ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת הדף היומי
הגמרא מציינת שהאיסור להניח תפילין הוא רק ביום הראשון, משום שנאמר עליו "ואחריתה כיום מר" ולא בשאר הימים, שבהם האבל מניח תפילין.
לעומת זאת הגמרא במועד קטן (דף כא) מביאה מחלוקת בעניין בין רבי אליעזר לבין רבי יהושע, לדעת רבי אליעזר בשני הימים הראשונים האבל אינו מניח תפילין, אך מהיום השלישי והלאה הוא מניח, אבל אם באו "פנים חדשות" - כלומר אנשים חדשים, הוא לא מניח תפילין, ודעת רבי יהושע שביום הראשון אינו מניח, ומהיום השני והלאה הוא מניח, אלא אם כן הגיעו פנים חדשות שאז הוא לא מניח גם ביום השני.
איזה יום ראשון מדובר?
באופן פשוט מדובר על יום שבו מת המת וגם נקבר בו, אז לכולי עלמא יש אבילות יום ראשון מהתורה, ולכן אין להניח בין אם המת נקבר בלילה, ובין אם המת נקבר ביום, ולא הספיק להניח תפילין ביום זה לפני פטירת המת. דין דומה יהיה גם ביום ראשון מהשבעה, לאחר שאדם שמע שמועה קרובה (בתוך שלושים יום, במקרה שלא שמע שמת המת בתוך זמן השבעה) שהדין הוא שהוא יושב שבעה, ביום הראשון מהשבעה הוא אינו מניח תפילין (ט"ז שפח, א בשם הרמב"ן).
לעומת זאת במקרה שמת ביום ונקבר בלילה שאחריו, כתב המהריט"ץ שביום שלאחריו למרות שהוא היום הראשון לשבעה מניחים תפילין. אולם הנודע ביהודה (דגול מרבבה שם) חולק עליו, וסבור שאין מניחים תפילין ביום ראשון לאבילות, גם אם הוא לא יום הפטירה, אלא רק יום הקבורה. הוא כתב שיש ללמוד זאת מק"ו מדברי הרמב"ן והט"ז שהובאו לעיל לגבי שמועה קרובה שביום הראשון לא מניחים תפילין, (אמנם האמרי ברוך דחה את דבריו, וכתב שיש עצבות מיוחדת ביום הראשון ששומעים את השמועה על הפטירה, מה שלא קיים ביום שלאחר יום הפטירה, למרות שהוא יום הקבורה) וכדבריו כתבו גם כן הברכי יוסף, והמהרש"ם (דעת תורה לאו"ח סי' לח) וכך פסק המשנה ברורה (שם ס"ק טז). בפועל יש שכתבו להניח ביום הראשון שאינו יום הפטירה בצינעה ובלי ברכה (עי' פסקי תשובות הערה 34 שמביא כמה דעות).
האם יש איסור בחלק מהיום השני?
הרמב"ן (תורת האדם שער האבלות עניין האבל סז) כתב שלכאורה היה צריך לאסור גם את היום השני בהנחת תפילין, וזאת על בסיס הגמרא במועד קטן, ואף שבגמרא בסוכה האיסור לא הוזכר כלל. ולכן הוא תמה על דברי הרי"ף (מועד קטן יג עמוד א מדפי הרי"ף) שכתב: "ומסקנא אינו אסור אלא יום ראשון בלבד דעיקר מררא חד יומא הוא דכתיב ואחריתה כיום מר אבל ביום שני מותר וכיון שהניח ביום שני שוב אינו חולץ ואפילו באו פנים חדשות" כלומר, שלדעתו האיסור להניח אינו אלא ביום הראשון בלבד, ולא בשאר הימים, וכתב שלפי דעתם מה שכתבו בגמרא במועד קטן לגבי היום השני, שגם בו אסור להניח תפילין הכוונה רק בלילה שהוא בלאו הכי אינו זמן תפילין, ואין זה מדיני אבילות אלא מדיני התפילין שאין נוהגים בלילה, אבל למרות זאת נאמר מקצת היום ככולו גם לעניין זה, ולכן יהיה מותר להניח תפילין גם לפני הנץ החמה.
הרא"ש (מו"ק ג, לז) כתב שיש להסתפק האם מותר לאבל להניח לפני הנץ החמה, או שאולי יש לחכות עד שיסיימו את תפילת שחרית, ורק אחריה יהיה מותר לאבל להניח תפילין. מסקנתו היא שלאחר הנץ החמה מותר להניח תפילין (משום שאומרים -מקצת היום ככולו, אבל לא הלילה), וכך גם נפסק בשו"ע (ביור"ד שפח), הב"ח (שפח, א) כתב שמדברי הרי"ף גם ניתן לדייק שהבין כדברי הרא"ש משום שכבר בימיו עיקר מצוות התפילין היתה להניחם בתפילת שחרית, ואם מותר להניח תפילין ביום השני רק לאחר שהמנחמים עזבו את הבית לאחר תפילת שחרית, לא היה הרי"ף כותב שמותר להניחם ביום השני. אלא שכתב להלכה שמותר לדעתו ביום השני להניח גם לפני הנץ החמה, ולא רק אחרי הנץ החמה, וכמו שפסק הרמב"ם (אבל ד, ט) שאבל אינו מניח תפילין ביום הראשון, ולא הזכיר כלל דינים לגבי היום השני. לכן מסקנת הב"ח היא שמותר לאבל להניח תפילין עוד לפני הנץ החמה, ביום השני לאבלותו. בשו"ע באורח חיים (לח, ה) הזכיר שלאבל אסור להניח ביום הראשון, ולא כתב כלל שביום השני מותר רק לאחר הנץ החמה. ובמחצית השקל ובעולת תמיד הקשו עליו, שהפסיקות שלו אינן מתאימות אחת לשנייה? שו"ע הרב (לח, ד) כתב שביום השני יש להניח רק לאחר הנץ החמה, וכך פסק גם המשנה ברורה (שם ס"ק יט) ולכן אם האבל מתפלל בתפילת "ותיקין" אין לו להניח תפילין ביום השני לאבלותו גם כן.
סיכום: בסוגייתנו נאמר כי אסור לאבל להניח תפילין ביום הראשון, לעומת זאת בסוגיה במועד קטן מוזכר גם איסור לגבי היום השני, לגבי היום הראשון יש מחלוקת באחרונים האם מדובר גם ביום שאחר הקבורה, למרות שאינו יום המיתה, אך להלכה נראה שרוב הפוסקים פסקו להלכה שבכל מקרה אין להניח ביום הראשון לשבעה, הדברים אמורים גם לגבי שמועה רחוקה, אמנם יש שמנהגם הוא להניח בצינעה ביום שלאחר הקבורה שאינו יום הפטירה. לגבי היום השני ישנה מחלוקת ראשונים האם מותר גם לפנות בוקר להניח תפילין או רק לאחר הנץ החמה, למעשה היו הרבה שפסקו כי יש להניח רק לאחר הנץ החמה.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

שם משמואל על הפרשה שורשי היראה והחסד במצוות המילה
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק ב'
מצוות המילה גורמת לקבלת השפע הרוחני. בהתחלת שנות האדם בימי הנעורים האדם צריך ללכת ב'חסד' כמו אברהם, ואחר כך ילך במידתו של יצחק. על ידי שאברהם מל את עצמו הוא עשה מעשה דין, ועל ידי כך הוא הוליד את יצחק שהוא מידת הדין.









