ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- שמונה פרקים לרמב"ם
וְאָשׁוּב אֶל כַּוָּנָתִי. וְאִם יֹאמְרוּ אֵלּוּ אֲשֶׁר הִדַּמּוּ• לָאֻמּוֹת מֵאַנְשֵׁי תּוֹרָתֵנוּ - הוֹאִיל וּדְבָרַי אֵינָם אֶלָּא בָּהּ• - שֶׁהֵם אָמְנָם יַעֲשׂוּ מַה שֶּׁיַּעֲשׂוּ, מֵהַטְרִיחַ גּוּפוֹתֵיהֶם וּמֵהַפְסִיק הֲנָאוֹתֵיהֶם, עַל דֶּרֶך הַהֶרְגֵּל לְכֹחוֹת הַגּוּף•, וּכְדֵי שֶׁיִּהְיוּ נוֹטִים אֶל הַקָּצֶה הָאֶחָד מְעַט, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּזֶה הַפֶּרֶק שֶׁצָּרִיך שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם כֵּן - הִנֵּה זוֹ טָעוּת מֵהֶם, כְּמוֹ שֶׁנְּבָאֵר. וְזֶה, שֶׁהַתּוֹרָה אָמְנָם אָסְרָה• מַה שֶּׁאָסְרָה וְצִוְּתָה מַה שֶּׁצִּוְּתָה - מִזֹּאת הַסִּבָּה, רְצוֹנִי לוֹמַר: כְּדֵי שֶׁנִּתְרַחֵק מִן הַקָּצֶה הָאֶחָד יוֹתֵר עַל צַד הַהֶרְגֵּל. שֶׁאִסּוּר הַמַּאֲכָלוֹת הָאֲסוּרוֹת כֻּלָּם, וְאִסּוּר הַבִּיאוֹת הָאֲסוּרוֹת, וְהָאַזְהָרָה מִן הַקְּדֵשָׁה, וְחִיּוּב כְּתֻבָּה וְקִדּוּשִׁין, וְעִם כֹּל זֶה לֹא תִּהְיֶה מֻתֶּרֶת תָּמִיד, אֶלָּא תֵּאָסֵר בְּעִתּוֹת הַנִּדָּה וְהַלֵּדָה, וְעִם זֶה סִיְּגוּ חֲכָמֵינוּ לְמַעֵט הַתַּשְׁמִישׁ, וְהִזְהִירוּ מִזֶּה בַּיּוֹם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּסַנְהֶדְרִין - הִנֵּה זֶה כֻּלּוֹ אָמְנָם חִיְּבוֹ ה' כְּדֵי שֶׁנִּתְרַחֵק מִן הַקָּצֶה הָרַע מֶרְחָק רַב, וְנֵצֵא מִן הַמִּצּוּעַ אֶל קְצֵה הֶעְדֵּר הַהַרְגָּשָׁה בַּהֲנָאָה מְעַט, כְּדֵי שֶׁתִּקָּבַע בְּנַפְשׁוֹתֵינוּ תְּכוּנַת הַזְּהִירוּת. וְכֵן כֹּל מַה שֶּׁבָּא בַּתּוֹרָה מִנְּתִינַת הַמַּעְשְׂרוֹת וְהַלֶּקֶט וְהַשִּׁכְחָה וְהַפֵּאָה וְהַפֶּרֶט וְהָעוֹלֵלוֹת, וְדִין הַשְּׁמִטָּה וְהַיּוֹבֵל, וְהַצְּדָקָה דֵּי מַחְסוֹרוֹ - אָמְנָם זֶה כֻּלּוֹ קָרוֹב לַפַּזְּרָנוּת, כְּדֵי שֶׁנִּתְרַחֵק מִקְּצֵה הַכִּילוּת מֶרְחָק רַב, וְנִתְקָרֵב לִקְצֵה הַפַּזְּרָנוּת, כְּדֵי שֶׁתִּקָּבַע בָּנוּ הַנְּדִיבוּת. וּבְזֹאת הַבְּחִינָה בְּחַן רֹב הַמִּצְווֹת, וְתִמְצָאֵן כֻּלָּן מַרְגִּילוֹת כֹּחוֹת הַנֶּפֶשׁ. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֶסְרוּ הַנְּקָמָה וּגְאֻלַּת הַדָּם, בְּאָמְרוֹ: "לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר" (ויקרא יט, יח), "עָזֹב תַּעֲזֹב" (שמות כג, ה), "הָקֵם תָּקִים" (דברים כב, ד), וְכוּ', כְּדֵי שֶׁיֶּחֱלַשׁ כֹּחַ הַקִּנְאָה וְהַכַּעַס. וְכֵן: "הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם" (שם שם, א), כְּדֵי שֶׁתָּסוּר תְּכוּנַת הָעַיִן הָרָעָה. וְכֵן: "מִפְּנֵי שֵׂ[י]בָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן" (ויקרא יט, לב), "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ" (שמות כ, יא), "לֹא תָסוּר (מכל) [מִן] הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ" (דברים יז, יא), כְּדֵי שֶׁתָּסוּר תְּכוּנַת הָעַזּוּת, וְתִקָּנֶה תְּכוּנַת בֹּשֶׁת הַפָּנִים. וְשׁוּב הִרְחִיק מִן הַקָּצֶה הָאַחֵר גַּם כֵּן, רְצוֹנִי לוֹמַר: הַבַּיְּשָׁנוּת, וְאָמַר: "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" (ויקרא יט, יז), "לֹא תָגוּר(ו) מִמֶּנּוּ" (דברים יח, כב), כְּדֵי שֶׁתָּסוּר הַבַּיְּשָׁנוּת גַּם כֵּן, וְנִשָּׁאֵר בַּדֶּרֶך הָאֶמְצָעִית.
האיסור להוסיף
וְאִם יָבוֹא הָאִישׁ הַסָּכָל•, בְּלֹא סָפֵק, וְיִשְׁתַּדֵּל לְהוֹסִיף עַל אֵלֶּה הַדְּבָרִים, כְּגוֹן שֶׁיֶּאֱסֹר הָאֲכִילָה וְהַשְּׁתִיָּה נוֹסָף עַל מַה שֶּׁנֶּאֱסַר מִן הַמַּאֲכָלוֹת, וְיֶאֱסֹר הַזִּוּוּג נוֹסָף עַל מַה שֶּׁנֶּאֱסַר מִן הַבִּיאוֹת, וְיִתֵּן כֹּל כַּסְפּוֹ לָעֲנִיִּים אוֹ לַהֶקְדֵּשׁ, נוֹסָף עַל מַה שֶּׁבַּתּוֹרָה מִן הַצְּדָקָה וְהַהֶקְדֵּשׁוֹת וְהָעֲרָכִים - יִהְיֶה זֶה עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂי הָרָע וְהוּא לֹא יֵדַע, וְיַגִּיעַ אֶל הַקָּצֶה הָאֶחָד, וְיֵצֵא מִן הַמִּצּוּעַ לְגַמְרֵי. וְלַחֲכָמִים בְּזֶה הָעִנְיָן דָּבָר, לֹא רָאִיתִי מֵעוֹלָם נִפְלָא מִמֶּנּוּ, וְהוּא בִּגְמָרָא דִּבְנֵי מַעֲרָבָא•, בַּתְּשִׁיעִי מִנְּדָרִים. דִּבְּרוּ בִּגְנוּת אוֹתָם הַמְקַבְּלִים עַל עַצְמָם שְׁבוּעוֹת וּנְדָרִים, עַד שֶׁנִּשְׁאָרִים כְּעֵין אֲסִירִים, וְאָמְרוּ שָׁם זוֹ הַלָּשׁוֹן: "ר' אָדֵי בְּשֵׁם ר' יִצְחָק: לֹא דַּיָּךְ מַה שֶּׁאָסְרָה לְךָ הַתּוֹרָה, אֶלָּא שֶׁאַתָּה אוֹסֵר עָלֶיךָ דְּבָרִים אֲחֵרִים?" (ירושלמי נדרים פ"ט ה"א). וְזֶה הוּא הָעִנְיָן אֲשֶׁר זְכַרְנוּהוּ בְּשָׁוֶה•, בְּלֹא תּוֹסֶפֶת וּבְלֹא חֶסְרוֹן.
שמונה פרקים לרמב"ם (50)
בשביל הנשמה
29 - פרק ד חלק ד
30 - פרק ד' חלק ה
31 - פרק ד' חלק ו
טען עוד
אֵלּוּ אֲשֶׁר הִדַּמּוּ – יהודים שהתנזרו מהחיים. אֶלָּא בָּהּ – בדעתה של תורה. הַהֶרְגֵּל לְכֹחוֹת הַגּוּף – להרגיל את כוחות הגוף, להביאם למידות מתוקנות. שֶׁהַתּוֹרָה אָמְנָם אָסְרָה - מצוות התורה יוצרות בנפש הטיה מועטת כדי לשמור את דרך האמצע. הָאִישׁ הַסָּכָל – כסיל, טיפש. גְמָרָא דִּבְנֵי מַעֲרָבָא – תלמוד ירושלמי (נדרים פרק תשיעי). בְּשָׁוֶה – באופן מדויק.
ביאורים
מהי מטרת המצוות? הרמב"ם מחדש כאן חידוש עצום. אין מטרת המצוות רק תיקון החברה או התקרבות לפני הקב"ה בלבד. מטרת רוב המצוות היא תיקון נפש האדם. המצוות באות כדי ליישר את הנפש. מצוות הצדקה למשל, אין עיקר תפקידה תיקון החברה ועזרה לחלש אלא תיקון הנפש של נותן הצדקה. בדרך זו העולם יתמלא באנשים בריאים נפשית ומתוקנים. הרמב"ם לא מסתפק בכך. הוא מוסיף ואומר שהמצוות הן לא דרך הישר. המצוות נוטות קצת לאחד מן הקצוות. אם אנו נקיים את המצוות קלה כבחמורה הנפש שלנו תגיע לדרך האמצע, אבל המצוות עצמן הן אינן המעשים הממוצעים.
יבוא מי שיטען כנגד הרמב"ם: "אני מסכים שאין לחקות את מעשי החכמים ללא כל הבנה. אני מבין שהדרך הטובה היא לחיות חיים של מיצוע. אבל מעשי הפרישות שלי באים כדי ליישר את הנפש שלי".
נגד טענה זו יוצא הרמב"ם. הוא סובר שאין צורך לחיות חיי פרישות כדי ליישר את המידות. מצוות התורה מכוונות בדיוק למען מטרה זו. יתכן שצריך באופן נקודתי ליטות לאיזה צד כדי לתקן איזו מידה. אך כדרך חיים וכהנהגה קבועה, אין שום מקום לפרישות ולהתנזרות. קיום תורה ומצוות הוא זה שיביא אותנו אל תיקון הנפש. רק יוצר האדם יודע את המינון המדויק כמה האדם צריך ליטות לצד הקיצוני כדי להתיישר. האדם לא מספיק מכיר את נטיותיו לעומק. אם הוא יעשה זאת – הוא יכול ליטות לאחד מן הקצוות ולא להגיע לאיזון. בשביל זה יש תורה. תורת אמת ויושר.
הרחבות
מהן מטרות המצוות?
שֶׁהַתּוֹרָה אָמְנָם אָסְרָה מַה שֶּׁאָסְרָה וְצִוְּתָה מַה שֶּׁצִּוְּתָה - מִזֹּאת הַסִּבָּה במורה נבוכים הגדיר הרמב"ם את תיקון המידות כאחת מתוך שלוש המטרות של המצוות: "כוונת כלל התורה שני דברים, והם תקון הנפש ותקון הגוף: אמנם תקון הנפש הוא שינתנו להמון דעות אמתיות כפי יכולתם... ואמנם תקון הגוף יהיה כתקון עניני מחיתם קצתם עם קצתם, וזה הענין ישלם בשני דברים: האחד מהם להסיר החמס מביניהם... והשני ללמד כל איש מבני אדם מדות מועילות בהכרח עד שיסודר ענין המדינה" [מורה נבוכים ג, כז].
לסיכום, שלוש המטרות של המצוות הן: דעות נכונות, מידות טובות ותיקון החברה.
שאלות לדיון
כיצד מתיישבת קביעת הרמב"ם, להימנע מלהרבות באיסורים, עם העובדה שבנושאים רבים עם ישראל מחמיר יותר מהכתוב בתורה (למשל בעניין ההרחקות הרבות בין בשר וחלב)?
האם ניתן להגדיר מתי יש מקום להחמרה ולתוספת איסור על האמור בתורה ומתי לא?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
