ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- תרומה
- משפחה חברה ומדינה
- בית המקדש
- מעלת המקדש
חז"ל פותחים את המדרש לפרשתנו בשבח התורה 1 :
"'ויקחו לי תרומה' - הדא הוא דכתיב: 'כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו'. אל תעזובו את המקח שנתתי לכם. יש לך אדם שלוקח מקח, יש בו זהב אין בו כסף, יש בו כסף אין בו זהב. אבל המקח שנתתי לכם, יש בו כסף, שנאמר 'אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף'. יש בו זהב שנאמר 'הנחמדים מזהב ומפז רב'. יש אדם לוקח שדות אבל לא כרמים, כרמים ולא שדות. אבל המקח הזה יש בו שדות ויש בו כרמים, שנאמר 'שלחיך פרדס רימונים'.
פשוטו של מדרש הוא, שהתורה נמשלה לכל הדברים הטובים הקיימים בעולם. היא יקרה כזהב, ויש לה גם את מעלותיו של הכסף, יש בה את ברכת השדה ואת מתיקות הפרדס. אולם, עומק כוונת המדרש היא, שקיימת זהות מהותית בין כל העושר המצוי בעולם, לתורה. התורה היא יסודו של עולם, הכל מצוי בה. חז"ל לימדו שהקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם 2 , מכאן, שהתורה היא שורש הופעת מציאות העולם הזה. זוהי כוונתו הפנימית העמוקה של המדרש, להורותנו בא שהתורה היא שורשם העליון של הזהב, הכסף, השדה והפרדס. היא התוכן העליון המחייה ומקיים כל מצוי, ומהווה סיבה להופעתו בעולם.
השלמה של רעיון זה מוצאים אנו בהמשך דברי המדרש:
"'ויקחו לי תרומה' רבי ברכיה פתח - 'לך ה' הגדולה והגבורה' וגו' כי כל בשמים ובארץ'. אתה מוצא, כל מה שברא הקב"ה למעלן, ברא למטן. למעלן: זבול וערפל שנאמר 'וראה מזבול קדשך', ערפל, 'ומשה ניגש אל הערפל'. וכתיב 'הבעד ערפל ישפוט'. למטן: 'אז אמר שלמה ה' אמר לשכון בערפל', וכתיב 'בנה בניתי בית זבול לך'. למעלן 'שרפים עומדים ממעל לו', למטן 'עצי שיטים עומדים'. למעלן: כרובים, שנאמר 'יושב הכרובים', למטן: 'ויהיו הכרובים'. למעלן: 'והאופנים ינשאו לעומתם', למטן: 'ומעשה האופנים כמעשה אופן המרכבה', וכן 'והנה אופן אחד בארץ'" 3 .
המדרש ממשיך בהשוואת עניינים השייכים לעולמות עליונים שדוגמתם מוצאים אנו גם בעולמות התחתונים, בריבוי פסוקים, ריבוי הנראה במבט ראשון כגורם אריכות שאינה נצרכת.
גם כאן, ההבנה הפשוטה של המדרש היא שלפנינו משל, הבא לדמות עולם עליון לעולם תחתון, וככל משל, הוא בא להציג רק צד דמיון בין המשל לנמשל, אמנם, דמיון זה יכול להעיד על קשר מסוים שבין המשל לנמשל, אך אין הוא בא לטעון לקיומה של זהות מהותית ביניהם.
אולם, קיימת גם הבנה עמוקה יותר, זו הרואה זהות מהותית פנימית בין המשל לנמשל, הרואה את העולם העליון כשורשו של העולם התחתון, הנמשך ומשתלשל בירידת המדרגות, מדרגה אחר מדרגה מן העולם העליון. לכן, בית המקדש של מטה הוא גילוי נמוך של בית מקדש עליון המצוי בעולמות עליונים, וכך הוא ביחס לכל המצוי בעולמנו.
כאן, מחדשים חז"ל דבר נוסף 4 :
"ולא עוד אלא שחביבין מה שלמטן משל מעלן. תדע לך, שהניח מה שלמעלן, וירד בשלמטן, שנאמר 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם' 5 ".
אחר שנתברר לנו שכל ההופעות הקיימות בעולמנו הן השתלשלות מעולמות עליונים, השתלשלות של הופעת רעיונות עליונים המלובשת ומכוסה בכיסויים גשמיים, למדים אנו שאף-על-פי כן, בחר הקב"ה להניח עולמות עליונים ולשכון בעולמות תחתונים. ניתן אמנם לפרש את דברי חכמינו כפשוטם, שהקב"ה סילק שכינתו מעולמות עליונים וקבעה בעולמות תחתונים. אולם, נדמה שאין זו כוונת חכמינו, אלא ביקשו חכמינו להדגיש שהקב"ה אינו מסתפק בהשראת שכינה בעולמות עליונים. אמנם, ניתן היה לחשוב שראוי שהקב"ה ישרה שכינתו דווקא בעולמות עליונים, ועולמות תחתונים אינם ראויים לשכינתו, אך הקב"ה חיבב דווקא עולמות אלו, ונמנע מלצמצם שכינתו לעולמות עליונים בלבד, על מנת להביא להשראת שכינה בכל מדרגות המציאות. זהו עניינו של בית המקדש, שנועד להביא לידי שלמות הופעת שכינה בעולם.
אמור מעתה: כשאין בית המקדש בעולם, הופעת השכינה בעולם אינה שלמה, וממילא השפע האלוקי המופיע בעולם, חסר. מעין דברים אלו כותב 'חתם סופר' 6 , שבזמן שעם ישראל כולו שכן בארץ ישראל, היותה כל ארץ ישראל 'פתח' רחב להופעת שכינה בעולם, 'פתח' שדרכו וממנו נשפע שפע רב לקיומו של עולם. אולם מאחר שחרב הבית וגלו ישראל מארצם, נצתמצם ה'פתח', ומעתה קיים רק 'פתח' צר, מעל ירושלים, במקום בית המקדש, וממקור זה ניזון עולם ומלואו.
כאשר מתרחב הפתח, מתרחבת האורה הנשפעת לעולם ממרום. עיקר משמעותה של הרחבה זו היא רוחנית, הרחבת כוחות השכל והרגש. חז"ל לימדו שמשחרב בית המקדש, ניטל טעם הפירות 7 . אמנם, עדיין הפירות קיימים, ייתכן שפע כלכלי גם אחר חורבן הבית, אולם חסר הטעם, חסרה המשמעות שאמור השפע לתת לחיים. חז"ל קבעו 8 שישנם דברים המרחיבים דעתו של אדם, אולם ייתכן שדברי אלו יהיו ברשות האדם, אך עדיין לא תתרחב דעתו. כאשר בית המקדש עמד על מכונו, היה השפע הנשפע לעולם אמצעי למילוי המציאות כולה בחיים של תוכן, חיי אמונה בהם אור ה' מופיע באומה, ודרכה מופיע בכל העולם כולו.
ישנן מדרגות שונות להופעת השכינה בעולם. במשכן, לראשונה מאז ימי האדם הראשון, מופיעה שכינה בארץ. אמנם, זוהי הופעה ארעית, ועל כן, נמוכה מדרגת הופעת שכינה שבמשכן ממדרגת הופעתה בבית המקדש.
הופעת השכינה בבית המקדש הראשון היא ההופעה העליונה ביותר להופעת שכינה שהייתה מאז ומתמיד, הופעה קבועה של שכינה בארץ. בבית המקדש השני, הופעת השכינה היא במדרגה נמוכה מזו שהייתה בבית המקדש הראשון.
חז"ל העידו 9 שחמשה דברים שהיו בבית המקדש הראשון, לא קיימים בבית המקדש השני, וביניהם, שבבית המקדש השני לא שרתה שכינה. אמנם, הרמב"ם פוסק 10 שקדושה שניה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא, ומטעים את פסיקתו בטיעון שקדושה שניה של בית המקדש היא משום קדושת שכינה, וקדושת שכינה אינה בטלה 11 . מדבריו משמע שבכל אופן הייתה השראת שכינה גם בבית המקדש השני. על כן, עלינו להבין שקיימות מדרגות בהופעת שכינה, וחכמינו התכוונו לומר שהשראת שכינה כבבית הראשון, לא הייתה קיימת בבית שני, אולם הייתה קיימת השראת שכינה, במדרגה נמוכה יותר. גם אחר חורבן בית שני, קובעים חז"ל 12 ששכינה לא זזה מכותל המערבי, ושכינה מצויה עם ישראל גם בגלותם 13 , אם-כן, מדרגות שונות יש בהשראת שכינה, זו למטה מזו.
"ולא יכול משה לבוא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן, וכבוד ה' מלא את המשכן" 14 . הופעת השכינה היא כל כך ברורה וגלויה, עד שהיא נדמית כממשות, המונעת את כניסת משה למשכן! תאור דומה מוצאים אנו אחר הקמת בית המקדש הראשון: "ולא יכלו הכהנים לעמוד לשרת מפני הענן כי מלא כבוד ה' את בית ה'" 15 . הרי, שגם אחר הקמת בית המקדש הראשון, גילוי השכינה ברור ומרשים עד שהוא ממשי, ומונע את כניסת הכוהנים לעבוד בבית המקדש.
אולם, אחר סיום כינונו של הבית השני, אין אנו מוצאים תופעה דומה. הראב"ד 16 טוען שקדושה שניה קדשה לשעתה אך לא קדשה לעתיד לבוא. את דבריו הוא מנמק על פי הידוע לו מ"סוד ה' ליראיו" שקדושת בית המקדש השלישי אינה דומה כלל לקדושת בית המקדש שקדמה לה, אלא תהיה בה הופעת שכינה במדרגה גבוהה מכל ההופעות שקדמו לה. לכן, אי אפשר שתישאר קדושה שניה על מקום בית המקדש, כי על מנת שתופיע קדושה עליונה, יש לסלק קודם את הקדושה הקודמת, הנמוכה ממנה, שהייתה שרויה במקום. נמצאנו למדים ששיאה של הופעת שכינה בעולם יהיה עם כינון בית המקדש השלישי.
^ 1 שמות רבה, לג, א.
^ 2 ע"פ בראשית רבה, א , ב; תנחומא, בראשית, א.
^ 3 שמות רבה שם, ד.
^ 4 שמות רבה שם.
^ 5 שמות כה, ח.
^ 6 ראה: שו"ת חת"ס, ב, יו"ד, סימן רלד.
^ 7 סוטה, מח ע"א.
^ 8 ראה: ברכות, נז ע"ב.
^ 9 ראה: יומא, כא ע"ב.
^ 10 רמב"ם, בית הבחירה, ו, הלכה יד.
^ 11 שם, הלכה טז, וראה בספר המפתח שם (מהדורת ש. פרנקל) מקורות בדברי פוסקים ראשונים ואחרונים, שדנו בשאלה, האם הייתה השראת שכינה בבית שני?
^ 12 ראה: במדבר רבה, יא, ב; זוהר, משפטים, דף קטז ע"א.
^ 13 במדבר רבה, ז, י; איכה רבה, א, נד, ועוד.
^ 14 שמות מ, לד.
^ 15 מלכים א, ח, יא.
^ 16 ראב"ד, שם, הלכה יד.
^ 2 ע"פ בראשית רבה, א , ב; תנחומא, בראשית, א.
^ 3 שמות רבה שם, ד.
^ 4 שמות רבה שם.
^ 5 שמות כה, ח.
^ 6 ראה: שו"ת חת"ס, ב, יו"ד, סימן רלד.
^ 7 סוטה, מח ע"א.
^ 8 ראה: ברכות, נז ע"ב.
^ 9 ראה: יומא, כא ע"ב.
^ 10 רמב"ם, בית הבחירה, ו, הלכה יד.
^ 11 שם, הלכה טז, וראה בספר המפתח שם (מהדורת ש. פרנקל) מקורות בדברי פוסקים ראשונים ואחרונים, שדנו בשאלה, האם הייתה השראת שכינה בבית שני?
^ 12 ראה: במדבר רבה, יא, ב; זוהר, משפטים, דף קטז ע"א.
^ 13 במדבר רבה, ז, י; איכה רבה, א, נד, ועוד.
^ 14 שמות מ, לד.
^ 15 מלכים א, ח, יא.
^ 16 ראב"ד, שם, הלכה יד.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
