ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מבוא למשנת הראי"ה
אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ. הַמַּטָּרָה שֶׁל כָּל הַמִּצְווֹת כֻּלָּן הִיא שֶׁיָּבִיאוּ אֶת הַחַיִּים כֻּלָּם לַמַּדְרֵגָה הַיּוֹתֵר נַעֲלָה*, לְמַדְרֵגָה זוֹ שֶׁרָאוּי יִהְיוּ לִהְיוֹת הַחַיִּים תַּכְלִית עַצְמִית**. הַחַיִּים הַהוֹוִיִּים, שֶׁהֵם מְלֵאִים פְּגָמִים וְחֶסְרוֹנוֹת, אֵינָם רְאוּיִים כְּלָל שֶׁיִּהְיוּ מַטָּרָה אֶל הַמְּצִיאוּת, "וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה חַי". אָמְנָם מַעֲבָר הוּא הַהוֹוֶה אֶל הֶעָתִיד, שֶׁיִּהְיוּ הַחַיִּים אָז מַטָּרָה לְעַצְמָם וְלֹא אֶמְצָעִיִּים, כִּי יִהְיוּ נֶחֱמָדִים וּמְלֵאִים בְּחָכְמָה, בִּגְבוּרָה וּבְצֶדֶק, בְּשִׂמְחָה וּבְעֹנֶג. הַמִּצְווֹת, שֶׁהֵן עֲרוּכוֹת כְּקַוִּים יְשָׁרִים הַמּוֹבִילִים אֶת הַחַיִּים לְאוֹתָהּ הַמַּטָּרָה שֶׁהִיא קְדֻשָּׁה, כַּאֲשֶׁר מְבֹאָר בְּגֶדֶר הַקְּדֻשָּׁה שֶׁאֵינוֹ אֶמְצָעִי* כִּי אִם תַּכְלִיתִי, הֵן כְּבָר מְקַדְּשׁוֹת אֶת הַחַיִּים בְּמַה שֶּׁהֵם מִתְחַבְּרִים אֲלֵיהֶם בַּהוֹוֶה. הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁבְּנוּיָה עַל פִּי הֶעָתִיד הַיּוֹתֵר עֶלְיוֹן שֶׁל הַחַיִּים, אִי אֶפְשָׁר שֶׁתִּתְכּוֹנֵן כִּי אִם עַל פִּי מִצְווֹת ד', כִּי מִי זֶה יוּכַל לָדַעַת וּלְצַיֵּר אֶת עֹמֶק הַהוֹד שֶׁל הַחַיִּים הַתַּכְלִיתִיִּים, וַאֲנַחְנוּ מְלֵאֵי כֶּסֶל*, עֵינֵינוּ טָחוּ* וְלֹא נוּכַל לְהַכִּיר אֶת הַדְרַת הַחַיִּים הַקְּדוֹשִׁים בְּעֶצֶם אֲמִתָּתָם, וְקַל וָחֹמֶר שֶׁלֹּא נוּכַל לָדַעַת אֶת הַחוּטִים הַמְקַשְּׁרִים אֶת הַהוֹוֶה הַפָּגוּם אֶל הֶעָתִיד הַשָּׁלֵם, וּבְיוֹתֵר שֶׁאֵין אָנוּ יְכוֹלִים אֲפִלּוּ לַחֲשֹׁק בֶּאֱמֶת לִהְיוֹת צוֹעֲדִים אֶל הַמַּטָּרָה הַקְּדוֹשָׁה הַזֹּאת, כִּי אִי אֶפְשָׁר לַחֲשֹׁק כִּי אִם אֶת הַדָּבָר הַמֻּשָּׂג*. עַל כֵּן הָאֱמוּנָה תְּמַלֵּא לָנוּ בָּזֶה מְקוֹם הַהַכָּרָה הַשִּׂכְלִית, אֲבָל הִיא בְּעַצְמָהּ נוֹסֶדֶת עַל בָּסִיס שֶׁל עֹמֶק הַהַכָּרָה: יָדַעְנוּ, שֶׁלִּפְנֵי אֵל דֵּעוֹת צְפוּיָה הִיא הַתַּכְלִית הַיּוֹתֵר נִשְׂגָּבָה שֶׁל הַחַיִּים, וְהַמַּטָּרָה הָאֱלֹהִית יָדַעְנוּ שֶׁהִיא קְשׁוּרָה אֶל תַּכְלִית הַהוֹד הַיּוֹתֵר שָׁלֵם, שֶׁיִּתְעַלּוּ אֵלָיו הַחַיִּים, וְעַל פִּי אוֹתָהּ הַמַּטָּרָה מְיֻסָּדוֹת הֵן הַמִּצְווֹת. עַל כֵּן לֹא בַּמַּטָּרָה הַמְצֻיֶּרֶת לְעֵינֵי בָּשָׂר הַכֵּהוֹת אָנוּ מוֹצְאִים אֶת הַקְּדֻשָּׁה הַתַּכְלִיתִית כִּי-אִם בַּמִּצְווֹת, שֶׁהֵן מְצֻוּוֹת מֵאֵת אֲדוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים, מְקוֹר הַטּוֹב, "כֹּה אָמַר ד' מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְגֹאֲלוֹ ד' צְבָאוֹת. אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים".
(עוֹלַת רְאִיָּה א עמ' תלד)
______________________
הַיּוֹתֵר נַעֲלָה – היותר עליונה. תַּכְלִית עַצְמִית – שיהיו החיים מטרה בפני עצמם. שֶׁאֵינוֹ אֶמְצָעִי וכו' – אינו אמצעי לצורך דבר אחר, אלא מטרה בפני עצמה. כֶּסֶל – חוסר דעת. טָחוּ – נסתמו. הַמֻּשָּׂג – דבר שאנחנו מכירים ומבינים.
מבוא למשנת הראי"ה (128)
בשביל הנשמה
82 - מצוות חלק ו'
83 - מצוות חלק ז'
84 - תפילה חלק א'
טען עוד
ביאורים
רובנו מכירים אנשים שחיים בעיקר את העתיד. זה נפוץ מאוד וזה נורמלי. השאיפות וחלומות-העתיד הם מרכזיים מאוד בחיים של כל אחד, כי את חיי ההווה אנו רואים כבלתי מספיקים, ואיננו רואים בהם מצב אידילי ו'כדאי' כשלעצמו. אמנם, החיים לא מוכרחים להיות כאלה – וזה תפקיד המצוות. הראש שלנו עסוק בעתיד מכיוון שאין לו מספיק 'תוכן חיים' שירתק אותו עם ההווה. מי שעובד במשרד ונזקק להזכיר לעצמו בלא הרף את המשכורת העתידית, זהו סימן שאינו אוהב ואינו מחובר למה שהוא עושה. מצב כזה הוא נורמלי ומצוי מאוד, אך אנחנו שואפים גבוה יותר. כשמחוברים וכשאוהבים את עיסוקנו, אנחנו בהחלט חיים את ההווה ומאושרים. הכל תלוי ביכולת שלי להתחבר אל מה שאני עוסק. אם-כן, הרי שאין חיבור עמוק ומוצק, כובש לבבות וחודר עד עצם הנשמה – כמו החיבור אל הקודש. בכוחן של המצוות לא רק להביא אותנו למציאות שכולה קודש, אלא אפילו להשפיע על ההווה – להפוך אותו למקפצה אל העתיד ובכך לקדש אותו בעצמו. כשאדם אוהב את העיסוק שלו הוא מפסיק לשקוע בעתיד וב'מה יצא לי מזה', וכך כשאדם מתחבר לעבודת ה', כשהוא נצמד לדרך התורה וכשהוא מקיים את המצוה בכל לבו – הוא ירגיש בעצמו איך הוא מתחיל לחיות את ההווה. זוהי סגולה שמאפיינת באופן מיוחד את הקודש, שאין חיבור אמתי ועמוק כמו החיבור אליו, וזהו כוחו הרוחני של הקודש – להפוך כל דבר לחשוב ולנשגב. רק לקודש יש את הכוח לחבר את כל חיינו, עד לפרטים הקטנים, עם המגמה הגדולה ביותר של המציאות. בעזרת הקדושה של המצוות אנחנו מתחברים למציאות כל כך נפלאה ונשגבה – שאפילו איננו משיגים אותה. זוהי מציאות שהרבה מעבר לחלומות המופרזים ביותר שחלמנו. לפעול על חיינו מהפך כל כך גדול – אפשרי רק בעזרת הכוונה מאלוהים. רק הוא מכיר את אותן עוצמות שטמונות בעתיד, ורק הוא יכול לעזור לנו להגיע אליהן, ולהתחיל לחיות אותן כבר בהווה.
הרחבות
לא לפחד מהמוות
לְמַדְרֵגָה זוֹ שֶׁרָאוּי יִהְיוּ לִהְיוֹת הַחַיִּים תַּכְלִית עַצְמִית. על אף שהאדם חי בעל כורחו, אפשר לחלק את מניעי האדם לשניים: אדם המונע בחייו בשל הפחד מהמוות, ואדם שלחייו 'תכלית עצמית'. בכוחן של המצוות להביא את האדם למצב שחייו אינם רק בתור פרוזדור לעולם הבא, אלא בעלי משמעות בפני עצמם.
באורות הקודש כותב הרב קוק: "כל עמל האדם סובב והולך הוא להינצל מן המות, ולא יבא למטרתו כי אם בהגדילו את נשמתו, ממקורה הפנימי. השיקוע בעפר החומריות, וההתלהבות הנפשית בכל ערכיה, הוא רק מגדיל את המות, וממילא הוא מוסיף יראה על יראתו, וכל מה מה שיתאמץ האדם שלא להתיירא מפניו לא יועיל לו כלום, מאחר שהוא משקיע את כל הוויתו בתכנים כאלה, שמות שולט בהם, והוא מהרסם ומכלה אותם" [אורות הקודש ב עמ' שפא]. כשהאדם חווה את העולם הזה מתוך העולם הזה, ומתרכז בחוויות וריגושים חולפים, יהיה חבל עבורו לנטוש עולם זה, וממילא הוא יפחד מהמוות. לעומת זאת, אדם ש'מגדיל את נשמתו' ופעולותיו נובעות מהנצח, חייו לא מרוכזים בעולם הזה בלבד והוא פחות מפחד מהמוות. קיום המצוות הוא אחת הדרכים לחבר את החיים למושגים נצחיים: "התרופות האמתיות שבהן העולם הולך ומתשחרר משעבוד המות הן גנוזות באוצר חיים, בנשמתא דאורייתא (=בנשמת התורה)..." [שם].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
