ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- עצמאות וגאולה שלמה
- תקופתנו בתהליך הגאולה
- ספריה
- מועדים
- לזמן הזה - יום העצמאות
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
"ברוך הוא אלוקינו שהחיינו וקיימנו והגענו לזמן הזה". הרב משולם ראטה שהיה גאון עצום, קבע בספר "קול מבשר" (א, כא), שאפשר לומר ברכת "שהחיינו" בשם ומלכות ביום הזה על תקומת מדינת ישראל.
"זה היום עשה ד' נגילה ונשמחה בו". זכינו למה שלא זכו לו דורות רבים. זכינו למה שלא זכו משה ואהרן, שלא זכו להיכנס לארץ ישראל ואנחנו זכינו. גם אמוראי בבל לא זכו להיכנס לארץ ישראל ואנחנו זכינו. גאונים, ראשונים, אחרונים וגדולי הדורות לא זכו ואנחנו זכינו לבוא לארץ ישראל. היו מגדולי הדורות שזכו לבוא לארץ ישראל בתנאים קשים. הרמב"ן עלה לארץ ישראל, מצא את הארץ חרבה ואמר: "כל המקודש מחברו חרב יותר מחברו", כי ירושלים הייתה חרבה יותר מכל המקומות בארץ ישראל. ואנחנו זכינו להיות בארץ ישראל לא תחת שלטון זר, אלא משוחררים ושולטים בארץ ישראל. אשרי הדור שזכה לכל זה. אמנם מחיר יקר מאוד שילמנו על קדושתה של ארץ ישראל: על כיבושה, שחרורה ואחזקתה. למעלה מתשעה עשר אלף חללים נפלו במערכות ישראל. וכל נפש ונפש שמסרה את נפשה, כל חייל שמסר את נפשו הרי הוא עולם מלא, ואין סליחה לרוצחים, האויבים שאמרו ברוב רשעתם: "נירשה לנו את נאות אלוקים" (תהלים פג, יג), והרגו ופצעו וד' יקום נקמת דם עבדיו השפוך. אבל למחיר היקר הזה הייתה תמורה מאין כמוה, זכינו לתקומת מדינת ישראל, לתקומת האומה מחדש, בדם השפוך הזה נקנתה ארץ ישראל, במסירות נפשם של חיילי ישראל נגאלה הארץ ושבה אל בניה, לרשות אדוניה. ואנחנו יודעים שהשלב הזה של הגאולה הוא שער ופתח לגאולה השלמה העתידה, לגאולתו של העולם כולו, לגאולת עולמים, לתיקון העולם כולו, לתיקון כל העולמות. ואורו של משיח המתנוצץ עתיד להאיר באש להבה גדולה, ובאור גדול הנמשך מאור תחיית המתים, אור הנצח. ולכן השמחה הגדולה ביום הזה. חמישים ושתים שנה לעצמאותנו, פעמיים שם הויה, התגלות שם ד' במילואו היא כפולה ומכופלת.
גם גאולה חלקית נקראת גאולה
הגמרא במסכת ברכות (ד, ב) אומרת:
אמר ר' יוחנן: איזהו בן העולם הבא? זה הסומך גאולה לתפלה של ערבית. רבי יהושע בן לוי אומר: תפלות באמצע תקנום (תיקנו את כל התפילות בין שני קריאת שמע: של הבוקר והערב, וממילא תפילת ערבית קודמת לקריאת שמע ולא צריך לסמוך גאולה לתפילה). במאי קא מפלגי? אי בעית אימא קרא, אי בעית אימא סברא. אי בעית אימא סברא, דרבי יוחנן סבר: גאולה מאורתא נמי הוי, אלא גאולה מעלייתא לא הויא אלא עד צפרא; ורבי יהושע בן לוי סבר: כיון דלא הויא אלא מצפרא, לא הויא גאולה מעלייתא.
הגמרא מסבירה את הסברה שהיא נקודת המחלוקת בין רבי יוחנן לרבי יהושע בן לוי: לדברי רבי יוחנן הגאולה שהייתה בלילה הגם שלא הייתה גאולה שלמה, מכל מקום היא גאולה. כלומר בליל השימורים במצרים אחרי מכת בכורות, בני ישראל כבר קיבלו את האישור לצאת, אבל עדיין לא יצאו בפועל, הייתה התחלה של גאולה, רק גאולה בכח ולא גאולה בפועל. רבי יוחנן אומר שגם זו גאולה חשובה, ועל כן יש לסמוך גם בלילה גאולה לתפילה, ורבי יהושע בן לוי אומר שזאת לא הייתה גאולה שלמה ולכן אין צורך לסמוך גאולה של ערבית לתפילה של ערבית ורק בבוקר יש לסמוך גאולה לתפילה. רובם של הפוסקים סוברים כרבי יוחנן שגם בלילה צריך לסמוך גאולה לתפילה (הלכות תפילה לרמב"ם ז, יח; שו"ע או"ח רלו, ב), הוי אומר שגם גאולה שאיננה שלמה, גם אתחלתא דגאולה, שלב ראשון בגאולה, נקרא גאולה.
הגמרא שם שואלת על דעת רבי יוחנן: מדוע אנו אומרים בתפילה "השכיבנו", הרי זה הפסק בין ברכת גאולה לתפילה? מתרצת הגמרא: "השכיבנו כגאולה אריכתא דמיא", כי "השכיבנו" הם בקשות שד' יצילנו מכף כל אורב ואויב ומכל מיני פורעניות. רבנו יונה (ברכות שם ד"ה ואע"ג) מפרש ש"השכיבנו" היא זכר לתפילה שישראל התפללו באותו ליל היציאה ממצרים. הם פחדו מאוד בזמן שהקב"ה עבר לנגוף את מצרים אולי גם הם חס וחלילה ינגפו והתפללו שרבונו של עולם יקיים את דברו ויציל אותם. כלומר ליל היציאה ממצרים היה התחלה של גאולה אבל עדיין היה פחד עצום שמא הגאולה לא תימשך, ואף על פי כן הלילה נקרא תחילת הגאולה. הוי אומר שגם לחלק ראשון של גאולה יש גדר של גאולה. גם עכשיו אנחנו נמצאים בשלבים של גאולה. זו עוד לא גאולה שלמה, אבל גם התחלה של גאולה היא גאולה.
בדרך ללאומיות שמושרשת באמונה
אנחנו נמצאים בתקופה מבולבלת. לנגד עינינו אנו רואים שההשקפה הציונית החילונית מתפוררת. התפיסה הלאומית חסרת האמונה נהרסת ומתמוטטת. וכשאנו רואים את זה הלב נצבט. אנו רואים ציבור מתרוקן מערכים, נתון במשבר אידיאולוגי, אנשים יורדים במדרון מטה מטה ועוברים "קווים אדומים" שמטשטשים את ההבדל בין ישראל לעמים, חס וחלילה וחס ושלום. אבל אנחנו צריכים לדעת שהתמוטטות של רעיון היא לצורך בניית רעיון גדול ממנו שיתחדש במקומו. כשאנו רואים בית קטן ישן שהורסים אותו וחופרים מתחת ליסודותיו, אנו יודעים שההריסה הזאת היא לצורך בניין. בצדו של הבית שהורסים תלוי שלט: כאן יבנה בניין רב קומות. כך גם כשאנו רואים רעיון שנהרס אנו צריכים לתלות שלט מאיר עיניים: כאן יקום רעיון גדול, דרך חדשה של אמונה גדולה, ציונות עם אמונה, לאומיות שמושרשת בתפיסה של אמונה בריבונו של עולם. זה התפקיד שלנו בעת הזאת, להעמיק בעצמנו, בתוכנו, את ביטחוננו בדרכנו ולהושיט יד לכל הרחוקים מחפשי הדרך, המתלבטים, שהקרקע ההשקפתית התמוטטה מתחת לרגליהם, ואנחנו צריכים להושיט להם יד למשוך אותם אל המקורות. כל זה יש לעשות מתוך ביטחון גדול ושורשי של אמונה.
יש לשאוף שיום העצמאות יהיה יום של התרוממות רוחנית, יום של לימוד והתעלות בענייני דיומא, במסכת הגאולה, בערכה של ארץ ישראל, בקדושתה וביעודה של הגאולה ומתוך כך בשירה ובזמרה, בהלל והודאה. כך אנו עושים בישיבה, וכך אנו עושים ביישוב התורני שלנו – ואפשר וצריך שכך יהיה היום הזה אצל כולם ובכל מקום ובכל ציבור, ולא רק יום של כיף, בילויים ואטרקציות.
איזה סוג גאולה לבקש?
ראיתי מאמר חז"ל, מדרש מיוחד במינו, שמעורר אותנו למחשבות איזה סוג של גאולה צריכים לבקש: גאולה טבעית, גאולה של השתדלות שעליה תחול סייעתא דשמיא, או גאולה של נס בלי השתדלותו של האדם. המדרש בפתיחתא דאיכה רבתי (אות ל) אומר:
ארבעה מלכים היו, מה שתבע זה לא תבע זה. ואלו הן: דוד ואסא ויהושפט וחזקיהו. דוד אמר: "ארדוף אויבי ואשיגם" וגו' (תהלים יח, לח). אמר לו הקדוש ברוך הוא: אני עושה כן, הדא הוא דכתיב: "ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם" (שמואל א ל, יז). מהו "למחרתם"? ר"י בן לוי אמר: לשני לילות ויום אחד, היה הקדוש ברוך הוא מאיר לו בלילות בזיקין וברקים כמה דתנינן תמן "על הזיקין ועל הזועות ועל הברקים", הדא הוא דכתיב: "כי אתה תאיר נרי" וגו' (תהלים יח, כט). עמד אסא ואמר: אני אין בי כח להרוג להם אלא אני רודף אותם ואתה עושה. אמר לו: אני עושה, שנאמר: "וירדפם אסא" וגו' (דברי הימים ב יד, יב ושם: "כי נשברו לפני ד' ולפני מחנהו"), 'לפני אסא' אין כתיב כאן, אלא "לפני ד' ולפני מחנהו". עמד יהושפט ואמר: אני אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף אלא אני אומר שירה ואתה עושה. אמר לו הקדוש ברוך הוא: אני עושה, שנאמר: "ובעת החלו ברנה ותהלה" וגו' (דברי הימים ב כ, כב). עמד חזקיהו ואמר: אני אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף ולא לומר שירה, אלא אני ישן על מטתי ואתה עושה, אמר לו הקדוש ברוך הוא: אני עושה, שנאמר: "ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ד' ויך במחנה אשור" (מלכים ב יט, לה).
המדרש מספר על ארבעה מלכים בישראל שכל אחד מהם ביקש בקשה אחרת ולכולם הקב"ה נענה: דוד ביקש מהקב"ה שיתן לו כח לרדוף את אויביו עד כלותם, הוא רצה בעצמו ללחום, לנצח, וביקש שריבונו של עולם יסייע בידו בזה, ואמר לו הקב"ה: אני עושה כן. עמד אסא ואמר: אני לא כמו דוד, אין בי כח להרוג אותם וביקש מריבונו של עולם: אני רודף אחריהם ואתה עושה, אני לא יכול יותר מזה. אמר לו הקב"ה: אני עושה, ואסא רדף והקב"ה מלא את בקשתו. עמד יהושפט ואמר: אני יודע לומר שירה לפניך, אני לא יודע לעשות מלחמות, הוא אסף את כל החיילים שלו והתחיל להגיד שירה. אמר לו הקב"ה: אני עושה. הם היו יוצאים למלחמה עם תזמורת, עם מקהלה, שרים לפני ד' וריבונו של עולם מפיל את האויבים חללים. שיטת לוחמה שכזאת... עמד חזקיהו ואמר: אני אין בי כח לא להרוג, ולא לרדוף, ולא לומר שירה, אלא אני ישן על מיטתי ואתה עושה. אמר לו הקב"ה אני עושה. חזקיהו ישן וריבונו של עולם עושה את כל המלאכה.
מסביר הרב ב"עין איה" על מסכת ברכות (סימן קמג) את דרשת הגמרא (י, ב) על הפסוק שאמר חזקיהו: "והטוב בעינך עשיתי" (ישעיהו לח, ג), מהו הטוב שעשה חזקיהו - שסמך גאולה לתפילה. מפרש הרב שיש כמה דרכים בגאולה: יש גאולה שהיא על ידי השתדלות שעליה חלה סייעתא דשמיא. כשעם ישראל נמצא ברמה של אמונה גבוהה מוטב שתהיה הגאולה בדרך הזאת של השתדלות כי אז ישראל רואים בכל פעולה שהם עושים סייעתא דשמיא, את יד ד' המלווה אותם ונמשכת בכל הפעולות שהם עושים, וזו הכרה ביד ד' הגדולה יותר מאשר בנס שקורה באופן חד פעמי, כי רואים את ההנהגה האלוקית פועלת איתם בכל מעשיהם. אבל כשישראל לא נמצאים ברמה כזאת, ואם הם יעשו הם יחשבו שההצלחה באה מהם ולא מריבונו של עולם, אז צריכה להיות הגאולה באופן אחר, באופן נסי שיראו כולם את יד ד'. חזקיהו היה בנו של אחז. אחז הוריד את העם למדרגה נמוכה של ריחוק מאמונה, לכן חזקיהו ראה צורך לבקש שהגאולה תהיה באופן נסי בלי שום מאמץ מצד האדם, שריבונו של עולם יגאל את ישראל מאשור, וכך היה. וזה "הטוב בעינך עשיתי", שסמך גאולה לתפילה, כלומר שעשה שהגאולה תהיה בצורה שנכרת בה יד ד' בהתאם לצורך הזה של אותו הדור.
בדור שלנו מה נבקש - כל אחד מארבעת המלכים ביקש בקשה אחרת, כל אחד לפי עניינו. ומה אנחנו נבקש - האם אנחנו ממשיכים את הדרך של דוד? אולי של אסא? אולי של יהושפט, אולי של חזקיהו? (עיין בזהר פרשת מקץ קצח, ב שאומר שמדרגת דוד גדולה מכולם, וכל אחד הייתה מדרגתו פחותה מדוד כי פחדו מהתמודדות מפני העבירות). "ואנחנו לא נדע מה נעשה". אנשי האמונה הגדולים אומרים שצריך לבקש אמונה בדרך הטבעית, בדרך ההשתדלות. אבל אולי לאנשים הרחוקים דרושה הופעה אלוקית ניסית מיוחדת במינה. כשאני מתבונן במצב, מצד אחד יש תחושה של ייאוש מצד המהלכים המדיניים והנסיגות והחשש מכל ההסכמים, תחושה של חוסר ביטחון אם בכלל אפשר לעצור את התהליך, ומה אפשר לעשות, תחושה של לאות. אבל מצד שני, יש לי תחושה של ביטחון שריבונו של עולם מנהל את העניינים לבדו. אל תעזרו לי, לא צריך לעזור לי, אל תחששו לרמת הגולן, אסתדר לבד. אמנם יש כאלה שחושבים שבגלל ההתאמצות שלנו התוצאות הטובות באות, אבל הקב"ה מביא את התוצאות הללו ממקומות אחרים. אמנם לא בטוח שאפשר לסמוך על התחושה הזאת ולא לעשות, אבל מצד שני צריך לפתח מידה של ביטחון שריבונו של עולם לא עזב את ישראל והוא מוביל אותנו. אם הגענו עד הלום אין כל ספק שנמשיך הלאה במהלכי הגאולה ונמשיך ונעלה מעלה מעלה. מהלכי הגאולה לא יעצרו. כל העיכובים הנראים על פני השטח, הם לא אמתיים, מתחת לפני השטח אנחנו כל הזמן הולכים ומתעלים.
תפקידנו: לסמוך גאולה לתפילה
מפרש רבינו יונה (ברכות ב, ב דפי הרי"ף, ד"ה איזהו) את המעלה שיש בסמיכת גאולה לתפילה:
מפני שהקב"ה כשגאלנו והוציאנו ממצרים היה להיותנו לו לעבדים... ובברכת גאל ישראל מזכיר בה החסד שעשה עמנו הבורא, והתפילה היא עבודה... וכשהוא מזכיר יציאת מצרים ומתפלל מיד, מראה שכמו שהעבד שקונה אותו רבו חייב לעשות מצוות רבו, כן הוא מכיר הטובה והגאולה שגאל אותו הבורא ושהוא עבדו ועובד אותו.
תפקידנו הוא "לסמוך גאולה לתפילה". להאיר את אור הגאולה באורה של האמונה. לראות שהגאולה היא מאת ד', לראות שמגמתה של הגאולה זה להאיר, לגלות את הכרת ד' בעולם. זאת נעשה באמונה ובביטחון. יש לסמיכות גאולה לתפילה משמעות שעניינה של הגאולה צמוד לתפילה. בתפילה מובעת המגמה הטובה השלמה, שבחו של ריבונו של עולם, כל הבקשות, כל הרצונות, כל השאיפות וכל התודה. וסמיכת גאולה לתפילה מראה שכל מגמת הגאולה היא השלמות של עבודת ד'. לסמוך גאולה לתפילה מורה שהתפילה נובעת מתוך השייכות שלנו אל הקב"ה, הוא הוציאנו ממצרים ומתוך כך כל הפניה אליו, לא רק במובן של חובה לקבל עלינו מצוותיו, אלא במובן הפנימי, שאנחנו שלו...
תחושה בריאה של גאולה
שהייתי תלמיד בישיבת "מרכז הרב", בכל שבת היה מגיע יהודי קצת מוזר לישיבה ומדבר דברי גנאי על המדינה ועל הציבור, אדם זה גם לא היה מקובל על הקיצוניים, היה משונה קצת. היה יושב שעות בבניין הישיבה ומדבר דברים נגד המדינה. הגיעו הדברים לאוזניו של הרב צבי יהודה ושלח את האיש שעוסק בניקיון בישיבה שיגרש אותו מהבניין. באמצע השבת בשעת המנוחה פתאום אנו שומעים צעקות איומות ונוראות מהרחוב. התעוררנו מהשינה ויצאנו החוצה לראות מה קרה. ראינו את היהודי שעבד בניקיון בישיבה, שבא מהונגריה ואיבד בשואה את משפחתו, עומד וצועק צעקות נוראות על האיש ההוא ואומר: הוא מדבר נגד המדינה, הוא רוצה לחזור להונגריה? הוא לא יודע מה היה שם! על מה הוא מדבר?! אני הייתי שם, אני יודע מה זה גלות, אני יודע מה הפירוש לבוא לארץ ישראל! הוא ביטא בצורה הבריאה, הפשוטה הטבעית ביותר מה ההבדל בין גלות לגאולה. המשיך וצעק צעקות איומות ונוראות: איך יתכן, איך אתה מדבר כאלה דברים! רץ אחריו לכל אורך הרחוב עד שהאיש ההוא ברח ונעלם.
בשנים הראשונות בישיבה היה התלבטות האם מותר להתגלח ביום העצמאות או אסור. אחד החברים הלך לשאול את הרב הרצוג וחזר ולא הסכים לומר מה הרב הרצוג אמר לו. כנראה שהרב הרצוג אמר לו: אני לא רוצה לפסוק לרבים אבל אני אומר לך באופן אישי. אמרו החברים: נראה מה הוא עושה ונדע מה הרב אמר. הלכו וראו שהוא מתגלח. אז החברים רצו בכל החדרים ואמרו: הרב הרצוג התיר להתגלח! והוא צועק אחריהם: חברים, אבל לא במכונה, אלא שיהיה בשינוי (במשחה)! לאחר מכן אנחנו מגיעים לישיבה לתפילת יום העצמאות ומוצאים כבר את הרב ליאור מסופר ומגולח. שאלנו אותו: את מי שאלת אם מותר להתגלח? אמר לנו: את מי צריך לשאול? אני לא מבין על מה אתם מדברים, אני הייתי בחוץ לארץ, אני יודע מה זו שואה, אני צריך לשאול האם מותר להתגלח או לא ביום העצמאות? זו תחושה בריאה של יהודי. עוד לפני שהיה גדול בתורה, הייתה לו את התחושה הטבעית שלו. גם אנו צריכים לא לאבד את הבריאות. היום הזה יום גדול, יום שבו יצאנו מעבדות לחרות, משעבוד לגאולה מגלות לארץ ישראל ועל זה אנו מודים לריבונו של עולם ואומרים: "זה היום עשה ד' נגילה ונשמחה בו", אנחנו סומכים גאולה לתפילה ומלאי תפילה לריבונו של עולם שיגאלנו בקרוב גאולה שלמה, ונזכה לראות בביאת משיח צדקנו ובבניין בית מקדשנו בקרוב במהרה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
