בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • פלגש בגבעה ופסל מיכה
קטגוריה משנית
  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • ספר שופטים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מישאל מכלוף זצ"ל

undefined
14 דק' קריאה
בספר שופטים (יט-כא) מסופר על אכסנאי לוי שהתארח בעיר גבעה שהיתה שייכת לבני בנימין; הם לא רצו לארחו, ואף התעללו בפילגש שלו והיא מתה. הלוי ניתח את פילגשו לשנים עשר נתחים ושלח אותם בכל גבול ישראל. לאחר שבני ישראל ראו זאת הם נחרדו ונקבצו למצפה. ומסופר (שם, כ, א):
"וַיֵּצְאוּ כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַתִּקָּהֵל הָעֵדָה כְּאִישׁ אֶחָד לְמִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע וְאֶרֶץ הַגִּלְעָד אֶל ה' הַמִּצְפָּה:

מהכתוב משמע שהיה ברור להם שכדי להיקהל אל ה' הם צריכים להיקהל במצפה. מדוע?

הרד"ק (יהושע יא, ג) כתב שבזמן כיבוש הארץ כאשר מלכי הצפון באו להילחם בישראל, יהושע וישראל התפללו במצפה והקב"ה נענה להם וישראל נצחו במלחמה, ומאז נקבע המצפה למקום תפילה. לדעתו, זו מצפה שבה התפלל יפתח לפני צאתו למלחמה בבני עמון, וזו מצפה ששם נקבצו ישראל לפני ה' כדי לדון במאורעות הגבעה. אך זהו פירוש דחוק ביותר. משום שלפי פשוטם של הכתובים מדובר בשלושה מקומות שונים. מצפה שמוזכרת בספר יהושע במלחמה כנגד מלכי הצפון סמוכה להר חרמון (וכלל לא כתוב שבני ישראל התפללו שם); מצפה שמוזכרת במלחמת יפתח נמצאת בגלעד; ומצפה שמוזכרת במלחמת פילגש בגבעה נמצאת במרכז הארץ סמוך לגבעת בנימין שעליה נקהלו להילחם. וכן משמע גם בספר מלכים (א, טו, כב) שמקומות אלו היו סמוכים זה לזה: "וַיִּבֶן בָּם הַמֶּלֶךְ אָסָא אֶת גֶּבַע בִּנְיָמִן וְאֶת הַמִּצְפָּה".
לבד מכך, אין זה מובן מדוע לא התכנסו כל ישראל למשכן שבשילה. שילה היתה ערוכה לקלוט את כל ישראל בעלותם לרגל, ושם שרתה השכינה. מדוע הם התכנסו במצפה ולא בשילה?

הארון בבית אל?!
בכינוס שבמצפה סיפר הלוי את מה שאנשי הגבעה עוללו לפלגשו, ומשתתפי הכינוס החליטו להמית את החוטאים. בני בנימין לא הסכימו לכך, ולכן בני ישראל החליטו להילחם בגבעה; ומסופר (שופטים כ, יח): "וַיָּקֻמוּ וַיַּעֲלוּ בֵית אֵל וַיִּשְׁאֲלוּ בֵא-לֹהִים וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִי יַעֲלֶה לָּנוּ בַתְּחִלָּה לַמִּלְחָמָה עִם בְּנֵי בִנְיָמִן...". הסיבה לעליה לבית אל מבוארת בהמשך (שם, כז): "...וַיִּשְׁאֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּה' וְשָׁם אֲרוֹן בְּרִית הָאֱ-לֹהִים בַּיָּמִים הָהֵם". משתמע מהכתוב שבני ישראל עלו לבית אל כי שם היה ארון הברית. אלא שגם דבר זה קשה מאוד, באותה התקופה המשכן היה בשילה ושם היה הארון, שהרי משילה נטלו את הארון כדי להילחם בפלישתים בימי עלי. כיצד הגיע הארון לבית אל?

רד"ק העלה אפשרות שהביאו את הארון משילה לבית אל באופן חד פעמי, אך הוא דחה אותה מפני שמפשטות הכתוב משמע שהארון היה שם באופן ממושך כפי שמשמע מהלשון "בימים ההם". לפיכך נטה רד"ק לומר שהם עלו לשילה, אלא שהיא מכונה כאן "בית אל" משום שנמצא בה בית ה'. אלא שפירושו קשה מאוד, מפני ששילה נזכרת בשמה בהמשך המאורעות 1 , ואין זה מסתבר שיקראו לה בתחילת המאורעות בשם בית אל ולאחר מכן שילה. לבד מכך, אם מדובר בשילה, פשוט שהארון היה שם, ומדוע טורח הכתוב לספר זאת.
מעתה שלוש שאלות צריכות להתברר: מדוע התכנסו כולם מתחילה במצפה ולא במשכן שבשילה? מדוע הם עלו לבית אל לברר את ספיקותיהם ולא למשכן שבשילה? כיצד היה הארון בבית אל ולא במשכן שבשילה?

הכינוסים של שמואל במצפה ובגלגל
שאלות דומות על התעלמות מהמשכן יש לשאול גם על שמואל הנביא.
לאחר חורבן שילה ולאחר שהפלישתים השיבו את ארון הברית לישראל, הארון הגיע בסופו של דבר לקרית יערים. לכאורה, לאחר הקמת המשכן מחדש בנוב היה מן הראוי להחזיר את ארון הברית למקומו הראוי במשכן שהוקם בנוב, אולם שמואל לא הורה להחזיר את הארון למשכן שבנוב? שמואל גם לא הורה להקים את המשכן סביב הארון שהיה בקרית יערים. לכאורה, שמואל רצה לשמור על ההפרדה שנוצרה בין הארון לבין המשכן הרגיל שהיה בנוב. מדוע?

כמו כן, מצאנו (שמואל א, ז) ששמואל כינס את כל ישראל לכינוס תשובה במצפה שבעקבותיו הם יצאו למלחמת ניצחון כנגד הפלישתים. מדוע שמואל לא כינס את ישראל לכינוס תשובה במשכן שבנוב, ששם שרתה השכינה?
לאחר ששמואל משח את שאול למלך על ישראל הוא הורה לשאול שלפני מלחמתו הראשונה עליו להמתין לשמואל בגלגל שבעה ימים (שם, י, ח). מדוע שמואל לא הורה לשאול להמתין במשכן שבנוב?
לאחר מכן, כששמואל כינס את כל ישראל כדי להמליך עליהם את שאול למלך, הוא כינס אותם שוב במצפה (שם, י, יז). מדוע לא במשכן שבנוב? גם אחר כך, לאחר ששאול ניצח את בני עמון, שמואל כינס את כל ישראל לחידוש המלוכה בגלגל (שם, יא, יד). מדוע לא למשכן שבנוב?
מדוע שמואל מעדיף את המצפה ואת הגלגל על פני המשכן שבנוב?

המקדש שבמצפה בימי שמואל
השאלה מדוע שמואל כינס את ישראל לכינוס תשובה במצפה? נידונה כבר במאמר "המקדש שבמצפה", והובאו שם דברי מדרש שמואל (בובר, יג, א):
"וַיִקָּבְצוּ הַמִּצְפָּתָה... - אמר רבי סימון... כמין אסקופה יוצאה מתוך תחומו של יהודה לתוך תחומו של בנימן ועליה בית המקדש בנוי. וַיִּשְׁאֲבוּ מַיִם - וכי מים שאבו, אלא מלמד ששאבו דברי תורה כמים, וַיִּשְׁפְּכוּ לִפְנֵי ה' - וכי לפני ה' שפכו, אלא מלמד ששפכו לִבָּן בתשובה כמים. וַיֹּאמְרוּ שָׁם חָטָאנוּ לַה' - ר' הונא ורבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק נתעטף שמואל בחלוקן של ישראל אמר לפניו רבון העולמים כלום אתה תובע מן האדם אלא שיאמר לפניך חטאתי, וישראל אומרים לפניך חטאנו ואין אתה מוחל להם?..."

לפי פשטות המדרש, הַמִּצְפָּה היתה מצויה על רצועת קרקע צרה שיצאה מתוך נחלת יהודה לתוך נחלת בנימין; ובית המקדש היה בנוי בַּמִּצְפָּה - ולכן שמואל בחר לכנס שם את ישראל. אך הדבר תמוה מאוד, מפני שלא מצאנו לכך זכר בשום מקום נוסף. ואם היה בית-מקדש בַּמִּצְפָּה, מדוע הקימו משכן בנֹב?
הרד"ק הביא שם מדרש 2 שכמו כן: "כיפה (רצועה) יוצאה מתחומו של בנימין לתחומו של יוסף ועליה בית המקדש של שִילֹה נתון". וכתב הרד"ק שהוא לא זכה להבין את המדרש הזה; שהרי המשכן שבשִילֹה היה חרב באותה העת, וכיצד אומר המדרש שבאותה העת היה בית-מקדש בשילה.

והתבאר במאמר "המקדש שבמצפה", שתרגום יונתן רומז בכמה מקומות שקיים בתנ"ך מאבק בין שתי דמויות של צדיקים, יהודה ובנימין. יהודה מסמל צדיק שעוסק בעיקר בקדושה ורק מחוסר ברירה הוא עוסק בגשמיות. לעומתו, בנימין מסמל צדיק שנכנע לרצון הבורא ועוסק לכתחילה בעניינים הגשמיים - מפני שלהבנתו זהו רצון הבורא! קיימת דרך חיים נוספת של "יוסף הצדיק" והיא קרובה לדרכו של "בנימין הצדיק"; ולכך מתכוון המדרש שאומר ש" בית המקדש של שִילֹה" (שהיתה בנחלת אפרים) ישב ב"רצועה (רוחנית!)" ששייכת ל"בנימין הצדיק".

והתבאר שם, ששמואל כינס את בני ישראל למצפה, מפני שהיה שם בית מדרש של אנשים פרושים שעסקו בתורה, והם היו נציגים של קבוצת "יהודה". וזו כוונת המדרש באומרו - שבמצפה היה "בית מקדש" שישב ברצועה ששייכת ל"יהודה". המצפה נמצאה אמנם בנחלת בנימין אך היא ישבה ב"רצועה (רוחנית!)" ששייכת ל"יהודה הצדיק". שמואל רצה להראות ש"המקדש הרוחני" קיים ב"דרך חיים" שבמצפה, ולכן הוא כינס שם את בני ישראל.

כינוס התשובה של שמואל במצפה
בכינוס התשובה שערך שמואל במצפה הקריבו קרבנות מיוחדים. בתחילה - "וַיִּשְׁאֲבוּ מַיִם"; והמדרש מבאר שהדבר מסמל "ששאבו דברי תורה כמים". לאחר מכן מוזכר - "וַיִּשְׁפְּכוּ לִפְנֵי ה'", והמדרש מבאר שהם שפכו את לבם בתשובה כמים. שמואל רצה להודיע ש"המקדש האמיתי" שהקב"ה רוצה בו ביותר הוא "המקדש הרוחני"; ששם היו מקריבים "דבורי תורה" ו"דבורי תשובה".
המצפה היתה מקום ניגודי ל"בית מקדש הרגיל" שהיה בשִילֹה ולאחר מכן בנוב. לשִילֹה ולנוב היו באים גם אנשים רגילים שמתקשים להקריב "דבורי תורה" ו"דבורי תשובה". האנשים הרגילים הביעו את רצונם בקרבת הבורא באמצעות קרבנות רגילים מבעלי-חיים ומן הצומח. אך לפי ראיית "יהודה הצדיק" "בית המדרש" הוא "בית המקדש (הרצוי!)".

"תחומו של יהודה" – ו"בני ישראל"
מפשטות הכתוב משמע שכל ישראל התקבצו לכינוס התשובה שערך שמואל במצפה, ואמרו שם "חָטָאנוּ לַה' ". אך המדרש אומר "נתעטף שמואל בחלוקן של ישראל" והוא מסביר ששמואל התוודה שם עבור כל ישראל. המדרש מרמז שהקבוצה שהיתה עם שמואל במצפה היתה קבוצה קטנה. שמואל פנה "אֶל כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל" אך בהמשך מוזכר שמי שקיבל את הדרישה שלו היו "בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". ה"כלי יקר (לניאדו)" דייק מחילופי הלשון שמדובר בקבוצה קטנה בלבד, והוא הסביר שהם נחשבו למנהיגים של ישראל. הדיוק של ה"כלי יקר" מצטרף ליסוד שהתבאר לעיל. במצפה היו אנשים שפרשו מענייני העולם הזה, והלכו בדרכו של "יהודה הצדיק", והם החשיבו את עצמם ל"בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (האמיתיים)".

בהמשך לכינוס התשובה המועיל במצפה מסופר על שמואל (שם, טז): "וְהָלַךְ מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה וְסָבַב בֵּית אֵל וְהַגִּלְגָּל וְהַמִּצְפָּה וְשָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה". ולכאורה תמוה מדוע שמואל סבב במקומות האלו שנמצאים במרכז הארץ ולא סבב בכל ארץ ישראל מדן ועד באר שבע. במאמר "הסיבוב של שמואל" התבאר ש"בית אל" וה"גלגל" היו דומים ל"מצפה", וגם בהם היו בתי מדרש כאלו. ושמואל היה סובב מדי שנה בין בתי המדרש האלו, ושופט ונותן תיקוני תשובה למבקשי ה' שישבו שם. ובזכות תיקוני התשובה שהוא הביא למבקשי ה' שהיו שם; הוא היה מועיל לכלל ישראל, שלא היו במדרגה גבוהה.

זו הסיבה ששמואל הורה לשאול להמתין לו בגלגל שבעה ימים לפני מלחמתו הראשונה. בגלגל היה "בית מדרש" שדמה באופיו לבית המדרש שבמצפה, ושמואל רצה לברר לשאול שהמלך שואב את כחו מכוח בית המדרש. לאחר מכן, שמואל כינס את כל ישראל במצפה כדי להמליך עליהם את שאול למלך. הוא לא כינס אותם לשילה או לנוב, משום שהוא רצה להראות לכל ישראל שהמקדש "האמיתי" נמצא ב"בית המדרש", ומשם שואב המלך את הצלחתו במלחמותיו, ובשאר ענייני הממלכה.

כידוע שמואל כתב את ספרו וגם את ספר שופטים, והיסודות שמרומזים בספר שמואל מסבירים גם את מאורעות פילגש בגבעה שבסוף ספר שופטים. גם שם מדובר במאבק בין שתי קבוצות סמליות קבוצת "יהודה הצדיק" וקבוצת "בנימין הצדיק" – בשאלה מי צדיק יותר מחבירו. והבנה זו מבארת את הסתירות והקשיים הרבים שמצויים בפרשיית פילגש בגבעה.

מה התרחש בכל יום מימי המלחמה
בתיאור המלחמה יש סתירות בשאלה מה התרחש בכל יום מימי המלחמה. בתיאור היום הראשון והשני מסופר (שופטים כ, כא-כד):
"(כא) וַיֵּצְאוּ בְנֵי בִנְיָמִן מִן הַגִּבְעָה וַיַּשְׁחִיתוּ בְיִשְׂרָאֵל בַּיּוֹם הַהוּא שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אִישׁ אָרְצָה: (כב) וַיִּתְחַזֵּק הָעָם אִישׁ יִשְׂרָאֵל וַיֹּסִפוּ לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר עָרְכוּ שָׁם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן: (כג) וַיַּעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּבְכּוּ לִפְנֵי ה' עַד הָעֶרֶב וַיִּשְׁאֲלוּ בַה' לֵאמֹר הַאוֹסִיף לָגֶשֶׁת לַמִּלְחָמָה עִם בְּנֵי בִנְיָמִן אָחִי וַיֹּאמֶר ה' עֲלוּ אֵלָיו: פ (כד) וַיִּקְרְבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל בְּנֵי בִנְיָמִן בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי:"

בפסוקים כא-כב מסופר ש"בני בנימין" נצחו את "ישראל" ביום הראשון. בפסוק כג מסופר ש"בני ישראל" עלו ובכו עד הערב ושאלו אם להמשיך להילחם. מן הסתם פעולות אלו התרחשו למחרת יום התבוסה; כלומר, עד לסיום היום השני. מאידך בפסוק כד מסופר ש"בני ישראל" נלחמו עם "בני בנימין ביום השני. זו סתירה שצריך למצוא לה פתרון! מה התרחש ביום השני? האם היה זה יום בכיה וספק בצדקת המלחמה או יום קרב נוסף במלחמה?

סתירה דומה מופיעה גם בתיאורי היום השני והשלישי (שם, כ, כה-ל):
"(כה) וַיֵּצֵא בִנְיָמִן לִקְרָאתָם מִן הַגִּבְעָה בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וַיַּשְׁחִיתוּ בִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עוֹד שְׁמֹנַת עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ אָרְצָה כָּל אֵלֶּה שֹׁלְפֵי חָרֶב: (כו) וַיַּעֲלוּ כָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכָל הָעָם וַיָּבֹאוּ בֵית אֵל וַיִּבְכּוּ וַיֵּשְׁבוּ שָׁם לִפְנֵי ה' וַיָּצוּמוּ בַיּוֹם הַהוּא עַד הָעָרֶב וַיַּעֲלוּ עֹלוֹת וּשְׁלָמִים לִפְנֵי ה': (כז) וַיִּשְׁאֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּה' וְשָׁם אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים בַּיָּמִים הָהֵם: (כח) וּפִינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן עֹמֵד לְפָנָיו בַּיָּמִים הָהֵם לֵאמֹר הַאוֹסִף עוֹד לָצֵאת לַמִּלְחָמָה עִם בְּנֵי בִנְיָמִן אָחִי אִם אֶחְדָּל וַיֹּאמֶר ה' עֲלוּ כִּי מָחָר אֶתְּנֶנּוּ בְיָדֶךָ: (כט) וַיָּשֶׂם יִשְׂרָאֵל אֹרְבִים אֶל הַגִּבְעָה סָבִיב: פ (ל) וַיַּעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל בְּנֵי בִנְיָמִן בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיַּעַרְכוּ אֶל הַגִּבְעָה כְּפַעַם בְּפָעַם:

בפסוק כה מסופר שבני בנימין נצחו את "בני ישראל" גם ביום השני. בפסוקים כו-כח מסופר שאחר כך "בני ישראל" עלו לבית אל וצמו ובכו עד הערב והקריבו קרבנות ושאלו אם להמשיך ולהילחם עם "בני בנימין". בפשטות, יום הצום והבכי והקרבת הקרבנות היה למחרת יום התבוסה השני; כלומר, ביום השלישי. מאידך, בפסוק ל מסופר שבני ישראל נלחמו עם בני בנימין ביום השלישי. זו סתירה נוספת שצריך למצוא לה פתרון! מה התרחש ביום השלישי? האם היה זה יום צום ובכי וספק בצדקת המלחמה או יום קרב נוסף במלחמה?

הארון שהיה בבית אל
סתירות אלו מצטרפות לשאלה שהוזכרה בתחילת המאמר, כיצד יתכן שארון הברית היה בבית אל. שאלה זו מתחדדת לאור דברי חכמים בירושלמי (שקלים, פ"ו, ה"א) שאמרו: "ארון אחד היה ופעם אחת יצא בימי עלי ונשבה". דעת חכמים סותרת את מה שמפורש בכתוב שהארון היה בבית אל בזמן המלחמה כנגד בנימין! האם חכמים התעלמו מכתוב שסותר במפורש את דבריהם.
התשובה לכך היא פשוטה. הכתוב רווי בסתירות פנימיות, הן בסתירות שצוינו לעיל בענין מה שארע בכל יום מימי המלחמה, והן בסתירות וקשיים נוספים שיובאו במאמרים הבאים. וכבר לימדונו חז"ל: "שבקיה לקרא, דהוא דחיק ומוקים אנפשיה". הסתירות המרובות דוחקות אותנו להבין שהמקראות כאן אינם כפשוטם! מדובר ב"מלחמה סמלית"; ולכן פשוט גם שמדובר ב"ארון סמלי" - והכוונה ל"ארון רוחני"!

במאמר "הארון הרוחני" התבאר שה"ארון הרוחני" מרמז להשראת שכינה ברמה גבוהה ביותר. והתבאר שבספר שמואל ובמקומות נוספים בתנ"ך מרומז שה"ארון" הזה מצוי אצל האנשים הרוחניים שפרושים מענייני העולם הזה. התנ"ך מתייחס אליו כביכול כאל "ארון הברית" הרגיל; אך מדובר במשמעות סמלית. ההבנה הזו משתלבת עם כל מה שהתבאר בתחילת המאמר. שמואל הציג בספרו את "בתי המדרש" שבמצפה ושבבית אל כ"בית המקדש" האמיתי. שמואל ערך גם את ספר שופטים, והרעיון שמרומז בספר שמואל מרומז גם במאורעות פילגש בגבעה. כלומר, שה"ארון הרוחני" נמצא יחד עם פנחס ב"בית המדרש" שבבית אל – ולא בצמוד ל"ארון הרגיל" שנמצא ב"מקדש הרגיל" שבשילה.
הסתירות שבכתוב מרמזות שגם המלחמה שמתוארת בפילגש בגבעה היא מלחמה רוחנית שנחזית ברוח נבואה, ולכן היא אינה מוגבלת במגבלות של מאורעות שאפשר שהתרחשו בפועל "ביום השני" או "ביום השלישי" למלחמה. שמואל מתאר את מאורעות פילגש בגבעה כפי שתיאר אותן עתניאל שחי באותה התקופה. במאמרים הקודמים התבאר שתרגום יונתן רמז בתחילת ספר שופטים שכמה מן המלחמות שמתוארות שם היו מלחמות רוחניות שנחזו ברוח נבואה על ידי עתניאל. תרגום יונתן רמז גם כאן שמלחמת פילגש-בגבעה היא "מלחמה סמלית" שנערכה על ידי עתניאל ותלמידיו, וכדלקמן.

תרגום יונתן - ומלחמות "יהודה"
כאשר השם "יהודה" מוזכר בתנ"ך והכוונה לשבט יהודה, יונתן מתרגם "דְבֵית יְהוּדָה"; כלומר, "(האנשים) של בית יהודה". תרגום יונתן נוהג כך גם בספר שופטים אך במקומות בודדים הוא חורג מהרגלו ומשאיר את השם "יהודה" ללא שינוי. כגון, בתחילת ספר שופטים (א, א-ב): "וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת יְהוֹשֻׁעַ וַיִּשְׁאֲלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּה' לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ אֶל הַכְּנַעֲנִי בַּתְּחִלָּה...וַיֹּאמֶר ה' יְהוּדָה יַעֲלֶה... וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְשִׁמְעוֹן אָחִיו עֲלֵה אִתִּי בְגוֹרָלִי וְנִלָּחֲמָה בַּכְּנַעֲנִי..."; – יונתן תרגם: "...ואמר ה' יהודה יסק... ואמר יהודה לשמעון אחוהי סק עמי...".
מסורת חז"ל (תמורה דף טז, א) מבארת את כוונת התרגום, וחז"ל מוסרים לנו שהכתוב שם אינו כפשוטו, ואין מדובר בשבט יהודה שהתחבר לשבט שמעון למלחמה; אלא מדובר בעתניאל בן קנז שנקרא גם בשם יעבץ וגם בשם "יהודה", והוא פנה לאחיו שנקרא שמעון, שיצטרף אליו.

במאמר "האם יהושע מת פעמיים" התבאר שעתניאל (=יהודה) הקים ישיבה שתלמידיה עמלו בתורה ובתפילה, והוא חינך אותם שעמל תורתם כובש את הארץ, ואין צורך בשימוש בחרב גשמית. לפי ראייתו הרוחנית, יהושע ושאר ישראל שרוצים להמשיך ולכבוש את הארץ בחרב גשמית - נחשבים כמו "גויים" וכמו "מתים"; ואילו תלמידי הישיבה שלו הם "בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (האמיתיים)".
והתבאר, שבספר יהושע מופיע תיאור של כיבוש דרום הארץ ומסופר שהוא נעשה בחיי יהושע, ואילו בספר יהושע מסופר שהכיבושים האלו נעשו לאחר מות יהושע; והתבאר שאין זו סתירה, משום שכיבושים אלו נעשו בחיי יהושע, אך בתקופה שהוא נחשב ל"מת" בעיני עתניאל. וכאשר שמואל ערך את ספר שופטים הוא הביא את כיבוש דרום הארץ, כפי שהוא נכתב בספרו של עתניאל.

סיפור המלחמה נגד גבעת בנימין שבסוף ספר שופטים דומה לספור כבוש הארץ שבתחילת ספר שופטים. גם כאן "בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" שואלים את פי ה' מי יילחם ראשון, וגם כאן ניתנת תשובה דומה - "יְהוּדָה בַתְּחִלָּה". גם כאן יונתן תרגם באופן יוצא דופן: "יהודה בקדמיתא". התרגום מרמז לנו שאף כאן מדובר בעתניאל שנקרא גם בשם "יהודה".
התרגום מרמז לנו שמדובר כאן במלחמה רוחנית בין תלמידי "יהודה הצדיק" לבין תלמידי "בנימין הצדיק" - בשאלה מי צדיק יותר מחבירו. יונתן רמז זאת גם בהמשך. בכתוב נאמר (שם כ, לה): "וַיִּגֹּף ה' אֶת בִּנְיָמִן לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּשְׁחִיתוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּבִנְיָמִן...", ויונתן תרגם שם: "ותבר ה' ית בנימין קדם ישראל וחבילו בני ישראל בדבית בנימין...". יונתן תרגם את בנימין הראשון באופן יוצא דופן בתור אדם פרטי, ואת בנימין השני יונתן תרגם בתור קבוצה – "דבית בנימין". התרגום מרמז לנו שמדובר במלחמה נגד דמותו של "בנימין הצדיק" שעוסק לכתחילה בענייני העולם הזה, ונגד תלמידיו שמכונים כאן "דבית בנימין". סיוע לרמזים של תרגום יונתן יש בדברי תנא דבי אליהו וכדלקמן.

המסורת של תנא דבי אליהו
זו לשון תנא דבי אליהו (אליהו רבה, איש שלום, יב):
"ושמא תאמר אותן שבעים אלף שנהרגו בגבעת בני בנימין מפני מה נהרגו, היה להן לסנהדרין גדולה שהניח משה, ויהושע ופינחס בן אלעזר עימהם, שיקשרו חבלים של ברזל במתניהם, ויגביהו בגדיהם למעלה מארכובותיהם, ויחזרו בכל עיירות ישראל... וילמדו את ישראל דרך-ארץ בשנה בשתים בשלש, עד שיתישבו ישראל בארצם... הן לא עשו כן, אלא כשנכנסו לארצם כל אחד ואחד נכנס לכרמו וליינם, אמר, שלום עליך נפשי...
...ופילגש בגבעה בימי כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם היתה?! וכי מה טיבה של אותה פילגש שהביאוה ונתנוה אצל שופטי ישראל?! אלא לפי שרחמיו של הקדוש ברוך הוא מרובין על ישראל לעולם, אמר, שמא יאמרו אומות העולם, עדיין לא נכנסו ישראל בארצם אימתי קילקלו במעשיהן, לפיכך הביאוה ונתנוה אצל שופטי ישראל."

אליהו מגלה, שאירועי פילגש בגבעה התרחשו בתחילת התיישבות ישראל בארצם; והאשמה במה שארע תלויה בסנהדרין שהניח משה, וגם ביהושע ובפנחס.
אליהו מתייחס למסורת שפילגש-בגבעה היתה בימי כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם. אך הוא אומר, שהמסורת הזו נועדה לכבד את ישראל. ידוע היה שבתקופה מאוחרת גם הגויים יחלו לקרוא את התנ"ך, ולא רצו שהם יוציאו דיבה על ישראל. לפיכך, סדר-עולם (רבה, ליינר, יב) מביא מספר כתובים ומעלה מהם את המסקנה שמעשה פילגש-בגבעה ארע כביכול בימי השופטים 3 .
כאשר אליהו אומר על מעשה פילגש-בגבעה: "וכי מה טיבה של אותה פילגש?!", הוא מרמז שאין מדובר ב"פילגש" ממש, אלא ב"אשה סמלית". במשמעות הסמלית הזו נדון בעזהשי"ת במאמרים הבאים; ולעת עתה נשתמש במסורת של אליהו שהמעשה הסמלי ארע בראשית ההיאחזות של ישראל בארצם.
לכאורה תמוה, שהרי בתחילת מאורעות פילגש-בגבעה מודגש (יט, א): "וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וּמֶלֶךְ אֵין בְּיִשְׂרָאֵל", ובסיומם מודגש (כא, כה): "בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה". וכיצד יתכן שאליהו יאמר שמדובר בראשית היאחזות ישראל בארצם, בזמן שיהושע היה בתוקף של מלך. אולם לפי מה שרמז תרגום יונתן הדבר מבואר. מדובר במלחמה סמלית שנכתבה לפי ראייתו הרוחנית של עתניאל (=יהודה). עתניאל התייחס ליהושע כמי שאינו ממלא את תפקידו כראוי. כבר בתחילת ספר שופטים מרומז שעתניאל התייחס ליהושע כ"מת" עוד בחייו; וכהמשך לכך עתניאל כתב ש"מאורעות פילגש-בגבעה" התרחשו בתקופה ש"אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל". כאשר שמואל ערך את ספר שופטים הוא הביא את תיאור המאורעות כפי שהוא נכתב על ידי עתניאל.

מלחמה באמצעות בכיה ותפילה ותשובה
לפי מה שהתבאר שמדובר במלחמה סמלית, מי הצדיק הרצוי יותר לפני ה', מתורצות גם הסתירות שמצאנו ביחס למה שהתרחש בכל יום מימי המלחמה. מדובר במלחמות שנערכות בשמים, והן אינן תלויות במשך זמן רגיל שבו נערכת מלחמה רגילה בארץ.
כבר בתחילת היום הראשון "בני בנימין" ערכו את מעשיהם הטובים כנגד מעשיהם הטובים של "בני ישראל" (והכוונה ל"בני יהודה" שהם עוסקי התורה תלמידי עתניאל, ועליהם נאמר "יְהוּדָה בַתְּחִלָּה"; והם החשיבו את עצמם ל"בני ישראל [האמיתיים]"). בני בנימין נצחו והשחיתו מספר סמלי של 22,000 איש מישראל; וזו המשמעות של מה שמתואר בפסוק כא. אך "בני ישראל" המשיכו להילחם במשך כל אותו היום באמצעות מעשיהם הטובים שהם ה"בכיה עד הערב" ושאלו האם להמשיך להילחם בבני בנימין; וזו המשמעות של מה שמתואר בפסוק כג.
ושוב למחרת, כבר בתחילת היום השני "בני בנימין" ערכו את מעשיהם הטובים כנגד מעשיהם הטובים של "בני ישראל [האמיתיים =יהודה]"; ובני בנימין נצחו והשחיתו מספר סמלי של 18,000 איש מישראל; וזו המשמעות של מה שמתואר בפסוק כה. אך "בני ישראל" המשיכו להילחם במשך כל אותו היום באמצעות מעשיהם הטובים שהם ה"בכיה והצום עד הערב" והעלאת "עולות ושלמים לפני ה'". אין מדובר בקרבנות ממש, שהרי המשכן היה באותה שעה בשילה ואסור היה להקריב מחוץ לו 4 . הכוונה לווידוי ומעשי תשובה והתקרבות לה' שהם טובים יותר מעולה וקרבנות 5 ; וזו המשמעות של מה שמתואר שם בפסוקים כו-כח 6 שהתרחש אף הוא ביום השני.

בסיכום המאמר נמצאנו למדים שתרגום יונתן מרמז שמאורעות פילגש בגבעה הם מאורעות סמליים, ויש לכך סיוע מדברים מפורשים בתנא דבי אליהו. הסבר זה עונה על הסתירות הרבות ועל הקשיים המרובים שמצויים בפרשיה עמומה זו, ובמאמרים הבאים נרחיב בעזהשי"ת במשמעות הסמלית של ה"פלגש".



^ 1."...וַיֹּאמְרוּ הִנֵּה חַג ה' בְּשִׁלוֹ מִיָּמִים יָמִימָה אֲשֶׁר מִצְּפוֹנָה לְבֵית אֵל..." (שופטים כא, יט)
^ 2.המדרש מובא בילקוט שמעוני (שמואל א רמז קג) כהמשך למדרש הקודם.
^ 3.הרד"ק (שופטים יז, א) קיבל את דברי סדר-עולם, אלא שהוא תמה על הכתובים שהביא סדר-עולם כדי להוכיח זאת; וכתב, שאם נדייק בכתובים ההם נגיע למסקנה שהמעשה ארע בימי יהושע.
^ 4.שאלה דומה נשאלת על מה שמתואר כבר לפני כן (שופטים פרק ב, א-ה): "וַיַּעַל מַלְאַךְ ה' מִן הַגִּלְגָּל אֶל הַבֹּכִים... וַיִּשְׂאוּ הָעָם אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ: וַיִּקְרְאוּ שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֹּכִים וַיִּזְבְּחוּ שָׁם לַה'". ה'משך חכמה' (דברים יב, ח) נשאל שבאותה העת המשכן היה בשילה ואסור היה לזבוח מחוץ לו, והוא ענה שבני יוסף הוציאו עימם את הארון למלחמה בזמן כיבוש בית אל, ולא החזירו אותו מיד למשכן; ובאותה תקופה התרחש הכינוס ב"בֹּכִים" ואף מאורעות פלגש בגבעה, ומכיוון שהארון היה מחוץ למשכן היה מותר להקריב קרבנות מחוץ למשכן. אך פירושו קשה, משום שהוא מתאים רק לדעת רבי יהודה בן לקיש (ירושלמי, שם) שהיה ארון ובו שברי לוחות שהיה יוצא למלחמה; אלא שגם לשיטת רבי יהודה בן לקיש, אסור להקריב לפני הארון הזה קרבנות, וצריך להקריבם רק במשכן. ובוודאי שדברי ה'משך חכמה' אינם מתאימים לדעת חכמים בירושלמי שהיה רק ארון אחד ובו היו הלוחות ושברי הלוחות, ולא הוציאו אותו למלחמה אלא פעם אחת בימי עלי. כמו כן אין לתרץ שהקרבנות בחוץ היו "הוראת שעה" כפי שהקריב אליהו בהר הכרמל מחוץ למקדש. משום שמה שארע אצל אליהו בכרמל מצוין בכל המקומות כמאורע יוצא דופן; ואם גם כאן מדובר היה ב"הוראת שעה" מדרשי חז"ל היו מציינים זאת. וכן מצאנו שהסוגיה בזבחים (דף קיט, ב) מקשה כיצד הקריב מנוח מחוץ למשכן שבשילה והיא מתרצת "הוראת שעה היתה"; ואכן שם המלאך רמז למנוח שיעלה עולה. אולם תמוה מדוע הסוגיה לא הקשתה מהקרבנות שהקריבו ישראל ב"בוכים" (שמוזכרים בספר שופטים לפני הקרבן של מנוח). ועל כורחך ברור היה לסוגיה שם שהקרבנות שהקריבו ב"בוכים" ובמלחמה נגד גבעת בנימין היו "קרבנות רוחניים" של בכיה ותפילה ותורה. ובמאמר הקודם "הסבוב של שמואל" התבאר שה"בוכים" הוא כינוי לבית המדרש שהוקם ב"בית אל" במקום שנקרא בתורה "אַלּוֹן בָּכוּת"; ובאותה העת הוקמו בתי המדרש שבגלגל ובבית אל ובמצפה. ולפי מה שמתבאר במאמר הנוכחי ה"קרבנות" שמתוארים כאן במלחמת פילגש-בגבעה הם מסוג הקרבנות שמתוארים כבר לפני בכינוס ב"בֹּכִים".

^ 5.וכפי שאמר שמואל לשאול (שמואל א טו, כב): "...הַחֵפֶץ לַה' בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל ה' הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים".
^ 6.מדרש שמואל שהובא לעיל ביאר שאלו הקרבנות שהקריבו "בני ישראל (=יהודה)" בכינוס התשובה שערך שמואל ב"בבית המדרש" שבמצפה. ולפי מה שהתבאר אלו גם הקרבנות שהקריבו "בני ישראל (=יהודה)" בכינוס המלחמה שלהם ב"בית המדרש" שבבית אל.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il