ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הקדמת הרמב"ם לפירוש המשנה
וְלֹא הָיָה מִתְחַדֵּשׁ אֶצְלָם דָּבָר שֶׁלֹּא הָיוּ שׁוֹאֲלִים עָלָיו לַנְּבִיאִים בְּכָל עִנְיְנֵיהֶם. וְלוּלֵא זֶה — לֹא בָא שָׁאוּל לִשְׁמוּאֵל (שם ט) בְּעַד אֲבֵדָה שֶׁאָבְדָה מִמֶּנוּ בְּהַתְחָלַת עִנְיָנוֹ•. וְאֵין סָפֵק שֶׁהַדָּבָר כָּךְ: כִּי הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא הֵקִים לָנוּ נְבִיאִים חֵלֶף הוֹבְרֵי שָׁמַיִם• וְהַמְּעוֹנְנִים וְהַקּוֹסְמִים, כְּדֵי שֶׁנִּשְׁאָלֵם בַּכְּלָלִים וּבַפְּרָטִים וְיוֹדִיעוּנוּ בְּכָל הַדְּבָרִים הַנֶּאֱמָנִים מֵהָאֵל, כְּמוֹ שֶׁיַּגִּידוּ הַקּוֹסְמִים הַהֵם דְּבָרִים שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיִּתְקַיְּמוּ וְאֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִתְקַיְּמוּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל-מְעֹנְנִים וְאֶל-קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ... נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי" וגו' (דברים יח יד-טו). וּבִשְׁבִיל עִנְיָנִים אֵלּוּ הָיוּ קוֹרְאִים שֵׁם הַנָּבִיא: 'רוֹאֶה' — כִּי הָיָה רוֹאֶה הָעֲתִידוֹת קֹדֶם הֱיוֹתָם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: "כִּי לַנָּבִיא הַיּוֹם יִקָּרֵא לְפָנִים הָרֹאֶה" (שמואל א ט ט).
ההבדל בין הנביאים לקוסמים
וּפֶן יַחְשֹּׁב חוֹשֵׁב וְיֹאמַר: אִם בְּקִיּוּם הוֹדָעַת הַחִדּוּשִׁים וְהָעֲתִידוֹת תִּתְקַיֵּם הַנְּבוּאָה לַטּוֹעֵן אוֹתָהּ — הִנֵּה כָּל הַקּוֹסְמִים וְהוֹבְרֵי שָׁמַיִם וּבַעֲלֵי הַכֹּחוֹת הַנַּפְשִׁיִים יְכוֹלִים לִטְעֹן טַעֲנַת נְבוּאָה, שֶׁאָנוּ רוֹאִים אוֹתָם עַיִן בְּעַיִן כָּל הַיּוֹם מַגִּידִים מַה שֶׁעָתִיד לִהְיוֹת? – וְזֶה, חֵי נַפְשִׁי, פֶּרֶק גָּדוֹל• וְרָאוּי לְבָאֵר אוֹתוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּתְבָּאֵר הַהֶפְרֵשׁ בֵּין דִּבְרֵי הַמִּתְנַבֵּא בְּשֵׁם אֱלֹהִים וְדִבְרֵי בַּעֲלֵי הַכֹּחוֹת. וַאֲנִי אוֹמֵר: שֶׁהַקּוֹסְמִים וְהוֹבְרֵי שָׁמַיִם וְאַנְשֵׁי הַחֲבוּרָה הַהִיא, יַגִּידוּ הָעֲתִידוֹת הַהוֹיוֹת•, אֲבָל יִצְדַּק קְצָתָם וְיִשְׁקֹר קְצָתָם בַּהֶכְרֵחַ. וְזֶה הַדָּבָר אָנוּ רוֹאִים אוֹתוֹ תָּמִיד, וְיַסְכִּימוּ עָלָיו גַּם כֵּן אַנְשֵׁי הַמְּלָאכָה הַהִיא•, וְאוֹתוֹתָם לֹא יְנַכֵּרוּ•. אֲבָל יִתְרוֹן כָּל אִישׁ מֵהֵם עַל חֲבֵרוֹ: בִּהְיוֹת כָּל שִׁקְרֵי אִישׁ אֶחָד פָּחוּת מִשִּׁקְרֵי זוּלָתוֹ. אַךְ שֶׁיִּצְדְּקוּ בְּכָל דִּקְדּוּקֵי הָעֲתִידוֹת — זֶה אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת. וּבַעֲלֵי הַכֹּחוֹת הָאֵלּוּ לֹא יְכַנּוּ נַפְשָׁם•, וְלֹא יִתְהַלְּלוּ שֶׁיִּצְדְּקוּ בְּכָל חֶלְקֵי הַדְּבָרִים, אֲבָל אוֹמְרִים: שֶׁזֹּאת הַשָּׁנָה תִהְיֶה בַּצֹּרֶת וְשֶׁלֹּא יֵרֵד גֶשֶׁם כְּלָל — וְנִמְצָא שֶׁהָיָה בָּהּ גֶשֶׁם מְעַט. אוֹ שֶׁיֹּאמַר: שֶׁמָּחָר יֵרֵד גֶשֶׁם — וְנִמְצָא שֶׁיָּרַד לְיוֹם שְׁלִישִׁי, וְכַדּוֹמֶה לוֹ, וְזֶה הַדָּבָר יִקְרֶה לוֹ כְּשֶׁיִּהְיֶה בָּקִי מְאֹד, וּמִן הַיְדוּעִים בְּשֵׁם• אֲשֶׁר דִּבְּרוּ עֲלֵיהֶם בַּסְּפָרִים. וְזֶה עִנְיַן דִּבְרֵי יְשַׁעְיָהוּ לְבָבֶל: "יַעַמְדוּ-נָא וְיוֹשִׁיעֻךְ הֹבְרֵי שָׁמַיִם הַחֹזִים בַּכּוֹכָבִים מוֹדִיעִם לֶחֳדָשִׁים מֵאֲשֶׁר יָבֹאוּ עָלָיִךְ" (ישעיה מז יג). וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (בראשית רבה פה), 'מֵאֲשֶׁר•' וְלֹא 'כָּל אֲשֶׁר'. וְאֵין מוּעֲדֵי• הַנְּבִיאִים וְהַבְטָחָתָם כֵּן, אֲבָל• יִצְדַּק הַכֹּל עַד מִלָּה אַחֲרוֹנָה וְלֹא יִפֹּל דָּבָר מִדִּבְרֵיהֶם, לֹא קָטֹן וְלֹא גָּדוֹל, כָּל יְמֵי עוֹלָם בְּכָל אֲשֶׁר יְדַבֵּר בּוֹ בְּשֵׁם הָאֵל. וְעַל כֵּן כְּשֶׁיָּשׁוּב רֵיקָם דָּבָר מִדְּבָרַיו — נֵדָע שִׁקְרוֹ. וְהוּא מַה שֶׁאָמַר: "כִּי לֹא יִפֹּל מִדְּבַר ד' אַרְצָה" (מלכים ב י י). וּלְעִנְיָן זֶה רָמַז יִרְמְיָהוּ בַּחוֹלְמִים שֶׁיִּצְדְּקוּ בְמַרְאִיתָם•, שֶׁהָיוּ מוֹדִיעִים מַה שֶׁיַּרְאוּ לָהֶם הַחֲלוֹמוֹת עַל דֶּרֶךְ הַנְּבוּאָה, וְהָיָה מוֹכִיחָם וּמַשְׁחִית טַעֲנוֹתָם, בְּאָמְרוֹ: "הַנָּבִיא אֲשֶׁר-אִתּוֹ חֲלוֹם — יְסַפֵּר חֲלוֹם, וַאֲשֶׁר דְּבָרִי אִתּוֹ — יְדַבֵּר דְּבָרִי אֱמֶת, מַה לַתֶּבֶן אֶת-הַבָּר• נְאֻם ד'" (ירמיה כג כח). וּפֵרְשׁוּ הַחֲכָמִים הָעִנְיָן הַזֶּה: שֶׁ'הַנְּבוּאָה' — הִיא בְּרוּרָה וְאֵין בָּהּ תַּעֲרֹבֶת מִן הַכָּזָב, כְּמוֹ הַבָּר הַמְבֹרָר מִן הַתֶּבֶן. וְהַחֲלוֹמוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֵם מִן הַיִּדְּעֹנִים — רֻבָּם כָּזָב, כַּתֶּבֶן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֵיזֶה גַּרְגִּירֵי חִטָּה. וְאָמְרוּ: "כְּשֵׁם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַבָּר בְּלֹא תֶּבֶן, כָּךְ אִי אֶפְשָׁר לַחֲלוֹם בְּלֹא דְּבָרִים בְּטֵלִים" (ברכות נה א).
___________________________________
בְּהַתְחָלַת עִנְיָנוֹ – בתחילת המסופר לנו על שאול. הוֹבְרֵי שָׁמַיִם – אסטרולוגים החוזים בכוכבים. פֶּרֶק גָּדוֹל – נושא חשוב. הַהוֹיוֹת – העתידים להיות. אַנְשֵׁי הַמְּלָאכָה הַהִיא – הקוסמים. וְאוֹתוֹתָם לֹא יְנַכֵּרוּ – הם לא יתכחשו לעניינם. לֹא יְכַנּוּ נַפְשָׁם – לא יספרו על עצמם. הַיְדוּעִים בְּשֵׁם – הקוסמים המפורסמים. 'מֵאֲשֶׁר' – באופן חלקי. מוּעֲדֵי – הגדת עתידות. אֲבָל – אלא. שֶׁיִּצְדְּקוּ בְמַרְאִיתָם – שיש להם (לפעמים) חלומות אמיתיים. הַבָּר - תבואה.
ביאורים
יש באדם רצון תמידי לדעת את אשר יתרחש בעתיד. לעיתים רצון זה יכול להעיד על חולשה. האדם בורח מהתעסקות והשקעה בהווה המסובך ופונה לעתיד הטומן בחובו הפתעות רבות. חשק זה יכול להיות גם לנבוע גם מסקרנות גרידא על מה שיהיה בהמשך חייו של האדם. אך יש בתשוקה זו גם רצון אמיתי להתיר את הספקות המייגעים את האדם ומטריפים את מנוחתו. למשל אדם שעומד מול הכרעה קשה האם לבצע ניתוח מסובך. האם להתחתן עם אשה זו או עם בחור זה. אלו שאלות קיומיות אשר לעתים האדם עומד חסר אונים מולם. הוא עשה את כל ההשתדלות כדי להגיע להכרעה ואף על פי כן ההחלטה כבדה מנשוא. ידיעת העתיד היתה מאפשרת לאדם לכוון נכון את מעשיו. להיות רגוע עם החלטותיו ולהשקיע את המאמץ במקום בו הוא נדרש. שאול חיפש את אתונות אביו. השקיע זמן וכוחות בחיפוש מייגע. אם היה יודע היכן הם- היה חוסך זמן יקר שהיה מוקדש לבניה אישית ולפיתוח הכלל. זהו כוחו של הנביא . יכולת לצפות את העתיד ועל פיו להדריך את האדם להשקיע את כוחותיו במקום בו הם יצאו לפועל באופן הכי מירבי. יתכן שהיום מתנה נפלאה זו נמנעה מאיתנו כי היא תגרום לנו לחוסר השתדלות, לעצלנות, ולתלות מסוכנת בנביא ולא במה שחנן אותנו הקב"ה.
הקוסמים ומגידי העתידות שהיו במהלך הדורות קמו כדי לספק את רצונו של האדם לדעת את עתידו. אך דבריהם מסופקים. יתכן שמה שאומרים יתקיים ויתכן שלא. אם כן אין שום משמעות לדבריהם! האדם לא יכול להיות רגוע ולחיות בוודאות לאור תחזיתם. הוא נכנס מבולבל ויוצא מבולבל עוד יותר. לעומת זאת, הנביא דובר אמת. כל מה שיאמר על העתיד יתקיים במלואו. לכן אפשר לבטוח בו ולנהל את חיינו בצורה הטובה ביותר על פיו.
הרחבות
תפקיד הנביא
וְלֹא הָיָה מִתְחַדֵּשׁ אֶצְלָם דָּבָר שֶׁלֹּא הָיוּ שׁוֹאֲלִים עָלָיו לַנְּבִיאִים בְּכָל עִנְיְנֵיהֶם. מהו תפקידו של הנביא בישראל? מההקבלה ומההנגדה של התורה, ושהרמב"ם מזכיר כאן בדבריו, בין הנביאים לקוסמים, היה ניתן לחשוב שתפקיד הנביא הוא להגיד את העתידות ולהורות מעשית לפְּרט איך לסדר את ענייניו. אך לעיל כתב הרמב"ם "שיקרא לבני אדם לעבוד את השם, ויצווה על מצוותו ויזהיר לשמור התורה... ויצווה בציווים ויאסור איסורים בדבר שאינו מן התורה...", משמע שתפקידו של הנביא הוא ביחס לכלל הציבור, לחנך ולהשפיע בחיזוק שמירת התורה והמצוות. נראה לומר, שאמנם הנביא היה גם עוזר לבני אדם בשאלות פרטיות, בין השאר על ידי הגדת העתיד וכדו', אך עיקר עניינו של הנביא היה להדריך את הציבור ואת המלכים בדרכי ה'. מעין זה כתב בעל ספר העיקרים "כי עיקר מציאות הנביא הוא לזה התכלית, להזהיר על קיום התורה ועבודת ה' ועשיית הדברים הנרצים לו יתברך להיות האדם תמים עם ה' ולא להגדת העתידות... כי זאת הייתה עיקר הכוונה האלוהית, להשפיע שפע אלוהי על הנביאים, כדי שעל ידם יגיע האדם אל שלמותו האנושי בהיותו עושה דברים הנרצים אצל האל" [מאמר ג, ח]. ובמקום אחר הוסיף "עיקר מציאות הנבואה אינה כדי להגיד העתידות ולסדר עניינים פרטיים אישיים כמו שייוודע ע"י קוסמים... אלא להגיע האומה בכללה אל השלמות האנושי" [מאמר ג, יב].
שאלות לדיון
האם לחוזים ולקוסמים יש 'כוחות'? אם כן, מהם אותם כוחות? מניין מקורם?
עם ישראל צריך נביאים גם לצרכים חומריים. האם זהו מצב אידאלי?
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

מידות הראי"ה רוממות האמונה מעבר לגבולות השכל
אמונה ל"ב - ל"ד
השיעור עוסק בתפקידם של גדולי ישראל לזכק ולרומם את האמונה הטבעית משפלותה ומסורגיה, כך שתאיר בכל רבדי המציאות והחיים. מודגש כי שורש האמונה הוא עצם הקשר הפנימי והאינסופי של הנשמה עם בורא עולם, הנעלה ורחב בהרבה מגבולותיו המצומצמים של השכל האנושי.

מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.

משיח בן יוסף התפילות על משיח בן יוסף
המשורר אסף מזהה בתהילים את חיילי ישראל שיוצאים למלחמה בתור חייליו של 'משיח בן יוסף' וגם של 'משיח בן דויד', לפי הבנה זו התפילה על 'משיח בן יוסף' היא בקשה להגעה להכרה שהוא בעצם 'כסא דויד עבדך'.

תורה ומדע מבט מאחד מול מציאות מפרדת
השיעור עוסק בהתמודדות עם תפיסות פוסט-מודרניות המפרשות את המציאות כמאבק כוחות בין מדכא למדוכא. מנגד, מוצגת תפיסת הראי"ה קוק הדוגלת בהסתכלות מאחדת, הרואה בכוחות השונים בעולם ובעם ישראל חלקים המשלימים ומאזנים זה את זה.

לך לך קדושת הארץ, ניסיונות ואחריות ציבורית
שיחת מוצ"ש פרשת לך - לך
השיעור עוסק במעלותיה וקדושתה הייחודית של ארץ ישראל דרך מסעותיו וניסיונותיו של אברהם אבינו, אשר חיזקו את הקשר הנצחי שבין עם ישראל לארצו. בהמשך לכך, מודגשת חשיבות ההנהגה, ערך לימוד התורה והצורך בהקפדה מוסרית ושלום בענייני הציבור והמדינה.

לך לך אברהם אבינו וסוד הבחירה הכללית
השיעור עוסק בדמותו של אברהם אבינו, המייצג את המעבר מצדקות פרטית לבחירה כללית בעם ישראל ומידת החסד העולמית. דרך מהלכיו ונדודיו מתבארים היסודות של קדושת ארץ ישראל, ברית המילה והחיבור הנצחי בין עם ישראל לה'.

שמונה פרקים לרמב"ם בריאות הנפש והגוף בראי הרמב"ם
שיעור 7
השיעור עוסק בהקבלת הרמב"ם בין בריאות וחולי הגוף לבין כוחות ותכונות הנפש, ומסביר כיצד סטייה מדרך השכל פוגעת בחוש הבריא של האדם. מתוך כך מודגשת חשיבותם של תיקון המידות, התורה והשמחה כרפואה נפשית מהותית המחזירה את האדם לתפקוד ולחיות אמת.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.

יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.

אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.

לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.

לימוד ליל הושענה רבה התשפ"ז לא לחכות להיות מלאך: לקדש את המציאות שלך
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מבית המדרש של ישיבת בני עקיבא הדרום ברחובות.
הרב עופר אונגר, ר״מ בישיבת שעלבים, פותח את הערב (במקום ראש הישיבה, הרב מיכאל ימר, שלא יכול היה להגיע). הוא שואל למה דווקא ביום שבו רבי אלעזר בן עזריה פתח את שערי בית המדרש לכל תלמיד — גם למי ש״אין תוכו כברו״ — הוכרע שספר קהלת, המלא בסתירות, הוא ספר קדוש. משם, בעקבות רבי צדוק הכהן, למעמד הסנה: משה רוצה ״לסור״ לגמרי מכל המידות הרעות, והקדוש ברוך הוא עונה לו ״של נעליך״ — אי אפשר לשרוף הכל בבת אחת; המקום שאתה עומד עליו, כמו שהוא, הוא אדמת קודש. ובסוף, סיפור אישי: נער מתל אביב שהתחיל ללבוש ציצית, החבר׳ה שצחקו עליו, והמשפט שאמר לו הרב נריה ושינה לו את הדרך. הלימוד מוקדש לעילוי נשמת בוגרי הישיבה הקדושים, נופלי מלחמת חרבות ברזל: אוהד יערי ז״ל, ליאל שוהם ז״ל, רונאל בן משה ז״ל, אביתר בן יהודה ז״ל, ניתאי מייזלס ז״ל ועמית גואטה ז״ל.

לימוד ליל הושענה רבה התשפ"ז מלאכים ביום כיפור, בני אדם בסוכות — האתגר של דורנו
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מבית המדרש של ישיבת בני עקיבא הדרום ברחובות.
הרב ד״ר יונה גודמן, המנהל החינוכי של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, שואל שאלה שכל מי שעבר את החגים מכיר: אחרי אלול, ראש השנה ויום כיפור, האם סוכות — עם האוכל והטיולים — הוא נפילה? ותשובתו: דווקא סוכות הוא עליית המדרגה. כמו שהיה הרב דרוקמן אומר בסוף יום כיפור: ״יום שלם הייתם מלאכים. הגיע הזמן להיות בני אדם.״ בהמשך, סיפור מחדר ההמתנה לפני ניתוח: משפחה שלמה אומרת תהילים, ואז נכנסים שני רופאים גלויי ראש. ״זה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה? שהדתיים יגידו רק תהילים?״ — הרופא שיגיד תהילים וילך לנתח, והמהנדס שיגיד תהילים וימציא את כיפת הברזל. זה האתגר הגדול שלקחנו על עצמנו: חיבור של קודש וחול, גם ביום שאחרי החגים. הלימוד מוקדש לעילוי נשמת בוגרי הישיבה הקדושים, נופלי מלחמת חרבות ברזל: אוהד יערי ז״ל, ליאל שוהם ז״ל, רונאל בן משה ז״ל, אביתר בן יהודה ז״ל, ניתאי מייזלס ז״ל ועמית גואטה ז״ל.

לימוד ליל הושענה רבה התשפ"ז סוכות הוא חג של חיבוק — חינוך בין אהבה לגבולות
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מבית המדרש של ישיבת בני עקיבא הדרום ברחובות.
ראש ישיבת בני עקיבא הדרום, הרב דוד טברסקי, פותח בדיני חינוך של חג הסוכות: שמאי הזקן שסיכך מעל מיטת נכדו התינוק, הילד שחייב בלולב ״משיודע לנענע״, והריטב״א שקובע שגיל החינוך אינו אחיד — הוא תלוי במצווה ובילד. משם, בעקבות המשנה ברורה והרב קוק: החינוך מתחיל באווירה של הבית ובחינוך העצמי של ההורים. ואחר כך, החגים כדרכים של קשר: פסח הוא דיבור, שבועות נשיקה, הימים הנוראים מבט — וסוכות הוא חיבוק, שאינו בודק מי אתה ומה עשית. בסוף, הציפור של ר׳ זושא שצריכה שתי כנפיים, וחבטת הערבה בהושענא רבה: גבול, ומיד אחריו חסד. הלימוד מוקדש לעילוי נשמת בוגרי הישיבה הקדושים, נופלי מלחמת חרבות ברזל: אוהד יערי ז״ל, ליאל שוהם ז״ל, רונאל בן משה ז״ל, אביתר בן יהודה ז״ל, ניתאי מייזלס ז״ל ועמית גואטה ז״ל.

לימוד ליל הושענה רבה התשפ"ז למה המשיח נקרא ״בר נפלי״? סוכת דוד הנופלת
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מבית המדרש של ישיבת בני עקיבא הדרום ברחובות.
הרב ערן טמיר, ראש ישיבת אורות אשקלון, יוצא מגמרא תמוהה: למה המשיח נקרא ״בר נפלי״ — בן הנופל — ולמה מלכות בית דוד נקראת ״סוכת דוד הנופלת״? בעקבות המהר״ל, ״העדר קודם להוויה״: כל קומה חדשה נבנית רק אחרי שהמציאות הקודמת מפנה לה מקום. עם דוגמאות מהחיים — מהרווק שהופך לנשוי ועד מלכות שאול ודוד. ולמה דווקא סוכה ולא בית? בית שנפל ונבנה מחדש הוא בית חדש; סוכה נועדה מראשיתה להתפרק ולהיבנות שוב, ולכן גם בשעת נפילתה היא נשארת סוכה. המסר החינוכי: לא להיבהל מנפילות — לא בחיים הפרטיים ולא בחיי האומה, מאז שמחת תורה של לפני שלוש שנים. הלימוד מוקדש לעילוי נשמת בוגרי הישיבה הקדושים, נופלי מלחמת חרבות ברזל: אוהד יערי ז״ל, ליאל שוהם ז״ל, רונאל בן משה ז״ל, אביתר בן יהודה ז״ל, ניתאי מייזלס ז״ל ועמית גואטה ז״ל.










