ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- אמרי במערבא
- מסכת שבת
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- שבת
הירושלמי דן בזה בשבת פ"א ה"ד [יא.], ועיין מה שכתבנו שם.
אלישע בעל כנפיים בבלי קל.
הירושלמי דן בזה בברכות פ"ב ה"ג [טו:], ועיין מה שכתבנו שם.
רבי אליעזר שמותי בבלי קל:
הירושלמי דן בזה בסוכה פ"ב ה"ח [יא:] ונזיר פ"ו הי"א [לב:], ועיין מה שכתבנו שם.
מחלוקת אם לר"א כל המכשירים דוחים את השבת בבלי קלא. • פי"ט ה"א [פו.]
אמר רבי יוחנן וכו': לא בכל הדברים חלוק רבי אליעזר. אמר רבי שמואל בר רב יצחק: בכל הדברים חלוק רבי אליעזר, ולמה צרך רבי אליעזר לדרוש ביכורין ביכורין אלא וכו' (כך גירסת הפני משה. אמנם בגרסאות אחרות ובפירוש קרבן העדה רבי שמואל בר רב יצחק לא חולק על רבי יוחנן).
בבבלי פשוט שלרבי אליעזר לא כל המכשירים דוחים את השבת 1 .
הנשאל ונאסר לא ישאל חכם אחר פי"ט ה"א [פו:]
נשאל לחכם והתיר ישאל לחכם אחר שמא יאסר וכו', נשאל לחכם ואסר אל ישאל לחכם אחר שמא יתיר.
בבבלי ברכות סג: הלשון: חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר.
תקיעה ורדיית הפת הם חכמה - אינו בירושלמי בבלי קלא:
עיין מה שכתבנו בראש השנה פ"ד ה"א [יח:].
המקור שאין שורפין קודשים ביו"ט בבלי קלג.
הירושלמי דן בזה בשבת פ"ב ה"א [טו.], ועיין מה שכתבנו שם.
להחמיר על עצמו ולהקל לאחרים בבלי קלד.
הירושלמי דן בזה בברכות פ"א ה"א [ו:], ועיין מה שכתבנו שם.
המעשה שמתו שלושת בניה מהמילה בבלי קלד.
הירושלמי דן בזה ביבמות פ"ו ה"ו [לח.], ועיין מה שכתבנו שם.
המקור לפריעה ולציצין המעכבין פי"ט ה"ב [פז:]
הירושלמי כאן הובא גם ביבמות פ"ח ה"א [מה:], ועיין מה שכתבנו שם.
לשונות ריבויין או כפולין, האם דיברה תורה כבני אדם פי"ט ה"ב [פז:]
הירושלמי כאן הובא גם ביבמות פ"ח ה"א [מד:], ועיין מה שכתבנו שם.
התענה על בנו שימות בבלי קלה. • פי"ט ה"ב [פז:]
רבי אדא בר אהבה איתיליד ליה חד בר (כשהוא מהול), בי מימסמיס ביה מית (כאשר הטיף ממנו דם ברית - מת). רבי אבין אמר: נעשה פצוע דכא, ונתענה עליו ומת (התענה בשביל שימות). רבנן דקיסרין מרין (אמרו): כרות שפכה נעשה, ונתענה ומת.
בבבלי רק נאמר שעשאו כרות שפכה, אך לא שמת 2 .
המקור לר"י שמלים אנדרוגינוס בשבת בבלי קלז. • פי"ט ה"ג [פח.]
ורבי יהודה דרש זכר, מה תלמוד לומר ערל - אפילו מקצתו ערל.
בבבלי מקורו מהפסוק המול לכם כל זכר.
נוסח אחר במשנה "מי שהיו לו שני תינוקות למול" בבלי קלז. • פי"ט ה"ד [פח.]
מי שהיו לו שני תינוקות אחד למול ערב שבת ואחד למול בשבת, שכח ומל את של ערב שבת בשבת - חייב. אחד למול אחר שבת ואחד למול בשבת, שכח ומל את של אחר השבת בשבת - רבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר.
בבבלי גירסת המשנה היא: אחד למול אחר השבת ואחד למול בשבת וכו' - חייב. אחד למול בערב שבת ואחד למול בשבת וכו' - מחלוקת ר"א ור"י. ובין הבבלי ובין הירושלמי (לקמן פט:) דנו מהו נוסח המשנה. והפני משה כתב (וכן כתב במראה הפנים) שנוסחת הירושלמי היא העיקרית.
מחלוקת האם רוב גובהה או רוב גגה של עטרה בבלי קלז: • פי"ט ה"ו [צ.]
הירושלמי כאן הובא גם ביבמות פ"ח ה"א [מה:], ועיין מה שכתבנו שם.
ברכות המילה בבלי קלז:
הירושלמי דן בזה בברכות פ"ט ה"ג [סו.], ועיין מה שכתבנו שם.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
