ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ארץ אגדה
- מאמרים נוספים בארץ אגדה
- שבת ומועדים
- פסח
- שבת הגדול
"וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן: וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם: וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה': וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו: וַיְדַבֵּר אֶל קֹרַח וְאֶל כָּל עֲדָתוֹ לֵאמֹר בֹּקֶר וְיֹדַע ה' אֶת אֲשֶׁר לוֹ וְאֶת הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ יַקְרִיב אֵלָיו: זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ לָכֶם מַחְתּוֹת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ: וּתְנוּ בָהֵן אֵשׁ וְשִׂימוּ עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת לִפְנֵי ה' מָחָר וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' הוּא הַקָּדוֹשׁ רַב לָכֶם בְּנֵי לֵוִי:"
רבים שאלו מדוע הציע להם משה את מבחן הקטורת. והרי בספר ויקרא (י,א-ב) מסופר שביום חנוכת המשכן הקריבו שני בני אהרן קטורת במחתה והם מתו: "וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם: וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי ה':". ואף כאן, בסופו של דבר יצאה אש מאת ה' ושרפה את 250 מקטירי הקטורת, וצריך להבין מדוע הציע משה את המבחן המסוכן הזה. וכתב הפרשן חזקוני: "לא עלה בדעתו של משה שיסכימו בדבר, שהרי ידוע שכל מקריבי קטרת זרה במיתה כמו שמצינו בנדב ואביהוא, אלא כנגד שבאו הם על משה בדברי ריבות בא גם הוא בדברי ריבות".
אמנם יש קושי בפירוש זה, שהרי בהמשך מסופר: "וַיִּחַר לְמֹשֶׁה מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל ה' אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הֱיוּ לִפְנֵי ה' אַתָּה וָהֵם וְאַהֲרֹן מָחָר: וּקְחוּ אִישׁ מַחְתָּתוֹ וּנְתַתֶּם עֲלֵיהֶם קְטֹרֶת וְהִקְרַבְתֶּם לִפְנֵי ה' אִישׁ מַחְתָּתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם מַחְתֹּת וְאַתָּה וְאַהֲרֹן אִישׁ מַחְתָּתוֹ:"
ועל דברי משה האלו קשות הקושיות הבאות:
א. משה התפלל לה' "אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם", וכתב רש"י שלפי פשוטו של מקרא משה חשש שה' יפנה למנחת הקטורת של החולקים עליו. והדבר קשה, שהרי לכאורה הקרבת קטורת ללא ציווי מה' היא עבירה חמורה, ובגלל חטא שכזה מתו נדב ואביהוא. ואם כן, מדוע חשש משה שה' ייעתר למנחתם?
ב. משה הורה שגם אהרן יקריב קטורת על מחתתו יחד עם 250 האנשים שחלקו עליו, והרי קטורת זו הוקרבה מחוץ לאהל מועד. ואם הקטרה שכזו היא אסורה, מדוע הציע משה לאהרון שגם הוא יקטיר אותה?
פרוש רבנו סעדיה גאון
כאשר קורח ועדתו נקהלו מתחילה על משה ואהרון נאמר "וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו". וביאר שם רס"ג: "ויפול על פניו - להשיג ולשמוע חזון מה' ". ומשמע מפירושו, שההצעה שהציע משה לעדת קורח וגם לאהרון להקטיר קטורת במחתות נאמרה לו בנבואה מפי ה' לאחר שנפל על פניו. לפי פירוש זה אין להקשות כיצד הותר לאהרון להקטיר קטורת מחוץ למשכן יחד עם עדת קורח, שהרי כך הורה ה' בנבואה. וגם אם בדרך כלל יש איסור בהקטרה שכזו, כעת היא הותרה ב'הוראת שעה' שקיבל משה בנבואה. ובאופן דומה פירש הרמב"ן. "ודעתי בזה... שהיתה עליו יד ה' בהם והוא הנקרא 'רוח הקדש'... ומפני שאינו מדרך נבואתו של משה לא הוזכר בהן דבר ה':".
לפי הסבר זה מובן גם מדוע התפלל משה שה' לא יפנה אל מנחת הקטורת שלהם. משה קיבל הוראה מה' להתיר לאותם 250 אנשים ולאהרון להקטיר קטורת במחתות. ומשה הניח שה' מתכנן שעשן הקטורת של אהרון יעלה גבוה מעל עשן הקטורת שלהם, וכך ידעו כולם שה' בחר באהרון. ומשה התפלל כעת שכלל לא יצא עשן ממנחת הקטורת של 250 נשיאי העדה (שפתי חכמים). וכך ידעו שה' מאס בהם בגלל מחלוקתם.
פירוש ר' חיים פלטיאל
ובכל אופן לפי פירוש חזקוני, משה לא הציע את מבחן הקטורת לפי הוראה מה', אלא מדעתו. וזאת, מתוך השערה שהם יפחדו ולא יקטירו את הקטורת. אלא שלכאורה לא משמע כך מן ההמשך. שהרי בהמשך כשמשה ראה שקורח ועדתו אינם נענים למאמציו לעצור את המחלוקת, הוא שב והציע להם להקטיר את הקטורת למחרת. והרי משה כבר נוכח אז לראות את עזותם, ומדוע הוא שב והציע להם את המבחן המסוכן שנדב ואביהוא כבר מתו בו.
יש מן הראשונים שאמנם פירש כך את טענת העם לאחר מות המקטירים. שהרי אחר כך מסופר: "וַיִּלֹּנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמָּחֳרָת עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן לֵאמֹר אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם ה' ". וכתב הפרשן ר' חיים פלטיאל: "אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם ה' - לפי שנשרפו על שהקריבו קטורת יחיד והיה קטורת זרה, אבל אהרן בעורמתו הקריב קטורת ציבור לפיכך ניצול, ולכך 'ושים קטורת' ולא אמר הקטורת שהוא קטורת ציבור המבורר".
לפי פירושו, הקטורת שמשה הציע ליטול ולהקטיר במבחן הקטורת היתה קטורת פרטית, ולא הקטורת שהיתה שייכת לכלל הצבור וממנה היו מקטירים כל יום על מזבח הזהב. ובני ישראל שראו שאהרן לא מת יחד עם בעלי המחלוקת, טענו בשקר שאהרון פעל בעורמה ולא קיים את ציווי משה, ואהרן נטל מהקטורת הצבורית ואותה הקטיר בחוץ יחד עם 250 האנשים. ולכן אותם 250 שהקטירו קטורת זרה מתו, ואילו אהרן שהקטיר קטורת צבורית לא מת. ולכן, כדי להוציא מן הטענה השקרית שחשדו בהם, ציווה משה על אהרן שיראה לכולם כיצד הוא נוטל קטורת פרטית, ואותה הוא מקטיר בחוץ והוא אינו מת אלא אדרבא, בכך נעצרת המגיפה שהחלה אז בעם.
ובכל אופן, מפירוש ר' חיים פלטיאל משמע שמבחן הקטורת שמשה הציע לא היה מבחן מסוכן, ולא היה בו איסור נגד התורה, ואהרון וגם 250 האנשים הקטירו קטורת יחיד. ואמנם העם חשדו במשה שהקטרת קטורת יחיד היא שהביאה למות 250 האנשים, אך היה זה חשד שווא. ויש לברר (לפי פירושו) מדוע לא היה איסור בהקטרת הקטורת שבמחתות בחצר המשכן.
מתי אסור להקטיר קטורת בחוץ
בכתוב האוסר להקריב קרבן מחוץ למשכן נאמר (ויקרא יז,ג-ד): "אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִשְׁחַט שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז בַּמַּחֲנֶה אוֹ אֲשֶׁר יִשְׁחַט מִחוּץ לַמַּחֲנֶה: וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּן לַה' לִפְנֵי מִשְׁכַּן ה' דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא דָּם שָׁפָךְ וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מִקֶּרֶב עַמּוֹ:". בתורה משמע שהאיסור להקריב קרבנות הוא רק מחוץ לחצר המשכן, ולפיכך גם אם המקריב שחט קרבן בתוך חצר המשכן אלא שלא במקומו הראוי, וכגון ששחט קדשי קדשים בדרום העזרה ושלא בצפון העזרה, הקרבן נפסל אמנם משום שנשחט שלא במקומו, אך השוחט פטור מעונש או מקרבן חטאת, ומשום שלא עבר על איסור ההקרבה מחוץ לחצר המשכן.
ומכאן שאם מקריבים קרבן בחצר המשכן אך לא מחוץ למשכן, אין בכך איסור 'הקרבת חוץ'.
בנוסף לאמור לעיל, להלכה נפסק שהחיוב על הקרבת קרבן בחוץ, הוא דווקא כשהקריבו אותו על גבי מזבח שנבנה בחוץ במיוחד לצורך הקרבה עליו (רמב"ם מעשה הקרבנות יט,א): "אין המעלה בחוץ חייב עד שיעלה לראש המזבח שיעשה בחוץ". ואם כן, כיוון שהקטורת הוקטרה על גבי מחתות הנחושת שהיו בידי המקטירים, ולא על מזבח שנבנה באדמה בחוץ, גם אילו היו נמצאים אז בחוץ, לא היה איסור תורה בהקטרת הקטורת.
הקטרה לשם 'עצים'
בנוסף לאמור לעיל, נראה שאם שורפים את הקטורת לא לשם 'קרבן קטורת' אלא לשם 'שריפת עצים' אין בכך כל איסור. עיקרון זה נלמד מהאמור בתורה (ויקרא ב,יא): "כִּי כָל שְׂאֹר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַה':". ונאמר על כך בתלמוד שאין איסור להעלותם למזבח בתור שריפת עצים, וכך נפסק ברמב"ם (הלכות איסורי מזבח פרק ה,ג-ה). סיוע לפסיקה זו של הרמב"ם יש מתרגום יונתן לנביא, וכדלקמן.
בספר מלכים (א ג,ג) נאמר: "וַיֶּאֱהַב שְׁלֹמֹה אֶת ה' לָלֶכֶת בְּחֻקּוֹת דָּוִד אָבִיו רַק בַּבָּמוֹת הוּא מְזַבֵּחַ וּמַקְטִיר:". וביאר שם רד"ק, ששלמה הקריב בבמות רק כל זמן שהיו עדין מותרות, והיינו לפני שהשלים את בניית המקדש. וכוונת הכתוב להודיע ששלמה לא הגיע למעלת דויד אביו, משום שדויד היה מזבח ומקטיר רק בבמה מרכזית, והיא הבמה שהיתה במשכן שבגבעון או במזבח שבנה לפני הארון שהיה אז בירושלים. ואילו שלמה היה מקל והיה מזבח ומקטיר בבמות נוספות.
את המילים "רַק בַּבָּמוֹת הוּא מְזַבֵּחַ וּמַקְטִיר" ניתן לפרש באופן הבא: שלמה היה שוחט את הקרבנות בסמוך לבמה (="מְזַבֵּחַ"), ואחר כך היה שורף (="וּמַקְטִיר") על המזבח את חלקי הקרבן שצריכים להישרף עליו. אך תרגום יונתן תרגם את המילים האלו באופן הבא: "לְחוֹד עַל בָּמוֹתָא הוּא מְדַבַּח וּמַסֵיק בּוּסְמִין". כלומר, שלמה היה מקריב (="מְזַבֵּחַ") קרבנות בבמה ואף מקטיר קטורת (="וּמַסֵיק בּוּסְמִין") בבמה.
מדברי תרגום יונתן עולה ששלמה ואולי גם דויד היו מקטירים קטורת למרות שלא היו כהנים, והם לא ראו בכך צד של מרידה, אלא אדרבא צד של רצון להתקרב לה'. ואמנם הם הקטירו את הקטורת בבמה בזמן שהבמות היו מותרות. אך בבמה מותר להקריב רק דבר שהיחיד יכול לנדור ולנדב אותו, כאמור בתלמוד (זבחים דף קיז,א): "כל נידר ונידב היה קרב בבמה, שאין נידר ונידב אין קרב בבמה". ולכאורה יש לתמוה כיצד הקריב שלמה קטורת יחיד והרי אי אפשר לנדב ולהקריב אותה. אמנם לפי מה שהתבאר ניתן לומר ששלמה היה מקריב את הקטורת הזו לשם שריפת עצים, אלא שבמקום עצים רגילים היה שלמה שורף את הקטורת בתור עצים.
לפי תרגום יונתן שלמה התאווה להקטיר קטורת בשמים, והיה רגיל להקטיר קטורת בשמים בבמות בזמן שהיו מותרות. ולפי מה שהתבאר שלמה מצא דרך להתיר זאת משום שהיה מקטיר את הקטורת לשם עצים, ולא לשם קיום מצוות הקטרת קטורת. ואם כן, ניתן לומר שזו היתה בעצם ההצעה של משה ל 250 האנשים שהתאוו להקטיר קטורת. מה שמותר לשלמה המלך מותר גם ל 250 הנשיאים.
וכמו כן משה הציע להם להקטיר את הקטורת בחצר המשכן על מחתות נחושת, ולא על מזבח שיבנו מחוץ למשכן, ובאופן שכזה אפילו קרבן רגיל אין בו איסור של 'הקרבת חוץ'.
מצירוף הסיבות הללו עולה, שהצעת משה להקטיר קטורת בחצר המשכן לא היתה הצעה מסוכנת, ולא היה בה איסור תורה. ומשה הניח שה' יבחר באהרון ויוכיח זאת בכך שהעשן שיעלה מהקטורת הפרטית שיעשה אהרון ייתמר לגובה הרב ביותר. וכאשר משה ראה שאותם 250 מקטירי הקטורת אינם נענים למאמציו לשכך את המחלוקת, הוא התפלל לה' שלא יפנה כלל למנחתם, וכוונתו היתה שה' יפעל בנס שלא יעלה שום עשן מן המחתות שלהם.
אלא שאם כן, צריך לברר מדוע מתו נדב ואביהוא בהקטירם את הקטורת ומדוע מתו אותם 250 מקטירי קטורת.
מדוע מתו נדב ואביהוא
מהעיון בספרי (במדבר נשא, מד) עולה שנדב ואביהוא מתו בתוך אהל מועד. ובויקרא רבה (אחרי מות כ,ד) מבואר שהם מתו בקדש הקדשים בסמוך לארון. נדב ואביהוא הקריבו קטורת זרה בתוך אהל מועד בלא שנצטוו על כך. בכניסה ובהקטרה בתוך המשכן עצמו, בלא שנצטוו עליה, יש צד של 'חוצפה'. אם נדב ואביהוא היו מקריבים את הקטורת שלהם בחצר המשכן הם לא היו נענשים. אך כשהם נכנסו עימה לתוך האהל, ובמיוחד כשהם נכנסו עימה אל קודש הקדשים, היתה בכך 'מרידה גדולה' ולכן הם נענשו.
ובדומה, כאשר משה רבנו הציע ל 250 הנשיאים שכל מי שרוצה להיות כהן גדול יבוא ויקטיר בחצר אהל מועד, וה' יבחר מתוכם את הכהן הגדול, לא ראה בכך משה צד של חוצפה. אך ההקטרה שלהם לא נעשתה רק לשם שמים ורק מתוך רצון להתקרב לה'. היא נעשתה גם מתוך מרידה בסמכות של משה רבנו, והיה בה מימד של הכרזה שנבואתו של משה רבנו אינה אמיתית, ושהוא מינה את אהרון לכהן גדול שלא על פי ה'. ואמנם מכיוון שהצעת מבחן הקטורת נעשתה על ידי משה רבנו, מימד המרידה נחלש, ומשה היה בטוח שהם לא יענשו על צד 'המרידה' שבהקטרת הקטורת. ולכן הוא התפלל שה' לא יפנה למנחתם ושהקטורת שלהם לא תעלה שום עשן. משה לא שיער בדעתו שהם ייענשו במיתה על ההקטרה הזו. אלא שה' ראה את צד המרידה שבמעשה ההקטרה שלהם, ולכן הם נענשו במיתה.
מאמרים נוספים בארץ אגדה (81)
הרב מרדכי הוכמן
78 - 'הבן החכם' ו'הבן הרשע' שבנפשי
79 - שבת שיהיה גדול
80 - מבחן הקטורת של משה
טען עוד
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
