ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת הדף היומי
המשנה (יומא לב ע"ב) כותבת שהכהן הגדול ביום הכיפורים שוחט את רוב שני הסימנים של קרבן התמיד, בכך הוא מסיים את עבודת השחיטה. אך כדי להוציא את כל דם הקרבן, כהן אחר ממשיך את חיתוך הסימנים בצוואר, על מנת שהכהן הגדול יוכל לקבל את הדם. פעולה זו של השלמת חיתוך הסימנים נקראת מירוק. הגמרא מעירה שלא יתכן שמירוק נחשב לעבודה, כי אז היה פסול באדם אחר שאינו כהן גדול כדין כל העבודות ביום כיפור, שכשרות רק בכהן גדול.
תוס' (ד"ה אם כן) מקשה שהגמרא להלן (מב ע"א) כותבת שאפילו שחיטת פר של כהן גדול כשרה בזר, כיון שאינה עבודה, ואם כן כל שכן מירוק, ומה עוד שכאן מדובר בקרבן התמיד, לכן לא מובן מאיפה הגמרא מוכיחה שמירוק אינו עבודה. תוס' מתרץ א. שמדאורייתא מירוק כשר בזר, ורק מדרבנן פסול. ר"ן בחולין (כט ע"ב ד"ה הויא ליה) מתרץ באופן דומה שלמרות שהמירוק כשר בזר, ראיית הגמרא נובעת מזה, שגם עבודה שכשרה בזר, אין אנו מניחים לכתחילה לכהן אחר לעשות אותו ביום כיפור. כמו בשחיטה, שכשרה בזר, ולא מניחים לכהן אחר לעשותה. לכן הגמרא מגיעה למסקנה שהמירוק אינו עבודה. ב. השחיטה כשרה בזר, כיון שהיא פעולה שקיימת גם בחולין, על מנת להתיר את הבשר באכילה יש לשחוט. אמנם מירוק אם הוא נצרך כעבודה, אין דוגמתו בחולין (כי על מנת להתיר את הבשר מספיק לשחוט רוב שני סימנים), לכן בהוא אמינא הוא נחשב לעבודה שפסולה בזר.
ב. עבודות אחרות ביום כיפור על ידי כהנים רגילים
ריטב"א (יב ע"ב ד"ה כי אתא רב דימי) מקשה מדוע צריך פייסות ביום הכיפורים, אם את כל העבודות עובד הכהן הגדול בעצמו? הוא מתרץ שהפייסות נכתבו עבור זמנים אחרים בשנה. אבל דעת מורו הגדול (שזה רמב"ן, אמנם כס"מ בהל' מעשה יום כיפורים (א, ב) הבין שמדובר ברמב"ם) שמהתורה ניתן לעשות את כל העבודות שאינם עבודות יום כיפור, כגון תמידים, באדם אחר שאינו כהן גדול, ומדרבנן חייבו לעשות אותם בכהן גדול, אבל אם הכהן הגדול חלש, ואינו יכול לעבוד, אז מביאים כהן אחר שיעבוד במקומו, ואז עושים פייס. לפי דבריו נראה שוודאי שגם כאן דברי הגמרא הם רק על דין הלכתחילה, כיוון שכל מעשה התמיד כשר על ידי כהן אחר.
בעל המאור (א ע"א) כותב שלמרות שהמשניות (כב ע"א, כה ע"ב וכו ע"א) ביומא כותבות את סדר הפייסות שהיו במקדש. פייסות אלו לא היו נעשים ביום כיפור. "והוי יודע כי בעלי הקרובו"ת שהכניסו בפיוטיהן בסדר עבודת היום ארבעה פייסות, טעו כולן במשנתנו, ולא הבינו כי הפייסות החשובים במשנתנו לשאר ימות השנה הם, ולא ביום הכפורים. לפי שכל עבודות היום אינה כשרה אלא בכהן גדול". לפי דבריו הכהן הגדול אמור לעשות את כל העבודות שקיימות במקדש, על ידי הכהן הגדול כולל תרומת הדשן.
אמנם רמב"ן במלחמות חולק ואומר: "אי אפשר שיטעו כל רבותינו ואבותינו ולבעל המאור הזה לבדו נתנה חכמה ואין לזרים אתו.... ולפיכך נראה לי כי יש שם פייסות לעולם ואפילו ביוה"כ והם שנויות במשנתינו... אין ספק שהפייס הראשון שהוא תרומת הדשן הואיל והוא כשר קודם חצות אינו עבודת יוה"כ אלא עבודת לילה ואינו בכהן גדול כלל, שלא נתנו לכ"ג אלא עבודת היום". הרמב"ן ממשיך להקשות מגמרא שמשמע ממנה שכהן גדול כן תורם את הדשן, ומתרץ אותה. וכן להביא ראיות לשיטתו ממקומות אחרים. אם כן לדעת רמב"ן הכהן הגדול אינו תורם את הדשן. וכן כותב שיש עוד עבודות קטנות נוספות שכשרות בכהנים אחרים, ולכן צריך פייסות נוספים.
ה'משנה הלכות' (יד, רפג) מעיר שאמנם בפיוט 'אמיץ כח' לר' משולם בר' קלונימוס (מהמאה העשירית לסה"נ) מתוארים פייסות גם ביום כיפור, אבל בפיוט 'אתה כוננת' (הקדום, שמחברו לא ידוע) לא מוזכרים כלל פייסות ביום הכיפורים. לכן לא צדקו דברי הרמב"ן שאמר שאין עוד מישהו שסובר כדברי בעל המאור (אמנם, גם בעל המאור לא הזכיר שיש מחבר סדר עבודה שהבין כמותו).
ה'מקדש דוד' (ר' דוד רפפורט) כותב שגם לשיטת מורו של הריטב"א, הסובר שכהן הדיוט כשר לכל עבודות קרבן התמיד, והוא יכול לעשות כל עבודה ועבודה מעבודות התמיד. כיון שיש הלכה למשה מסיני שהכהן הגדול צריך חמש טבילות ועשרה קידושי ידיים ורגליים, שנעשים עם החלפת בגדי הכהונה. מתוכם החלפת בגדים אחת אמורה להיות לצורך קרבן התמיד, שנעשה בבגדי זהב. לכן אף שבכל עבודה באופן פרטי, מותר גם לכהן הדיוט לעבוד, חייבת להיות לפחות עבודה אחת של התמיד שבה הכהן הגדול יעבוד. ( בכך הוא מבאר גם מדוע הכהן הגדול יכול להתחנך בעבודות התמיד, למרות שהם כשרות בכהן אחר, כיון שיש לפחות עבודה אחת שלא ניתן לעשותה ע"י כהן אחר).
סיכום: הגמרא אמרה שהמירוק אינו נחשב לעבודה, כי אז לא היה כהן אחר ממרק את השחיטה. תוס' אומר שגם שחיטה שכשרה בזר, צריכה להיות לכתחילה (או מדרבנן) בכהן גדול. או שיתכן שגם בקרבן התמיד שהשחיטה בו כשרה בזר, המירוק אם היה נחשב לעבודה היה פסול בכהן אחר. ר"ן כותב שלמרות שהמירוק כשר בכהן אחר, ישנה עדיפות שהכהן הגדול יעשה אותו. אמנם מורו של הריטב"א שמדאורייתא כל עבודה שאינה מיוחדת ליום כיפור כשרה בכהן אחר, ורק מדרבנן צריך גם בקרבן התמיד כהן גדול גם בעבודות שאינם השחיטה, וזאת רק לכתחילה. המקדש דוד מעיר שגם לשיטתו בגלל ההלכה למשה מסיני צריך הכהן הגדול לעשות איזו עבודה מעבודות קרבן התמיד.
בעל המאור אומר שאין שום עבודה שכשרה ביום הכיפורים באדם שאינו כהן גדול. ורמב"ן במלחמות חולק וסובר שעבודות לילה, ועוד עבודות קטנות כשרות בכהן אחר, ולכן היו פייסות גם ביום כיפור עצמו. המחלוקת ביניהם מתבטאת גם במחלוקת בין הפיוט 'אמיץ כח', לפיוט 'אתה כוננת'.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
