ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת הדף היומי
השבוע נלמד את המשנה במכות (ג ע"א), שעוסקת בהזמת עדות על זמן פרעון. מדובר בעדים שהעידו על הלוואה שזמן פרעונה הוא בעוד שלושים יום, בעוד שהלווה טוען שזמן הפרעון הוא בעוד עשר שנים. המשנה קובעת שאם העדים הוזמו, הם חייבים לשלם ללווה את הסכום שהזיקו אותו. בפשטות שווי הנזק הוא הסכום שכל לווה היה מסכים לשלם על מנת לדחות את זמן הפרעון משלושים יום לעשר שנים.
הרמב"ן (ד"ה מתני' מעידין) מתקשה בדין זה, מדוע מוטל כלל חיוב תשלום על העדים, שהרי הלווה היה משלם את הכסף בכל מקרה, ואין סיבה לחייבם רק מאחר שגרמו לו לשלם את אותו כסף מוקדם יותר. הרי גם אדם שגוזל לחבירו חפץ או כסף והשיב לו אותם לאחר עשר שנים, אינו חייב לשלם את הרווחים שהיה יכול הנגזל להרוויח בהשקעות שונות אילו הכסף היה בידו במשך עשר השנים הללו.
הרמב"ן תירץ שיש להפוך את נקודת המוצא, ולהסתכל על המקרה מנקודת המבט בהווה. לולא העדים בית הדין היו פוטרים כעת לגמרי את הלווה מלשלם את הלוואתו, משום שלא הגיע הזמן לפרוע. כתוצאה מעדות העדים, בית הדין חייבו כעת את הלווה לשלם לאלתר לאחר שלושים יום. לפיכך העדים הזיקו אותו במלוא הסכום שהם חייבו אותו כרגע לשלם, ולכן מהדין היו חייבים לשלם לו את כל הסכום שחייבו אותו. אלא שיש לנכות מהסכום המלא את ההנאה, שהלווה מרוויח מכך שהוא לא יצטרך לפרוע בעוד עשר שנים את ההלוואה. הנאה זו תנוכה מהסכום המלא, ואותה יהיו פטורים העדים מלשלם. יש להסביר את דבריו בכך שעדים זוממים מחוייבים בתשלום על מה שחייבו את הנידון על פיהם בבית הדין. במקרה דנן בפועל בית הדין חייבו את הנידון בכל התשלום, בעוד שהיו צריכים לפטור אותו מכולו.
לעומתו הריטב"א (ד"ה מתניתין מעידין) דווקא הבין, שאכן יש לתמחר את החוב כרגע בסכום נמוך יותר. אמנם לא בגלל הרווחים שהיה ניתן להפיק ממנו, אלא בגלל שווי הריבית על ההלוואה. היא מתומחרת לפי הסכום שהמלווה היה מסכים להוריד מההלוואה, על מנת שהלווה יפרע אותה כרגע; ולהיפך, איזה סכום היה מסכים הלווה להוסיף על ההלוואה, על מנת להאריך את פרעון ההלוואה בעשר שנים.
אם כן, לפנינו שתי גישות כיצד להעריך את הנזק שנגרם מעדותם של העדים - הרמב"ן סובר שהנזק שווה למלוא סכום ההלואה, כיון שהעדים כרגע מחייבים אותו בתשלום מלא; ואילו הריטב"א סובר שיש לתמחר את הנזק על פי שווי הריבית ששווה ההפרש שבין פרעון כעת לפרעון עתידי.
מהראבי"ה (תתקנז) נראה שיש גישה שלישית, והיא שיש להעריך את הנזק על פי רווחים מעסקאות שנמנעו מהלווה לעשותם בעקבות עדותם של העדים. הוא מסביר מדוע זה לא דומה לאדם שתובע את חבירו על מניעת רווח (מבטל כיסו של חבירו) שהוא פטור. זאת בניגוד לעמדת הרמב"ן והריטב"א, שכתבו בפירוש שהחייב אינו יכול לתבוע הפסד רווחים עתידיים מהעדים הזוממים.
ב. דינים נוספים שבהם מחייבים על ירידה בערך החוב
1. פטור ערבים: המהר"ם מרוטנבורג (ד"פ צג) כתב שדין דומה יהיה במקרה שיש שותפים לחוב, ושותף אחד פטר ערב מחיובו, ובסופו של דבר הגיע לשניים האחרים נזק מכך. במקרה זה, יהיה חייב הפוטר לשלם את הירידה בערך החוב בעקבות זאת שאין עליו ערבים, שהרי חוב כזה שווה פחות מאילו היו עליו ערבים. גישתו של המהר"ם היא כגישת הריטב"א בדין עדים זוממים, שחיוב התשלום נובע מהנזק שהעדים יצרו, ולכן ניתן ללמוד משם למקרים דומים שבהם הנזק נוצר מתמחור נמוך יותר של החוב. לשיטת הרמב"ן לעומת זאת לא בטוח שניתן לחייב במקרה זה, משום שהשותף לא גרם לנזק עכשווי ממשי, אלא רק לתמחור שונה של ההון.
2. איחור בזמן הפרעון: הבית יוסף (יורה דעה סימן קס) עוסק בשאלה, מדוע אין בדין המשנה משום ריבית, שהרי אסור לתמחר את שווי ההלוואה יותר מהשווי הממשי שלה, משום שיש איסור ריבית ליטול כסף עבור הלוואה (הוא תירץ שהמשנה לא עסקה בדיני ריבית, ומדובר כשיש פתרון אחר לאיסור. ניתן היה גם לתרץ שמדובר כשמישהו אחר שרוצה בטובתו של הלווה משלם למלווה כסף, ודבר זה מותר). קושיה זו גם היא קשה לכאורה רק לפי שיטת הריטב"א, שחיוב העדים הוא על ערך זמן הפרעון, שהוא מעבר לערך ההלוואה עצמה. ואילו לפי שיטת הרמב"ן החיוב הוא על כך שהעדים חייבו אותו לשלם את סכום ההלוואה כעת (אלא שמנכים מזה את שווי ההלוואה ללווה).
דין מעניין למד מגמרתנו הרב שלמה זלמן אויערבך (מנחת שלמה א, כז): לווה שאיחר לפרוע הלוואה, יכול המלווה לומר לו שיש לו תרעומת על כך שהוא פרע מאוחר, והלווה רשאי לשלם לו על התרעומת ואין זה ריבית. דין זה יהיה נכון רק לשיטת הריטב"א.
3. שבועה על זמן הפרעון:
הרמב"ם כתב (טוען ונטען יג, ו), במקרה שמלווה טוען שהלווה חייב לשלם לו כעת, ואילו הלווה טוען שהוא חייב רק בעוד עשרה ימים - שהלווה חייב שבועת היסת על כך שהאמת כדבריו שהוא חייב לשלם רק בעוד זמן. דין זה קשה, משום שהלכה פשוטה היא שאין נשבעים על טענות שאינן נוגעות לכפירת ממון, אלא רק לטענות שיש להן שייכות ממונית. לכאורה הדיון אודות זמן הלוואה אינו נוגע לממון. המהרי"ט (ב, חו"מ קה) מסביר שמקור הרמב"ם הוא הגמרא שלנו, שבה נאמר שניתן לחייב עדים זוממים ממון על עדות של הקדמת זמן הפרעון. מכאן מוכח שטענה על זמן הפרעון היא ממונית, ולכן שייכת בה שבועה. קצות החושן (עג, ב) התקשה בדברי המהרי"ט (שלפי דבריו התביעה היא ממונית רק בגלל השווי של דחיית זמן פרעון ההלוואה), שהרי אם ההלוואה היא בסכום נמוך מסתבר שהתביעה אינה שוה פרוטה ושוב אין נשבעים עליה, ואילו הרמב"ם פסק באופן מוחלט שהלווה חייב שבועה ולא הבדיל בסכום ההלוואה שנשבעים עליה.
לכן הקצות טוען, שהטעם שהדיון נחשב לדיון ממוני משום שיש שאלה מעשית האם בית הדין יחייבו כרגע את הנתבע לשלם את מלוא סכום ההלואה, או שהם יפטרו אותו כרגע ויקיימו דיון רק עם הגעת זמן הפרעון. שאלה זו נוגעת לכל החוב ולכן נשבעים עליה. לעומתו רבי חיים רבינוביץ' מטעלז (בחידושי ב"ק עמ' סא) חלק עליו וטען, שאכן אין נשבעים אלא על חוב שתמחור ההפרש בין זמני הפרעון שטוענים הלווה והמלוה, עולה לפחות לפרוטה, כפי שטען הקצות מתחילה.
גישת קצות החושן ורבי חיים מטעלז הם בדיוק שתי הגישות שהבאנו לעיל בדעות הרמב"ן והריטב"א. לפי גישת הרמב"ן הרי שחיוב הממון הממשי כעת הוא הנזק שעליו מדובר בעדים; ולכן ברור שבמקרה של הכחשה בין הלווה והמלווה שייכת כאן שבועה כדעת הקצות, משום שהדיון ביניהם הוא על תשלום ההלואה בפועל כרגע (למרות שנראה מהקצות שהוא לא הבין כך בסוגיה). לעומת זאת גישת רבי חיים והמהרי"ט, שהחיוב הוא רק על התמחור של הפרשי הזמן, תואמת את שיטת הריטב"א.
4. מבט כלכלי
בכלכלה יש מושג שנקרא "ערך נוכחי", כלומר תמחור של סכום כסף שאמור להתקבל בעוד זמן מה, מתוך הנחה שכסף שנמצא כעת אצל האדם יכול לצבור ריבית, לפי ריבית השוק. תמחור זה מקובל כתמחור כלכלי, ומשתמשים בו רבות לצורך בדיקה אם עסק הוא כדאי וכדומה. השאלה האם המשנה שלנו עוסקת במושג זה ומכירה בו כנזק ממשי, תלויה למעשה בהבנות הרמב"ן והריטב"א בסוגיה: לדעת הריטב"א וודאי שהמשנה מתייחסת למושג זה, ומכירה בהיזק של תמחורים בין שנים לפי הריבית במשק. אמנם לדעת הרמב"ן לא ניתן להוכיח מסוגייתנו שיש משמעות להיזק כזה של תמחור שונה לפי הזמן.
לסיכום: נחלקו הרמב"ן והריטב"א כיצד לפרש את החיוב בסוגייתנו: האם העדים היו צריכים להתחייב בכל החיוב ופטרו אותם מחלק, או שהם מראש מתחייבים רק בתמחור ההפרש בין ההלוואות. דעה שלישית היא שיש לחייב את העדים גם ברווחים עתידיים שאותם יכול היה הלווה להרוויח. במאמרנו דנו בדבר והראנו כמה השלכות למחלוקת זו.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.









