ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- פסח
- שבת הגדול
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
עמרם בן סולטנה
נחלקו הפוסקים בעניין לימוד תורה בזמן בדיקת חמץ. השולחן ערוך 1 כתב: "יזהר כל אדם שלא יתחיל בשום מלאכה ולא יאכל עד שיבדוק, ואפילו אם יש לו עת קבוע לא ילמוד עד שיבדוק. ואם התחיל ללמוד מבעוד יום אין צריך להפסיק". ומדייק המגן אברהם, שאם התחיל ללמוד אחרי שהגיע החיוב - מפסיק. על דברי השולחן ערוך כותב הרמ"א "ויש אומרים שצריך להפסיק, וכן נראה לי עיקר".
ומבאר הגר"א את מחלוקתם, שהיא תלויה בשאלה האם חיוב הבדיקה עוד לפני חצות היא מדאורייתא, שאם החיוב הוא מהתורה יש להפסיק מחשש שישכח לבדוק, ואם החיוב הוא מדברי סופרים אין חובה להפסיק כאשר התחיל מבעוד יום. ומוסיף הגר"א שמדברי הטור רואים שהבין באופן אחר מדוע יש להפסיק, שכן הוא הביא את הירושלמי שמסמיך את חובת הבדיקה לפסוק 'ושמרתם את היום הזה לדורותיכם לחוקת עולם' – "שיהיו היום והלילה משומרים", ואם כן גם אם מצוה זו אינה מדאורייתא, מכל מקום יש חיוב לעסוק בשימור מחמץ החל מליל י"ד, ואם ילמד בכניסת י"ד נמצא שאינו עוסק בשימור, והריהו מבטל את המצוה. לפי הטור, הצורך להפסיק מלימודו אינו מחשש שמא ישכח לבדוק, אלא שזהו עיקר המצוה.
בלי לחץ!
בין אם חיוב בדיקת החמץ היא מדאורייתא ממש ובין אם היא כעין דאורייתא, נלמד עד כמה חשובה וחביבה מצווה זו. אלא שמצב זה מביא לפעמים אנשים לתחושת לחץ ועצבנות, שמא לא יבדקו כראוי. יש לדעת כי ה' אינו רוצה שנעבוד אותו בצורה עצבנית! עבודת ה' צריכה להיות בשמחה ובשלווה פנימית, בכל עת ובכל מצב.
הלחץ מקיום המצוה עלול לגרום אפילו להצעת 'פתרון' להשכיר את הבית לגוי, וכך להפקיע את חובת הבדיקה. ראשית, יש לדעת כי 'פתרון' זה בעייתי מבחינה הלכתית. אמנם השכרת מקום החמץ מותרת מפני שמקום החמץ אינו מקום הראוי למגורים, אבל השכרת בית ואפילו חדר שלם עלולה להיות איסור של השכרת בית לגוי בארץ ישראל.
מעבר לאיסור ההלכתי שבכך, ישנו עניין מהותי יותר: לא קיבלנו מצוות כדי שנמצא דרך להיפטר מהן! אנחנו צריכים לבדוק חמץ בישוב הדעת ומתוך שמחה של מצוה. העצבנות בקיום המצוה עלולה לנבוע מכך, שאנחנו חושבים שאנחנו חייבים הרבה יותר ממה שבאמת חייבים. לכן, יש לדעת את דרישות המצוה: פירור ואבק אינם חמץ, וכמובן לא עוברים עליהם בבל יראה. יש לבדוק רק חתיכות חמץ של ממש, חתיכות שהאדם מחשיב אותם כאוכל. במקומות בהם החמץ עלול ליפול לתוך האוכל, יש לבדוק גם חתיכות קטנות יותר. אך לא יותר מכך.
נר או אור חשמל?
רבים שואלים האם גם היום, בעידן החשמל, יש לבדוק על ידי נר? תשובתינו היא כי חכמים תיקנו את הבדיקה בנר, ולכן גם אם אין בכך חובה גמורה – הרי שכחיבוב מצוה, וכחיבוב מנהג ישראל שבכל הדורות, אף אנו מתחילים את הבדיקה בנר. אולם, לאחר בדיקה סמלית זו יש לבדוק את החמץ, שזו מטרת המצווה!!! ובדיקת חמץ טובה צריכה להיות על ידי אור חשמלי, או בכל אופן שאכן מאפשר לבדוק כראוי. נר בימינו אינו מאפשר בדרך כלל לבדוק בכל המקומות כמו שצריך.
גדר מצוות תשביתו ואופן קיומה בזמן הזה
המנחת חינוך חוקר בגדרה של מצוות תשביתו. אפשר לומר, שמצוה זו מתקיימת בשב ואל תעשה – בעצם המציאות שאין לאדם חמץ אחרי חצות יום י"ד, הוא מקיים את המצוה. אין צורך בפעולה אקטיבית לשם כך, ודומה הדבר למצוות שבתון בשבת, שעניינה הוא לא לעשות מלאכה. אולם, אפשר לומר שמצוות תשביתו עניינה לבער את החמץ מהעולם. אם נאמר כך, רק מי שיש לו חמץ אכן מקיים את המצוה. מי שאין ברשותו חמץ אחרי חצות אמנם אינו נחשב מבטל מצוות עשה, בדומה למי שאין לו בגד של ארבע כנפות שאינו מבטל את מצוות ציצית, אך גם אינו מקיים אותה.
וכותב המנחת חינוך נפקא מינה בשאלה זו – האם אדם ששרף את חמצו של חבירו נחשב 'חוטף מצוה מחבירו', שחייב לשלם לו 10 זהובים (כ2000 שקלים של היום)? אם נאמר שהמצוה היא בעצם המציאות שאין חמץ, הרי הבודק לא חטף כלל את המצוה ובעל החמץ שנשרף הוא המקיים אותה; אולם אם המצוה היא בפעולת הביעור, נמצא שהשורף בפועל קיימה, ועליו לשלם אלפיים שקלים לבעל החמץ.
וכותב המנחת חינוך, שבשאלה זו נחלקו רש"י והתוספות. רש"י 2 כתב בבאור מצוות ביטול חמץ 'דכתיב תשביתו ולא כתיב תבערו, והשבתה בלב היא השבתה'. כלומר, לפי רש"י קיום מצוות 'אך בארבעה עשר יום תשביתו כל שאור מבתיכם' היא על ידי ביטולו בלב. על דבריו הקשו התוספות 3 , שהרי אמרו חכמים שהמצוה היא בחצות היום, ובחצות היום כבר אי אפשר לבטל, כמבואר בגמרא 4 ! ולכן פירשו התוספות שמצוות תשביתו היא בשריפת החמץ. כיצד יענה רש"י על שאלת התוספות? מבאר המנחת חינוך, שלפי רש"י עניין המצוה הוא שלא יהיה חמץ, וממילא אם האדם מבטל את החמץ לפני חצות – הרי יקיים את המצוה כשיגיע חצות ולא יהיה ברשותו חמץ. אולם התוספות, שהקשו על רש"י ודאי לא הבינו שהמצוה היא שלא יהיה חמץ, שאם כן אין מקום לשאלתם על רש"י, ולפיהם המצוה היא עצם פעולת השריפה.
זמן שריפת החמץ שקבעו חכמים הוא לפני חצות, ולאור הסבר המנחת חינוך בדברי התוספות הוא תמה, היכן מצאנו שחכמים מבטלים מצוה דאורייתא משום חששות (שמא ישאיר חמץ)? הרי קיום המצוה מהתורה הוא אחרי חצות! ועונה המנחת חינוך שאמנם חכמים לא אומרים לאדם לא לקיים מצוה שהוא חייב בה – בגלל חששות, אך כאן לא מדובר במצב שהאדם חייב במצוה ואף על פי כן אין הוא מקיים אותה, אלא חכמים גרמו לכך שמעיקרא לא יתחייב האדם במצוה, מפני שלא יהיה לו חמץ, ודבר זה כן מצאנו שעושים חכמים.
כאן יש להזכיר את המרדכי 5 שהביא את מנהגו של ר"י בר' אברהם שנהג לשייר כזית אחרי חצות, כדי לקיים את מצוות תשביתו, ומנהג זה הוא לשיטת התוספות שזמן המצוה הוא אחרי חצות. ולשיטתם אם אדם משאיר חמץ על מנת לבערו אין הוא עובר עליו, שהרי זהו עיקר המצוה. כמובן שלהלכה אין לעשות כן, ומי שישאיר חמץ אחרי חצות יעבור על 'בל יראה' לפי הרבה פוסקים.
המנחת חינוך ייסד את דבריו על סמך ההנחה, שזמן קיום מצוות תשביתו היא אחרי חצות. אולם, נראה שעצם הנחה זו אינה פשוטה. נתבונן בלשון הרמב"ם 6 : "מצוות עשה מן התורה להשבית החמץ קודם זמן איסור אכילתו, שנאמר ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם... ומה היא השבתה זו האמורה בתורה? היא שיבטל החמץ בליבו ויחשוב אותו כעפר וישים בליבו שאין ברשותו חמץ כלל, ושכל חמץ שברשותו הרי הוא כעפר וכדבר שאין בו צורך כלל". מפורש בדברי הרמב"ם שהמצוה היא לפני זמן האיסור!
וכן נראה גם מכך שכתבו רש"י והרמב"ם שגדר מצוות תשביתו הוא הביטול, ואם המצוה היא אחרי חצות - הרי אי אפשר לבטל אחרי חצות! אמנם, לפי דברי המנחת חינוך שאלה זו אינה קשה משום שלפיו הביטול אכן אינו עצם המצוה אלא המציאות שאין לאדם חמץ, אך מלשון רש"י והרמב"ם נראה שהביטול הוא הוא המצוה. ונמצא לפיהם שהתורה מצווה את האדם שידאג לפני חצות שהחמץ יהיה מושבת בחצות.
בדברי הנודע ביהודה 7 מובאים דבריו של שואל, שסבר אף הוא שהמצוה היא לפני חצות, אך הנודע ביהודה דחה את דבריו מכל וכל וכתב שלא יתכן לומר כן ושהדבר אינו צריך ראיה. ובכל זאת הביא הנודע ביהודה ראיה ממה שפסק הרמב"ם שגם אם אדם מוצא חמץ בפסח עצמו ומבערו הריהו מברך על כך 'על ביעור חמץ', ואם מצוות תשביתו היא רק לפני הפסח, ואחרי הפסח יש רק את מצוות 'בל יראה' – היכן מצינו שמברכים על כך שלא עוברים איסור?
ונראה שאין בכך ראיה. אמנם לא מברכים על כך שלא עוברים עבירה בשב ואל תעשה, אך כאשר עושים לשם כך פעולה אקטיבית של השריפה – מברכים. כמו כן אפשר לומר שהברכה היא על קיום מצוות חכמים, ומכל מקום אין שאלתו של הנודע ביהודה מוציאה מידי פשט לשון הרמב"ם שהמצוה היא לפני חצות.
נמצא שכאשר אנו שורפים את החמץ בשעה החמישית הרי אנו מקיימים לפי רוב השיטות מצוות עשה של תשביתו. ולפי זה הכי טוב להשבית אחרי ששורפים, כי כך אדם שורף את חמצו שלו, ורק אחר כך הריהו מבטלו כדי לצאת ידי חובת הסוברים שהשבתה היא ביטול.
משמעות המחלוקת אם תשביתו הוא בלב או בביעור
כאמור, לפי רש"י מצוות תשביתו מתקיימת על ידי ביטול בלב. אם נתבונן בדבריו, נמצא בהם חידוש גדול! לפני האדם מונחת חתיכת לחם, או אפילו מאכל בעל ערך רב, טעים ואהוב, והנה אחרי שהוא חושב בליבו בלב שלם 'אני מואס בזה, איני רוצה את החמץ' – הוא לא עובר בבל יראה, הוא קיים את מצוות 'תשביתו שאור מבתיכם'! מחשבה זו צריכה להיות בלב שלם, ואף מצאנו שיש אומרים 8 שחכמים תקנו לבדוק חמץ מחשש שהאדם לא ביטל בלב שלם אלא רק מהשפה ולחוץ; אך מכל מקום מדאורייתא – על ידי מחשבה בלבד השבית האדם את החמץ!
לעומת זאת לפי התוספות אין להסתפק במחשבת הלב, יש צורך בביטוי המעשי לכך, שלא ישאר כלל חמץ בבית.
גם בשיטת רש"י יש מעלה, יתרון שאינו קיים בשיטת התוספות. לפי התוספות, יתכן מצב שבו האדם אמנם שרף את החמץ - אך בליבו הוא ממשיך לרצות אותו! לעומת זאת לפי רש"י, האדם מרומם את ליבו ומחשבתו, הוא עצמו כלל אינו רוצה את החמץ, ונמצא שהוא טיהר את עצמו ולא הסתפק בגדרות חיצוניים.
רמז יש כאן בדרך עבודת ה'. חכמינו האריכו לבאר, כי החמץ רומז ליצר הרע, אותו כל אדם צריך לבטל מכל וכל. כיצד יש להילחם נגד היצר? בהמשך לשיטתו של רש"י בבאור מצוות ההשבתה, אדם צריך לשאוף להגדיל את כוחותיו, להחליט בליבו שיותר אין לו משיכה לדבר איסור, וכמובן לעשות זאת בלב שלם, כמו שיש להשבית את החמץ. אם יש לאדם טלויזיה בבית הרי באופן אידיאלי אין הוא צריך לזרוק אתה, אלא להחליט בליבו שהוא מואס באיסורים שעלולים להגיע על ידה, ואז הוא יוכל לנצל אותה לשיעורי תורה. אם האדם יסלק מעצמו את כל הדברים שמהם אפשר להגיע לאיסור, אבל בליבו ימשיך לחמוד את האיסורים – כמובן שאין זה תיקון שלם. אולם לפי התוספות, לעבודה פנימית כזו על מידותיו של האדם ידרשו המון שנים, ובנתיים יש לאדם יצר הרע – לכן יש לעשות גדרות וסייגים. אם יש לאדם 'חפצא של איסור' בבית עליו להשליכו, ולא לסמוך על כך שהוא יוכל להיזהר ולקחת את הטוב. כמובן שגם לפי התוספות ראוי להגדיל את הרצונות הפנימיים, אבל אין להסתפק בכך.
באופן מעשי, הדבר משתנה מאדם לאדם וממצב למצב. אין לאדם לרמות את עצמו ולומר 'אני מחוסן' כשהוא יודע בתוכו שהוא מלא בתאוות, אך עליו לשאוף לרומם את אישיותו ורצונותיו כך שבסופו של דבר לא יהיה יותר צורך בסייגים וגדרות.
ערב פסח ומצה עשירה
בערב פסח אין לאכול מצה, וגם עוגיות מחמשת מיני דגן נחשבות מצה לעניין זה. מי שאינו נוהג איסור במצה שרויה, יכול לאכול קיינדלאך.
ובעניין מצה עשירה, יש לנקוט זהירות. לדעת חלק מהפוסקים וביניהם הרב אליהו, העוגיות העשויות ממצה עשירה ונמכרות לציבור הן חמץ גמור! אמנם יש מתירים, אך גם לפיהם אמר הרב יעקב יוסף שיש הרבה חברות שאינן מקפידות לעשותן באופן הראוי, ולכן גם מי שסומך על המתירים צריך לקנות מחברות שהוא יודע שהן אמינות.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
