ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פסחים
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקב בן עליה
עד כאן מהלך הסוגיא שזמן קידוש בלילה ואם לא קידש בלילה מקדש כל היום כמו בהבדלה כנ"ל.
ובדף ק"ו בהמשך הסוגיא מובאת ברייתא זכור את יום השבת לקדשו זוכרהו על היין בכניסתו... ביום מנין זכור את יום השבת. ביום מאי מברך א"ר יהודה בפה"ג. כלומר בברייתא זו נאמר שיש קידוש ביום . נמצאנו אומרים שקידוש שלם יש רק בלילה כפי שנאמר בברייתא הראשונה. וכאן בברייתא השניה נאמר שיש גם קידוש שאין שלם ביום שמברך על היין בפה"ג. וקידוש ביום הוא מדרבנן ומאסמכתא דורשים שגם ביום מקדשים. ומשמעות הקידוש ביום הוא מטעם כבוד שבת לחלק בין מדת שבת למדת חול שהוא ענין שיר שאין אומרים שירה אלא על היין, אלו דברי הרשב"ם. וגם הר"ן על הרי"ף אמר שהקידוש ביום הוא זכר לקדוש מטעם כבוד היום עדיף וזו שירה לקדושתו של יום.
קידוש בלילה
צריך להתבונן מדוע הקידוש בלילה דוקא, האם הוא לכתחילה בלילה מדין זריזין מקדימין למצות בלבד, או שזמן הקידוש הוא דוקא בלילה ואם לא קידש בלילה אמנם מקדש ביום אך זה מתורת תשלומין. ולכאורה מהראיה שהביאו מבני ר' חייא מהבדלה שיש לה תשלומין א"כ הוא הדין קידוש ביום הוא מדין תשלומין. אכן בהבדלה עצמה נחלקו הראשונים אם לא הבדיל במוצאי שבת מבדיל עד יום שלישי האם זה מדין תשלומין או שזמן הבדלה נמשך עד יום שלישי. הרא"ש בפ"ג סימן ב' בברכות מביא דברי רב יהודה שאומר מי שהוא אונן במוצש"ק פטור אז מהבדלה נפטר לגמרי, וגם אחר הקבורה אינו מבדיל. ור' מאיר חולק עליו ואומר שהחיוב של הבדלה נמשך ואל כן אחר הקבורה עליו להבדיל. א"כ כיון שהגמ' השוותה קידוש להבדלה אותה מחלוקת יש בקידוש. אם לא קידש בלילה יקדש ביום מדין תשלומין או מפני שזה עדין זמנו. נ"מ אם היה פטור בלילה כגון קטן שהגיע למצות וגדלו שערותיו רק ביום השבת אם מדין תשלומין הוא פטור מהתורה. ואם זה עדין זמנו מחויב מהתורה וכן מי שהיה שוטה בלילה ונתפקח ביום מחויב בקידוש מהתורה ויכול להוציא אחרים המחויבים מהתורה.
בסדר ר' עמרם גאון (תפילת שבת טז') כתב מי שנאנס מחמת שכרות או שינה או מכל דבר שיש בו אונס ולא קדש בלילה מקדש בבוקר, משמע דוקא באונס יש תשלומין כמו בהבדלה אבל במזיד אין. עיין טור רע"א שהביא מחלו' אם לא קדש בלילה יש לו תשלומין ביום, האם דווקא בשכח כדברי רב עמרם הנ"ל או אפי' במזיד כדברי הרמב"ם .
המנחת חנוך במצות קידוש חוקר בשאלה הנ"ל.
קידוש מוסיף קדושה לשבת
אכן צריך להבין מדוע הקידוש זמנו דוקא בלילה וביום הוא רק מדין תשלומין ואפילו למי שאומר שזמנו נמשך כל השבת אך לכתחילה זמנו בלילה מדוע. דומה כי פתרון הדבר הוא בהבנת מהותו של הקידוש. האם הקידוש בא לבטא את מציאות קדושת השבת. יש מצוה לומר בפה היום שבת קודש. או הקידוש גם יוצר קדושת שבת. כמובן שהשבת קדושה ועומדת גם ללא הקידוש שלנו. אך הקידוש מוסיף עוד קדושה לשבת. מצינו כדבר הזה שיש מצוה לקדש בכור אף שהוא קדוש מבטן. קדש לי כל בכור פטר רחם והכוונה ממש לקדש ולא רק לנהוג בו קדושה כך אומרת הגמ' בנדרים י'ג תניא משום רבי אמרו מנין לנולד בכור בתוך ביתו שמצוה להקדישו שנאמר הזכר תקדיש.
ונ"מ לדינא שלדעת ר' יעקב שם בנדרים יב'. אם אדם אומר הרי עלי כבכור זה נדר כי הוא מתפיס בדבר הנדור ולכן הנדר חל. אמנם ר' יהודה חולק ומתיר כי כיון שהוא קדוש מבטן אין זה נקרא דבר הנדור. אך גם הוא מודה שמצוה להקדישו. זאת אומרת שבזה שהוא מקדיש חלה תוספת קדושה על הקדושה הקיימת בבכור מלידה. וכן יש לומר כאן השבת קדושה ועומדת גם בלי הקידוש אך הקידוש מוסיף קדושה לשבת.
לכאורה קדושת השבת עליונה אלוקית, קביעה וקיימה. ורק קדושת המועדים ישראל משתתפים בקדושתן. ולכן אומרים מקדש ישראל והזמנים שישראל מקדשים את הזמנים, הם קובעים אותם ע"י קידוש החודש, אבל שבת קבועה מששת ימי בראשית. אכן אפשר לומר שיש בשבת קדושה כפולה, גם קדושה אלוקית מששת ימי בראשית וגם קדושה הקשורה ביציאת מצרים, וכן אנו מזכירים את שניהם בקידוש זכר למעשה בראשית וזכר ליציאת מצרים, כמו המועדים שהם זכר ליציאת מצרים. ועל כן השבת נזכרת בפרשת המועדים וגם היא נקראה מקרא קודש. והיא תחילה למקראי קודש.
אם כן מהבחינה הזאת שהשבת היא גם זכר ליציאת מצרים יש בה בחינה של קדושה שקשורה בישראל ויש מקום לומר שהקידוש הוא לא רק הזכרה והודעה שיום זה מקודש ועומד אלא יש בו גם פעולה של הוספת קדושה על ידינו.
מרן הרב בהגדה של פסח מדייק בסימן קדש הנאמר על הקידוש ואומר שביציאת מצרים עם ישראל התעלה והתקדש ויש בנו הכח לקדש את הזמן. וכן יש לומר גם על השבת.
ולפי זה מובן מדוע הקידוש לכתחילה זמנו דווקא בלילה בכניסת השבת כי תפקידו של הקידוש גם לפעול קדושה, ואמנם אם לא קידש בתחילתו מקדש והולך כל השבת כי עדיין יש זמן שאפשר לקדשו. בזוהר פרשת ויקהל כתב שבשבת ביום אין צורך בקידוש כי היום יש בו בעצמו קדושה גדולה ולכן די באמירת ברכת בפה"ג. ויש להבין מזה כאמור שהקידוש פועל קדושה וזה נוסף רק בלילה. ואילו לדעת הזוהר אם לא קידש בלילה לא יקדש ביום.
גם מדברי הרמב"ן בפרשת יתרו נראה שהקידוש יוצר קדושה וזה לשונו כל הטעונים קידוש מתקדשים פעם אחת כגון קידוש החדש וקידוש היובל. הרמב"ן משווה את הקידוש בשבת לקידוש החודש ששם זה קידוש של יצירה שעל ידי הקידוש מתחדש החודש.
בהבדלה מסתיימת קדושת השבת
לפי האמור כמו שהקידוש יוצר את קדושת השבת כך גם הבדלה ביציאת השבת נועדה לסיים את קדושת השבת ולהבדיל בין השבת לבין החול. כלומר ההבדלה אינה רק הכרזה והודעה של המעלה של השבת והבדלה מימי החול, אלא היא פועלת הפסקת קדושה, ומתרת את העבודה, ולפני ההבדלה יש איסור עשיית מלאכה כי לא יצאה השבת עדיין לגמרי.
וכך אומר הזהר בהקדמת ספר הזהר אות רנ"ו רנ"ז אינו ראוי להדליק נר כשיוצאת השבת מטרם שישראל מבדילים בתפילה ומבדילים על הכוס כי עד הזמן ההוא שבת היא וקדושת שבת שולטת עלינו. וכן בהמשך חוזר הזהר ואומר אע"ג שיוצאת השבתאינם חוזרים למקומם { הכוונה למחנות השולטים בימי החול} עד השעה שאומרים ישראל בא"י המבדיל בין קודש לחול אז הקודש מסתלק.
בש"ע סי' רצט' סע' י' "אסור לעשות שום מלאכה קודם שיבדיל ואם הבדיל בתפילה מותר... ואם צריך לעשות מלאכה קודם שיבדיל בתפלה אומר המבדיל בין קודש לחול בלא ברכה ועושה מלאכה". וברמ"א: "ויש אומרים דכל זה במלאכה גמורה כגון כותב ואורג אבל הדלקת הנר בעלמא או הוצאה מרשות לרשות לא צריך לזה".
כלומר נחלקו הפוסקים 1 האם לפני הבדלה אסורה כל מלאכה או שרק מלאכות גמורות. ונראה שהטעם מפני שנחלקו האם איסור מלאכה לפני הבדלה הוא משום שצריך להוציא את השבת מקודם ולפני כן ישנה עדיין קדושת השבת ולכן אסורה כל מלאכה, או אסור לעשות מלאכה קודם הבדלה, לא מפני שהשבת לא יצאה אלא כמו שאסרו לאכול לפני התפילה בבוקר כך אסרו כאן משום שלא ישכח ועל כן אסרו רק מלאכות גדולות שעלולות לגרום שישכח.
נמצא ששיטת הש"ע שההבדלה מתרת לעשות מלאכה ועד שלא הבדיל נמשכת קדושת השבת במובן מסויים, מתאימה להסברה שקידוש יוצר קדושה וקדושה זו פוקעת בהבדלה.
לפי זה מבוארת הגמ' בפסחים קה: "...תניא הנכנס במוצאי שבת מברך על היין ועל המאור ועל הבשמים ואח"כ אומר הבדלה על הכוס. ואם אין לו אלא כוס אחד מניחו עד לאחר ברכת המזון ומשלשלן כולן אחריו. ולא אמרינן חביבה מצווה בשעתה. (ולמה בקידוש אמרינן חביבה וכו' ולא דוחין ליום משום כבוד היום עדיף) אמר ליה... שאני לן בין עיולי יומא לאפוקי יומא וכו' ע"ש. ולכאורה אם היום נכנס מאליו ויוצא בצאת הכוכבים א"כ מה מועיל שדוחה את ההבדלה ולמה לא יזדרז לקיים המצווה. אך כאמור אם ההבדלה פועלת ועל ידה נפסקת קדושת השבת. א"כ כל מה שדוחה את ההבדלה קדושת השבת נמשכת ובזה מראה שאין קדושת השבת עליו כמשא מכביד.
השבת בת זוג של כנסת ישראל
במדרש ב"ר יא' ט' "תני רשב"י אמרה שבת לפני הקב"ה לכולן יש בן זוג וכו' אמרה לה הקב"ה כנסת ישראל יהיה בן זוגך כיוון שעמדו על הר סיני אמר להם הקב"ה זכרו הדבר שאמרתי לשבת כנס"י היא בן זוגך היינו דבור זכור את יום השבת לקדשו. זה מסביר את כל העניין, כלומר השבת היא בת הזוג של כנס"י וישראל צריכים לקדש אותה כמו שאדם מקדש את בת זוגו. ולפי זה כביכול רבש"ע הוא הרב המקדש בקדושי כנס"י והשבת והוא אומר לחתן זכור את יום השבת לקדשו. וישראל עושים קידוש בשבת ומייחדים אותה להיות של ישראל בלבד ולא של אחרים וישראל עצמם מתקדשים על ידה ומקבלים נשמה יתירה.
אם כן הקידוש בשבת הוא כמו קידושי אשה עם ישראל מקדש את השבת אליו השבת מקודשת לו. ולכן אסור לנכרי לשמור שבת נכרי ששומר שבת כאילו בא על אשת איש. כמי שנאמר על נכרי שלומד תורהשהרי הוא כאילו בא אשת איש.
ליל שבת ויום שבת שתי בחינות זכור ושמו
ונראה להוסיף עוד העמקה מדוע עיקר זמנו של קידוש בליל שבת. כי הלילה והיום של שבת הם שתי בחינות שונות. וכך נמצא במדרשו של ר' נחוניא בן הקנה המובא ברמב"ן פרשת יתרו. הזכירו עוד סוד גדול בזכור ושמור ועל הכלל תיהיה זכירה ביום ושמירה בלילה. כלומר מהות היום בשבת לחוד ומהות הלילה של שבת לחוד. הדברים מתאימים לדברי המכילתא ביתרו. זכור את יום השבת לקדשו לקדשו בברכה מכאן אמרו מקדשין על היין בכניסתו אין לי אלא קדושה ליום ללילה מנין ת"ל ושמרתם את השבת. כלומר שני לימודים לקדושת שבת ליום לחוד וללילה לחוד.
יש להוסיף עוד שבת נקראת בלשון זכר וגם בלשון נקבה. בפרשת בראשית נאמר ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו כי בו שבת מכל מלאכתו כאן שבת בלשון זכר. וכן בפרשת בשלח בפרשת המן נאמר ששת ימים תלקטוהו וביום השביעי שבת לא יהיה בו. לשון זכר. ביתרו בעשרת הדברות זכור את יום השבת לקדשו. ואחר כך ויקדשהו לשון זכר. אך בפרשת כי תשא נאמר אך את שבתותי תשמורו כי אות היא לכם מחלליה מות יומת כל העושה בה מלאכה ונכרת וגו' כל הפרשה שבת לשון נקבה. לעומת זאת בפרשת ויקהל שבת לשון זכר כל העושה בו מלאכה.
לאמר שתי בחינות לשבת. אולי זו כוונת הפסוק את שבתותי תשמורו שתי הבחינות של שבת בחינת זכר ובחינת נקבה בחינת יום ובחינת לילה. וכאן יש להביא את המשך דברי הרמב"ן ביתרו "וזהו מאמר החכמים שאומרים בערב שבת בואי כלה בואי כלה בואו נצא לקראת שבת מלכה כלה. וקראו לברכת היום קידושא רבא שהוא קידוש גדול". כלומר ליל שבת בחינת כלה מלכה נקבה . יום שבת זכר והקידוש בו גדול . והנצי"ב בשאילתות יתרו שאילתא נ"ד אומר מכאן המנהג המובא במג"א ס' רס"ח לומר בתפלה בליל שבת וינוחו בה וביום וינוחו בו וזה מה שאמרו שכבוד היום עדיף לכבוד הלילה. נמצא שהקידוש בלילה קידוש של יצירת קדושה נוספת קדושה על הקדושה הקיימת שבת ככלה שישראל מקדשין אותה. וזה מה שאומר הזוהר בפרשת ויקהל שבשבת ביום אין צורך בקידוש כי יש בו קדושה גדולה ולכן די באמירת ברכת הגפן וזו כוונת הרמב"ן שהקידוש ביום נקרא קידושא רבא בשל מעלתו של היום על הלילה.
טעם האיסור לאכול לפני קידוש
בשו"ע נפסק אסור לטעום כלום קודם שיקדש אפילו מים. ואפילו אם התחיל מבעוד יום צריך להפסיק שפורס מפה ומקדש (סי' רע"א סע' ד') והטעם כיוון שנכנסה שבת חל עליו חיוב קידוש. אפשר להבין את האיסור כדי שלא ישכח לקדש, לכן אסרו עליו לטעום. אכן ניתן להעמיק יותר ולראות שיש באיסור זה משהו מהותי.
אמרו חכמים בברכות לה' ע"א ת"ר אסור לאדם שיהנה מהעוה"ז בלא ברכה וכל הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה כאילו מעל. ולכאורה אם כל המציאות יש בה בחינה של קדושה מה מועילה הברכה שעל ידה מותר ליהנות מהעולם. האם יכול ישראל לאכול מן הקדשים המיועדים לכהנים על ידי שיברך?
הביאור הפשוט הוא שהברכה היא בגדר של פדיון. לאמר, כמו שאפשר לפדות קדשים ולתת תמורתם לקודש והם הקדשים נעשים חולין ואפשר ליהנות מהם, כך הברכה שבה אדם משבח את רבש"ע ומכיר שהכל ממנו היא באה במקום אותו השבח שאותו הדבר משבח את רבש"ע בעצם מציאותו. וכיוון שהשבח נעשה ע"י הברכה מותר ליהנות מאותו דבר. אכן 2 אפשר עוד להעמיק ולהבין באופן יותר מהותי, כל הנבראים בעצם מציאותם הם מספרים כבוד ה', השמים מספרים כבוד אל וכל הנברא נברא לכבודו ית"ש. כאשר אדם מברך על ההנאה הוא מתרומם ומכיר את התפקיד של הדבר שהוא נהנה ממנו שהקב"ה הוא שברא את ההנאה הזו ליהנות בה בני אדם. והוא יודע שכעת הוא יושב על שולחנו של מקום א"כ הברכה מכניסה אותו למדריגה חדשה והוא נעשה מבחינה מסוימת כהן הראוי לאכול מן הקדשים. אמר רב יהודה כל הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה כאילו נהנה מקדשי שמים. ונמצא שכאשר הוא מברך הוא מתעלה ונעשה ראוי לאכול מקדשי שמים.
וכך יש להסביר את הקידוש בשבת. בשבת הכל מתעלה למדרגה חדשה ועל מנת ליהנות מהעוה"ז שהוא התקדש בשבת בקדושה יתירה צריך להתעלות למדרגת השבת. וזה עניינו של הקידוש, כפי שהסברנו השבת היא בת זוג של ישראל, כאשר ישראל מקדשים את השבת הם נעשים שלמים כמו שהאיש המקדש את האשה הוא נעשה שלם כך ע"י קידוש השבת האדם מתקדש ומתעלה וראוי הוא ליהנות מקדושת השבת.
הכיוון הכללי של השיעור מתוך דברי הרב סולובייצ'יק בשיעוריו.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.










