ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- צומח ובעלי חיים
צער בעלי חיים אסור מן התורה. המקור הידוע לכך הוא מצוות פריקתו של חמור הרובץ תחת משאו. עם זאת, הריגת בעלי חיים אינה כלולה באיסור זה. אין להשוות צער וייסורים ממושכים בחיים למיתה בת רגעים קצרים.
המקור לכך הוא גמרא במסכת חולין (ז, ב). ר' פינחס בין יאיר הסתייג מכך שר' יהודה הנשיא גידל פרדות לבנות. הציע ר' יהודה הנשיא לעקר את פרסותיהן. אמר לו ר' פינחס בין יאיר: זהו צער בעלי חיים. חזר רבי והציע להורגן. אמר לו ר' פינחס בין יאיר: יש בכך "בל תשחית". צער בעלי חיים לא הוזכר בקשר להמתתן.
יש שהביאו הוכחות הפוכות, כגון מהמעשה ברבי עצמו (ב"מ פה, א). עגל שלקחו לשחיטה ברח והכניס את ראשו בכנף בגדו של רבי ובכה. אמר לו רבי: "לכך נוצרת". אמרו בשמיים: הואיל ואינו מרחם על הבריות נביא עליו ייסורים. וע"י מעשה הלכו. יום אחד טאטאה שפחתו של רבי את הבית ומצאה עכברים. היא טאטאה אותם. אמר לה רבי: הניחי להם, כתוב "ורחמיו על כל מעשיו". כלומר: שחיטה היא מעשה אכזרי, והיפוכו הוא רחמנות על העכברים.
וכן משמע בספר החינוך מצווה תנ"א, שהמתת בעלי חיים יש בה צער בעלי חיים: "ועוד נאמר בטעם השחיטה מן הצוואר ובסכין בדוק, כדי שלא נצער בעלי החיים יותר מדאי, כי התורה התירן לאדם למעלתו ליזון מהם ולכל צרכיו, לא לצערן חינם. וכבר דיברו חכמים הרבה באיסור צער בעלי חיים... והעלו לפי הדומה שאסור מדאורייתא". כלומר סתם הריגת בעל חיים אסורה מן התורה, חוץ משחיטה שבה אין צער.
יש לדייק בשתי המילים האחרונות של המשפט "שלא נצער בעלי החיים יותר מדאי". אכן, גם בשחיטה יש צער מסוים. אלא שלעומת שיטות המתה אחרות השחיטה מצערת פחות, וישנם מחקרים מדעיים המאשרים זאת. אולם אין ספק שכל המתה יש בה צער בעלי חיים. אין לך בעל חיים שאין לו אינסטינקט של חיים וחרדה מפני המוות. מה גם שאין כמעט המתה שאינה מלווה בצער כלשהו, להוציא מיתת נשיקה. אלא שצער המיתה הוא קצר, בעוד שצער של ייסורים ממושכים הוא ארוך וקשה הרבה יותר.
וכבר יונה הנביא אמר כשסבל מהחום הכבד: "טוב מותי מחיי". והגמרא במסכת כתובות (לג, ב) אומרת על חנניה מישאל ועזריה שמסרו את נפשם למות בכבשן האש, שלא היו מסוגלים לעמוד בייסורים קשים.
לצמצם את הצער
התורה לא אסרה את השימוש בבעלי חיים לצורך האדם, אולם אין כאן היתר גורף להתעלל בהם חלילה.
אי לכך, המתת בעלי חיים לצורכי האדם מותרת, אלא שיש לצמצם את הצער למינימום. על האדם לשקול עד כמה באמת צרכיו מצדיקים את השימוש בבעלי החיים. הרמב"ן בפירושו לתורה (ויקרא יט) קובע שזלילת בשר יותר מהצורך אסורה משום "קדושים תהיו". ובשולחן ערוך (או"ח שטז) נאסר על ישראל עם קדושים לעסוק בספורט הציד.
רבנו הקדוש כונה בתואר "קדוש" בין היתר על סמך המסופר בכתובות (קד, ב), שבשעת פטירתו זקף עשר אצבעותיו כלפי מעלה ואמר: ריבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שיגעתי בעשר אצבעותיי בתורה ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה. מרבנו הקדוש נדרשה רמה מוסרית גבוהה יותר, לרחם על עגל בוכה וכן לרחם על עכברים. אולם לא מכל אחד נדרשת רמה כה גבוהה. רוב בני האדם זקוקים למזון מן החי לשם שמירת בריאותם (התחליפים הצמחיים נדירים יותר, ולכן גם יקרים יותר ואינם שווים לכל נפש. אילו כל בני האדם היו צמחוניים, רבים מהם היו גוועים ברעב). הצמחונות ראויה רק לחלק קטן מן האנושות, ורק למי שרמתו המוסרית גבוהה ביותר כמו רבנו הקדוש. כמו כן, רוב בני האדם אינם מסוגלים לחיות בשלום עם עכברים. רבי, בגלל קדושתו, יכול היה לחיות איתם.
לכן, כאשר יש לפנינו בעל חיים שסובל מייסורים עדיף להורגו כדי שלא יסבול. באדם איננו אומרים זאת בגלל האיסור החמור של "לא תרצח", שאינו חל על בעלי חיים.
ומכאן המסקנה המתבקשת לענייננו. כאשר בוקעים אפרוחים זכרים שבשרם אינו ראוי לאכילה ואין אפשרות לגדלם, עדיף להורגם מאשר להשליכם לכל הרוחות, בלי מים ומזון, לקור ולחום ולטרף חיות השדה. הריגתם היא הצלתם.
אלא שיש לברור להם מיתה יפה, דהיינו מהירה וחשוכת ייסורים עד כמה שאפשר. במקביל, יש לעודד מחקרים שיאפשרו את המתתם של אפרוחים זכרים עוד בתקופת הדגירה בטרם יבקעו ויצאו לחיים, ואכן יש מחקרים מתקדמים בנושא זה.
לסיכום: עולמנו, שהוא עולם אחד, מכיל גם סבל. אלא שיש בו דרגות, ויש להעדיף סבל קל על פני סבל חמור יותר. צערו של האדם מצדיק את השימוש בבעלי החיים. מכאן ששחיטתם לצורך בריאותו של האדם מותרת, להוציא חסידים המסוגלים לוותר על מזון מן החי. ייסוריהם של בעלי החיים מצדיקים את המתתם, אולם יש להעדיף מיתה קלה או את מניעת בקיעתם.
הכותב הוא רבה של רמת גן ונשיא מכון התורה והארץ
מתוך העיתון בשבע.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
