ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- שבת ומועדים
- עצמאות וגאולה שלמה
- תקופתנו בתהליך הגאולה
- ספריה
- מועדים
- לזמן הזה - יום העצמאות
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
"זה היום עשה ד' נגילה ונשמחה בו" (תהלים קיח, כד). ספר אורות של מרן הרב זצ"ל נכתב לפני מאה שנים. אורות ארץ ישראל, ישראל ותחייתו ואורות התחיה. כמה יהודים היו אז בארץ ישראל - שישים אלף, והיום כששה מיליון. פי מאה במאה שנים. מאז כתיבת ספר אורות ועד קום המדינה גדל הישוב פי עשר. משישים אלף לשש מאות אלף, ומאז קום המדינה ועד היום כעבור שישים ושלוש שנים עוד פי עשר. וכן ברוחניות. עד קום המדינה המצב הרוחני הדתי היה בתהליך של ירידה. ומאז קום המדינה נעצר תהליך הירידה בהדרגה. ומאז מלחמת ששה הימים החל תהליך של חזרה בתשובה. לאמור יש קשר בין תהליך הגאולה הממשי, קיבוץ הגלויות ושחרור מעול הגויים בהקמת המדינה, ובין הגאולה הרוחנית - התשובה אל ד' ותורתו.
חרות גשמית וקבלת תורה
כך היה בגאולתנו הראשונה. יצאנו ממצרים והשתחררנו מעול הגויים לחרות גשמית ומתוך כך קבלנו עול מלכות שמים בסיני. כך גם אנו אומרים בסדר התפילה בברכת "מקבץ נדחי עמו ישראל". אנו פותחים "תקע בשופר גדול לחירותנו ושא נס לקבץ גלויותינו", כלומר, תחילה חירות - "תקע בשופר גדול לחירותנו", ואחר כך לאחר השחרור, הקריאה והבקשה היא לכיוון לדרך החדשה - שא נס לקבץ גלויותינו", הרמת הדגל והצבת המטרה שסביבה נתקבץ. והתפילה התקבלה ומתקבלת בפועל. בתחילה החל תהליך השחרור בתוך ארצות הגולה, תהליך של חופש, דמוקרטיה ושוויון זכויות, אחר כך התעוררה השאיפה לארץ ישראל, ואחר כך באה הרמת הדגל, השאיפה לקיבוץ גלויות. ואמנם שלב הביניים בין השחרור והחופש לבין הרמת הדגל החדש-ישן יש בו סיכון רב: סכנת התבוללות ופניה לשדות זרים, אך כך סדרו של עולם: אי אפשר לכוון למטרה חדשה כל עוד לא משוחררים מעול, כל עוד משועבדים. מרן הרב עומד על כך באורות הקודש (מוסר הקודש, כח):
ישראל נתנשאו לחירות ביציאת מצרים. זאת היא חירות עליונה, שחרור הרצון, חופש האופי... עד שבאה התכונה העליונה מכל שאיפה שבחירות, שהיא היא המבוטאה בהעבדות האלהית של ד' אלהי ישראל, עבדי הם אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים, לא ימכרו ממכרת עבד. המצה היא לחם עוני ולחם חירות... ורז עולם הוא שיש בסגולת המצה, לתן כח חפשי בחירות הקודש. וכשהוא בא בפרק זה, שהנשמה הכללית והאישית שבה עוד הפעם להתחדש, כל נקודה ונקודה מעצמיות חייה אין שיעור לערכה, החמץ עושה כח צביוני מיוחד, משולל כבר החופש הגמור, והאוכל חמץ בזה הפרק של התחדשות נשמתו ונשמת כנסת ישראל נוטל הוא חייו מהעולם.
חירות משמעותה שחרור מכבלים גשמיים ורוחניים, חופש הרצון וחופש האופי. חופש המאפשר לגלות את האופי העצמי הטבעי היסודי שהוא באמת הרצון לעבוד את ד' אלוקי ישראל. באותה שעה של התחדשות צריכים להיות משוחררים מכל נטייה משעבדת ולכן מוטל עלינו איסור אכילת החמץ. ומדברי הרב לזמננו. בתקופה של שחרור, של חופש מעול גויים וחופש אישי מעול מחויבות לחברה, מרחפת סכנה של השפעות זרות, נטיות משעבדות. וצריך זהירות מיוחדת כמו מחמץ. ואולם יש להבין שמגמת החופש בכללה היא מגמה חיובית וככל שהחופש יותר אמתי החירות יותר שלמה, האדם נעשה יותר פתוח ומשוחרר והוא מתקרב יותר אל הפנימיות שלו ואל הסגולה שלו, הוא מתקרב לאמונתו ולאלוקיו אלוקי ישראל. אמנם כאמור בדרך הגדולה לחירות עולם, לעבדות ד', יש שסוטים מהדרך, ויש נפילות יש שבושים. אך זה הסדר זו הדרך העולה למעלה. זכינו בהקמת המדינה לשחרור מעול גויים ולשחרור ארץ ישראל מעול שלטון זר. וזה מביא אותנו לקבלת עול מלכות שמים. זה התהליך שאנו נמצאים בו.
גאולה כאשר לא ראויים לה
יש אומרים שאילו המהלך היה נעשה על ידי אנשי תורה ומתוך תורה, אזי הוא היה מהלך אלוקי תורני של גאולה והיה מקום להודות עליו. אך איך יכול להיות שמהלך שמובילים אותו אנשים רחוקים מתורה יהיה מהלך אלוקי. תשובה לדברים אלו נוכל למצוא בדברי ה"אלשיך" על הגדה של פסח (פירוש להגדה; שמות יג, א). על שאלת החכם "מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צווה ד' אלוקינו אתכם", יש לשאול: למה בשאלתו החכם מוציא את עצמו מהכלל ואומר: "אתכם" ולא "אותנו"?
משיב ה"אלשיך", שהבן החכם שואל "אתכם" - את יורשי הארץ, מדוע עושים זכר ליציאת מצרים ולא לכיבוש הארץ, והרי כיבוש הארץ גדול מיציאת מצרים, שביציאת מצרים נשארו המצרים בארצם ואילו בארץ הושמדו ל"א מלכים ולא נשארה כל נשמה, מלבד מה שלקחנו מהם ערים גדולות וטובות ובתים מלאים כל טוב. ואם אנו זוכרים את יציאת מצרים מדוע לא מזכירים דבר גדול כמו כיבוש הארץ?! על שאלתו באה התשובה: "עבדים היינו לפרעה במצרים" והכוונה שהיה הבדל בין בואנו לארץ ישראל לבין יציאת מצרים. שכן כשבאנו לארץ לאחר ארבעים שנות לימוד תורה במדבר, לאחר שצברנו זכויות, אפשר יותר להבין שהטיב ד' לנו. אך החידוש והפלא הוא ביציאת מצרים שאף על פי שישראל עבדו עבודה זרה במצרים והיו עבדים לפרעה בגוף ובנפש ולא לד', וכשיצאו ממצרים לא היו להם זכויות כלל, והיה צריך להתגבר על המניעות וקטרוגי המלאכים "הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה" (ע"פ שמות רבה כא, ז; זהר תרומה קע ע"ב), ועם זאת הוציאנו ד' אלוקינו משם. כלומר ביציאת מצרים נראתה יד ד' הגדולה עלינו לטובה, יותר מאשר בכניסה לארץ ישראל. ומכאן לענייננו, אם חייבים להודות לד' כאשר ישראל ראויים, על אחת כמה וכמה יש להודות לד' כאשר הוא מושיע אותנו כאשר בראשינו עומדים אנשים שנראים כלא ראויים הרחוקים מתורה.
גדולת בנין הארץ בפועל
אמרו חכמים:
תנא דבי אליהו: פעם אחת הייתי יושב בבית המדרש בירושלים לפני חכמים. אמרתי להם: רבותי מה נשתנה עמרי... מכל המלכים שהיו לפניו שלא הושיבו מלך בן מלך עד שבא עמרי והושיבו לו שלשה מלכים על כסאו. אמרו לי לא שמענו. אמרתי להם רבותי על שהותיר עיר גדולה בישראל (ילקוט מלכים, רמז רז).
על עמרי נאמר: "ויעשה עמרי הרע בעיני ד' וירע מכל אשר לפניו" (מלכים א טז, כה) ואף על פי כן זכה שישבו על כסאו שלושה מלכים, מפני שבנה עיר בישראל. ר' יוסף ענגיל מסביר מדוע היה שכרו של עמרי דווקא מלכות, כי ארץ ישראל היא בספירת מלכות דלמעלה, ויען שהוא תיקן בחינת מלכות שהוסיף עיר בארץ ישראל על כן זכה למלכות דווקא (מובא ב"אם הבנים שמחה", מהדורת תשנ"ח, עמ' סא). ועל פי זה אומר בעל "אם הבנים שמחה" (שם):
האיש הפשוט הזה שבונה את הארץ בלי שום כוונה לשמים רק לטובתו, עושה בזה תיקון יותר גדול בעולמות עליונים ממה שעושה איזה צדיק, יהיה אפילו גדול שבצדיקים, עם התיקון חצות שלו בבכיות וקינות על השכינה והגלות, שבודאי עושה בזה תיקון גדול, אבל עם כל התיקון שעושה לא הגיע לתיקון שגורם איש הפשוט במעשה ידיו במה שנבנה בפועל, אף בלי שום כוונה לשם שמים... על כן דברי המה ברורים ואמתיים ולא יחלוק על זה אלא מי שחולק על האמת.
בניין הארץ וקיבוץ גלויות הוא קידוש ד', ככתוב מפורש ביחזקאל (לו) המתאר את הגלות כחילול ד', וחזרה לארץ היא ביטול חילול ד' וקידוש ד'. ובחילול ד' נאמר: אחד שוגג ואחד מזיד (אבות ד, ד) וכן יש לומר בקידוש ד': אחד שוגג ואחד מזיד בקידוש ד'.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.














