הלכות תלמוד תורה פרק א' הלכות ח'-י"ג | בשביל הנשמה | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
הלכות יסודי התורה

קטגוריה משנית

5 דק' קריאה

חובת כל איש ללמוד תורה
ח כָּל אִישׁ* מִיִּשְׂרָאֵל חַיָּב בְּתַלְמוּד תּוֹרָה, בֵּין עָנִי בֵּין עָשִׁיר, בֵּין שָׁלֵם בְּגוּפוֹ בֵּין בַּעַל יִסּוּרִין, בֵּין בָּחוּר בֵּין שֶׁהָיָה זָקֵן גָּדוֹל שֶׁתָּשַׁשׁ* כֹּחוֹ. אֲפִלּוּ עָנִי הַמְּחַזֵּר עַל הַפְּתָחִים,* וַאֲפִלּוּ בַּעַל אִשָּׁה וּבָנִים – חַיָּב לִקְבֹּעַ לוֹ זְמַן לְתַלְמוּד תּוֹרָה בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה"* (יהושע א,ח).
ט גְּדוֹלֵי חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל הָיוּ מֵהֶן חוֹטְבֵי עֵצִים, וּמֵהֶן שׁוֹאֲבֵי מַיִם, וּמֵהֶן סוֹמִין,* וְאַף עַל פִּי כֵן הָיוּ עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וְהֵן מִכְּלַל מַעְתִּיקֵי הַשְּׁמוּעָה* אִישׁ מִפִּי אִישׁ מִפִּי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ.
י עַד אֵמָתַי חַיָּב לִלְמֹד תּוֹרָה? עַד יוֹם מוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ" (דברים ד,ט), וְכָל זְמַן שֶׁלֹּא יַעֲסֹק בְּלִמּוּד הוּא שָׁכֵחַ. יא וְחַיָּב לְשַׁלֵּשׁ זְמַן לְמִידָתוֹ: שְׁלִישׁ בַּתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, שְׁלִישׁ בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה,* וּשְׁלִישׁ יָבִין וְיַשְׂכִּיל אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ, וְיוֹצִיא דָּבָר מִדָּבָר, וִידַמֶּה דָּבָר לְדָבָר, וְיָדִין בַּמִּדּוֹת* שֶׁהַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת בָּהֶן, עַד שֶׁיֵּדַע הֵיאַךְ הוּא עִקַּר הַמִּדּוֹת, וְהֵיאַךְ יוֹצִיא הָאָסוּר וְהַמֻּתָּר, וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִדְּבָרִים שֶׁלָּמַד מִפִּי הַשְּׁמוּעָה; וְעִנְיָן זֶה הוּא הַנִּקְרָא 'תַּלְמוּד'.*
יב1 כֵּיצַד? הָיָה בַּעַל אֻמָּנוּת, וְהָיָה* עוֹסֵק* בִּמְלָאכָה שָׁלשׁ שָׁעוֹת בַּיּוֹם, וּבַתּוֹרָה תֵּשַׁע: אוֹתָן הַתֵּשַׁע – קוֹרֵא בְּשָׁלשׁ מֵהֶן בַּתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, וּבְשָׁלשׁ שָׁעוֹת בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, וּבְשָׁלשׁ מִתְבּוֹנֵן בְּדַעְתּוֹ לְהָבִין דָּבָר מִדָּבָר. וְדִבְרֵי קַבָּלָה* בִּכְלַל תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב הֵן, וּפֵרוּשָׁן בִּכְלַל תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, וְהָעִנְיָנוֹת הַנִּקְרָאִין 'פַּרְדֵּס'* בִּכְלַל הַתַּלְמוּד.
יב2 בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּתְחִלַּת תַּלְמוּדוֹ שֶׁלָּאָדָם. אֲבָל כְּשֶׁיַּגְדִּיל בְּחָכְמָה, וְלֹא יְהֵא צָרִיךְ לֹא לִלְמֹד תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְלֹא לַעֲסֹק תָּמִיד בְּתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה – יִקְרָא בְּעִתִּים מְזֻמָּנִים תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְדִבְרֵי הַשְּׁמוּעָה,* כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁכַּח דָּבָר מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, וְיִפָּנֶה כָּל יָמָיו לַתַּלְמוּד בִּלְבַד, לְפִי רֹחַב לִבּוֹ וְיִשּׁוּב דַּעְתּוֹ.

הלכות יסודי התורה (79)

בשביל הנשמה

46 - הלכות תלמוד תורה פרק א' הלכות ו'–ז'

47 - הלכות תלמוד תורה פרק א' הלכות ח'-י"ג

48 - הלכות תלמוד תורה פרק ג' הלכות א'–ה'

טען עוד

לימוד אשה
יג1 אִשָּׁה שֶׁלָּמְדָה תּוֹרָה – יֵשׁ לָהּ שָׂכָר, אֲבָל אֵינוֹ כִּשְׂכַר הָאִישׁ, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נִצְטַוָּת, וְכָל הָעוֹשֶׂה דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּה עָלָיו, אֵין שְׂכָרוֹ כִּשְׂכַר הַמְּצֻוֶּה שֶׁעָשָׂה, אֶלָּא פָּחוּת מִמֶּנּוּ. וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהּ שָׂכָר, צִוּוּ חֲכָמִים* שֶׁלֹּא יְלַמֵּד אָדָם אֶת בִּתּוֹ* תּוֹרָה, מִפְּנֵי שֶׁרֹב הַנָּשִׁים אֵין דַּעְתָּן מְכֻוֶּנֶת לְהִתְלַמֵּד, וְהֵן מוֹצִיאִין דִּבְרֵי תּוֹרָה לְדִבְרֵי הֲבַאי* לְפִי עֲנִיּוּת דַּעְתָּן.
יג2 אָמְרוּ חֲכָמִים: כָּל הַמְּלַמֵּד אֶת בִּתּוֹ תּוֹרָה, כְּאִלּוּ לִמְּדָהּ תִּפְלוּת.* בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה.* אֲבָל תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב – לֹא יְלַמֵּד אוֹתָהּ לְכַתְּחִלָּה, וְאִם לִמְּדָהּ, אֵינוֹ כִּמְלַמְּדָהּ תִּפְלוּת.
___________________________________

כָּל אִישׁ – להוציא נשים ועבדים וקטנים. שֶׁתָּשַׁשׁ – שנחלש. הַמְּחַזֵּר עַל הַפְּתָחִים – לבקש צדקה. וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה – ואין הכוונה ללמוד כל היום וכל הלילה, אלא שחובה לקבוע עתים ללימוד ביום וללימוד בלילה (ק'). סוֹמִין – עיוורים. מַעְתִּיקֵי הַשְּׁמוּעָה ¬ – מעתיקי "זיכרון בשמועות ששמע מרבותיו" (הקדמה, יב) ומעבירי המסורת מדור לדור. בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה – הלכות פסוקות, כגון חיבור זה, ספר "משנה תורה". מִדּוֹת – שיטות וכללים שנלמדים בהם דינים מפסוקי המקרא, כגון י"ג מידות שהתורה נדרשת בהן. הוּא הַנִּקְרָא תַּלְמוּד – אין הכוונה לספר מסוים, התלמוד הבבלי או הירושלמי, אלא לאופן לימוד שהוא כזה. וְהָיָה* עוֹסֵק – כתיאור. כך הגרסה בכי"א ובחלק מכ"י תימן. כי"ק: "יִהְיֶה עוֹסֵק", לשון חיוב. דִּבְרֵי קַבָּלָה – נביאים וכתובים. פַּרְדֵּס – מעשה בראשית ומעשה מרכבה (ראה יסודי התורה ד,יג), ובכלל זה גם המדעים המכשירים לכך (ק'). דִּבְרֵי הַשְּׁמוּעָה – תורה שבעל פה, הלכות פסוקות. צִוּוּ חֲכָמִים – הנחיה של חכמים מפני הניסיון של "רוב הנשים", ולא כולן, אך אין בזה איסור. וכן הוא משמעו של הביטוי בכל ספר "משנה תורה". והאיסור הוא בהכוונתה ללמוד, אבל לא כשהיזמה באה ממנה. בזמנם הנשים לא למדו במסגרות ממוסדות. שֶׁלֹּא יְלַמֵּד אָדָם אֶת בִּתּוֹ – הקטנה, לעומת הקטן, ש"אביו חייב ללמדו" (לעיל א). הֲבַאי – הבל ושטות. תִּפְלוּת – "השווא ודברי ההבל" (פה"מ שׂוטה ג,ג). בְּתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה – לא הלכות פסוקות הנחוצות לה ושהיא חייבת לעשותן, כמו ההלכות שבספר זה, שראוי "שידעם הכל, גדול וקטון, איש ואשה..." (הקדמה, לח; יסודי התורה סוף פרק ד).

ביאורים
מצוות לימוד תורה שונה לגמרי ממצוות אחרות. בכל המצוות עשויות להיות סיבות מקילות שהתורה מתחשבת בהן ופוטרת את האדם מלקיים את המצוה. אך במצוות לימוד תורה אין סיבה שתצדיק קבלת פטור. כל איש ישראל חייב בה. אף אדם לא פטור בגלל גילו המופלג, עיסוקיו וטרדותיו הרבים או מצבו הבריאותי. דבר זה מלמד שמצוות לימוד תורה איננה מצוה רגילה אלא היא המנגינה ותוכן החיים של כל יהודי באשר הוא. התורה חייבת ללוות את האדם עד יומו האחרון של האדם. כמו כן, אין סתירה בין חייו של האדם ובין לימוד התורה, שהרי חכמי ישראל עבדו והתפרנסו, ולמרות זאת היו במדרגה הגבוהה ביותר בלימוד התורה שהיא מסירת התורה.
לאחר שביררנו את חיובה של המצווה הרמב"ם ממשיך לבאר מהו סדר לימוד התורה. הסדר מתחלק לשלושה חלקים; לימוד תורה שבכתב, שבו האדם לומד את הדברים שהגיעו בנבואה מפי הקב"ה ונכתבו בתנ"ך. לימוד תורה שבעל פה, שהיא ידיעת הדברים שנמסרו דרך עם ישראל לדורותיו, ולימוד עצמי ועיון בדברי התורה כדי להבין דבר מתוך דבר ולהשליך על מציאות חיינו העכשווית. ככל שהאדם מתמלא בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה, הוא צריך להשקיע יותר את זמנו בעמל בהעמקה ופיתוח דברי התורה.
לעומת החיוב שמוטל על הגבר, האישה אינה חייבת בלימוד התורה. אמנם אם לומדת מעצמה, ברצונה החופשי ובזמנה הפנוי, יש לה שכר. דהיינו, התורה רואה בעין חיובית לימוד תורה של נשים, ולכן יש שכר על כך. אך בגלל תפקידה המיוחד של האישה היא אינה מחויבת בלימוד התורה, ולכן אביה אינו מחויב ללמדה. ולא רק שהוא אינו מחויב אלא התורה אף לא רואה בעין יפה שאב ילמד את בתו תורה מכיוון שבדרך זו הוא מפנה את כוחותיה ומרצה לעיסוק שאיננו תפקידה. דעתה אינה מכוונת מאת ה' להתלמד אלא מכוונת לתפקידים אחרים, יקרים וחשובים לבניין האומה, שרק היא יכולה למלאם. ולכן ברוב המקרים כפיית לימוד התורה על ידי האב על בתו היא חסרת טעם ["תפלות"] וחסרת תועלת ["דברי הבאי"].
כל המדובר כאן הוא על לימוד הבת את מרחבי התורה שבכתב והתורה שבעל פה, אך הרמב"ם בעצמו כתב בהקדמתו שהאישה חייבת בלימוד ההלכות המעשיות שבספרו כדי לדעת איך לחיות כיהודיה ולעבוד את ה'.

הרחבות
 לימוד תורה לנשים בזמן הזה
אִשָּׁה שֶׁלָּמְדָה תּוֹרָה. על יחס חז"ל ללימוד תורה לנשים כתב רבי ישראל מאיר הכהן , החפץ חיים: "ונראה דכל זה דוקא בזמנים שלפנינו, שכל אחד היה דר במקום אבותיו וקבלת האבות היה חזק מאוד אצל כל אחד ואחד להתנהג בדרך שדרכו אבותיו, וכמאמר הכתוב: "שאל אביך ויגדך" [דברים לב, ז], בזה היינו יכולים לומר שלא תלמד תורה ותסמוך בהנהגה על אבותיה הישרים. אבל כעת , בעוונות הרבים, שקבלת האבות נתרופף מאד מאד, וגם מצוי שאינו דר במקום אבותיו כלל, ובפרט אותן שמרגילין עצמן ללמוד כתב ולשון העמים, בודאי מצוה רבה ללמדם חומש וגם נביאים וכתובים ומוסרי חז"ל כגון מסכת אבות וספר מנורת המאור וכדומה כדי שיתאמת אצלם ענין אמונתנו הקדושה דאי לאו הכי (שאם לא כן) עלול שיסורו לגמרי מדרך ה' ויעברו על כל יסודי הדת חס ושלום" [ליקוטי הלכות סוטה כא:].
למדנו מדברי החפץ חיים, שאף על פי שחז"ל הדריכו להימנע מללמד נשים תורה, בימינו השתנתה המציאות וזה אף נצרך. הדרכת חז"ל נובעת מהחשש להשפעה רעה על האישה, כמו שמבואר בדברי הרמב"ם, לכן אם רואים במציאות שללא הלימוד ישנו חשש יותר גדול להידרדרות רוחנית - עדיף שהבנות תלמדנה תורה. (יש לציין שישנם חלקים בתורה שגם בעבר הייתה מצווה ללמדם נשים - ראה בביאורי המילים. כמו כן, גם בימינו, לא המליץ החפץ חיים ללמדן את כל חלקי התורה אלא רק מה שפירט בדבריו).

טקסט, כותרות משנה וביאורי מילים: באדיבות מהדורת 'מקבילי' של "מפעל משנה תורה" שנכתבה על ידי תלמידי חכמים, מכונים וישיבות [הוספות בהוצאתנו סומנו בסוגריים מרובעים] www.mishnetorah.com / 077-4167003
ייחודו של הביאור הוא ב נאמנות למקור של הרמב"ם עצמו ברחבי ספריו ( רמב"ם על פי הרמב"ם (. מתוך כך ניתן לעמוד על שיטתו של הרמב"ם, המעוררת את ההשראה למימושה של התורה השלמה כפי שחזה והתכוון רבנו הרמב"ם .
כותבי מפעל משנה תורה: הרבנים יוחאי מקבילי, יחיאל קארה, הלל גרשוני, דביר טל, עמנואל מזרחי, שמואל אריאל, מכון משפטי ארץ.

הלכות יסודי התורה