ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- שונות
- לנתיבות רבנו
- מדורים
- תולדותיהם של צדיקים
- מרן הרב צבי יהודה הכהן קוק
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
הרב איננו
הרב איננו. אף שהיה הרב זקן, אף שהיה חולה באחרונה, והקשר אתו לא היה קבוע כבעבר, אי אפשר להתרגל, אי אפשר לקבל שהרב איננו.
הרב לימד אותנו להתבונן במאורעות וללמוד מהם ואותם. הרב נולד בליל הסדר, ביום שנתגלתה סגולתם של ישראל, ביום שבו נולדה האומה "אשר בחר בנו מכל העמים" והוציאנו ממצרים. עניינו של הרב אף הוא גילוי הסגולה הפנימית הישראלית בכל עוצמתה. זו הייתה מהותו של הרב: איש הסגולה.
הרב נולד ביום גילוי הניסים הגדולים העל טבעיים השולטים על הטבע. ימים שמבטאים שליטת הקודש על החול ובטולו: "בצאת ישראל ממצרים... היתה יהודה לקדשו" (תהלים קיד, א-ב), ואז: "הים ראה וינוס" (שם ג). והרב נתעלה מאתנו ביום הפורים, המבטא את סוף הניסים: "אסתר סוף כל הניסים" (יומא כט ע"א), ביום הנס שבתוך הטבע, כאשר הטבע התעלה, התקדש ובעצמו נעשה טוב. לאמור, הרב הקיף את כל המדרגות, תחילת הופעתו וגילוי שורשו בשורש הפנימי, היסודי וההתחלתי של האומה, בשורש הסגולי. ונמשכה התרוממותו בקודש עד לקידוש כל המדרגות, עד לקידוש הטבע. זהו הגוף הקדוש של רבנו. הרב נולד בחודש הראשון ובחג הראשון של השנה ונתעלה בחודש האחרון המסיים את השנה.
"אבי אבי רכב ישראל ופרשיו" (מלכים ב ב, יב) יש הבדל בין קשר של אב ובן לבין קשר של רב ותלמיד. הקשר עם האב הוא מוחלט ובלתי ניתן לשינוי. זהו קשר סגולי. אך בקשר עם רב יכול להיות שינוי כי הקישור הוא חיצוני, שהרי אנו מקבלים ממנו ידיעות ולומדים ממנו תורה. אך הקשר ביננו לבין רבנו, איש הסגולה הישראלית שלמד אותנו מהי סגולת ישראל, שרומם אותנו למעלת הסגולה, היה קשר של בנים אל אביהם, הוא היה לנו בבחינת אב. "אבי אבי רכב ישראל ופרשיו".
כל מעשה מחושב
מה נאמר ונספר על הרב? וכי נספר את כל מעשיו בכל יום? הרי כל הנהגתו ומעשיו צריכים לימוד, שנאמר: "ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח" (תהלים א, ג; סוכה כא ע"ב). גדולתו של הרב כפי שאנחנו הכרנו אותו הייתה בשליטה המוחלטת שלו בכל הכוחות. הדיבור השקול והמחושב והשתיקה המחושבת, כל מלה של הרב בסלע, כל ביטוי שקול. מה שלא צריך לא אומרים כי המחשבה תחילה קודמת לדיבור. וכן במעשים: כל מעשה שקול. תפילתו הייתה מקירות הלב וגם המעשים הטבעיים שאין רגילים לכוון בהם, היו מתוך מחשבה תחילה: עמידה כשצריך לעמוד וישיבה כשצריך לשבת ואפילו האכילה והלעיסה מחושבת. זוכר אני שרקדנו בליל יום העצמאות ברחובות ירושלים, ואמר לי הרב: הריקוד לא צריך להיות סתמי, צריך לדעת לרקוד, צריך לדעת להתכופף וצריך לדעת להתיישר, והראה לי כיצד. כאן צריך להרים את הרגל, כאן צריך להוריד את הרגל, כאשר מרימים את הרגל אנו מתרוממים, כאשר מורידים ממשיכים שפע למטה. זה לא סתם, כל תנועה פועלת בריקוד ביום העצמאות וכך מחברים את הארץ עם ריבונו של עולם.
ונזכר אני במאורע נוסף בליל יום העצמאות המבטא את מידת הגבורה שהייתה ברב, עליה נאמר: "ומושל ברוחו מלוכד עיר" (משלי טז, לב). בשנה הראשונה לכניסתנו לבניין החדש של ישיבת "מרכז הרב" רקדנו ביום העצמאות מהבניין החדש אל הבניין הישן במרכז העיר, שם היה אמור הרב לשאת דבריו בענייני דיומא. הרב רקד עמנו כל הדרך וכשהגענו לבניין הישן מאומצים מהריקוד הממושך והרב רעד בכל גופו מרוב מאמץ. אמרתי לרב: אולי ינוח הרב מעט לפני שידבר, אולי הרב עייף. נכשלתי בלשוני ונאמרה המילה: "עייף". שמע הרב את המילה: "עייף" ואמר: "חס וחלילה! עייפות זו עבירה, ככתוב: "ואתה עיף ויגע" (דברים כה, יח)". קם מיד ונשא דבריו באריכות כאילו לא התאמץ כלל.
דרך הנהגתו של רבנו
בעת קריאת המגילה השנה, לפני שנודע לנו על פטירת הרב, הרהרתי במילים: "ומרדכי ידע את כל אשר נעשה ויקרע מרדכי את בגדיו וילבש שק ואפר ויצא בתוך העיר ויזעק זעקה גדולה ומרה" (אסתר ד, א). נשים לב: מרדכי לא פונה אל אסתר המלכה שתפעל לבטול הגזרה אצל המלך אחשוורוש, אלא מתעצם בתפילה, בהתרוממות פנימית ובדבקות. אם אסתר צריכה לעשות משהו היא תגיע, ואכן אסתר מגיעה, היא שולחת שליחים אל מרדכי לשאול מה קרה והוא לא מקבל, והיא שולחת עוד שליחים ורק אז אומר לה מרדכי ללכת אל המלך ולבקש על עמה, "ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות" (שם ד, יד). אמנם מוסיף מרדכי: "רווח והצלה יעמוד ליהודים" (שם) בין כך ובין כך, כי ההצלה אינה תלויה בשליח, אך ראוי לך שעל ידך תבוא ההצלה.
חשבתי שהדבר דומה לדרך הנהגתו של רבנו המתרומם ברצון פנימי אדיר בדבקות עליונה, "בטל רצונך מפני רצונו" (אבות ב, ד) וממילא אחרים מבטלים רצונם מפני רצונך. הרב לא היה צריך לדבר, רצונו היה כל כך חזק, כל כך גדול שהכול נמשכו לכוון לרצונו. הוא לא היה כופה על אף אחד, לא היה לוחץ, הינו צריכים לבקש הרבה כדי שישמיענו את דעתו. נתקיים בו "רצון יראיו יעשה" (תהלים קמה, יט) שהקב"ה עושה את רצון יראיו כאשר הוא עדיין רצון בלבד, בטרם דיבור. רק בהמשך הפסוק יש עוד שלב והוא הדיבור: "ואת שועתם ישמע ויושיעם" (שם). מתוך ההנהגה הגדולה של הרב שהייתה באימוץ הרצון הפנימי ובשליטה על הכוחות הפנימיים, בזהות המלאה בין הדבור לבין התוכן הפנימי, נמשכה ההשפעה עלינו. כולנו היינו מונהגים על ידו, מאות ואלפים. מתוך שזו הייתה הנהגתו וזה היה כוחו נמשכה הנהגתו עד לימים האחרונים. לא היינו צריכים לשמוע את דבריו, אלא חשבנו מה הרב היה אומר ואיך היה מגיב כעת והתאמנו את עצמנו לכוון כנגד רצונו בלא שהיה צריך לומר. וכעת נתייתמנו מאבינו, אביהם של ישראל.
השנים האחרונות של רבנו היו שנות חולי וייסורים. אך גם בשנים אלו הלך והתעלה. לא ירד ממדרגתו ולא התעסק עקב חולשתו בחול ובדברים בטלים, אלא התרומם וקבל הייסורים לכתחילה ולא רק בדיעבד. וכך למדנו את הברייתא: "הנעלבין ואינן עולבים שומעין חרפתן ואין משיבין, עושין מאהבה ושמחין ביסורין, עליהם הכתוב אומר: 'ואוהביו כצאת השמש בגבורתו' (שופטים ה, לא)" (גיטין לו ע"ב). ומפרש הרב: לא מדובר במי שהגיע למדרגה שאינו נעלב כלל. אלא מדובר בנעלבים ממש ובכל זאת אינם עולבים, שומעים חרפתן ונפגעים מאוד ובכל זאת אינם משיבים. מרגישים את הייסורים בעומק ובכאב ויודעים לשמוח בהם, יודעים כי הם ממרקים והם ייסורי אהבה מרוממים.
כך התרומם הרב בייסוריו, גבר אצלו הקושי לבטא את התוכן הפנימי שלו, אך ראינו את הרב מקרין בלא אומר ובלא דברים, בלי נשמע קולו. הדיבור קשה והמעשים לפעמים מעוכבים, אך הרב מתרומם מעל מדרגת הדיבור ומעל מדרגת המעשה. הרב הולך מתעלה.
בנחמת ציון וירושלים ננוחם.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
