ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מבוא למשנת הראי"ה
הַתְּפִלָּה, בִּמְצִיאוּתָהּ וּבֶאֱמוּנָתָהּ, מְבַסֶּסֶת הִיא אֶת הַיְסוֹד שֶׁל גְּדֻלַּת הָרָצוֹן שֶׁל הָאָדָם וּקְדֻשָּׁתוֹ*. הָרָצוֹן הוּא הַיְסוֹד לְכָל הַחַיִּים, לְכָל הֶהָגוּי*, וּלְכָל הַנִּפְעָל, הֲרֵי הוּא* מִתְעַלֶּה, מִזְדַּכֵּךְ, מִתְקַדֵּשׁ וּמִתְרוֹמֵם בְּרוֹמְמוּת קְדֻשָּׁה אֱלֹהִית עַל יְדֵי הַתְּפִלָּה. גַּרְעִין אֶחָד שֶׁל תְּפִלָּה נוֹשֵׂא עִמּוֹ מֶשֶׁךְ* שֶׁל חַיִּים רְצוֹנִיִּים אַדִּירִים, לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו*. כָּל שִׁטְפֵי הָרָצוֹן הַקָּדוּם* וְעַנְפֵיהֶם, לִפְנֵי הִתְגַּלּוּתָהּ שֶׁל הַתְּפִלָּה בַּנֶּפֶשׁ, הֲרֵי הֵם הוֹלְכִים וּמִתְרַכְּזִים בַּמֶּרְכָּז הַטָּמוּן שֶׁל הַתְּפִלָּה. עִקַּר בִּנְיַן הָרָצוֹן, שֶׁהוּא הוֹלֵךְ וְנִבְנֶה, הוֹלֵךְ וּמִשְׁתַּלֵּם, מִתְעַלֶּה לָבֹא לִכְלַל תִּקּוּן בִּנְיָן וְשִׁכְלוּל, הוּא בָּא מִיסוֹד הַתְּפִלָּה. הַתְּפִלָּה גַּם בְּעוֹדָהּ בְּכֹחַ* הֲרֵי הִיא מַעֲלָה אֶת הָרָצוֹן, אֶת נְקֻדַּת הַחַיִּים הַיּוֹתֵר עֶלְיוֹנָה וַעֲשִׁירָה[...].
השגת המאוויים בתפילה
וְהִנֵּה נִמְצֵאת הַתְּפִלָּה אוֹתָהּ שִׁפְעַת הָרָצוֹן* בְּעַצְמָהּ שֶׁל יְצִירַת עוֹלָמִים, שֶׁל קִיּוּם עוֹלָמִים, שֶׁל חַיֵּי הָעוֹלָמִים, וְאֵיךְ זֶה לֹא יֻשְּׂגוּ עַל יָדָהּ כָּל הַמַּאֲוַיִּים, וְהִיא* יוֹצֶרֶת כֹּל, מְחוֹלֶלֶת כֹּל*? וְאוֹתָהּ הַהוֹפָעָה בְּעַצְמָהּ נֶעֱרֶכֶת* הִיא בְּהַזְרָחַת פְּעֻלָּתָהּ, לְפִי מַעֲמַק הָרָצוֹן, וּלְפִי חִדּוּר הָעֲרִיגָה* הָאֱלֹהִית שֶׁעִמָּהּ, הַהוֹלֶכֶת בְּיַחַד עִם הַהִתְבַּטְּאוּת*, אֲבָל בְּתוֹר סָעִיף* שֶׁל קַו אוֹר מֵאוֹתוֹ אוֹר הַחַיִּים, הַשּׁוֹטֵף בְּלֹא הֶפְסֵק לְהַחֲיוֹת כֹּל, הֲרֵי הוּא יוֹנֵק וּמִשְׁתָּרֵשׁ בְּשֹׁרֶשׁ קִיּוּמוֹ בִּתְהוֹם הַחֵפֶץ הָעֶלְיוֹן, הַמָּלֵא אֹשֶׁר וְטוֹב לַכֹּל, בּוֹטֵשׁ* הוּא הָרָצוֹן הַנִּגְזָר בְּאוֹרוֹ וּפוֹגֵשׁ אֶת כְּלָלוּתוֹ בְּשֹׁרֶשׁ הֲוָיָתוֹ. וּמִטְּבִילַת הַסְּעִיף בְּגִזְעוֹ* הֲרֵי הַכֹּל חוֹזֵר בְּרֹב חֹסֶן לְאֵיתָנִיּוּת מְלֵאָה.
מבוא למשנת הראי"ה (128)
בשביל הנשמה
88 - תפילה חלק ד'
89 - תפילה חלק ה'
90 - תפילה חלק ו'
טען עוד
וְיוֹדֵעַ הוּא וְחָשׁ הוּא הַמִּתְפַּלֵּל הָרַעֲנָן, לִמְתֹּחַ אֶת רְצוֹנוֹ, לְרוֹמֵם אֶת מַאֲוָיָיו בְּמִדָּה וּבְמִשְׁקָל, בַּשִּׁעוּר הַנִּדְרָשׁ לְאוֹתָהּ הַפְּגִישָׁה וְהַבְּטִישָׁה. לֹא בְּאִמּוּץ עַקְשָׁנִי שֶׁל הַפְצָרָה חַסְרַת דַּעַת, וְלֹא בְּרִפְיוֹן הַמֵּבִיא עֲצַלְתַּיִם, נְמִיכַת הַמְּקָרֶה* וּדְלִיפַת הַבַּיִת, אֶלָּא בְּעֹז וּבִגְבוּרָה, בְּגִילָה וּבִרְעָדָה, כְּחֵץ מִקֶּשֶׁת יֵצֵא דְּבַר ד', הַנִּבְטָא בְּנִיב שְׂפָתַיִם, וְקוֹלֵעַ הוּא אֶת פְּעָלָיו אֶל הַמַּטָּרָה הָרְצוּיָה, חוֹשֵׂף הוּא אֶת הַמַּטְמוֹנִים, אֶת גִּנְזֵי הַחַיִּים וְרָזֵי הָרְצוֹנוֹת, וְעוֹלָמִים מְלֵאֵי חֵן, חֶסֶד וְתִפְאֶרֶת, מְלֵאֵי עֲלִיזָה וָגֹדֶל, מְלֵאֵי יִפְעָה וְהוֹד וְהָדָר, בְּזִיו מִתְחַדְּשִׁים, מִתְעַלִּים וּמִתְרוֹמְמִים, בְּסֻלָּם הַמֻּצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמַיְמָה, הַמִּתְפַּלֵּל בְּכָל שִׁעוּר קוֹמָתוֹ.
(אוֹרוֹת הַקֹּדֶשׁ חֵלֶק ג, מוּסַר הַקֹּדֶשׁ, מֶשֶׁךְ הַחַיִּים הָרְצוֹנִיִּים בַּתְּפִלָּה, עמ' נה)
______________________
הֶהָגוּי – הדיבור. הוּא – הרצון. מֶשֶׁךְ – המשכיות, שפע. לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו – על החיים שלפני התפילה ושלאחריה. הַקָּדוּם – שלפני התפילה. בְּכֹחַ – שעדיין לא יצאה לפועל. הָרָצוֹן – הרצון האלוהי. וְהִיא – שהרי היא. נֶעֱרֶכֶת – פועלת במידות שונות. חִדּוּר הָעֲרִיגָה – עומק הכיסופים. הַהִתְבַּטְּאוּת – אמירת התפילה בדיבור ממשי. בְּתוֹר סָעִיף וכו' – התפילה הפרטית של האדם היא ענף מהרצון האלוהי המחיה את הבריאה. בּוֹטֵשׁ – נדחף בכוח. וּמִטְּבִילַת הַסְּעִיף בְּגִזְעוֹ – התמזגות הענף בגזע. נְמִיכַת הַמְּקָרֶה – על-פי הפסוק "בעצלתיים – ימך המקרה, ובשפלות ידיים – ידלוף הבית" [קהלת י, יח].
ביאורים
בדברים עמוקים אלה מבאר הרב קוק את העיקרון העומד ביסוד התפילה, ואת דרך השפעתה על העולם. התפילה היא עבודת הרצון, והרצון בשורשו ובמקורו – הרצון האלוהי – הוא הגורם שהביא לקיום העולם. לכן, כאשר האדם מזקק ומזכך את רצונו, מעמיק ומחדד את שאיפתו, אזי הוא למעשה נעשה אחד עם הרצון האלוהי, שהיווה את העולם מאין ליש. לפי הסבר זה כל עבודת התפילה היא להעלות את הרצונות הקטנים שלנו לשורשם, ובכך – מתנקה הצִנור (אותיות רצון), וחיים אלוהיים זורמים דרך המתפלל אל העולם, ומחיים אותו. לכן, שלא כפי שנראה במבט ראשון, התפילה איננה הפצרה עקשנית – 'ה', תביא לי', 'ה', תשלח לנו', וכדומה – אלא היא עמידה מול מקור כל הרצונות, וגם ניסיון להיות כלי ביטוי חזק ונקי לרצון האלוהי שמשתוקק להופיע בעולם. בפינו אנו משמשים צינור לרצון האלוהי, כדי שיופיע בעולם. בכך מובן גם כוח ההשפעה של התפילה – היא מורידה ומושכת אל העולם את הרצון האלוהי העליון.
הרחבות
עילוי כוח המדמה על ידי התפילה
הַתְּפִלָּה, בִּמְצִיאוּתָהּ וּבֶאֱמוּנָתָהּ, מְבַסֶּסֶת הִיא אֶת הַיְסוֹד שֶׁל גְּדֻלַּת הָרָצוֹן שֶׁל הָאָדָם וּקְדֻשָּׁתוֹ. במקומות רבים אחרים כותב הרב קוק שמגמת התפילה היא עילוי כוח הרצון : "עילוי הרצון וזיקוקו... זאת היא מגמתה של עבודת התפילה, יסוד העבודה שבלב" [אורות הקודש ג עמ' ס], "התרוממות הרצון והתגלותו היא יסוד התפילה" [אורות הקודש ג עמ' נ], ועוד.
במקום אחר כותב הרב קוק כי התפילה מרוממת ומזככת את כוח המדמה: "צריך בכל יום לטהר את כוח המדמה ולהעלותו. למטרה זו אנו צריכים להתפלל. אין לשער את הזוהמה האנושית ההולכת ומתרבה בנפש הפרט ובנפש האומה בכלל... על ידי החדלון מלטהר את כוח המדמה... הכוח הדמיוני הוא צריך טהרה והתעלות, על כן צריכים אנו לברכות להודאות ולתפילות בעיתים מזומנים. ואשרי הנזהר בהם בכוונה טובה, הוא מאיר את עצמו ואת העולם כולו" [שמונה קבצים א, סו]. האדם יכול להשתמש בדמיונו לשני צדדים: מצד אחד לדמות דמיונות שווא ודמיונות שליליים, ומצד שני לדמות דברים קדושים וטהורים. באמצעות עבודת התפילה האדם מטהר את דמיונותיו, ומעלה אותם מהשלילה והטומאה אל החיוב והקדושה.
שינוי רצון ה' על ידי התפילה
וְאֵיךְ זֶה לֹא יֻשְּׂגוּ עַל יָדָהּ כָּל הַמַּאֲוַיִּים, וְהִיא יוֹצֶרֶת כֹּל, מְחוֹלֶלֶת כֹּל. הרב קוק עונה כאן על השאלה כיצד ייתכן שהתפילה פועלת שינוי במציאות: הלא אם רצון ה' שחולה פלוני ימות, באמת הוא צריך למות, וכיצד יכולה התפילה לשנות עובדה זאת?
הרמח"ל עונה: "עניין התפילה הוא כי מן הסדרים שסידרה החכמה העליונה הוא שלהיות הנבראים מקבלים שפע ממנו יתברך צריך שיתעוררו הם אליו ויתקרבו לו ויבקשו פניו וכפי התעוררותם לו – כן יימשך אליהם שפע, ואם לא יתעוררו לא יימשך להם..." [דרך ה' ד, ה, א]. כלומר, שינוי המציאות באמצעות התפילה הוא חוק שחקק ה' יתברך מראש, ואינו שינוי רצון פתאומי (עיין עוד באורות הקודש, מוסר הקודש מח; אורות התפילה, 'עבודת התפילה' עמ' 39). ייתכן שניתן להסביר את דברי הרמח"ל בדומה למה שהסברנו בדעתו של הרב קוק (ביאורים, כג סיון).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
