדוש ברוך הוא למשה מסיני.
כעת שאל היהודי – מתי ניתנה התורה? ענה הרב – בחג השבועות, בשישי בסיוון. חייך היהודי ואמר – אם כך, לא אקיים את פסק הדין, שהרי חג השבועות חל באמצע הקיץ, ואז הדרכים אינם מלאות בוץ, ולא הייתי מחליק וגורם את הנזק.
כמובן, דברי אותו יהודי הם שטות והבל, שהרי תורתנו הקדושה היא נצחית ונותנת מענה לא רק לימי החורף כימי הקיץ, אלא לכל התהפוכות שעבר ויעבור העולם עד סוף כל הדורות. אך סיפור זה מחדד את הנקודה אותה הדגיש הרב בדבריו – המקור אינו חוכמתו של הש"ך או תורתו של הרמב"ם, גדולים ככל שיהיו. כל חכמינו הקדושים שואבים את כוחם ודבריהם מדבר ה'.
נקודה זו חשובה היא מאד בבואנו להתבונן בפרשת משפטים, ובהבדל היסודי בין המשפט התורני לבין בתי המשפט שלא דנים על פי דין תורה. שאלה יסודית שניצבת לפני כל מערכת משפט – מה מקור הסמכות ממנו יונק השופט/ הדיין בבואו לפסוק את הדין. תמיד אפשר לומר לשופט – מי שמך? מי אתה שתחרוץ גורלות ותחליט לשבט או לחסד?
בתולדות המשפט הבינלאומי ניתנו לכך מספר תשובות – יש שאמרו – המדינה/ הציבור. "אלמלא מוראה של מלכות, איש את רעהו חיים בלעו". לציבור יש זכות ליצור לעצמו מערכת חוקים שתשמור על הסדר ואורחות החיים, ולפי אותה מערכת פוסק השופט. זו הסיבה שתולים דגל מאחורי השופט, לייצג את מקור הסמכות.
יש שאמרו – המוסר. את מערכת החוקים כתבו אנשים שישבו וכיוונו עד למוסר האמיתי, לכן – בחוקה האמריקאית, יודעים עד היום מיהם מחברי המוסר, ויש גם מעט מאוד תיקונים בחוקה (27 תיקונים בפרק זמן של יותר מ200 שנה!). כמובן, גם השופטים מכוונים את עצמם לקול המוסר והצדק האמיתי, ללא פניות ונגיעות אישיות, ופוסקים את האמת בטהרתה.
כמובן, כל אחד מרגיש בחולשתם העצומה של מקורות סמכות אלו. אמנם לציבור יש כוח מסוים, וגם ביהדות יש מושג של 'משפטי המלך', שכוחו מהציבור, אבל לומר שהמחוקקים הם אנשים שכיוונו למוסר אמיתי, ובמיוחד לטעון שהשופטים פוסקים את הדין ללא נגיעות אישיות זו טענה חלשה מאוד. הרי כולנו מרגישים עד כמה מערכת המשפט נגועה כיום בנגיעות ואינטרסים אישיים.
תורתנו הקדושה אומרת אחרת. פרשת משפטים ניתנת מיד בתום מעמד הר סיני, ללמדך שהמשפט בישראל יונק את כוחו מהקדוש ברוך הוא, שהוא מקור הצדק והמוסר האמיתיים. ו"אלוקים ניצב בעדת אל" – ב"עדת הדיינים". בנוסף - בית הדין הגדול יושב בבית המקדש, במקום השראת השכינה.
יתר על כן, מדהים לעיתים לגלות, (ואין כאן המקום להיכנס לדוגמאות) - איך דווקא בית המשפט של התורה, מתוך שיודע את מוגבלות כוחו של האדם, יודע שלא תמיד מצליחים הדיינים להגיע לבירור המציאות עד הסוף, ויש כללים כיצד לפסוק במקרים שלא הצלחנו לברר את המציאות ("המוציא מחברו עליו הראיה", "כל דאלים גבר", "יחלוקו", "שודאד דייני").
התורה לא מתיימרת לטעון טענות שחצניות, כאילו הדיינים הם יודעי כל ומורמים מעם, אלא כל כוחם של הדיינים הוא בהקשבתם וביטולם לדבר ה'.
למעשה, חשוב שכולנו בעת דיון משפטי, לא נפנה לבתי המשפט הפוסקים לפי דיני הגויים, אלא נפנה לבתי הדין ולפסיקות התורה. ובזכות זאת נזכה ל"ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
