ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- מעיינותיך
- תמוז
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
הרב שמחה עלברג זצ"ל
יו"ר אגודת הרבנים בארצות הברית
מה מייצג את הנהגתו המופלאה של כ"ק אדמו״ר מליובאוויטש זצוק"ל? בכדי להשיב על שאלה זו, די בשתי מלים, המלאות וגדושות להט ודינאמיקה. די אפילו בביטוי אחד, האוצר בתוכו עוצמה מטאפיסית אדירה, והוא שיכול לציין ולהגדיר בדיוק את הכוח הפנימי של ליובאוויטש בהנהגתו של הרבי: מסירות-נפש.
מסירות-נפש במשמעותה העמוקה ובתפיסתה המקורית, מהווה אחד מן המושגים המקודשים ביותר של היהדות. אחד היסודות האיתנים ביותר שהיהדות נבנית עליו, מאז קיומו של עם ישראל ועלותו לבימת האנושות ועד היום הזה, הוא מסירות-נפש. דוגמה עצמית במדריגה גבוהה.
ויחד עם זאת, הנכונות המלאה להקריב את הקרבנות הגדולים ביותר למען אידיאלים קדושים, להתרומם לגבהים הרוחניים הרמים ביותר עד לחידלון פיסי – הם אכן תופעה נדירה.
אבל בכל זאת ישנם בכל דור כמה יחידים יוצאים מן הכלל, החיים באופן מרומם יותר מעל לסביבתם, כאלה שפועלים בחייהם היומיים בכוח העל-טבעי של מסירות-נפש. הרבי יכול לשמש דוגמה אידיאלית ליהודים הגדולים של מסירות-נפש בכל הדורות. הוא משמש הוכחה מופתית איזה עולמות גדולים וכבירים ניתן ליצור בכוח מסירות-נפש ללא שיור.
הוויתור על ה"עולם הבא"
מהו המובן העמוק ביותר של אידיאת מסירות-הנפש? אילו ביטאה אידיאה זו רק ייסורי-גוף, עינויי-תופת, סבל וכאב בכל האיברים עד לרגעים האחרונים של הגסיסה, שמביאה למוות של קדוש-השם; אילו ביטאה מסירות-נפש נכונות לתת יריקה, בכל מלוא ההכרה, על כל העולם הזה עם כל הבליו, להיפרד בשמחת-לב מכל המולת-החיים שלו; אילו היתה זו המשמעות של מסירות-נפש, כי אז גם כוח נעלה זה היה מביא את האדם למדריגת בריה שלמעלה-מן-הטבע, המסוגלת להתרומם לגבהים על-טבעיים: ללכת על מוקדי קידוש-השם.
אבל האידיאה של מסירות-נפש היא עוד הרבה יותר עמוקה. בעומקה היא אינה עומדת על מסירת הגוף, לוותר על הקיום הגופני, אלא על "מסירות-נפש", להיות נכון לתת למען כבוד השם יתברך את קנין הנפש, את הנשמה. להיות מוכן למען כבוד שמים לאבד את חלקו לעולם הבא. כה נעלה ונשגב הוא המושג של מסירות-נפש.
כותב רבי צדוק הכהן: ״אברהם אבינו השליך עצמו לכבשן האש אף שיאבד עולמו, חס ושלום, מכל מקום מרוב אהבתו להשם מסר גם נפשו וחלקו לעולם הבא כדי שיקדש שם שמים״ (״פרי צדיק״, פסח).
"וירד משה מן ההר אל העם" (יתרו יט, יד), "מלמד שלא היה משה פונה לעסקיו ולא היה יורד לביתו אלא מן ההר אל העם" (רש״י ומכילתא, שם). הוא עזב אה כל ענייניו האישיים והלך ישר אל העם.
ועולה השאלה: וכי מה היו עסקיו? והלא כל עסקיו, מטבע הדברים, לא היו אלא תורה, יראה, צדקה וחסד. וזה היה תוכן החיים של משה רבינו: תורה. ואם כן מה היו העסקים שבהם התעסק? כותב ה׳שם משמואל״ (ויקרא), כי עסקי משה אכן היו עשיית מצוות ותורה במעלה הגבוהה ביותר. אבל משה מסר את עצמו וויתר על עסקי עולם הבא שלו והלך מיד לבדוק למה זקוק כלל ישראל, וזו משמעות מסירות-נפש למען יהודים. לוותר על עולם הבא לטובת כלל ישראל.
הרבי התברך בכוח בלתי-מוגבל של מסירות-נפש, ומכאן הצלחתו בבניית משכנות לתורה ויהדות בהרבה פינות נידחות בכל מדבריות העולם הגדול.
מנהיג ישראל במובן ההיסטורי
הרבי מליובאוויטש זצוק"ל, יכול בצדק להיקרא מנהיג ישראל במובן היסטורי, מנהיג שבמעשיו הגדושים מסירות-נפש הוא מזכיר לנו את הדמויות הקמאיות של מנהיגי ישראל שהקריבו את הכול, את עולם-הזה כמו את עולם-הבא שלהם, כדי להציל את כלל ישראל ולהרימו לגבהים הנשגבים ביותר.
מנהיג מוכרח שיהיה מבורך בהרבה מעלות. אדם שה"אני" האישי שלו חדל מלהתקיים לחלוטין. אדם שמלבד את עצמו, אין הוא שוכח אף יהודי אחד. אדם שמוכן למידה הגדולה ביותר של מסירות-נפש, והעיקר להציל הודות לכך נשמה יהודית אחת ויחידה, ובוודאי שהוא מוכן לוותר על כל שיור של "אני" שלו לטובת כלל ישראל, כפי שעשו זאת מנהיגינו הגדולים בכל הדורות, מאז משה רבינו ועד לאחרוני מנהיגי ישראל לפני החורבן הגדול. מנהיג הוא זה שבונה תורה לכלל ישראל. מנהיג הוא שדואג למען כלל ישראל, וזה עצמו תורה במשמעות הנעלה ביותר.
מעלתו העיקרית של מנהיג ישראל, בהתגלמות המושלמת, מעלה שבאה לידי ביטוי במאורעות רגילים ולא רגילים, מעלה שקובעת ומעצבת את האישיות של הנושא בה, הרי זו המעלה שלא לפחד. לא להיות מושפע מן הפחד בשום מצב. הפחד עלול לגרום אלם, לשתק ולקטוע כל יוזמה וכל פעולה. פחד יוצר מחיצה של ברזל, הוא מסנוור ועלול להפוך את האדם חסר אונים וליטול ממנו כל יכולת של עשייה.
מנהיג, נשיא בישראל, אסור לו לירא מאף אחד, מלבד מהשם יתברך. אסור לא לחשוש כי דעתו או גישתו, יהיו נועזות ככל שיהיו, יגרמו אי-שביעות רצון ויגרמו להתפרצות וולקאנית של תגובות. אופיו חייב להיות נחוש כדי שלא להיכנע לשום לחץ, יהיה מצד מי שלא יהיה. ואם הוא רך וגמיש במידה שיהיה מושפע מדעות מנוגדות, מאבד הוא בכך את כוח הנהגתו וכתר המלכות שלו מתכהה.
כוחות על-טבעיים
לעיתים קרובות אנו עומדים משתאים נפעמים לנוכח העבודה הגדולה והכבירה שהרבי העמיס על כתפיו. לעיתים קרובות אנו עומדים מתפעלים איך מסוגל איש אחד לחולל מהפכה כה גדולה – ללא אח ורע – במהלך-המחשבה של המונים יהודיים. לעיתים קרובות אנו נדהמים לנוכח מבטו המרחיק-ראות, כוחותיו הרוחניים ומעין רעיונותיו השופע ומסעיר.
ואנו שואלים: איך יכול אדם אחד להגשים מספר כה רב של רעיונות שכל מטרתם לבנות מחדש את העולם היהודי שנחרב ולהשיב לו את צורתו ההיסטורית העתיקה? מנין גבורת-קודש כזו שיוכל לשאת בעול כה כבד, לשאת בייסורים ולגלות דאגה לחלק גדול של כלל ישראל. והתשובה היא: "יחד לב וגל אבן מפי באר מים״ (פיוט לתפילת גשם). והתורה כתבה: "ויגש יעקב ויגל את האבן מעל פי הבאר״ (ויצא כט, י)״ ורש״י מציין: "כאדם המעביר את הפקק מעל פי הצלוחית״.
מנין היו ליעקב כוחות פיזיים כאלה, שיוכל לגול אבן כה גדולה וכבדה? אומרים בעלי המוסר, כי זהו בדיוק כמו בשעת שריפה. לאדם יש אמנם כוחות פיזיים מוגבלים. הוא יכול להרים משא במשקל מסוים, לרוץ מרחק מסוים. אבל שונה הדבר כאשר פורצת שריפה, שאז, כאשר הסכנה היא גדולה, הוא מקבל לפתע כוחות חזקים ומיוחדים, הוא מסוגל לשאת את המשא הכבד ביותר, הוא מסוגל לפתע לרוץ בלי נשימה למרחק של הרבה מילין, פי כמה וכמה יותר מאשר בזמנים רגילים. וכך הוא הדבר גם באשר לכוחות הרוחניים המתעוררים באדם במידה מוגברת לעת שסכנה מתרחשת (ראה שיחות הגרח״ש, פרשת וישלח).
הרבי הבחין כאשר סכנה ריחפה באוויר. סכנה לקיום התורה, סכנה ליתדות-אמת. ברגע כזה צומחים להם לפתע כוחות רוחניים מוגברים בקצב עצום. האדם מגלה אז בעצמו מאגרי כוחות על-טבעיים, יש לו הכוח לרוץ ולשאת במשא של כלל ישראל.
אצל הרבי ראינו דבר מופלא: מעולם לא ידע גבול וסוף. תמיד החזיק בבראשית. בהתחלה. בו ברגע שמסיימים פרויקט אחד, הורה לחסידיו להתכונן לעוד אחד. ברגע שבו מסיימים להגשים רעיון אחד, נולד רעיון חדש. אין עצירה. אין סיום לפרשה. מוטיב הבראשית פועל תמיד.
משה רבינו אמר בתפילת "ואתחנן": "אתה החילות להראות את עברך את גדלך ואת ידך החזקה״ (דברים ג, א). משה רבינו כבר הספיק עד אז לעשות הרבה מאוד למען כלל ישראל. הוציא אותם ממצרים. הוליכם למדבר סיני לקבלת התורה. נשאם כאומן את היונק. ולאחר שנים כה רבות של עבודת מסירות-נפש למען כלל ישראל, אומר משה: ״אתה החילות״. כלומר, לאחר כל המעשים והנשיאה בעול, עוד עומד משה רבנו במדריגת ״אתה החילות״, הכל היה אצלו בגדר התחלה.
ברור מאליו כי בכל האמור ציינתי רק כמה קווים הזורקים אור על האישיות המופלאה והנדירה של כ״ק אדמו"ר זצוק"ל. ועוד הרבה, הרבה מאוד, נחוץ לכתוב כדי להעמיד את התמונה הזו בשלימותה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
