ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- סוכות
- עניני החג
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
בעקבות האזכור של סוכת דוד, עולה השאלה, היכן היה בונה דוד המלך את סוכתו, כיצד הייתה נראית וכדומה. יש להרחיב את השאלה, ולתהות כיצד לא נזכרת סוכה אצל שלמה והמלכים אשר אחריו. האזכור היחיד על שלמה המלך מופיע בדברי הימים (ב' ח, יג), שם מסופר על הקורבנות שהועלו בשלושת הרגלים. רק בכתובים, בעזרא (ג, ד) ובנחמיה (פרק ח'), נזכר לראשונה שבני ישראל השבים מן הגולה, בראשית בניין בית שני, חגגו את חג הסוכות בישיבה בסוכות.
יתרה מזו. בנחמיה (פרק ח') מתוארת ההפתעה שהייתה לעם, ביום השני של חודש תשרי, כאשר עזרא הסופר קרא לפניהם את התורה: "וימצאו כתוב בתורה, אשר ציווה ה' ביד משה, אשר ישבו בני ישראל בסוכות בחג, בחדש השביעי". ובהמשך: "ויעשו כל הקהל השבים מן השבי סוכות, וישבו בסוכות, כי לא עשו מימי ישוע בן נון כן בני ישראל, עד היום ההוא. ותהי שמחה גדולה מאד". פשט הכתובים מצביע על כך שאכן בעת בית שני נתחדשה המצווה, ומאז בנו ישראל סוכות בחג וישבו בהן.
חכמים עמדו על הקושי שבדבר. במסכת ערכין (לב, ב) מביאה הגמרא את הפסוק בנחמיה, ותמהה על כך: אפשר בא דוד ולא עשו סוכות, עד שבא עזרא? ותשובת הגמרא: "אלא מקיש ביאתם בימי עזרא לביאתם בימי יהושע. מה ביאתם בימי יהושע מנו שמיטין ויובלות וקידשו בתי ערי חומה, אף ביאתן בימי עזרא - מנו שמיטין ויובלות וקידשו בתי ערי חומה".
תירוצם של רבותינו איננו מונע מאיתנו לבאר בהסבר נוסף.
איחוד מנהגים
אנו מוצאים שקיום התורה בזמן בית ראשון היה שונה מאוד הלכה למעשה מקיום התורה ומצוותיה בתקופת אנשי כנסת הגדולה והלאה. עדות לכך יש בדברי רב האי גאון, בעניין תקיעת שופר (הובאו דבריו ברא"ש על מסכת ר"ה, פרק ד' סימן י', ובר"ן דף י', א' מדפי הרי"ף).
לדברי רב האי גאון, היו מנהגים רבים בתקיעת שופר בראש השנה, ולא היו מחלוקות בדבר, מפני שכל אחד פירש כדרכו את הפסוק "יום תרועה", "וחכמים של הללו מודים הם כי שברים, תרועה הם, וחכמים של הללו מודים כי יבבות תרועה הם". מדבריו אנו למדים שלתורה שבכתב היו כמה פירושים, וחכמי הדורות ידעו לכוון את הפירוש לפי אמיתה של תורה המסורה לחכמים (כמובן שאין מדובר בפרשנות חופשית, אלא במסורות רחבות אשר נמסרו על ידי משה רבנו, וכל שבט או ציבור קיבל על עצמו נתיב מיוחד בתוך האורח הרחב שנמסר מסיני).
אנשי כנסת הגדולה, ובעקבותיהם חכמי ישראל בדורות התנאים, ואף האמוראים, צמצמו את דרך קיום המצוות כדי שכל ישראל יקיימו אותן באופן דומה. ניתן לומר שאף מצוות סוכה בדורות קדמונים נתקיימה באופנים שונים.
אף התנאים נחלקו מה היו הסוכות שבהן ישבו ישראל בצאתם ממצרים: "דתניא, 'כי בסוכות הושבתי את בני ישראל', ענני כבוד היו, דברי ר' אליעזר. ר' עקיבא אומר: סוכות ממש" (סוכה יא, ב).
הטור והשו"ע (סימן תרכ"ה) אף מזכירים בהלכותיהם שהסוכות כיום הן זכר לענני הכבוד. אם כן, אולי בתקופת יהושע בן נון ומלכי יהודה וישראל קיימו את מצוות הסוכות באופן אחר ממה שאנו רגילים. ייתכן שעשו כעין "ענני כבוד", ובהם היו יושבים, וזו הייתה המצווה כמאמרה.
הזכרנו לעיל שאנשי כנסת הגדולה צמצמו את הדרך המעשית לקיום המצוות. רמז לדבר ניתן לראות בדבריהם במשנה הראשונה של מסכת אבות: "עשו סייג לתורה". כלומר: הוראה לצמצם את קיום התורה, ולא להשאירה ברחבות שהייתה, "רחבה מצוותך מאד". במאמרו 'למהלך האידיאות בישראל' (אורות עמ' ק"ו) מלמדנו מרן הרב קוק זצ"ל שזו למעשה הייתה סיבת הנפילה, מאותו גובה שהיו בו ישראל בזמן שלמה המלך. מפני שרק הרוח הכללית התרוממה, אולם המוסר הפרטי לא הגיע למעלה עליונה, "ותכנית החיים של היחידים לא התאימה אל ההרמוניה העליונה".
כלומר, עולם המצוות לא היה עשיר בפרטים מודרכים ומסודרים, כפי שנתקן מאוחר יותר בידי אנשי כנסת הגדולה. היו פירושים רבים לתורה שבכתב, וכל קבוצה החליטה על דרכה, ומתוך כך לא הייתה הדרכה ברורה לכל פרט. דבר זה גרם לירידה הגדולה, עד לחורבן בית ראשון.
אנשי כנסת הגדולה זיהו את סיבת הנפילה, ונקטו בדרך של "חכם עדיף מנביא". הנביאים, בתקופת בית ראשון, לא הדריכו בדרך של ירידה לפרטים. באו החכמים וצמצמו את הדרכים המעשיות לפירוש תורה שבכתב, עשו סייג לתורה, ובכך נתנו מסגרת מסודרת של קיום מצוות. אפשר שגם מצוות סוכה, כאמור, בדורות קודמים נתקיימה באופנים שונים, ומזמן עזרא ונחמיה, תקופת אנשי כנסת הגדולה, ניתנה למצוות סוכה דרך מעשית ואחידה - לבנות ממש סוכות ולשבת בהן.
מתוך כך ההתרגשות הגדולה של ישראל בקריאת דברי התורה עם הפרשנות המצמצמת שלהם, ביום השני של חודש תשרי. וכן הביצוע המפורט, כפי שמתואר בכתובים בנחמיה, שבנו סוכות "על הגגות, ובחצרות וברחוב שער המים וברחוב שער אפרים".
אנו ממשיכים את דרכם של אנשי כנסת הגדולה, ומוסיפים לדייק עוד ועוד בהלכות ובפרטיהן, מתוך שמחה שבכך מתקיימת תורה שבעל פה.
עניני החג אושפיזין - באור מאמר הזוהר על האושפזין
בצרוף מאמר המבאר את הזמנתם של שבעת הצדיקים הללו דווקא
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
