ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- מגד ירחים
- שבת ומועדים
- יום העצמאות
- שיחות ליום העצמאות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן גרסיה
לדעתי יש בתופעה זו סמליות עמוקה. היא מבטאת את עומק מורכבותו של נושא הריבונות המדינית שלנו.
עצמאות תרבותית
יש מעמתים זו מול זו את הריבונות השמימית ואת הריבונות המדינית, וטעות בידם. לא זו בלבד שאין סתירה ביניהן, אדרבה, הן משלימות זו את זו. הא כיצד?
לכל חברה יש ערכים שעליהם היא מושתתת. הערכים הם מוחלטים וברגע שהחברה תתנכר להם היא תתפורר. הצו השמימי חייב להתיישם עלי אדמות, לשם כך יש צורך בציבור אנושי שישתמש בכלים אנושיים כדי ליישם את הערכים הלכה למעשה בתנאים האפשריים.
אנו שומרים שבת כי כך צווינו לפני אלפי שנים. המדינה, כחברה ישראלית שיש לה תרבות וערכים, מכירה אף היא בשבת כיום המנוחה השבועי. בכך מתאפיינת המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית. חוק המנוחה השבועי לא היה צריך את החלטת הריבון המדיני – הכנסת. הוא קיים ויתקיים גם בלעדיו. מבחירה חופשית בחרה החברה הישראלית ליישם זאת כחוק בחיי המעשה. הוא משקף את תרבותו של העם היהודי, גם עבור מי שאינו מכיר בתוקפו השמימי, כשם שהשפה והמיקום הגיאוגרפי שלנו משקפים זאת. אין שום סתירה בין הריבונויות השונות, הן משקפות זו את זו. אומנם הריבונות השמימית מחייבת גם כל יחיד ויחיד. חוק המדינה אינו כופה על היחיד כיצד ינהג בביתו ביום מנוחתו. ההלכה מחייבת גם כל יחיד בשמירת שבת ותיאורטית ניתן גם לכפות על כך, אולם כמדיניות מעשית גם במדינת הלכה לא הכל חייב להיכפות בכוח. הדרך הראויה לשמור מצוות היא מתוך בחירה חופשית ולא מתוך כפיה. החוק האנושי מחייב רק את המדינה לשמור שבת, אם כי יש לכך השלכות מרחיקות לכת גם על התנהלותם של היחידים. זו אופיה של מסגרת דמוקרטית. פער זה בין החוק הכללי לבין התנהלות היחידים, הוא שיצר את המורכבות המאפיינת יום עצמאותנו.
שבת היחיד ושבת הציבור
אילו היו כל אזרחי המדינה היהודים שומרי שבת כהלכתה לא היה שום חשש בהשארת יום העצמאות במועדו. אופיו של היום, אם היה חל בשבת, היה שונה. לא במות בידור ולא מנגלים, לא תהלוכות ולא תערוכות, לא פטישים ולא קצף, אלא יום טוב שעיקרו הלל והודאה, במסגרת הקהילה והבית, בדומה, במידה זו או אחרת, לימים טובים מסוגו הנהוגים בישראל מימים ימימה. עצם העובדה, שבגלל החשש לחילול שבת המוני אנו נאלצים לנייד את יום העצמאות, מצביעה על המציאות התרבותית בה נמצא חלק גדול מן העם. לצערנו, אצל רבים השבת היא יום מנוחה פיזית בלבד, ולדאבוננו יש מהם שספסרי המסחר בשבת מאלצים אותם לוותר גם על כך.
תופעה זו היא תוצאה של השפעות זרות שחדרו לחברה הישראלית עוד בגלויות השונות. בזרמיהן החזקים נסחפו רבים מבניה למחוזות אחרים. ועם זאת עדיין יש תרבות ערכית בישראל והיא מתבטאת בין היתר בשבת. אומנם רחוקה השבת, ברבים מבתי החברה הישראלית, מרמתה האידיאלית, אולם למרות הריחוק יש בה משהו מיוחד.
סטודנטים המבקרים בארץ במסגרת "תגלית" אומרים שאחת התופעות המרשימות אותם ביותר היא כניסת השבת בישראל. החנויות נסגרות מבעוד יום, התחבורה מידלדלת, אנשים מצטיידים בפרחים ובמצרכי מזון ומתכנסים בבתיהם. משפחות רבות עורכות שולחן חגיגי ומדליקות נרות. אומנם אצל רבים לא מדובר בשבת כהלכה. עם זאת אין אפשרות להתעלם מהאוירה הכללית. מדינת ישראל, כמדינה, שומרת שבת! מי שראה כניסת שבת בחו"ל יודע להכיר ולהוקיר בהבדל העצום שבין שבת בגלות לבין שבת במדינתנו הריבונית, חרף הפגמים שבשמירתה.
הריבונות והריבון
נחזור ליום העצמאות, יום הכרזת הריבונות המדינית של עם ישראל בארצו. אנו מניידים אותו בגלל כבוד השבת. מדינת ישראל הריבונית, כמדינה יהודית, מכירה בשבת. היא לא רוצה לפגוע בקדושת השבת. יש בכך הכרה סמויה שהשבת כערך עומדת מעל למדינה. אומנם לא כל אזרחיה מכירים ושרים את השיר "י-ה ריבון עלם" אך בעצם ההתחשבות בשבת יש הודאה לא מודעת בכך שיש ריבון מעל לריבונות. ריבון העולם קודם לריבונות הישראלית. יתווכחו הסופרים וידונו החוקרים ויתפלפלו ההוגים באשר למקור הסמכות. ריבונותנו המדינית אינה רואה סתירה בכך שיש ריבון לעולם. העובדה שאין פוצה פה ומצפצף על עצם קביעת יום העצמאות לפי התאריך העברי, וניידותו עקב השבת, היא המכרעת. מדינת ישראל מכירה בדרך דמוקרטית בסמכות על: של בורא העולם, ששבת בשבת.
רבנו, הרב צבי יהודה קוק היה חוזר ומדגיש את העובדה שגם יום העצמאות הראשון בה' באייר תש"ח הוקדם בגלל השבת. החלטת האו"מ, ב-29 לנובמבר 47 למניינם, קבעה את סיום המנדט הבריטי בארץ ישראל ב15 למאי 48 למניינם. התאריך העברי היה ו' אייר תש"ח. אלא שהוא חל בשבת. ומכיון שהיה ברור גם למנהיגים החילוניים שאין להכריז על הקמת המדינה בשבת, הוחלט להקדים את הכרזת המדינה לערב שבת ה' אייר. וכך נקבע התאריך לדורות.
נמצא שלא האו"מ קבע מתי תקום מדינת ישראל. השבת היא שקבעה את המועד. השבת היא המבטיחה את עצמאותו של עם ישראל הן מבחינה מדינית והן מבחינה תרבותית.
איננו תלויים בעולם, העולם תלוי בנו. העולם חב לנו חוב גדול. הצו הא-להי ציוה על ישראל את השבת. היינו יחידים בעולם ששמרנו שבת. אנו הבאנו לעולם את בשורת יום המנוחה השבועי. אומנם השבת אצלנו היא לא רק יום מנוחה, אלא גם יום קדושה, יום של נשמה יתרה, של לימוד תורה ותפילה, יום של קהילה ומשפחה. המנוחה היא רק מסגרת, הקדושה היא התוכן. אך ללא מסגרת אין גם תוכן. כרגע נשמרת במדינה בעיקר המסגרת. אם כי גם בה יש פורצי פרצות, העוברים על החוק, ועלינו למנוע אותם. מדינת ישראל יוצרת את המסגרת הציבורית של השבת. אך במקביל, השבת היא היוצקת תוכן ערכי ותרבותי למדינה והיא הערובה לעצמאותה האמיתית.
ריבונותם של הערכים
וכאן אנו חוזרים לתחילת דברינו. אנו, הריבון האנושי עלי אדמות, קיבלנו עלינו בעצם, מרצוננו, את ריבונותו של ריבון העולם.
בעקרון אין שום סתירה בין הריבונות האנושית למקור סמכותה – הריבונות השמימית. ה', שלו הארץ ומלואה, הוא זה שנתן את הארץ לבני אדם. הוא חנן אותנו בתבונה ובערכים, שאותם נשליט עלי אדמות, בעצמנו, ע"י תבונתנו ויוזמתנו האנושיות. כל מי שמגדיר את האדם כנברא בצלם, גם אם הוא מוציא מושג זה מהקשרו - "צלם אלקים" - מכיר במותר האדם מן הבהמה ובערכים המחייבים את האדם שנברא בצלם. השבת היא הקובעת שיש מותר האדם, שיש לו צלם, שיש לו ערכים, שיש כוח עליון שקבע אותם. הריבונות האנושית מחויבת לערכים אלו, העומדים מעליה. מדינת ישראל ריבונית לחוקק חוקים שיסדירו את החיים במקום שיש צורך בחקיקתם אולם יש ערכי יסוד שאינה יכולה להתכחש להם, שהם מעל לריבונותה והם מקור הסמכות לריבונותה. ערכים כגון: ארץ ישראל, עם ישראל ותורת ישראל, שנקבעו ע"י ריבון העולם, הם התשתית הרעיונית והמשפטית של מדינת ישראל הריבונית. ואת כל אלו קובעת השבת.
ביום העצמאות תש"ח, בו הוכרה לראשונה השבת כגורם קובע במדינה, נחתמה מגילת העצמאות הפותחת בהכרזה "בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית... והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי". המדינה מכירה בהנחות יסוד אפריוריות שעל אדניהם הושתתה: ארץ ישראל, עם ישראל ותורת ישראל. הריבונות המדינית לא יכולה לערער עליהם. זה ייחודה של מדינת ישראל כמדינת לאום ייחודי, שאין דומה לה בעולם כולו. וכל אלו מתבטאים ברעיון השבת.
אינני שוגה באשליות. עדיין לא כולם מכירים בריבון העולם בהכרתם האנושית. הם יכנו אולי את השבת ואת ערכי היסוד שלנו כתרבות לאומית, או כצורך אנושי סוציאלי. אולם היא הנותנת. בעל כורחם הם מכירים בערכים קבועים שהם מכירים ומתחשבים בהם. וכבר אמר על כגון דא הרב קוק (שהיה הראשון שטבע את המטבע הלשונית "מדינת ישראל"):
אין אנו מצטערים, אם תוכל איזו תכונה של צדק חברותי להיבנות בלא שום ניצוץ של הזכרה
א-להית, מפני שאנחנו יודעים שעצם שאיפת הצדק, באיזו צורה שתהיה, היא בעצמה ההשפעה
הא-להית היותר מאירה.
השבת – פרשת המים
לא בכדי רואה ההלכה את שמירת השבת כערך הבסיסי לכל קיומה של היהדות. השבת היא פרשת המים בין מי שמכיר בסמכות התורה למי שכופר בה. כי הכרה בשבת היא הכרה ישירה, או עקיפה, בבריאת החומר ובעליונותה של הרוח עליו. היא ה"מפץ הגדול" שממנו מתחילה ההוויה המטריאלית שבה אנו חיים. גם אם לא זכינו שכל אחד ואחד מישראל מכיר בשבת כערך עליון בחייו האישיים, היותו חלק ממסגרת לאומית המכירה בשבת, שחקקה אותה כיום שבתון רשמי וקובעת את מועדיה בהתאם לשבת, משייכת אותו לערכיה של מסגרת זו. (כדי להבטיח את המשכיותה של המסגרת ואת הזדהותם של האזרחים עם ערכיה יש לחנך, להסביר, להפנים ולא לסמוך על הנס שהמסגרת לכשעצמה תעשה זאת).
יש כאן פרדוכס מעניין. דווקא ניידותו של יום העצמאות, בגלל השבת, היא המעניקה לו יציבות. יום העצמאות נקבע על פי כללי הלוח העברי, על שני מחוגיו, החודשי והשבועי. מצד אחד נקודת המוצא הקבועה שלו היא ה' באייר ומאידך יש להתחשב בשבת (תקדים לכך מצינו בפורים. ר' המשנה הראשונה של מסכת מגילה: "מגילה נקראת בי"א בי"ב בי"ג בי"ד ובט"ו"). תופעה ייחודית זו מעגנת אותו בלוח השנה היהודי, וכוללת אותו בין מועדי ישראל ההיסטוריים. היא המבססת את הריבונות העצמאית של מדינת ישראל כמדינת היהודים הדמוקרטית. והיא שתביא את העם היושב בציון גם לעצמאות תרבותית מלאה, וזו תביא את העולם כולו לקבל מאתנו השראה "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
