ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- מעיינותיך
- תמוז
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
רבי שלמה זלמן אוירבך (תמוז ה'תר"ע – אדר א' ה'תשנ"ה) היה ראש ישיבת קול תורה, מחשובי פוסקי ההלכה בדורות האחרונים.
גר כל חייו בשכונת שערי חסד בירושלים. היה מפורסם ברגישותו המופלאה כלפי הזולת ובמאור פניו כלפי כל מי שפגש בו. למרות שהוצעו לו תפקידי רבנות כמו רבנות העיר ירושלים, הגרש"ז לא הסכים מעולם לשאת במשרה רבנית נוספת. הפך במהרה לסמכות הלכתית המקובלת על כלל שומרי המצוות בישראל ובחו"ל.
רבי יצחק הוטנר
רבי יצחק הוטנר (אדר ה'תרס"ו - כסלו ה'תשמ"א), הידוע גם בכינוי ה"פחד יצחק" על שם ספרו, היה ראש ישיבת רבינו חיים ברלין בברוקלין, ומחשובי המנהיגים היהודיים ביהדות ארצות הברית בתקופה שלאחר המלחמה.
נולד בעיר ורשה שבפולין, ולמד בצעירותו בישיבת סלבודקה שבעיר קובנה בליטא. כבר שם הוכר כ"עילוי", ובתרפ"ה נשלח לחזק את הישיבה אשר הוקמה בארץ ישראל, בעיר חברון. בחורף תרפ"ט (חודשים מספר לפני הטבח בחברון), חזר לורשה, ועבר לזמן קצר ללמוד פילוסופיה באוניברסיטת ברלין, ושם הכיר לראשונה את הרבי.
מאז היה לרב הוטנר קשר רב שנים עם הרבי, במהלכן התכתבו הרבה בעומקי תורה, נגלה ופנימיות.
להלן צילום מכתב הרבי ותגובתו של הרב הוטנר:
רבי יצחק יעקב ווייס
רבי יצחק יעקב וייס (אדר א' ה'תרס"ב – סיוון ה'תשמ"ט), היה מחשובי הפוסקים בדור האחרון, והוא מכונה על-שם השו"ת שכתב – שו"ת "מנחת-יצחק". לפני מלחמת העולם השנייה שימש כאב"ד של העיר גרוסוורדין. לאחר מכן שימש גאב"ד מנצ'סטר עשרים ושתים שנה. בשנת תש"ל התמנה לראב"ד העדה החרדית – אולם השפעתו הייתה ניכרת בכל תפוצות עם ישראל.
הרבה להתכתב עם הרבי בהלכה, והדברים באים לביטוי בשו"ת מנחת יצחק בכמה וכמה מקומות.
להלן ברכתו לרגל יום הולדתו של הרבי, ואחת מההקדשות על ספר ששלח לרבי כתשורה.
רבי עובדיה יוסף
רבי עובדיה יוסף (תשרי ה'תרפ"א – חשוון ה'תשע"ד) היה גדול הפוסקים הספרדיים בדורות האחרונים, ונשיאה ומנהיגה הרוחני של מועצת חכמי התורה.
להלן צילום מאחת ההקדשות על ספר ששלח לרבי כתשורה.
רבי משה צבי נריה
רבי משה צבי נריה (מנקין; שבט ה'תרע"ג – כסלו ה'תשנ"ו) היה רב, מחנך ומנהיג רוחני, שבאמצעות מרכז ישיבות בני עקיבא שייסד, החזיק וקירב אלפי בני נוער
קיים קשר מכתבים הדוק עם הרבי, נפגש עמו מספר פעמים והשתתף בהתוועדויותיו.
להלן צילום ברכת הרב ששלח לרגל יום הולדתו של הרבי:
רבי יוסף-דב הלוי סולובייצ'יק
רבי יוסף-דב הלוי סולובייצ'יק (אדר ה'תרס"ג – ניסן ה'תשנ"ג), היה מגדולי הרבנים והמנהיגים של יהדות ארצות הברית בתקופה שלאחר המלחמה.
כבר מימי עלומיו ניכרו בו כישרונות עצומים. בעל "דבר אברהם" רבי אברהם דובער שפירא זצ"ל כתב עליו עוד כשהיה צעיר לימים: "כוכב גדול ומזהיר כצאת השמש בגבורתו...", ואביו רבי משה מעיד עליו: "עוד מילדותו הראה לבעל כשרון עצום... וא"א מו"ר הגאון החסיד רבן של ישראל [רבי חיים] זצ"ל ניבא עליו כי לגדולות נוצר... יודע הוא כל התורה כולה... בור סיד שאינו מאבד טיפה... ויראתו קודמת לחכמתו".
עדות מעניינת ביותר לקשר המיוחד בינו ובין הרבי, אנו שומעים מדברי אדמו"ר הריי"צ: "אודות הרה"ג הרי"ד שי' במהותו העצמי – הנני יודעו ומכירו זה שנים רבות, עוד בהיותו בברלין. וחתני הרב הגאון האמיתי הרה"ח איש אשכולות מוה"ר מנחם מענדיל שליט"א שניאורסאהן סיפר לי הרבה אודות גודל מעלותיו בלימוד ומרץ…" (אגרות קודש אדמו"ר מוהריי"צ, ח"ה, עמ' שסח).
בי' שבט תש"מ, השתתף הגרי"ד בהתוועדות שערך הרבי לרגל יום ההילולא השלושים של הרבי הריי"צ.
לאחרונה אף התפרסם צילום ממכתב שכתבו לרבי כמה תלמידי הגרי"ד, שביקשו לערוך ספר מאמרים לכבודו. בין היתר הם כתבו כך: "יודעים אנו כמה הדוקים הם קשרי הידידות ההוקרה וההערצה ההדדית" שבין הרבי לגרי"ד. על כך העיר הרבי: "הרבה יותר מאשר יודעים"!
רבי משה פיינשטיין
רבי משה פיינשטיין (אדר ה'תרנ"ה – אדר ב' ה'תשמ"ו), היה נשיא 'אגודת הרבנים בארצות הברית וקנדה', יושב ראש 'מועצת גדולי התורה בארצות הברית' ומגדולי הפוסקים בדורו.
לרב פיינשטיין היה קשר הדוק ביותר עם הרבי. אחת האנקדוטות המעניינות קשורה דווקא להנהגתו האישית של הרב פיינשטיין. באחת ההזדמנויות דיבר הרבי על כך שראוי שכל נער מגיל בר-מצווה יתחיל להניח גם תפילין של רבינו תם. הרב צבי הירש שפריצר, שהיה לו קשר עם הרב פיינשטיין, החליט לגשת אליו ולדבר עמו בנושא. הרב פיינשטיין התעניין בדברי הרבי, וציין שאכן עד גיל שמונה עשרה הוא הניח תפילין דרבינו-תם ומסיבות שונות הפסיק להניחן. כעת, לאחר ששמע את דברי הרבי, מעוניין הוא להתחיל להניחן שוב – אך ברצונו שהרבי יבחר את הסופר שיכתוב את התפילין ושיהיה בכתב ה"בית יוסף". הרב שפריצר הודיע על כל העניין לרבי. כששמע על כך הרבי, ביקש ממזכירו, הרב חיים חודקוב, להודיע לרב פיינשטיין שהסופר ר' אליעזר זירקינד יטפל בעניין, ולעדכן אותו בכל תהליך כתיבת התפילין ועשיית ה'בתים' שייעשו כפי שביעות רצונו של הגאון. כשעדכנו את הרב פיינשטיין כי הרבי מצא סופר שיכתוב עבורו במיוחד את התפילין, שלח לרבי את המכתב הבא (אגרות-משה, כרך ד, סימן ט):
"בע"ה עש"ק שקלים תש"מ
מע"כ הוד כ"ק הגאון הצדיק מוהרמ"מ שליט"א שניאורסון האדמו"ר מליובאוויטש,
שלום וברכה לעולם.
כאשר הודיעו לי בדבר שהוד כ"ק גאונו מתעניין בדבר קיום מצוות תפילין אליבא דר"ת... ועתה כאשר הודיעו לי בשם כ"ק הוד גאונו שליט"א שיש סופר מובהק אצלו שנכון לשולחו אליי ולצוותו שיכתוב עבורי פרשיות דתפילין דר"ת כרצוני, הוא דבר גדול מאוד... והנני גומר בברכה שנזכה בקרוב לביאת הגואל אשר מצפים אנחנו תמיד.
מוקירו מאוד, משה פיינשטיין".
בשנת תשמ"ב יצא לאור קובץ חידושי תורה: "ויהי בישורון מלך", לכבוד יום הולדתו השמונים של הרבי. הרב פיינשטיין השתתף בכתיבת מאמר תורני, וכהקדמה כתב את הדברים האישיים הבאים:
"בקשר לידידי וחביבי מעלת הוד כבוד קדושת הגאון הצדיק האדמו"ר מנחם מענדל שליט"א שניאורסאהן מליובאוויטש, הנה ידוע בעולם אודות גאונותו בתורה ואיך שהוא באמת מתעסק גדול בתורה בגאון, שהוא עובד תמיד בתורה ושהוא באמת בעל תורה... במשך השנים שאני מכיר את האדמו"ר שליט"א, שהקשר בינינו היה בידידות גדולה, היה לי כמה הזדמנויות להשתעשע עמו בענינים מסובכים בין בתורת הנגלה ובין בתורת הנסתר, ותמיד החשבתיו כרום גדולתו וגאונותו... שקידש עצמו להכנס ראשו ורובו להרביץ תורה בכל העולם, בקטנים ובגדולים בכלל ישראל ביחד, ובאמת מתעסק בגאונות בענין של הרבצת תורה. וניכר שכל עבודתו הוא בזה... בכל פעולותיו המרובים, הציבוריים והאישיים. וזה רציתי להזכיר שזה באמת השבח הכי גדול, והוא השבח שהיה לכל גדולי עולם במשך כל השנים, שהיו בעיקר בתורה... לפיכך אני משתתף בשמחה להענין שנתקבל בעולם כולו, שיש שמחה גדולה שהשי"ת האריך ימיו לשנת השמונים. ואין מספיק סתם לברכו לאריכות ימים ושנים, שהיום לא מספיק ברכה זו, שמקוים שמלך המשיח יבוא מיד ובקרוב, ויזכה אז האדמו"ר שליט"א לעבוד לעולם ועד בתורה וביראת שמים... ונברך שיזכה ידידי אדמו"ר שליט"א לאריכות זה, ושיזכו כל כלל ישראל לגאולה השלימה בקרוב מיד ביחד עם האדמו"ר שליט"א".
הרב פיינשטיין היה נוהג לשלוח לרבי כל ספר שהוציא לאור עם הקדשה בכתיבת ידו. הנה צילום של שתיים מהן:
רבי נחום פרצוביץ'
רבי נחום פרצוביץ' (מכונה ר' נחום; אדר ה'תרפ"ג - חשוון ה'תשמ"ז) היה ראש ישיבת מיר. נולד בטרוק לרבי אריה צבי פרצוביץ, שהיה נכדו של הרב שלמה הכהן מווילנה, בעל ה"חשק שלמה". למד תורה מפי רבותיו רבי ברוך בער לייבוביץ ורבי אלחנן וסרמן. בתקופת השואה שהה יחד עם תלמידי ישיבת מיר בשנחאי שבסין. היה מכונה בישיבה "נחום טרוקר" על שם מקום לידתו. נישא לבתו של הרב חיים שמואלביץ ראש ישיבת מיר. משנת תשכ"ה החל לכהן כראש ישיבת מיר. במשך השנים העמיד תלמידים רבים, מהם רבנים וראשי ישיבות בארץ ובעולם.
הרב פרצוביץ' היה מיודד מאוד עם הרבי. בשנת תשל"א השתתף הרב פרצוביץ' בהתוועדות של הרבי וכן נכנס ל'יחידות' יחד עם רעייתו, שהייתה אז מנהלת "בית יעקב" בירושלים. במהלך ה'יחידות' שוחחו בעניינים תורניים ובענייני עבודת ה'. בין הדברים סיפר לרבי שאדמו"ר הריי"צ התארח לפני כארבעים שנה בבית אביו, שהיה רב בעיירה טרוקי בליטא, והוא זוכר שאת אדמו"ר הריי"צ ליוו שני אברכים. הרבי חייך ונענה, שאחד מן המלווים היה הוא, והשני היה הרב שניאור זלמן גוראריה.
את המכתב שלפנינו, שלח הרב פרצוביץ' אל הרבי לקראת יום הולדתו, ביום י"א בניסן תשל"ב:
רבי יהודה צדקה
רבי יהודה יהושע חיים צַדְקָה (שבט ה'תר"ע – חשוון ה'תשנ"ב) היה ראש ישיבת פורת יוסף, מגדולי הרבנים הספרדיים, ממייסדיה של רשת מעיין החינוך התורני, ומראשי הנהגת הציבור הספרדי.
רבי חיים צימרמן
רבי אהרן חיים הלוי צימרמן (ה'תרע"ד - אדר ב' ה'תשנ"ה) היה ראש ישיבה בארצות הברית שנודע בקרב תלמידי-חכמים כיחיד סגולה בגאוניותו. מחבר הספר "אגן הסהר" שנחשב ליצירת מופת של גאוניות.
הרב צימרמן היה אחיינו של רבי ברוך בער לייבוביץ, ראש ישיבת כנסת בית יצחק בקמניץ, ואצלו גם למד תורה. לאחר מכן למד אצל רבי משה הלוי סולובייצ'יק בארצות הברית. בגיל 24 היה לצעיר הרבנים החברים בהסתדרות הרבנים של אמריקה. כיהן במשך שנים רבות כראש ישיבת בית מדרש לתורה בסקוקי שבשיקגו וכן כראש ישיבה בניו יורק בישיבת "יבנה" ובישיבת "תבונה".
להלן צילומי הקדשות ומכתב ששלח לרבי.
רבי יוסף קאפח
רבי יוסף קאפח (כסלו ה'תרע"ח – תמוז ה'תש"ס) היה מגדולי הפסוקים התימניים וחבר בית הדין הרבני הגדול. מתרגם, מהדיר ומפרש כתבי הרמב"ם ועשרות ספרים של ראשוני ספרד, בעל השפעה רבה על קהילות יהודי תימן בארץ ישראל.
רבי מנשה קליין
רבי מנשה קליין (כינה עצמו: מנשה הקטן; ניסן ה'תרפ"ג – אלול ה'תשע"א) היה מגדולי הפוסקים בארצות הברית, אב"ד אונגוואר וראש ישיבת בית שערים בברוקלין, ולאחר מכן בארץ-ישראל. התפרסם בשל סדרת ספרי השו"ת שלו: "משנה הלכות".
הרב קליין עמד בקשר ארוך שנים וקרוב מאוד עם הרבי. הרב קליין אף הרבה להתכתב עמו בנושאים תורניים, וחלקים מהתכתבות זו ראו אור בספרו "משנה הלכות".
לפנינו נוסח ההקדשה שכתב על הספר שהעניק במתנה לרבי בשנת תשמ"ח: "הרי זה בכי יותן, מתנת אהבה לידיד עוז וידיד נפש וידיד נפש-כל-חי, הרב הגאון הצדיק אספקלריה המאירה, פאר הדור והדרו, לוחם מלחמות ה', נשיא א-ל בתוככי ישראל, הלא הוא כבוד קדושת מורנו ורבינו הרב רבי מנחם מענדל שניאורסאהן שליט"א, כבוד קדושת אדמו"ר מליובאוויטש, עד ביאת גואל צדק אמן. מאת ידיד נפשו קשור באהבתו, המעתיר לאריכות ימיו ושנותיו עדי יבוא ינון ולו יקהת עמים, בישועת ה' כהרף עין. בלב ונפש, מנשה בן רחל לאה".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
