ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- שבת ומועדים
- סוכות
- עניני החג
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
בעקבות האזכור של סוכת דוד, עולה השאלה, היכן היה בונה דוד המלך את סוכתו, כיצד הייתה נראית וכדומה. יש להרחיב את השאלה, ולתהות כיצד לא נזכרת סוכה אצל שלמה והמלכים אשר אחריו. האזכור היחיד על שלמה המלך מופיע בדברי הימים (ב' ח, יג), שם מסופר על הקורבנות שהועלו בשלושת הרגלים. רק בכתובים, בעזרא (ג, ד) ובנחמיה (פרק ח'), נזכר לראשונה שבני ישראל השבים מן הגולה, בראשית בניין בית שני, חגגו את חג הסוכות בישיבה בסוכות.
יתרה מזו. בנחמיה (פרק ח') מתוארת ההפתעה שהייתה לעם, ביום השני של חודש תשרי, כאשר עזרא הסופר קרא לפניהם את התורה: "וימצאו כתוב בתורה, אשר ציווה ה' ביד משה, אשר ישבו בני ישראל בסוכות בחג, בחדש השביעי". ובהמשך: "ויעשו כל הקהל השבים מן השבי סוכות, וישבו בסוכות, כי לא עשו מימי ישוע בן נון כן בני ישראל, עד היום ההוא. ותהי שמחה גדולה מאד". פשט הכתובים מצביע על כך שאכן בעת בית שני נתחדשה המצווה, ומאז בנו ישראל סוכות בחג וישבו בהן.
חכמים עמדו על הקושי שבדבר. במסכת ערכין (לב, ב) מביאה הגמרא את הפסוק בנחמיה, ותמהה על כך: אפשר בא דוד ולא עשו סוכות, עד שבא עזרא? ותשובת הגמרא: "אלא מקיש ביאתם בימי עזרא לביאתם בימי יהושע. מה ביאתם בימי יהושע מנו שמיטין ויובלות וקידשו בתי ערי חומה, אף ביאתן בימי עזרא - מנו שמיטין ויובלות וקידשו בתי ערי חומה".
תירוצם של רבותינו איננו מונע מאיתנו לבאר בהסבר נוסף.
איחוד מנהגים
אנו מוצאים שקיום התורה בזמן בית ראשון היה שונה מאוד הלכה למעשה מקיום התורה ומצוותיה בתקופת אנשי כנסת הגדולה והלאה. עדות לכך יש בדברי רב האי גאון, בעניין תקיעת שופר (הובאו דבריו ברא"ש על מסכת ר"ה, פרק ד' סימן י', ובר"ן דף י', א' מדפי הרי"ף).
לדברי רב האי גאון, היו מנהגים רבים בתקיעת שופר בראש השנה, ולא היו מחלוקות בדבר, מפני שכל אחד פירש כדרכו את הפסוק "יום תרועה", "וחכמים של הללו מודים הם כי שברים, תרועה הם, וחכמים של הללו מודים כי יבבות תרועה הם". מדבריו אנו למדים שלתורה שבכתב היו כמה פירושים, וחכמי הדורות ידעו לכוון את הפירוש לפי אמיתה של תורה המסורה לחכמים (כמובן שאין מדובר בפרשנות חופשית, אלא במסורות רחבות אשר נמסרו על ידי משה רבנו, וכל שבט או ציבור קיבל על עצמו נתיב מיוחד בתוך האורח הרחב שנמסר מסיני).
אנשי כנסת הגדולה, ובעקבותיהם חכמי ישראל בדורות התנאים, ואף האמוראים, צמצמו את דרך קיום המצוות כדי שכל ישראל יקיימו אותן באופן דומה. ניתן לומר שאף מצוות סוכה בדורות קדמונים נתקיימה באופנים שונים.
אף התנאים נחלקו מה היו הסוכות שבהן ישבו ישראל בצאתם ממצרים: "דתניא, 'כי בסוכות הושבתי את בני ישראל', ענני כבוד היו, דברי ר' אליעזר. ר' עקיבא אומר: סוכות ממש" (סוכה יא, ב).
הטור והשו"ע (סימן תרכ"ה) אף מזכירים בהלכותיהם שהסוכות כיום הן זכר לענני הכבוד. אם כן, אולי בתקופת יהושע בן נון ומלכי יהודה וישראל קיימו את מצוות הסוכות באופן אחר ממה שאנו רגילים. ייתכן שעשו כעין "ענני כבוד", ובהם היו יושבים, וזו הייתה המצווה כמאמרה.
הזכרנו לעיל שאנשי כנסת הגדולה צמצמו את הדרך המעשית לקיום המצוות. רמז לדבר ניתן לראות בדבריהם במשנה הראשונה של מסכת אבות: "עשו סייג לתורה". כלומר: הוראה לצמצם את קיום התורה, ולא להשאירה ברחבות שהייתה, "רחבה מצוותך מאד". במאמרו 'למהלך האידיאות בישראל' (אורות עמ' ק"ו) מלמדנו מרן הרב קוק זצ"ל שזו למעשה הייתה סיבת הנפילה, מאותו גובה שהיו בו ישראל בזמן שלמה המלך. מפני שרק הרוח הכללית התרוממה, אולם המוסר הפרטי לא הגיע למעלה עליונה, "ותכנית החיים של היחידים לא התאימה אל ההרמוניה העליונה".
כלומר, עולם המצוות לא היה עשיר בפרטים מודרכים ומסודרים, כפי שנתקן מאוחר יותר בידי אנשי כנסת הגדולה. היו פירושים רבים לתורה שבכתב, וכל קבוצה החליטה על דרכה, ומתוך כך לא הייתה הדרכה ברורה לכל פרט. דבר זה גרם לירידה הגדולה, עד לחורבן בית ראשון.
אנשי כנסת הגדולה זיהו את סיבת הנפילה, ונקטו בדרך של "חכם עדיף מנביא". הנביאים, בתקופת בית ראשון, לא הדריכו בדרך של ירידה לפרטים. באו החכמים וצמצמו את הדרכים המעשיות לפירוש תורה שבכתב, עשו סייג לתורה, ובכך נתנו מסגרת מסודרת של קיום מצוות. אפשר שגם מצוות סוכה, כאמור, בדורות קודמים נתקיימה באופנים שונים, ומזמן עזרא ונחמיה, תקופת אנשי כנסת הגדולה, ניתנה למצוות סוכה דרך מעשית ואחידה - לבנות ממש סוכות ולשבת בהן.
מתוך כך ההתרגשות הגדולה של ישראל בקריאת דברי התורה עם הפרשנות המצמצמת שלהם, ביום השני של חודש תשרי. וכן הביצוע המפורט, כפי שמתואר בכתובים בנחמיה, שבנו סוכות "על הגגות, ובחצרות וברחוב שער המים וברחוב שער אפרים".
אנו ממשיכים את דרכם של אנשי כנסת הגדולה, ומוסיפים לדייק עוד ועוד בהלכות ובפרטיהן, מתוך שמחה שבכך מתקיימת תורה שבעל פה.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.









