ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- תפארת ישראל למהר"ל
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אסתר בת ר' ישראל שור ע"ה
אָמְנָם בַּמִּדְרָשׁ בֵּאֵר, כִּי לֹא בִּלְבַד שֶׁהֵם אֵינָם מוּכָנִים לַתּוֹרָה, שֶׁהֵם פְּעֻלּוֹת אֱלֹהִיּוֹת, אֲבָל יֵשׁ בָּהֶם הֲכָנָה אֶל הֶפֶךְ זֶה*. וְרָצָה לוֹמַר, כִּי עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל הָיוּ מוּכָנִים אֶל פְּעֻלּוֹת שֶׁהֵם הֶפֶךְ הַתּוֹרָה, וְזֶה מִצַּד הַהֲכָנָה שֶׁבָּהֶם. כִּי אֵין סָפֵק שֶׁבִּרְכָתָם1 לְפִי מַה שֶּׁהֵם הָיוּ מוּכָנִים אֵלֶיהָ בְּעַצְמָם2 . וּמַה שֶּׁזָּכַר הַכָּתוּב הַזֶּה עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל3 ? לוֹמַר כִּי עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הָהֵם נַפְשָׁם נוֹטָה אֶל הַקָּצֶה, וְכָל שֶׁנּוֹטֶה הֲכָנַת נַפְשׁוֹ אֶל הַקָּצֶה הוּא רַע. וְזֶהוּ ה' מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ, הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן. כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רָאָה כִּי פְּעֻלּוֹת הַתּוֹרָה, הֵם הֵם הַדְּרָכִים הַיְשָׁרִים הֵם דַּרְכֵי ה'. רְאוּיִים לַאֲשֶׁר לָהֶם הֲכָנָה מְמֻצַּעַת, וְהִיא הַתְּכוּנָה הַיְשָׁרָה. לֹא אֶל אֲשֶׁר תְּכוּנַת נַפְשׁוֹ נוֹטָה אֶל הַקָּצֶה, וּפְעֻלּוֹת שֶׁלָּהֶם אֵינָם יְשָׁרִים. וְזָכַר בִּשְׁבִיל כָּךְ עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל, שֶׁיֵּשׁ בְּכָל אֶחָד קָצֶה אֶחָד. כְּלוֹמַר, כִּי אֵלּוּ שְׁתֵּי אֻמּוֹת עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת תְּכוּנַת נַפְשָׁם נוֹטָה מִן הָאֶמְצַע, כָּל אַחַת לְקָצֶה אֶחָד. לְכָךְ הֵם מְמָאֲנִים לְקַבֵּל הַתּוֹרָה. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר כִּי הָאֶחָד בִּרְכָתוֹ עַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה לִרְצֹחַ. וְיִשְׁמָעֵאל יָדוֹ בַּכֹּל בְּכֹחַ וּבְחָזְקָה עַל הַבְּרִיּוֹת. וְאֵלּוּ שְׁנֵיהֶם תְּכוּנוֹת רָעוֹת מְחֻלָּקוֹת, כָּל אֶחָד וְאֶחָד נוֹטֶה לְקָצֶה אֶחָד, כַּאֲשֶׁר יָדוּעַ לְחַכְמֵי אֱמֶת. וּבִשְׁבִיל כָּךְ הָיוּ תְּכוּנָתָן מְמָאֵן לְקַבֵּל הַתּוֹרָה.
___________________________________
אמנם המדרש (הספרי המובא לעיל) ביאר יותר מזאת, לא זו בלבד שאין לאומות תכונות מתאימות לקבלת התורה, אלא יש בהן תכונות שהן הפך התורה. רצה המדרש לומר, כי מהות עשו וישמעאל מביאה לכך, שפעולותיהם הן פעולות המנוגדות לתורה. עניין זה מובן, משום שברור 1 שהברכות שנתברכו בהם אומות אלו 2 מתאימות למהותן העצמית. 3 מדוע במדרש הוזכרו דווקא שתי אומות אלו עשו וישמעאל? כי כוונת המדרש לומר שעמים אלו במהותם נוטים אל הקצה, וכל מי שבמהותו נוטה אל הקצה הוא רע. זוהי הכוונה באמרם: ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן וכו'. ה' יתברך ראה שפעולות התורה, שהן דרכי ה', הן הדרכים הישרות המתאימות למי שתכונת נפשו ממוצעת ואינה נוטה אל הקצוות, כלומר שיש לו תכונת היושר, ואינן מתאימות למי שתכונת נפשו נוטה אל הקצה ומעשיו אינם ישרים. לכן הזכירו חז"ל את עשו וישמעאל, כי בכל אחת מאומות אלו ישנה תכונה הנוטה מן האמצע אל הקצה, ולכן אינם רוצים לקבל את התורה. זה מה שאמרו חז"ל כי עשו ברכתו "על חרבך תחיה" לרצוח. וברכת ישמעאל "ידו בכל" למשול בכח ובחזקה על הבריות. אלו הן שתי תכונות שונות ששתיהן רעות, וכל אחת מהן נוטה אל קצה אחר, כמו שידוע דבר זה לחכמי הקבלה, ובשל תכונות אלה מהותם אינה מתאימה לקבל את התורה.
ביאורים
השוני שבין בני האדם הוא גדול ומשמעותי מאוד. תכונות ומידות רבות קיימות בכל אחד, אולם ה'מינון' והאופן שבו מתגלות התכונות השונות, שונה מאוד מאחד לשני. לכולם יש, במידה מסוימת, גם פחד וגם גבורה, גם רחמים וגם אכזריות, גם שמחה וגם צער וכדומה, אולם בני האדם שונים מאד זה מזה במינון בו התכונות קיימות בהם.
בנוסף לזה ישנם אנשים שתכונות נפשם מופיעות ומתגלות במקומות ובאופנים חיוביים, וכך ההתנהגות שלהם והחשיבה שלהם ישרות וטובות, ולעומת זאת ישנם אחרים, שאותן תכונות חשובות ורצויות מתגלות במקומות ובאופנים שליליים. לדוגמה, האכזריות יכולה להיות נפלאה, אם היא משמשת את האדם להילחם ברע במקום ובמינון הרצוי לכך, אך עלולה להיות נוראית כאשר היא משמשת לפגיעה בבני אדם טובים וצדיקים. יכולה להיות רחמנות טובה ולהוביל את האדם לאורך רוח ולאהבת הבריות וסיוע להם, ויכולה גם להיות רחמנות על אכזרים שאינה במקומה – "אמר רבי אלעזר כל שנעשה רחמן על האכזרי, לסוף נעשה אכזר על הרחמנים" [מדרש תנחומא מצורע א].
המהר"ל מסביר לנו שהנטייה היסודית של אדם מישראל היא לטוב. עם ישראל, בניו של הקב"ה שהוא טוב וישר, זכו גם לתכונות ישרות וממילא הכוחות הטמונים בהם פועלים ריבוי טוב ויושר. גם אם אדם מישראל סוטה חלילה מן הדרך, סטייה זו אינה חלק מהטבע שלו אלא מנוגדת אליו. לעומת זאת, אומות העולם בטבעם אינם נוטים אל הטבע הישר, הממצע בצורה נכונה בין המידות, ומאזן בצורה נכונה ביניהן, אלא נוטים אל הקצה המרוחק. דווקא איזון זה הקיים בעם ישראל הוא הבסיס ליכולת להתחבר לאלוהיות, ולכן רק תכונת נפשם של ישראל מוכנה לקבלת התורה.
הרחבות
* ההבדל בין ישראל לגוי
יֵשׁ בָּהֶם הֲכָנָה אֶל הֶפֶךְ זֶה. על פי היהדות יש הבדל מוחלט בין יהודי וגוי, למרות שפעמים רבות לא ניתן להבדיל ביניהם כלל בעיניים אנושיות. אמנם יהודים רבים הגיעו לדרגת נביאים, אך רבים נוספים נפלו בחטאים, ולעומתם היו גויים טובים רבים. על כן כתב הרמח"ל : "מן העניינים העמוקים שבהנהגתו יתברך הוא עניין ישראל ואומות העולם, שמצד טבע האנושי נראה היותם שווים באמת, ומצד ענייני התורה הם שונים שינוי גדול ונבדלים כמינים מתחלפים לגמרי" [דרך ה' ב, ד].
עניין זה מבוסס על יסוד ה' סגולה ' שלפיו העיקר באדם הוא סגולתו הפנימית המולדת ולא בחירתו ומעשיו. אנו רגילים להדגיש את הצד הבחירי, כיוון שרק בו אנו יכולים לפעול ועליו אנחנו מופקדים, אולם, באמת, העיקר הוא הסגולה המולדת. עניין זה מבאר למה רבן יוחנן בן זכאי משווה בין פרה אדומה לבין הברחת רוח תזזית, הרי זוהי בדיוק טענתו של הגוי - שהמצוות הם כמין כשפים הרב קוק בהרחבה ביחס לישראל: "שני דברים עיקריים ישנם שהם יחד בונים קדושת ישראל... הא' הוא סגולה , כלומר טבע הקדושה שבנשמת ישראל מירושת אבות... והב' הוא עניין בחירה ... החלק של הסגולה הוא הרבה, באין ערוך כלל, יותר גדול וקדוש מהחלק התלוי בבחירה" [אגרות הראיה, אגרת תקנה]. לכן בישראל "בין כך ובין כך (בין צדיקים בין חוטאים) אתם קרויים בנים" [קידושין לו א], כיוון שבעומק הם מלאים קדושה. לעומתם גויים, אפילו יהיו מ'חסידי אומות העולם' שיש להם חלק לעולם הבא [רמב"ם הלכות תשובה ג, ה], לעולם לא ישתוו לישראל, אפילו לא ליהודי שחוטא, כיוון שהקב"ה לא בחר בהם וסגולתם הפנימית אינה בדרגה של ישראל.
שאלות לדיון
למה כל דבר שנוטה אל הקצה הוא רע? האם לא יכולה להיות קיצוניות שהיא טובה?
מה הכוונה שעשו וישמעאל מוכנים אל הפך התורה? מהי 'הכנה' זו?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
