ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת הדף היומי
- הלכה מחשבה ומוסר
- אמונה וחסידות
- נושאים באמונה
הרמב"ם בהקדמתו לפרק חלק כותב, כי יש שלושה עשר עיקרים ביהדות. בתור העיקר השנים עשר הוא מונה את האמונה בביאת המשיח, וכך הוא כותב: "להאמין ולאמת שיבא ואין לומר שנתאחר אם יתמהמה חכה לו, ואין לקבוע לו זמן, ולא לפרש את המקראות כדי להוציא מהן זמן בואו... ולהאמין בו מן הגדולה והאהבה ולהתפלל לבואו, בהתאם למה שנאמר בו על ידי כל נביא, ממשה ועד מלאכי... ומכלל היסוד הזה שאין מלך לישראל אלא מדוד ומזרע שלמה דוקא".
בהמשך דבריו הרמב"ם מבאר מהי המשמעות של שלושה עשר עיקרים אלו: "וכאשר יהיו קיימים לאדם כל היסודות הללו ואמונתו בהם אמתית, הרי הוא נכנס בכלל ישראל, וחובה לאהבו ולחמול עליו וכל מה שצוה ה' אותנו זה על זה מן האהבה והאחוה. ואפילו עשה מה שיכול להיות מן העבירות מחמת תאותו והתגברות יצרו הרע, הרי הוא נענש לפי גודל מריו ויש לו חלק, והוא מפושעי ישראל. וכאשר יפקפק אדם ביסוד מאלו היסודות, הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשנותו ולהשמידו, ועליו הוא אומר הלא משנאיך ה' אשנא וכו'" (כך גם כתב בהלכות תשובה, פרק ג הלכה ו).
רבי יוסף אלבו (ספר העיקרים מאמר א, פרק א) הקשה על דברי הרמב"ם: כיצד הוא יכול לפרש שאחד מעיקרי היהדות הוא האמונה בביאת המשיח, והרי לפי דבריו רבי הלל היה כופר שהרי הוא לא האמין בביאת המשיח. אם כך, במקום לכתוב בגמרא ש"שרי ליה מריה" (כלומר, ימחול לו הקב"ה לרבי הלל), היו צריכים לנדות אותו ולהוציאו מדפי הגמרא, שהרי דעה זו היא דעה כפרנית הכופרת באחת מיסודות עיקרי תורת משה.
אין ליישב את הקושיה בכך, שמי שסובר שיש משיח אלא שהוא כבר הגיע, נחשב למאמין ביסוד ביאת המשיח; שכן בהלכות מלכים (יא, א) כתב הרמב"ם, שמי שאינו מצפה לביאתו הוא כופר בתורת משה. אם כך, לא יתכן להאמין שהמשיח כבר הגיע, ולא יגיע בעתיד.
לאור זאת, רבי יוסף אלבו (שם, פרק ד) חולק על הרמב"ם במניין העיקרים, ולדעתו יש רק שלושה עיקרים (מציאות ה', השגחה, ותורה מהשמיים) שמי שכופר בהם לא נחשב למאמין בתורת משה. אך שאר העיקרים נתונים לדיון, והכופר בהם לא נחשב לאפיקורוס.
היו שכתבו הסברים אחרים לדברי רבי הלל:
א. ספר "באר שבע" למסכת סנהדרין הסביר, שרבי הלל רק רצה לומר שאין ראייה חותכת מהפסוקים לביאת המשיח, אך בהחלט הוא האמין בביאת המשיח. רבי יוסף אלבו (שם פרק א) דחה את ההסבר הזה, משום שאז הוא לא היה צריך לכפרה, ולא היו אומרים "שרי ליה מאריה". האור שמח (תשובה ג, ו) יישב, שגם על דברים פחותים אמרו בגמרא שצריכים מחילה וכפרה בלשון כזאת.
ב. הרדב"ז (שו"ת ד, קפז) כתב, שרק אדם שכופר מעצמו באחד מעיקרי היהדות, נחשב לכופר. אבל מי שמעיין ומתוך עיונו הגיע בטעות למסקנה שהמשיח לא יגיע, אינו נחשב לכופר אלא לאנוס וטועה, משום שדעתו אנסה אותו לחשוב שלא יגיע המשיח. לכן לא החשיבו את רבי הלל לכופר, אלא לטועה.
הרב קוק (מאמרי הראי"ה עמ' 55) כתב, שדברי הרדב"ז מבוססים על דברי הגמרא בשבועות (כו עמוד א), לפיה אדם שנשבע על דבר מסוים שכך שמע מרבו והוא טועה, אינו נחשב לנשבע שבועת שקר, משום שכך הוא הבין בלבו. אך הוא כותב שוודאי הרדב"ז חולק על הבנת ר' יוסף אלבו בדעת הרמב"ם, ולפיו גם אדם שטועה בעיונו באחד מעיקרים אלו נחשב לכופר (אמנם כתב שיתכן שר' יוסף אלבו עצמו מסכים עקרונית לרדב"ז).
ג. ר' יצחק אברבנאל (ישועות משיחו פרק ג, ראש אמנה פרק י) כתב שישנם שני עיתים לביאת המשיח: בעיתה, העת הקבוע מששת ימי בראשית; ואחישנה, עת שנקבעת לפי מעשיהם של עם ישראל. רבי הלל סבר שהמשיח יבוא רק בעת הקבוע ('בעיתה'), ולא יקדים לבוא בזכות מעשיהם של עם ישראל ('אחישנה'), משום שזכויות עם ישראל כלו כבר בזמן חזקיהו בגלל הניסים. על זה אמרו שימחול לו הקב"ה, משום שהוא מייאש את עם ישראל מלעשות מצוות.
ד. המהר"ל (נצח ישראל נו) ור"י אברבנאל (בפירוש נוסף שם) מפרשים, שאין כוונת רבי הלל לשלול את ימות המשיח, אלא לשלול את הדעה שיקום אדם שיהיה מלך המשיח. לדעת רבי הלל, הקב"ה יגאל אותנו בעצמו, בלא שיהיה אדם שימלוך עלינו ויוביל תהליך זה. כך גם משמע מפירוש רש"י (ד"ה אין להם). על שיטה זו הקשה הרב גורן (תורת המועדים עמ' 334, עמ' 596-597), מכך שהגמרא (צח ע"ב) כתבה שהדעה הסוברת שעם ישראל עתיד להנות מימות המשיח, חולקת על שיטת רבי הלל הסובר שאין להם משיח לישראל, ומשמע שלדעתו כלל לא יהיו ימות המשיח (הוא תירץ בדוחק, שהגמרא הבינה שאם הקב"ה יגאל אותנו הרי סדרי העולם ישתנו לגמרי).
יש לשים לב, שלפי שיטת הרמב"ם כפי שהבאנו לעיל, חייבים להאמין שבכל רגע יכול המשיח להגיע, וכן חייבים להאמין בביאת מלך שיגאל אותנו ויהיה משיח. אם כן, חלק מהפירושים הנ"ל לא מיישבים את דעת ר' הלל לפי הרמב"ם.
לסיכום: הרמב"ם והעיקרים נחלקו, האם ביאת המשיח הוא אחד מעיקרי היהדות שאין לחלוק עליהם. העיקרים הוכיח את דבריו מדברי רבי הלל, אך פירושים אחרים נאמרו בדברי רבי הלל: או שאין להוכיח מהפסוקים על ביאת המשיח, או שרבי הלל טעה ולכן לא נחשב לכופר, או שהקב"ה לא יחיש את ביאת המשיח על ידי מעשי עם ישראל, או שתקופת המשיח תגיע בלי מלך המשיח.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
