ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת הדף היומי
המשנה (יומא לב ע"ב) כותבת שהכהן הגדול ביום הכיפורים שוחט את רוב שני הסימנים של קרבן התמיד, בכך הוא מסיים את עבודת השחיטה. אך כדי להוציא את כל דם הקרבן, כהן אחר ממשיך את חיתוך הסימנים בצוואר, על מנת שהכהן הגדול יוכל לקבל את הדם. פעולה זו של השלמת חיתוך הסימנים נקראת מירוק. הגמרא מעירה שלא יתכן שמירוק נחשב לעבודה, כי אז היה פסול באדם אחר שאינו כהן גדול כדין כל העבודות ביום כיפור, שכשרות רק בכהן גדול.
תוס' (ד"ה אם כן) מקשה שהגמרא להלן (מב ע"א) כותבת שאפילו שחיטת פר של כהן גדול כשרה בזר, כיון שאינה עבודה, ואם כן כל שכן מירוק, ומה עוד שכאן מדובר בקרבן התמיד, לכן לא מובן מאיפה הגמרא מוכיחה שמירוק אינו עבודה. תוס' מתרץ א. שמדאורייתא מירוק כשר בזר, ורק מדרבנן פסול. ר"ן בחולין (כט ע"ב ד"ה הויא ליה) מתרץ באופן דומה שלמרות שהמירוק כשר בזר, ראיית הגמרא נובעת מזה, שגם עבודה שכשרה בזר, אין אנו מניחים לכתחילה לכהן אחר לעשות אותו ביום כיפור. כמו בשחיטה, שכשרה בזר, ולא מניחים לכהן אחר לעשותה. לכן הגמרא מגיעה למסקנה שהמירוק אינו עבודה. ב. השחיטה כשרה בזר, כיון שהיא פעולה שקיימת גם בחולין, על מנת להתיר את הבשר באכילה יש לשחוט. אמנם מירוק אם הוא נצרך כעבודה, אין דוגמתו בחולין (כי על מנת להתיר את הבשר מספיק לשחוט רוב שני סימנים), לכן בהוא אמינא הוא נחשב לעבודה שפסולה בזר.
ב. עבודות אחרות ביום כיפור על ידי כהנים רגילים
ריטב"א (יב ע"ב ד"ה כי אתא רב דימי) מקשה מדוע צריך פייסות ביום הכיפורים, אם את כל העבודות עובד הכהן הגדול בעצמו? הוא מתרץ שהפייסות נכתבו עבור זמנים אחרים בשנה. אבל דעת מורו הגדול (שזה רמב"ן, אמנם כס"מ בהל' מעשה יום כיפורים (א, ב) הבין שמדובר ברמב"ם) שמהתורה ניתן לעשות את כל העבודות שאינם עבודות יום כיפור, כגון תמידים, באדם אחר שאינו כהן גדול, ומדרבנן חייבו לעשות אותם בכהן גדול, אבל אם הכהן הגדול חלש, ואינו יכול לעבוד, אז מביאים כהן אחר שיעבוד במקומו, ואז עושים פייס. לפי דבריו נראה שוודאי שגם כאן דברי הגמרא הם רק על דין הלכתחילה, כיוון שכל מעשה התמיד כשר על ידי כהן אחר.
בעל המאור (א ע"א) כותב שלמרות שהמשניות (כב ע"א, כה ע"ב וכו ע"א) ביומא כותבות את סדר הפייסות שהיו במקדש. פייסות אלו לא היו נעשים ביום כיפור. "והוי יודע כי בעלי הקרובו"ת שהכניסו בפיוטיהן בסדר עבודת היום ארבעה פייסות, טעו כולן במשנתנו, ולא הבינו כי הפייסות החשובים במשנתנו לשאר ימות השנה הם, ולא ביום הכפורים. לפי שכל עבודות היום אינה כשרה אלא בכהן גדול". לפי דבריו הכהן הגדול אמור לעשות את כל העבודות שקיימות במקדש, על ידי הכהן הגדול כולל תרומת הדשן.
אמנם רמב"ן במלחמות חולק ואומר: "אי אפשר שיטעו כל רבותינו ואבותינו ולבעל המאור הזה לבדו נתנה חכמה ואין לזרים אתו.... ולפיכך נראה לי כי יש שם פייסות לעולם ואפילו ביוה"כ והם שנויות במשנתינו... אין ספק שהפייס הראשון שהוא תרומת הדשן הואיל והוא כשר קודם חצות אינו עבודת יוה"כ אלא עבודת לילה ואינו בכהן גדול כלל, שלא נתנו לכ"ג אלא עבודת היום". הרמב"ן ממשיך להקשות מגמרא שמשמע ממנה שכהן גדול כן תורם את הדשן, ומתרץ אותה. וכן להביא ראיות לשיטתו ממקומות אחרים. אם כן לדעת רמב"ן הכהן הגדול אינו תורם את הדשן. וכן כותב שיש עוד עבודות קטנות נוספות שכשרות בכהנים אחרים, ולכן צריך פייסות נוספים.
ה'משנה הלכות' (יד, רפג) מעיר שאמנם בפיוט 'אמיץ כח' לר' משולם בר' קלונימוס (מהמאה העשירית לסה"נ) מתוארים פייסות גם ביום כיפור, אבל בפיוט 'אתה כוננת' (הקדום, שמחברו לא ידוע) לא מוזכרים כלל פייסות ביום הכיפורים. לכן לא צדקו דברי הרמב"ן שאמר שאין עוד מישהו שסובר כדברי בעל המאור (אמנם, גם בעל המאור לא הזכיר שיש מחבר סדר עבודה שהבין כמותו).
ה'מקדש דוד' (ר' דוד רפפורט) כותב שגם לשיטת מורו של הריטב"א, הסובר שכהן הדיוט כשר לכל עבודות קרבן התמיד, והוא יכול לעשות כל עבודה ועבודה מעבודות התמיד. כיון שיש הלכה למשה מסיני שהכהן הגדול צריך חמש טבילות ועשרה קידושי ידיים ורגליים, שנעשים עם החלפת בגדי הכהונה. מתוכם החלפת בגדים אחת אמורה להיות לצורך קרבן התמיד, שנעשה בבגדי זהב. לכן אף שבכל עבודה באופן פרטי, מותר גם לכהן הדיוט לעבוד, חייבת להיות לפחות עבודה אחת של התמיד שבה הכהן הגדול יעבוד. ( בכך הוא מבאר גם מדוע הכהן הגדול יכול להתחנך בעבודות התמיד, למרות שהם כשרות בכהן אחר, כיון שיש לפחות עבודה אחת שלא ניתן לעשותה ע"י כהן אחר).
סיכום: הגמרא אמרה שהמירוק אינו נחשב לעבודה, כי אז לא היה כהן אחר ממרק את השחיטה. תוס' אומר שגם שחיטה שכשרה בזר, צריכה להיות לכתחילה (או מדרבנן) בכהן גדול. או שיתכן שגם בקרבן התמיד שהשחיטה בו כשרה בזר, המירוק אם היה נחשב לעבודה היה פסול בכהן אחר. ר"ן כותב שלמרות שהמירוק כשר בכהן אחר, ישנה עדיפות שהכהן הגדול יעשה אותו. אמנם מורו של הריטב"א שמדאורייתא כל עבודה שאינה מיוחדת ליום כיפור כשרה בכהן אחר, ורק מדרבנן צריך גם בקרבן התמיד כהן גדול גם בעבודות שאינם השחיטה, וזאת רק לכתחילה. המקדש דוד מעיר שגם לשיטתו בגלל ההלכה למשה מסיני צריך הכהן הגדול לעשות איזו עבודה מעבודות קרבן התמיד.
בעל המאור אומר שאין שום עבודה שכשרה ביום הכיפורים באדם שאינו כהן גדול. ורמב"ן במלחמות חולק וסובר שעבודות לילה, ועוד עבודות קטנות כשרות בכהן אחר, ולכן היו פייסות גם ביום כיפור עצמו. המחלוקת ביניהם מתבטאת גם במחלוקת בין הפיוט 'אמיץ כח', לפיוט 'אתה כוננת'.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.








