(יז: במשנה – יח: 10-)

חלק א - שביתת כלים

ב"ש – יש איסור, ב"ה – מותר.

א. המקרים במשנה -
שריית דיו, סימנים (צבע) וכרשינים (קטניות)
הכנסת אוני פשתן לתנור, צמר ליורה עם צבע,
מצודות חיה, עופות ודגים.

(להלן בברייתא (סעיף ג) נראה מקרים נוספים).

ב. דווקא במלאכה שיש עליה חטאת בשבת עצמה

1. סוף המשנה – מותר לב"ש לטעון קורות בית הבד (זיתים) ואת עיגולי הגת (ענבים), כי גם בשבת עצמה זה לא חטאת (כי כבר טחנו/דרכו לפני כן).
2. שריית הדיו במים – מגבל, ואסור משום לש.
   רב יוסף – זה נתון במחלוקת לגבי נתינת קמח למים:

רבי – חייב,
ר' יוסי – עד שיגבל (ואומר זאת גם בדבר שלא צריך גיבול, כמו אפר, וממילא גם בצבע ודיו).

ג. מגבלות על ההיתר והאיסור

A. ברייתא:
מותר –
פתיחת פקק לגינה ומתמלאת מים,
מוגמר/גופרית תחת הכלים
קילור על העין, איספלנית על המכה.

אסור -
חיטין לריחיים של מים

כמי הברייתא ולמה מותר/אסור:

1. 1. רבה – ב"ה, ובחיטין אסור כי עושה רעש וזה זלזול בשבת. 
2. 2. רב יוסף – ב"ה: כשלא עושה מעשה (אין תזוזה) מותר, וכשעושה מעשה (חיטים) אסור.
   דחייה – רב אושעיא – ב"ה מתירים גם כשעושה מעשה. 
3. 3. רב יוסף – ב"ש, ומותר כשמונח על הקרקע.

(יח: 2+)

B. ודאי שגם לב"ש מותר להדליק נר בערב שבת!
וכן שעורין לשכר, קדירה על האש ושיפוד בתנור (שהייה), שמצטמק והולך.

תשובה – מותר דווקא אם מפקיר!

חלק ב – שהייה

(תחילת הסוגיה בבישול, בהמשך (d) – צלייה).

ברייתא – אסור למלא קדירה עססיות או נחתום של מים ולשים בתנור/על האש.

למה?

1. כב"ש (שביתת כלים, אא"כ הפקיר).
2. כב"ה – שמא יחתה בגחלים (צריכים הרבה בישול, אפילו יותר מהלילה והיום)

ולמה במקרים הבאים לא אסרו:

1. ממילא לא ירצה לחתות:
   במוגמר וגופרית (ברייתא יח.) – העשן רע.
   אונין של פשתן (משנה יז:) – הרוח קשה.
2. בצמר ליורה (משנה יז:):
   שלא יחתה – עקורה (למעשה אפשר גם גרוף וקטום, או קש וגבבה).
   שלא יגיס – שהמכסה מחובר בטיט.
3. רמות שונות של בישול:

• חי לגמרי – מותר (קדרא חייתא) כיון שממילא ללילה לא יספיק וליום כן, לא יחתה.
• מבושל כל צרכו – מותר,
• מבושל ולא מבושל – אסור, אא"כ זרק שם גם חתיכה חיה

1. צלי -
   צליית גדי ואייל בתוך תנור, יש 2 איכא דאמרי לגבי הכנסה לתנור (החשש הוא שמא יפתח התנור ויחתה בתוכו):

המחלוקת:
ר' ירמיה – אסור,
רב אשי מתיר,