ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- תפארת ישראל למהר"ל
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' יצחק בן לאה מאווס ז"ל
יצחק בן ברוך אוסקר ז"ל
וּבְפֶרֶק אֵלּוּ נְדָרִים (פא, א): אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: מַאי דִּכְתִיב (ירמיהו ט, יא): מִי הָאִישׁ הֶחָכָם וְיָבֵן אֶת זֹאת, עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ וגו'? דָּבָר זֶה נִשְׁאַל לַחֲכָמִים וְלַנְּבִיאִים וְלַמַּלְאָכִים וְלֹא פֵּרְשׁוּהוּ, עַד שֶׁפֵּרְשׁוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם, יב): וַיֹּאמֶר ה' עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי וְלֹא הָלְכוּ בָהּ. הַיְנוּ וְלֹא שָׁמְעוּ בְקוֹלִי הַיְנוּ וְלֹא הָלְכוּ בָהּ1 ! אָמַר רַב: שֶׁלֹּא בֵּרְכוּ בַּתּוֹרָה תְּחִלָּה, עַד כָּאן. וְדָבָר זֶה מִן הַתֵּמַהּ שֶׁיִּהְיֶה חֻרְבַּן הָאָרֶץ בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא בֵּרְכוּ בַּתּוֹרָה תְּחִלָּה, וְלֹא בִּשְׁבִיל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת וְגִלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים שֶׁהָיוּ בְּבַיִת רִאשׁוֹן!
[ברכת התורה מקשרת בין התורה לקב"ה שהוא הסיבה העצמית לתורה]
אָמְנָם בֵּאוּר זֶה, כִּי הַדָּבָר שֶׁהוּא סִבָּה אֶל מְצִיאוּת דָּבָר אַחֵר, הוּא גַּם כֵּן סִבָּה אֶל קִיּוּם מְצִיאוּתוֹ. וְאַל יִקְשֶׁה לְךָ כִּי הַנַּגָּר הוּא סִבָּה לְבִנְיַן הַבַּיִת, וְעִם כָּל זֶה בְּהֶעְדֵּר הַנַּגָּר יִשָּׁאֵר הַבַּיִת קַיָּם, דָּבָר זֶה אֵינוֹ, כִּי אֵין הַנַּגָּר סִבָּה לַבַּיִת, רַק שֶׁהוּא מְקָרֵב הָעֵצִים יַחַד. וְדָבָר זֶה הַנַּגָּר פּוֹעֵל, לֹא עֶצֶם הַבַּיִת, וְהַבַּיִת נַעֲשֶׂה מִן הַנַּגָּר בְּמִקְרֶה. אֲבָל דָּבָר שֶׁהוּא סִבָּה בְּעֶצֶם אֶל מְצִיאוּת דָּבָר אַחֵר, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁהוּא סִבָּה לַקִּיּוּם שֶׁלּוֹ. שֶׁהֲרֵי הָיָה סִבָּה שֶׁיִּהְיֶה נִמְצָא, וְכֵן גַּם כֵּן הוּא סִבָּה לַקִּיּוּם שֶׁלּוֹ, וְדָבָר זֶה מְבֹאָר בְּמוֹפֵת.
וּלְפִיכָךְ, אִם הָיוּ מְבָרְכִין עַל הַתּוֹרָה תְּחִלָּה, לוֹמַר בָּרוּךְ נוֹתֵן תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל*, וְהָיָה אַהֲבָה אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּמַה שֶּׁנָּתַן תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, כִּי זֶה עִנְיַן הַבְּרָכָה עַל הַתּוֹרָה, שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ מְבֹרָךְ עַל זֶה, וְאוֹהֵב הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּשְׁבִיל הַטּוֹב שֶׁנָּתַן לוֹ הַתּוֹרָה. וְאָז הָיָה זֶה סִבָּה גַּם כֵּן שֶׁתִּהְיֶה הַתּוֹרָה מִתְקַיֶּמֶת בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁהָיָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נוֹתֵן בְּלִבָּם לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם, אַף אִם הָיוּ עוֹבְרִים לִפְעָמִים מִצְוָה אַחַת, הָיוּ חוֹזְרִים מִיָּד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם. וְזֶה הָיָה מִן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֲשֶׁר הוּא סִבָּה לַתּוֹרָה, וְהוּא גַּם כֵּן סִבָּה שֶׁלֹּא תִּתְבַּטֵּל. דּוֹמֶה לָזֶה, כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ נֶזֶק אֶל עָנָף הַיּוֹצֵא מִן הָאִילָן, אָז הָעִקָּר שֶׁמִּמֶּנּוּ יָצָא2 חוֹזֵר וְגוֹדֵל גִּדּוּלוֹ מִן הַשֹּׁרֶשׁ, אֲשֶׁר הָיָה סִבָּה לַגִּדּוּל שֶׁלּוֹ שֶׁיֵּצֵא. וּבְלֹא הַשֹּׁרֶשׁ אֵין קִיּוּם לָאִילָן כְּלָל. וּלְפִיכָךְ, אִלּוּ הָיוּ מְבָרְכִין בַּתּוֹרָה תְּחִלָּה, מַה שֶּׁהוּא יִתְבָּרַךְ סִבָּה לַתּוֹרָה וְנָתַן לָהֶם הַתּוֹרָה, וְהָיוּ דְּבֵקִים בּוֹ יִתְבָּרַךְ בְּאַהֲבָה בְּמַה שֶּׁנָּתַן תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, מִצַּד הַדְּבֵקוּת הַזֶּה הָיָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ סִבָּה גַּם כֵּן שֶׁלֹּא תִּתְבַּטֵּל הַתּוֹרָה. אֲבָל מִפְּנֵי שֶׁלֹּא בֵּרְכוּ בַּתּוֹרָה תְּחִלָּה, שֶׁלֹּא הָיוּ דְּבֵקִים בּוֹ יִתְבָּרַךְ בְּאַהֲבָה בְּמַה שֶּׁנָּתַן תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, לֹא הָיָה כָּאן סִבָּה מְקַיֶּמֶת אֶת הַתּוֹרָה בְּיִשְׂרָאֵל, וּבָאוּ לִידֵי זֶה שֶׁעָבְרוּ עַל הַתּוֹרָה, וְדָבָר זֶה גּוֹרֵם שֶׁאָבְדָה הָאָרֶץ.
___________________________________
בפרק אלו נדרים אמר רב יהודה אמר רב, מהו פירוש הכתוב: מי האיש החכם ויבן את זאת, ואשר דבר פי ה' אליו ויגידה, על מה אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי עובר? דבר זה נשאלו החכמים (מי האיש החכם), הנביאים והמלאכים (ואשר דבר פי ה' אליו) ולא ידעו לפרשו, עד שפירשו הקב"ה בעצמו, שנאמר, ויאמר ה', על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה. היינו לא שמעו בקולי היינו ולא הלכו בה, 1 ומדוע הכפילות? אמר רב לא הלכו בה, שלא ברכו בתורה תחילה. דברים אלו הם תמוהים, האם חרבן הארץ הוא מפני שלא ברכו בתורה תחילה, והרי חרבן בית ראשון הוא מפני עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים?
ביאור הענין, סיבת היות דבר בעולם הוא גם סיבה לקיומו של אותו דבר. אם תקשה על דברי שהמציאות אינה כן, לדוגמא הבנאי הוא הסיבה למציאות הבית ובכל זאת גם כאשר הבנאי כבר איננו במציאות הבנין עדין נשאר קיים, הרי שסיבת היות הדבר אינה סיבה לקיומו? אין זו קושיה, כי הבנאי אינו הסיבה למציאות הבית. הבנאי מקרב את החלקים, לכן הוא במקרה סיבה לבית, אבל הוא אינו סיבה בעצם או סיבה באמת לבית. רק דבר שהוא סיבה בעצם אל מציאות דבר, הוא גם סיבה לקיומו, כי הרי הוא הסיבה להיותו נמצא, לכן הוא גם הסיבה לקיומו. דבר זה מוכח על פי השכל.
לכן אם היו מברכים על התורה תחילה, שהיו אומרים ברוך נותן תורה לישראל, והיתה להם אהבה להשם יתברך שנתן תורה לישראל, אז היתה התורה מתקיימת בהם, כי זו משמעות הברכה שיהיה השם מבורך על זה שנתן תורה, וכשאומר כן הוא מביע את אהבתו להשם על נתינת התורה, וממילא יש קשר בינו לבין הקב"ה שכן האהבה היא התחברות אל הנאהב. במצב כזה אף אם היו עוברים לעיתים על דברי התורה היו חוזרים מיד לשמור ולקיים, כי הקב"ה היה נותן בליבם לשמור, לעשות ולקיים, כיון שהוא הסיבה לתורה, ולכן הוא גם הסיבה לקיומה שלא תתבטל. משל לדבר, כאשר ענף היוצא מן האילן נפגע. הענף חוזר וגדל כי 2 השורשים אשר הם הסיבה ליציאת הענף גורמים לו לחזור ולגדול. השורשים הם סיבה בעצם למציאות הענפים, מהם הוא צומח ובמותם ימות גם הענף. והנמשל - הדבקות בקב"ה היא החיבור אל השורש, הענף הפגום הוא ההתרשלות בשמירת התורה. לכן אם היו מברכים בתורה תחילה, היו דבקים בקב"ה באהבה על שנתן להם התורה, ובגלל דבקות זו היה השם יתברך סיבה לכך שלא היתה מתבטלת מהם התורה. אבל כשלא ברכו בתורה תחילה, לא היו דבקים בקב"ה באהבה על שנתן להם התורה, ולכן לא היתה סיבה שתגרום לקיום התורה בישראל. ומתוך כך באו לידי כך שעברו על מצוות התורה, ודבר זה גרם לאבדן הארץ.
ביאורים
לאחר שלמדנו שהיכולת לכוון לאמיתה של תורה נובעת מהדבקות בה', מלמד אותנו המהר"ל רובד נוסף: הדבקות בה' מולידה גם יכולת להתמיד בקיום מצוות התורה.
הגמרא אומרת במסכת נדרים ששאלו את החכמים, הנביאים והמלאכים מדוע נחרב בית המקדש, ואף אחד מהם לא ידע לענות על שאלה זו. עד שבא הקב"ה וענה על כך, ומבארת הגמרא שהסיבה היא 'שלא בירכו בתורה תחילה'.
הסבר זה של הגמרא תמוה משלוש סיבות:
א. ידועה דרשת חז"ל על כך שבית ראשון נחרב בגלל שלוש עבירות - עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, ולא בגלל שלא ברכו בתורה תחילה. ב. מהי חומרת העוון בכך שלא בירכו ברכת התורה קודם הלימוד? ג. מבואר שהם אכן למדו תורה ואם כן כיצד לימוד התורה לא השפיע על עם ישראל לשוב בתשובה ולא לעבור עבירות חמורות מסוג זה? המהר"ל מיישב שאלות אלו בהסבר אחד.
קיום מצוות התורה בעם ישראל יכול להתקיים רק לאור העובדה שהתורה ניתנת לנו בכל רגע ורגע מחדש. הסיבה לכך היא חידוש יסודי שהמהר"ל מחדש: כשיש סיבה לבריאת מציאות, היא הסיבה גם לקיומה . הבריאה אינה עומדת בפני עצמה, אלא היא יונקת את חייה בכל רגע מהבורא. כאשר האדם מתנתק מהבורא, הוא מאבד את מקור החיים שלו. כך גם התורה - כאשר היא מתנתקת מהבורא, היא מאבדת את מקור החיות שלה והיא אינה פועלת על האדם.
לפי ביאור זה מובן מדוע חיסרון בברכת התורה הוא שורש החורבן. אדם הלומד תורה ואין מטרתו חיבור ודבקות בה', עלול לחטוא בעבירות החמורות ביותר, כיוון שהוא איבד את הקשר לקב"ה, שהוא זה שמקיים את התורה באדם. לכן אמרה הגמרא שהסיבה לחורבן הייתה שלא בירכו בתורה תחילה, כיוון שהברכה מבטאת את השאיפה להידבק בה' על ידי לימוד התורה, ודבקות זו מחברת את הלומד לנותן התורה, למקור התורה.
מתוך כך נוכל גם להבין כיצד ייתכן שדווקא בדור בו לימוד התורה היה מפותח, ובתי המדרש שקקו חיים, נחרב הבית. תורה כזו, שאין בה שאיפה לדבקות בה', אינה מתקיימת. התורה, כאמור, אינה רק הידיעות שנלמדות בה, אלא היא גילוי אלוהי שרק מתוך האהבה לה' הוא מתגלה.
הרחבות
*פירוש המילה 'ברכה'
בָּרוּךְ נוֹתֵן תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל. ר' חיים מוולאזין מסביר שמשמעות המילה 'ברכה' היא תוספת וריבוי, וכשאנו אומרים "ברוך אתה ה'" אנו מתכוונים שהקב"ה עושה 'הברכה': 'הַבְרכה' זוהי הפעולה שעושה בעל הפרדס כאשר הוא לוקח ענף המחובר לעץ, שותל אותו באדמה ומוליד בכך עץ חדש. הוא בעצם לוקח מהמקור, ומעביר את זה הלאה. כלומר כשאנו מברכים על מאכל, אנו לא מודים לקב"ה, אלא אנו מכירים בכך שהקב"ה הוא המקור לכל השפע שנמצא בעולם, והוא מעניק זאת לנו [נפש החיים ב, ב]. זה נכון כשאנו מברכים על אוכל או בענייני רפואה ('ברוך רופא חולים'), ועל פי מה שהמהר"ל מלמד אותנו כאן, זה נכון גם בתורה. המשמעות של 'לברך בתורה תחילה' היא להכיר שהקב"ה הוא המקור של התורה. רק לימוד תורה שפותח בהכרה בקב"ה כנותן התורה, יוביל לדבקות בקב"ה ולהתקיימות התורה בישראל.
שאלות לדיון
מה כל כך חשוב בברכה בתורה תחילה? למה היא היסוד לקיום האומה בארצה?
לאור דברי המהר"ל, מניין נובע הקשר העמוק שבין ישראל לארצו?
הצטרף לדיון על שאלות אלו בפורום הישיבות
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
