- שבת ומועדים
- תקופתנו בתהליך הגאולה
- ספריה
- לזמן הזה - יום העצמאות
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
"ברוך הוא אלוקינו שהחיינו וקיימנו והגענו לזמן הזה". הרב משולם ראטה שהיה גאון עצום, קבע בספר "קול מבשר" (א, כא), שאפשר לומר ברכת "שהחיינו" בשם ומלכות ביום הזה על תקומת מדינת ישראל.
"זה היום עשה ד' נגילה ונשמחה בו". זכינו למה שלא זכו לו דורות רבים. זכינו למה שלא זכו משה ואהרן, שלא זכו להיכנס לארץ ישראל ואנחנו זכינו. גם אמוראי בבל לא זכו להיכנס לארץ ישראל ואנחנו זכינו. גאונים, ראשונים, אחרונים וגדולי הדורות לא זכו ואנחנו זכינו לבוא לארץ ישראל. היו מגדולי הדורות שזכו לבוא לארץ ישראל בתנאים קשים. הרמב"ן עלה לארץ ישראל, מצא את הארץ חרבה ואמר: "כל המקודש מחברו חרב יותר מחברו", כי ירושלים הייתה חרבה יותר מכל המקומות בארץ ישראל. ואנחנו זכינו להיות בארץ ישראל לא תחת שלטון זר, אלא משוחררים ושולטים בארץ ישראל. אשרי הדור שזכה לכל זה. אמנם מחיר יקר מאוד שילמנו על קדושתה של ארץ ישראל: על כיבושה, שחרורה ואחזקתה. למעלה מתשעה עשר אלף חללים נפלו במערכות ישראל. וכל נפש ונפש שמסרה את נפשה, כל חייל שמסר את נפשו הרי הוא עולם מלא, ואין סליחה לרוצחים, האויבים שאמרו ברוב רשעתם: "נירשה לנו את נאות אלוקים" (תהלים פג, יג), והרגו ופצעו וד' יקום נקמת דם עבדיו השפוך. אבל למחיר היקר הזה הייתה תמורה מאין כמוה, זכינו לתקומת מדינת ישראל, לתקומת האומה מחדש, בדם השפוך הזה נקנתה ארץ ישראל, במסירות נפשם של חיילי ישראל נגאלה הארץ ושבה אל בניה, לרשות אדוניה. ואנחנו יודעים שהשלב הזה של הגאולה הוא שער ופתח לגאולה השלמה העתידה, לגאולתו של העולם כולו, לגאולת עולמים, לתיקון העולם כולו, לתיקון כל העולמות. ואורו של משיח המתנוצץ עתיד להאיר באש להבה גדולה, ובאור גדול הנמשך מאור תחיית המתים, אור הנצח. ולכן השמחה הגדולה ביום הזה. חמישים ושתים שנה לעצמאותנו, פעמיים שם הויה, התגלות שם ד' במילואו היא כפולה ומכופלת.
גם גאולה חלקית נקראת גאולה
הגמרא במסכת ברכות (ד, ב) אומרת:
אמר ר' יוחנן: איזהו בן העולם הבא? זה הסומך גאולה לתפלה של ערבית. רבי יהושע בן לוי אומר: תפלות באמצע תקנום (תיקנו את כל התפילות בין שני קריאת שמע: של הבוקר והערב, וממילא תפילת ערבית קודמת לקריאת שמע ולא צריך לסמוך גאולה לתפילה). במאי קא מפלגי? אי בעית אימא קרא, אי בעית אימא סברא. אי בעית אימא סברא, דרבי יוחנן סבר: גאולה מאורתא נמי הוי, אלא גאולה מעלייתא לא הויא אלא עד צפרא; ורבי יהושע בן לוי סבר: כיון דלא הויא אלא מצפרא, לא הויא גאולה מעלייתא.
הגמרא מסבירה את הסברה שהיא נקודת המחלוקת בין רבי יוחנן לרבי יהושע בן לוי: לדברי רבי יוחנן הגאולה שהייתה בלילה הגם שלא הייתה גאולה שלמה, מכל מקום היא גאולה. כלומר בליל השימורים במצרים אחרי מכת בכורות, בני ישראל כבר קיבלו את האישור לצאת, אבל עדיין לא יצאו בפועל, הייתה התחלה של גאולה, רק גאולה בכח ולא גאולה בפועל. רבי יוחנן אומר שגם זו גאולה חשובה, ועל כן יש לסמוך גם בלילה גאולה לתפילה, ורבי יהושע בן לוי אומר שזאת לא הייתה גאולה שלמה ולכן אין צורך לסמוך גאולה של ערבית לתפילה של ערבית ורק בבוקר יש לסמוך גאולה לתפילה. רובם של הפוסקים סוברים כרבי יוחנן שגם בלילה צריך לסמוך גאולה לתפילה (הלכות תפילה לרמב"ם ז, יח; שו"ע או"ח רלו, ב), הוי אומר שגם גאולה שאיננה שלמה, גם אתחלתא דגאולה, שלב ראשון בגאולה, נקרא גאולה.
הגמרא שם שואלת על דעת רבי יוחנן: מדוע אנו אומרים בתפילה "השכיבנו", הרי זה הפסק בין ברכת גאולה לתפילה? מתרצת הגמרא: "השכיבנו כגאולה אריכתא דמיא", כי "השכיבנו" הם בקשות שד' יצילנו מכף כל אורב ואויב ומכל מיני פורעניות. רבנו יונה (ברכות שם ד"ה ואע"ג) מפרש ש"השכיבנו" היא זכר לתפילה שישראל התפללו באותו ליל היציאה ממצרים. הם פחדו מאוד בזמן שהקב"ה עבר לנגוף את מצרים אולי גם הם חס וחלילה ינגפו והתפללו שרבונו של עולם יקיים את דברו ויציל אותם. כלומר ליל היציאה ממצרים היה התחלה של גאולה אבל עדיין היה פחד עצום שמא הגאולה לא תימשך, ואף על פי כן הלילה נקרא תחילת הגאולה. הוי אומר שגם לחלק ראשון של גאולה יש גדר של גאולה. גם עכשיו אנחנו נמצאים בשלבים של גאולה. זו עוד לא גאולה שלמה, אבל גם התחלה של גאולה היא גאולה.
בדרך ללאומיות שמושרשת באמונה
אנחנו נמצאים בתקופה מבולבלת. לנגד עינינו אנו רואים שההשקפה הציונית החילונית מתפוררת. התפיסה הלאומית חסרת האמונה נהרסת ומתמוטטת. וכשאנו רואים את זה הלב נצבט. אנו רואים ציבור מתרוקן מערכים, נתון במשבר אידיאולוגי, אנשים יורדים במדרון מטה מטה ועוברים "קווים אדומים" שמטשטשים את ההבדל בין ישראל לעמים, חס וחלילה וחס ושלום. אבל אנחנו צריכים לדעת שהתמוטטות של רעיון היא לצורך בניית רעיון גדול ממנו שיתחדש במקומו. כשאנו רואים בית קטן ישן שהורסים אותו וחופרים מתחת ליסודותיו, אנו יודעים שההריסה הזאת היא לצורך בניין. בצדו של הבית שהורסים תלוי שלט: כאן יבנה בניין רב קומות. כך גם כשאנו רואים רעיון שנהרס אנו צריכים לתלות שלט מאיר עיניים: כאן יקום רעיון גדול, דרך חדשה של אמונה גדולה, ציונות עם אמונה, לאומיות שמושרשת בתפיסה של אמונה בריבונו של עולם. זה התפקיד שלנו בעת הזאת, להעמיק בעצמנו, בתוכנו, את ביטחוננו בדרכנו ולהושיט יד לכל הרחוקים מחפשי הדרך, המתלבטים, שהקרקע ההשקפתית התמוטטה מתחת לרגליהם, ואנחנו צריכים להושיט להם יד למשוך אותם אל המקורות. כל זה יש לעשות מתוך ביטחון גדול ושורשי של אמונה.
יש לשאוף שיום העצמאות יהיה יום של התרוממות רוחנית, יום של לימוד והתעלות בענייני דיומא, במסכת הגאולה, בערכה של ארץ ישראל, בקדושתה וביעודה של הגאולה ומתוך כך בשירה ובזמרה, בהלל והודאה. כך אנו עושים בישיבה, וכך אנו עושים ביישוב התורני שלנו – ואפשר וצריך שכך יהיה היום הזה אצל כולם ובכל מקום ובכל ציבור, ולא רק יום של כיף, בילויים ואטרקציות.
איזה סוג גאולה לבקש?
ראיתי מאמר חז"ל, מדרש מיוחד במינו, שמעורר אותנו למחשבות איזה סוג של גאולה צריכים לבקש: גאולה טבעית, גאולה של השתדלות שעליה תחול סייעתא דשמיא, או גאולה של נס בלי השתדלותו של האדם. המדרש בפתיחתא דאיכה רבתי (אות ל) אומר:
ארבעה מלכים היו, מה שתבע זה לא תבע זה. ואלו הן: דוד ואסא ויהושפט וחזקיהו. דוד אמר: "ארדוף אויבי ואשיגם" וגו' (תהלים יח, לח). אמר לו הקדוש ברוך הוא: אני עושה כן, הדא הוא דכתיב: "ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם" (שמואל א ל, יז). מהו "למחרתם"? ר"י בן לוי אמר: לשני לילות ויום אחד, היה הקדוש ברוך הוא מאיר לו בלילות בזיקין וברקים כמה דתנינן תמן "על הזיקין ועל הזועות ועל הברקים", הדא הוא דכתיב: "כי אתה תאיר נרי" וגו' (תהלים יח, כט). עמד אסא ואמר: אני אין בי כח להרוג להם אלא אני רודף אותם ואתה עושה. אמר לו: אני עושה, שנאמר: "וירדפם אסא" וגו' (דברי הימים ב יד, יב ושם: "כי נשברו לפני ד' ולפני מחנהו"), 'לפני אסא' אין כתיב כאן, אלא "לפני ד' ולפני מחנהו". עמד יהושפט ואמר: אני אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף אלא אני אומר שירה ואתה עושה. אמר לו הקדוש ברוך הוא: אני עושה, שנאמר: "ובעת החלו ברנה ותהלה" וגו' (דברי הימים ב כ, כב). עמד חזקיהו ואמר: אני אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף ולא לומר שירה, אלא אני ישן על מטתי ואתה עושה, אמר לו הקדוש ברוך הוא: אני עושה, שנאמר: "ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ד' ויך במחנה אשור" (מלכים ב יט, לה).
המדרש מספר על ארבעה מלכים בישראל שכל אחד מהם ביקש בקשה אחרת ולכולם הקב"ה נענה: דוד ביקש מהקב"ה שיתן לו כח לרדוף את אויביו עד כלותם, הוא רצה בעצמו ללחום, לנצח, וביקש שריבונו של עולם יסייע בידו בזה, ואמר לו הקב"ה: אני עושה כן. עמד אסא ואמר: אני לא כמו דוד, אין בי כח להרוג אותם וביקש מריבונו של עולם: אני רודף אחריהם ואתה עושה, אני לא יכול יותר מזה. אמר לו הקב"ה: אני עושה, ואסא רדף והקב"ה מלא את בקשתו. עמד יהושפט ואמר: אני יודע לומר שירה לפניך, אני לא יודע לעשות מלחמות, הוא אסף את כל החיילים שלו והתחיל להגיד שירה. אמר לו הקב"ה: אני עושה. הם היו יוצאים למלחמה עם תזמורת, עם מקהלה, שרים לפני ד' וריבונו של עולם מפיל את האויבים חללים. שיטת לוחמה שכזאת... עמד חזקיהו ואמר: אני אין בי כח לא להרוג, ולא לרדוף, ולא לומר שירה, אלא אני ישן על מיטתי ואתה עושה. אמר לו הקב"ה אני עושה. חזקיהו ישן וריבונו של עולם עושה את כל המלאכה.
מסביר הרב ב"עין איה" על מסכת ברכות (סימן קמג) את דרשת הגמרא (י, ב) על הפסוק שאמר חזקיהו: "והטוב בעינך עשיתי" (ישעיהו לח, ג), מהו הטוב שעשה חזקיהו - שסמך גאולה לתפילה. מפרש הרב שיש כמה דרכים בגאולה: יש גאולה שהיא על ידי השתדלות שעליה חלה סייעתא דשמיא. כשעם ישראל נמצא ברמה של אמונה גבוהה מוטב שתהיה הגאולה בדרך הזאת של השתדלות כי אז ישראל רואים בכל פעולה שהם עושים סייעתא דשמיא, את יד ד' המלווה אותם ונמשכת בכל הפעולות שהם עושים, וזו הכרה ביד ד' הגדולה יותר מאשר בנס שקורה באופן חד פעמי, כי רואים את ההנהגה האלוקית פועלת איתם בכל מעשיהם. אבל כשישראל לא נמצאים ברמה כזאת, ואם הם יעשו הם יחשבו שההצלחה באה מהם ולא מריבונו של עולם, אז צריכה להיות הגאולה באופן אחר, באופן נסי שיראו כולם את יד ד'. חזקיהו היה בנו של אחז. אחז הוריד את העם למדרגה נמוכה של ריחוק מאמונה, לכן חזקיהו ראה צורך לבקש שהגאולה תהיה באופן נסי בלי שום מאמץ מצד האדם, שריבונו של עולם יגאל את ישראל מאשור, וכך היה. וזה "הטוב בעינך עשיתי", שסמך גאולה לתפילה, כלומר שעשה שהגאולה תהיה בצורה שנכרת בה יד ד' בהתאם לצורך הזה של אותו הדור.
בדור שלנו מה נבקש - כל אחד מארבעת המלכים ביקש בקשה אחרת, כל אחד לפי עניינו. ומה אנחנו נבקש - האם אנחנו ממשיכים את הדרך של דוד? אולי של אסא? אולי של יהושפט, אולי של חזקיהו? (עיין בזהר פרשת מקץ קצח, ב שאומר שמדרגת דוד גדולה מכולם, וכל אחד הייתה מדרגתו פחותה מדוד כי פחדו מהתמודדות מפני העבירות). "ואנחנו לא נדע מה נעשה". אנשי האמונה הגדולים אומרים שצריך לבקש אמונה בדרך הטבעית, בדרך ההשתדלות. אבל אולי לאנשים הרחוקים דרושה הופעה אלוקית ניסית מיוחדת במינה. כשאני מתבונן במצב, מצד אחד יש תחושה של ייאוש מצד המהלכים המדיניים והנסיגות והחשש מכל ההסכמים, תחושה של חוסר ביטחון אם בכלל אפשר לעצור את התהליך, ומה אפשר לעשות, תחושה של לאות. אבל מצד שני, יש לי תחושה של ביטחון שריבונו של עולם מנהל את העניינים לבדו. אל תעזרו לי, לא צריך לעזור לי, אל תחששו לרמת הגולן, אסתדר לבד. אמנם יש כאלה שחושבים שבגלל ההתאמצות שלנו התוצאות הטובות באות, אבל הקב"ה מביא את התוצאות הללו ממקומות אחרים. אמנם לא בטוח שאפשר לסמוך על התחושה הזאת ולא לעשות, אבל מצד שני צריך לפתח מידה של ביטחון שריבונו של עולם לא עזב את ישראל והוא מוביל אותנו. אם הגענו עד הלום אין כל ספק שנמשיך הלאה במהלכי הגאולה ונמשיך ונעלה מעלה מעלה. מהלכי הגאולה לא יעצרו. כל העיכובים הנראים על פני השטח, הם לא אמתיים, מתחת לפני השטח אנחנו כל הזמן הולכים ומתעלים.
תפקידנו: לסמוך גאולה לתפילה
מפרש רבינו יונה (ברכות ב, ב דפי הרי"ף, ד"ה איזהו) את המעלה שיש בסמיכת גאולה לתפילה:
מפני שהקב"ה כשגאלנו והוציאנו ממצרים היה להיותנו לו לעבדים... ובברכת גאל ישראל מזכיר בה החסד שעשה עמנו הבורא, והתפילה היא עבודה... וכשהוא מזכיר יציאת מצרים ומתפלל מיד, מראה שכמו שהעבד שקונה אותו רבו חייב לעשות מצוות רבו, כן הוא מכיר הטובה והגאולה שגאל אותו הבורא ושהוא עבדו ועובד אותו.
תפקידנו הוא "לסמוך גאולה לתפילה". להאיר את אור הגאולה באורה של האמונה. לראות שהגאולה היא מאת ד', לראות שמגמתה של הגאולה זה להאיר, לגלות את הכרת ד' בעולם. זאת נעשה באמונה ובביטחון. יש לסמיכות גאולה לתפילה משמעות שעניינה של הגאולה צמוד לתפילה. בתפילה מובעת המגמה הטובה השלמה, שבחו של ריבונו של עולם, כל הבקשות, כל הרצונות, כל השאיפות וכל התודה. וסמיכת גאולה לתפילה מראה שכל מגמת הגאולה היא השלמות של עבודת ד'. לסמוך גאולה לתפילה מורה שהתפילה נובעת מתוך השייכות שלנו אל הקב"ה, הוא הוציאנו ממצרים ומתוך כך כל הפניה אליו, לא רק במובן של חובה לקבל עלינו מצוותיו, אלא במובן הפנימי, שאנחנו שלו...
תחושה בריאה של גאולה
שהייתי תלמיד בישיבת "מרכז הרב", בכל שבת היה מגיע יהודי קצת מוזר לישיבה ומדבר דברי גנאי על המדינה ועל הציבור, אדם זה גם לא היה מקובל על הקיצוניים, היה משונה קצת. היה יושב שעות בבניין הישיבה ומדבר דברים נגד המדינה. הגיעו הדברים לאוזניו של הרב צבי יהודה ושלח את האיש שעוסק בניקיון בישיבה שיגרש אותו מהבניין. באמצע השבת בשעת המנוחה פתאום אנו שומעים צעקות איומות ונוראות מהרחוב. התעוררנו מהשינה ויצאנו החוצה לראות מה קרה. ראינו את היהודי שעבד בניקיון בישיבה, שבא מהונגריה ואיבד בשואה את משפחתו, עומד וצועק צעקות נוראות על האיש ההוא ואומר: הוא מדבר נגד המדינה, הוא רוצה לחזור להונגריה? הוא לא יודע מה היה שם! על מה הוא מדבר?! אני הייתי שם, אני יודע מה זה גלות, אני יודע מה הפירוש לבוא לארץ ישראל! הוא ביטא בצורה הבריאה, הפשוטה הטבעית ביותר מה ההבדל בין גלות לגאולה. המשיך וצעק צעקות איומות ונוראות: איך יתכן, איך אתה מדבר כאלה דברים! רץ אחריו לכל אורך הרחוב עד שהאיש ההוא ברח ונעלם.
בשנים הראשונות בישיבה היה התלבטות האם מותר להתגלח ביום העצמאות או אסור. אחד החברים הלך לשאול את הרב הרצוג וחזר ולא הסכים לומר מה הרב הרצוג אמר לו. כנראה שהרב הרצוג אמר לו: אני לא רוצה לפסוק לרבים אבל אני אומר לך באופן אישי. אמרו החברים: נראה מה הוא עושה ונדע מה הרב אמר. הלכו וראו שהוא מתגלח. אז החברים רצו בכל החדרים ואמרו: הרב הרצוג התיר להתגלח! והוא צועק אחריהם: חברים, אבל לא במכונה, אלא שיהיה בשינוי (במשחה)! לאחר מכן אנחנו מגיעים לישיבה לתפילת יום העצמאות ומוצאים כבר את הרב ליאור מסופר ומגולח. שאלנו אותו: את מי שאלת אם מותר להתגלח? אמר לנו: את מי צריך לשאול? אני לא מבין על מה אתם מדברים, אני הייתי בחוץ לארץ, אני יודע מה זו שואה, אני צריך לשאול האם מותר להתגלח או לא ביום העצמאות? זו תחושה בריאה של יהודי. עוד לפני שהיה גדול בתורה, הייתה לו את התחושה הטבעית שלו. גם אנו צריכים לא לאבד את הבריאות. היום הזה יום גדול, יום שבו יצאנו מעבדות לחרות, משעבוד לגאולה מגלות לארץ ישראל ועל זה אנו מודים לריבונו של עולם ואומרים: "זה היום עשה ד' נגילה ונשמחה בו", אנחנו סומכים גאולה לתפילה ומלאי תפילה לריבונו של עולם שיגאלנו בקרוב גאולה שלמה, ונזכה לראות בביאת משיח צדקנו ובבניין בית מקדשנו בקרוב במהרה.
זו עצמאות זו?!
הרב חגי לונדין | תש"ע
המשמעות הדתית של יום העצמאות
הרב אליעזר חיים שנוולד | אייר תשע"ו
אין חורבן אחרי הגאולה
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ר"ח אייר, תשס"ג
אין סליחה לרוצחים
נאמר ביישוב בית אל
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | תשס"ד
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
ראש מוסדות ישיבת בית אל, לשעבר רב הישוב בית אל, מייסד ערוץ 7. מתלמידיו הקרובים של מרן הרצי"ה זצ"ל לקורות חייו המלאים לחץ כאן.
הסיבות לחורבן ותיקון
ה' אב תשפ"ג
נתיבות עולם - נתיב העבודה – סיכום פרק ז -ח
שיעור מס' 94
י"ט סיון תשפ"ג
נתיבות עולם - נתיב העבודה – סיכום פרק ט (3)
שיעור מס' 97
כ"ד סיון תשפ"ג
נתיבות עולם - נתיב העבודה – סיכום פרק ט (2)
שיעור מס' 96
כ"ג סיון תשפ"ג
הנס של השמן המיוחד של יעקב אבינו
ראיית המבט השלם
ברוך שעשה לי נס במקום הזה
מתי נכון לומר סליחות ?
איך עושים קידוש?
איך נדע שהלב שלנו במקום הנכון?
למה הכל אסור בתשעה באב?!
הזיכרון המשותף לראש השנה ושבת
מה צריך לעשות בשביל לבנות את בית המקדש?
ריסוק קרח בשבת- סוחט או מוליד?
הלכות קבלת שבת מוקדמת