(ע: 4- עד עא: במשנה)

הקדמה:
כשעולים לרגל בפסח חייבים בארבעה קרבנות מלבד הפסח -

1. 1.עולת ראייה – "ולא יראו פני ריקם" – פעם אחת.
2. 2.שלמי חגיגת י"ד - כדי שהפסח ייאכל על השובע, אך אינו חובה כל כך.
3. 3.שלמי חגיגה (פעם אחת בחג, לא הביא ביום הראשון יביא בשאר, בפסח נקרא חגיגת ט"ו).
4. 4.שלמי שמחה – "ושמחת בחגך" – כל יום ויום.
   עיקר העניין הוא אכילת הבשר בשמחה, ולכן יכול לצאת גם באכילת שלמים אחרים שממילא חייב בהם.

חלק א – האם לשלמי שמחה צריך שחיטה בזמן שמחה?

שחט שלמים של נדר שלו ביום י"ד, ואכלו ביום ט"ו,
בשלמי חגיגה לא יצא – כי לא יכול להשתמש בקרבן שממילא חייב בו,
בשלמי שמחה – עקרונית יכול לצאת בקרבן אחר, אך בכל זאת –

עולא-ר' אלעזר – לא יצא – כי צריך שחיטה בזמן שמחה,

                "וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלוקיך".

רבין-ר' אלעזר – יצא – לא צריך שחיטה בזמן שמחה.

ראיות:

1. A.ראיה שצריך -

ברייתא - "והיית אך שמח" – בא לרבות שמחה גם בליל שמיני עצרת, שישחט ביום השביעי ויאכל בלילה.
"אך" – למעט ליל יו"ט ראשון.

ולמה? כנראה כי א"א לשחוט בי"ד.

דחייה – יש טעם אחר (כמפורש בברייתא) – ששמיני עצרת ממשיך שמחה שכבר קיימת.

1. B.ראיות שלא צריך:
2. 1.רב יוסף – בן תימא: בחגיגת י"ד, לא יוצא בחגיגה (כי זה חובה) אך יוצא בשמחה, אפילו שנשחט ביום י"ד.

תשובת רב אידי ב"א – מדובר שנשחט ביום ט"ו (הקדיש לשם חגיגת י"ד, אך בסוף שחט רק בט"ו). רב אשי - כך מוכרח, שהרי לבן תימא חגיגת י"ד נפסלת אחרי יום ולילה.

1. 2.רבא – "הלל ושמחה שמונה",
   ואמנם לא שוחטים שלמי שמחה בשבת, אך ניתן לשחוט בערב שבת ולאכול בשבת (כי נאכל יום-לילה-יום).
   אבל אם יו"ט הראשון בשבת, לפי ר' אלעזר לא ניתן לשחוט לפני שבת כי אינו זמן שמחה, אז איך מוגדר כיום שמחה?

תשובות:

1. a.רב הונא בר"י – ישמחו בשעיר החטאת היומי של הרגלים.

דחיית רבא – בשבת נאכל חי (אינו שמחה) + רק לכהנים.

1. b.רב פפא – משמחו בכסות ויין.
   תוס' – זה שמחה דרבנן, רמב"ם – דאורייתא.

(עא. 9-)

חלק ב – מתי נפסל חלב ובשר הקרבנות?

(עא. 1-)

א. הבשר –

פסח – בבוקר

(וְלֹא יָלִין לַבֹּקֶר זֶבַח חַג הַפָּסַח (שמות לד,כה))

חגיגת ט"ו – יום-לילה-יום (כמו כל השלמים).

            (וְאִם נֶדֶר אוֹ נְדָבָה זֶבַח קָרְבָּנוֹ בְּיוֹם הַקְרִיבוֹ אֶת זִבְחוֹ יֵאָכֵל וּמִמָּחֳרָת וְהַנּוֹתָר מִמֶּנּוּ יֵאָכֵל (ויקרא ז,טז)).
                הפסוק מדבר על שלמי נדבה, אך "ואם" מרבה גם חגיגת חובה.

חגיגת י"ד – ראינו מחלוקת (ע.) -

בן תימא – יום-לילה (כמו פסח).
חכמים – יום-לילה-יום.

המקור של חכמים בברייתא –

דברים טז, ד – "וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלְךָ שִׁבְעַת יָמִים,
וְלֹא יָלִין מִן הַבָּשָׂר אֲשֶׁר תִּזְבַּח בָּעֶרֶב (מכאן שזה חגיגת י"ד, שמוקרבת בין הערביים עם הפסח)
בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לַבֹּקֶר" = בוקר שני.

            מניין שזה בוקר שני?

כי "ביום הראשון" כולל גם את לילו, לכן "בוקר" = שני.

ניסיון דחייה בברייתא –

או אינו אלא בוקר ראשון?

גמרא – כלומר אולי הפסוק מדבר על שתי החגיגות (י"ד,ט"ו) ולשתיהן בוקר אחד.

תשובה -
כבר למדנו ש"ואם נדר" מלמד על חגיגה שהיא לשני ימים,

ממילא -
"ואם נדר" – שחגיגת ט"ו לשני ימים (כאמור),
"ולא ילין" – שחגיגת י"ד לשני ימים.

ב. אימורי חגיגת ט"ו – יום ולילה (=לינה)

רב כהנא –
כתוב "...עד בוקר. ראשית..." – מכאן שהכוונה לבוקר ראשון.

שמות כג -
(יח) לֹא תִזְבַּח עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי וְלֹא יָלִין חֵלֶב חַגִּי עַד בֹּקֶר:
(יט) רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְקֹוָק אֱלֹקֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ:

מקשה רב יוסף – גם בלי "ראשית" הכוונה לבוקר ראשון, שהרי -

1. 1.הרי הבשר נפסל בלילה השני, האם נעלה על הדעת שהאימורים ייפסלו אחרי הבשר?! (בבוקר השני).[1]

דוחה אביי – כן! הרי לפי ראב"ע בשר הפסח עד חצות והאימורים עד הבוקר.

1. 2.רבא – הרי בברייתא לגבי בשר חגיגת י"ד, ברירת המחדל היא שבוקר = בוקר ראשון, ורק בגלל הלימוד המיוחד לומדים שזה בוקר שני,
   אז כש"כ לגבי אימורים שברירת המחדל היא בוקר = ראשון.