ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הלכות תשובה לרמב"ם
סיוע ה'
ה1 וּמַה הוּא זֶה שֶׁאָמַר דָּוִד: "טוֹב וְיָשָׁר יי, עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ, יַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ" (תהילים כה,ח-ט)? זֶה שֶׁשָּׁלַח לָהֶן נְבִיאִים, מוֹדִיעִים לָהֶם דַּרְכֵי יי וּמַחֲזִירִין אוֹתָן בִּתְשׁוּבָה. וְעוֹד, שֶׁנָּתַן בָּהֶם כֹּ חַ לִלְמֹ ד וּלְהָבִין; שֶׁמִּדָּה זוֹ בְּכָל אָדָם: שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהוּא נִמְשָׁךְ בְּדַרְכֵי הַחָכְמָה וְהַצֶּדֶק - מִתְאַוֶּה לָהֶן וְרוֹדֵף אוֹתָן. וְהוּא שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים: בָּא לִטַּהֵר - מְסַיְּעִין אוֹתוֹ•; כְּלוֹמַר: יִמְצָא עַצְמוֹ נֶעֱזָר עַל הַדָּבָר•.
גזרת הכלל וחירות הפרט
ה2 וַהֲלֹא כָּתוּב בַּתּוֹרָה: "וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹ תָם"• (בראשית טו,יג), הֲרֵי גָּזַר עַל הַמִּצְרִיִּים לַעֲשׂוֹת רַע*, וְכָתוּב: "וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ"• (דברים לא,טז), הֲרֵי גָּזַר עַל יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹ ד עֲבוֹדָה זָרָה - וְלָמָּה נִפְרַע מֵהֶן? לְפִי שֶׁלֹּא גָּזַר עַל אִישׁ פְּלוֹנִי הַיָּדוּעַ שֶׁיִּהְיֶה הוּא הַזּוֹנֶה, אֶלָּא כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵאוֹתָן הַזּוֹנִין שֶׁעָבְדוּ עֲבוֹדָה זָרָה, אִלּוּ לֹא רָצָה לַעֲבֹ ד לֹא הָיָה עוֹבֵד; וְלֹא הוֹדִיעוֹ הַבּוֹרֵא אֶלָּא מִנְהָגוֹ שֶׁלָּעוֹלָם•. הָא לְמָה זֶה דּוֹמֶה? לְאוֹמֵר 'הָעָם הַזֶּה יִהְיֶה בָּהֶן צַדִּיקִים וּרְשָׁעִים'. לֹא מִפְּנֵי זֶה יֹ אמַר הָרָשָׁע: כְּבָר נִגְזַר עָלָיו שֶׁיִּהְיֶה רָשָׁע, מִפְּנֵי שֶׁהוֹדִיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה שֶׁיִּהְיֶה רְשָׁעִים בְּיִשְׂרָאֵל, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ"• (שם טו,יא).
ה3 וְכֵן הַמִּצְרִיִּים - כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵאוֹתָן הַמְּצֵרִים וְהַמְּרֵעִים לְיִשְׂרָאֵל, אִלּוּ לֹא רָצָה לְהָרַע לָהֶן, הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ; שֶׁלֹּא גָּזַר עַל אִישׁ יָדוּעַ, אֶלָּא הוֹדִיעוֹ שֶׁסּוֹף זַרְעוֹ לְהִשְׁתַּעְבֵּד בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם. וּכְבָר אָמַרְנוּ (לעיל ה,ה) שֶׁאֵין כֹּ חַ בָּאָדָם לֵידַע הֵיאַךְ יֵדַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דְּבָרִים שֶׁעֲתִידִין לִהְיוֹת.
מְסַיְּעִין אוֹתוֹ - לא שה' מוליך אותו בתשובתו אלא שה' (באמצעות מלאכיו, שהם כוחות המציאות, שהרי "מסייעין" לשון רבים) מסיר מפני האדם את המכשולים (כגון מחלות) המונעים את תשובתו (להלן ט,א; פה"מ סנהדרין י,א; מו"נ ב,ו). ונקטו חכמים לשון מסייע, לומר לך שעיקר הפעולה נעשית על ידי האדם. והבהיר רבנו: כְּלוֹמַר יִמְצָא עַצְמוֹ נֶעֱזָר עַל הַדָּבָר (לשון מסייע בדבר שאינו מהותי: "ומסייע אינו חייב כלום" - שבת א,טז; "שהמסייע אין משגיחין עליו" - ביאת המקדש ה,יח; "ומסייע אין בו ממש" - משכב ומושב ז,ו). כָּתוּב בַּתּוֹרָה - בנבואת אברהם אבינו שאמר לו הקב"ה על עתיד צאצאיו: "יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם [במצרַיִם], וַעֲבָדוּם [המצרִים] וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי". וְכָתוּב - בנבואה על עתיד העם לאחר מות משה: " וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ [בארץ כנען]... וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת". מִנְהָגוֹ שֶׁלָּעוֹלָם - טבעו של עולם. כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ - תמיד יהיו אביונים בעולם, שלא יהיו הבריות שווים בעושרם, אך אין זה מחייב שדווקא אדם מסוים יהא עני.
ביאורים
ישנם פסוקים שנראה מהם שהקב"ה גורם לרשעים לשוב בתשובה ובעצם מחייב אותם לעשות זאת. הרמב"ם מבאר שאין הכוונה שהקב"ה מחייב אותם לשוב אלא שולח נביאים שיוכיחו אותם על התשובה, אך הבחירה מסורה בידיהם.
ישנם פסוקים הפוכים, שנראה מהם שהקב"ה גורם לרשעים לעשות רע. הקב"ה אמר לאברהם אבינו שיהיה גוי שישעבד את בניו. אם כן, נראה שהקב"ה הכריח את המצרים לעשות רע, וממילא עולה השאלה מדוע הם מתחייבים בעונש?
הרמב"ם מחדש יסוד נוסף. לכלל אין בחירה חופשית , אבל לפרטים יש בחירה חופשית. הרמב"ם מביא כדוגמה לכך את דברי ה' שלא יחדל אביון מקרב הארץ. בחברה אנושית תמיד יהיו אנשים מבוססים ועשירים ויהיו גם אנשים במצב כלכלי קשה. זוהי מעין גזֵרה על הכלל. אך אין כאן גזֵרה על היחיד שהוא יהיה עני. הדבר תלוי במעשיו ובחריצותו.
אותו הדבר ביחס למצריים. הקב"ה הודיע שיהיה גוי שישעבד אך לא גזר על פרט מהפרטים שישעבד. לכל מצרי הייתה בחירה חופשית אם להיות שותף למעשה השעבוד או לא. כמו שניתנה בחירה חופשית לכל חייל גרמני אם להיות שותף למכונת ההשמדה הנאצית או להימנע. מי שבחר להיות שותף נושא באחריות מלאה על מעשיו.
ואם יטען האדם, שהרי סוף כל סוף יימצאו אנשים מצריים שישעבדו את ישראל. אותם אנשים יכולים לטעון שה' ידע שהם אלו שישעבדו, שהרי מישהו מהכלל חייב לשעבד, ואם כן היו מוכרחים לעשות כן. על טענה זו מסיים הרמב"ם ואומר מה שביאר בסוף הפרק הקודם. יש לאדם בחירה חופשית מוחלטת. אין הדבר סותר את ידיעת ה' מכיוון שאיננו מבינים מהי.
הרחבות
* מדוע נענשו המצרים למרות שהשעבוד היה בגזרת ה'?
וַהֲלֹא כָּתוּב בַּתּוֹרָה: "וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם", הֲרֵי גָּזַר עַל הַמִּצְרִיִּים לַעֲשׂוֹת רַע. לשיטת הרמב"ם , כל שעבוד מצרים היה בגזרת ה' המחייבת, ובכל זאת המצרים נענשו על ששעבדו את ישראל מכיוון שגזרת ה' לא הייתה על אנשים מסוימים, ומי שבחר להיות מהמשעבדים את ישראל – ייענש. הרמב"ן הקשה על דברי הרמב"ם: "ולא נתכנו דבריו אצלי שאפילו גזר שאחד מכל האומות יריע להם בכך וכך, וקדם זה ועשה גזרתו של הקדוש ברוך הוא זכה בדבר מצוה (שהרי אם זהו דבר ה', אי אפשר להעניש את מי שהזדרז לקיימו), ומה טעם בדבריו"? הרמב"ן תירץ תירוץ אחר וכתב: "והטעם כמו שאמר הכתוב [זכריה א יד] וקנאתי לירושלם ולציון קנאה גדולה וקצף גדול אני קוצף על הגוים השאננים אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה... וכן היה במצרים שהוסיפו להרע כי השליכו בניהם ליאור, וימררו את חייהם וחשבו למחות את שמם, וזה טעם דן אנכי - שאביא אותם במשפט, אם עשו כנגזר עליהם או הוסיפו להרע להם..." [פירוש הרמב"ן לבראשית טו, יד].
הראב"ד בהשגותיו, כתב תירוץ נוסף: "והמצרים... רשעים היו וראויים למכות ההם ואילו שמעו למשה בתחלה ושלחו את ישראל לא היו לוקים ולא טבעו בים אבל זדונו של פרעה ובזותו את הבורא יתברך לפני שלוחו הוא גרם לו ".
שאלות לדיון
א. האם ניתן להבין באופן חדש מהו מושג התפילה לאור דברי הרמב"ם בהלכה זו?
ב. כשה' העניש את המצרים, זה היה רק עונש פרטי כלפי כל מצרי יחידי שהרע לעם ישראל?
הלכות תשובה (טקסט, ביאורי מילים וכותרות) ניתנו באדיבות 'מפעל משנה תורה'.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
