ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- הדף היומי
רש"י בסוגייתנו (ד"ה דין גרמא ) כתב שמדובר בגמרא בעצם קטנה, בשיעור של פחות מכשעורה. יש שתי אפשרויות להבין את דבריו. א. רש"י התכוון לפתור את בעיית הטומאה שיכולה להיווצר אם הוא מסתובב עם עצם כשעורה, שמטמאה בנגיעה.
ב. רש"י התכוון לפתור בכך את בעיית הקבורה, ולומר שעצם בשיעור פחות מכשעורה אינה צריכה קבורה. לצד זה יש קשר בין חיוב הקבורה לבין הטומאה שחלה על חלק מהמת (כך הבין הקול מבשר א, ע). רשב"ם (בבא בתרא קטז ע"א ד"ה דין גרמא) כתב שנשארה בידי רבי יוחנן שן מבנו המת, ואותה היה מראה לאבלים לנחמם, וכתב ששן מהמת אינה מקבלת טומאה. כך גם הריטב"א (ב"ב שם ד"ה דין גרמא) כתב שמדובר בשן שאינה מטמאת. אך הוסיף פירוש מעניין ומקורי שמדובר בעצם של בהמות, שהוגשה לשולחן בסעודת ההבראה על הבן העשירי, וכלל לא מדובר בעצם של בנו שצריכה קבורה (וכן כתב גם בראבי"ה) והוא היה שומר את עצם מהבהמה שנאכלה בסעודות ההבראה ובה היה משתמש על מנת לקיים את מצוות ניחום האבלים.
מהרמב"ן (חולין קכב ע"א ד"ה ודאמרינן) נראה שהבין שכוונתו של רשב"ם הייתה לענות על השאלה כיצד רבי יוחנן נהנה מאבריו של מת שאסור בהנאה. הרמב"ן עצמו הסביר שלדעתו אין זו קושיה משום שרבי יוחנן כלל לא נהנה משימוש באיבר של המת, אלא רק הראה אותו לאנשים.
הדף היומי (14)
הרב עקיבא כהנא
2 - גוד או אגוד בשכירות
3 - קבורת חלק קטן מהמת
4 - ארון קודש שמעליו מצויירים עשרת הדברות
טען עוד
דבר דומה נראה שניתן ללמוד מדברי התוספות בתענית (טז ע"א ד"ה אפר מקלה) שכתב שבתעניות היו מניחים על הראש אפר העשוי מעצמות אדם על מנת להזכיר את עקידת יצחק, ועל התוספות קשה כיצד לא קברו את העצם שממנה לקחו את האפר, ואם עצמות נשרפו, מדוע לא קברו את האפר? היעב"ץ (בחידושיו לש"ס) והקרן אורה (שם) כתבו שדברי תוספות הם תמוהים ויש לדחות אותם מההלכה. ובשו"ת עמק הלכה (א, נ) כתב שאכן היו קוברים את האפר לאחר ששמו אותו בראש האנשים.
תוספות יום טוב (שבת י, ה) כתב שיתכן שיש חיוב לקבור רק כמות של יותר מכזית מהמת, אבל פחות מזה, אין חיוב לקבור. המשנה למלך (אבל יד, כא) כתב שמן הדין החיוב לקבור הוא את ראשו ורובו של מת, אלא שיש איסור הנאה מהמת גם על פחות משיעור זה. הרב עובדיה יוסף (יביע אומר ג יור"ד כב) הביא משו"ת קול לוי שכתב שלאחר שקברו חלק מהמת, אפשר שלא לקבור מיעוטו, ובחלקים אלו מהמת היו משתמשים להכנת האפר לשימוש בתעניות. אלא שהוא דוחה את דבריו משום שלדעתו ברגע שחלה חובת קבורה על כל המת הרי שהיא חלה על כולו, וגם אם מוצאים לאחר מכן חלק מהמת שלא נקבר, הרי שכיון שחלה על כולו חובת קבורה היא חלה גם על כל חלק מגופתו. הדין שדיברו עליו התוספות יום טוב והמשנה למלך עוסק במקרה שבו נמצאו רק חלקים מהמת, והם אינם חייבים בקבורה. לדעתו התוספות בתענית עסק בעצמות גוים ולא בעצמות יהודים, ולכן אין שאלה על חובת הקבורה. אמנם גם לדבריו אפשר לתרץ שמדובר באופן שהעצם הזו היא לבדה נשארה מכל המת, ואז גם לדבריו אין חובת קבורה. כך גם עולה מהפירוש שהביא רב ניסים גאון בשם רב שרירא ורב האי.
כיצד היה רבי יוחנן מנחם עם העצם?
הרמ"ה (ב"ב שם ד"ה א"ד) כתב שרבי יוחנן קבע את העצם בטבעתו והיה הולך איתה כמו חותם על מנת לנחם את האבלים ולומר להם שהוא הצדיק עליו את הדין והתנחם, כך גם הם, אל להם לשקוע באבילות. רב ניסים גאון (בסוגייתנו) כתב שנשאר לרבי יוחנן בן אחד, אלא שהוא שלח אותו לבבל ללמוד תורה ולא היה מצוי אצלו, לדבריו, יתכן שהוא שמר שן של הבן החי, כדי להראות שלמרות שנשאר לו בן אחד בלבד, הוא שלחו ללמוד תורה בבבל. מהמהרש"א (חידושי אגדות) נראה שלמד שהניחום הוא בכך שיש באיבוד הבן ייסורים של אהבה. על בסיס דברים אלו כתב האגרות משה (או"ח ו, מא) לאדם שאיבד את בנו הקטן, שאינו צריך כפרה, אלא אדרבה, זה שמת לו בן אלו ייסורים של אהבה ומכפרים על האדם. יש להסביר את הצורך של ר' יוחנן לנחם בצורה כזו כמו שכתב הרב אריה לוין (איש צדיק היה עמ' 119) "כאשר פוקד אסון את האדם הרי שמלבד צערו, אף אמונתו נפגמת במקצת. והמנחם את האבל, מלבד שהוא מעודדו ומשתתף בצערו, הוא גורם גם לחיזוק האמונה".
סיכום: במאמר הועלתה השאלה כיצד רבי יוחנן הסתובב עם עצם מבנו המת שלא נקברה. תשובות רבות ניתנו לשאלה זו:
א. שמדובר בעצם קטנה שאינה צריכה קבורה. ב. שמדובר בעצם של בהמה מסעודת ההבראה. ג. יתכן שמדובר על שן מבן שהוא חי. תשובות דומות יהיו לדברי התוספות בתענית הקובע שהיו מניחים אפר מעצמות אדם על ראשיהם בתעניות.
לשאלה זו יש השלכה על ההלכה, האם יש מצווה לקבור חלקים קטנים מן המת שנמצאו לאחר קבורתו, או שבמקרה שאלו הדברים שנמצאו מהמת, אין חיוב ומצווה לכך.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
